בדברים קצרים אלה הרב מאיר פן חשוב של משמעות הגאולה האוניברסלית על ידי גאולת ישראל. אנו רגילים לחשוב, ובצדק, שעניינה של הגאולה הוא מצב של שפע ושביעות רצון לכל בני האדם, ואולי גם לצמחים ולבעלי החיים. אך גם הזהות הלאומית היא בעלת נוכחות חזקה מאוד במציאות, ועל כן אין להתעלם ממנה כאשר מתייחסים לגאולה. אין אדם בעולם שזהותו לא כוללת זיקה ללאום מסוים. מקום הלידה ושפת האם הם בעלי השפעה מכרעת על תפיסת המציאות וההתמודדות עמה.
זהות לאומית איננה דבר חד משמעי. אפשר לראות בדבר זה ברכה, ואפשר לראות בו מכשול. המכשול הוא בכך שהזהות הלאומית מפרידה בין בני אדם שונים בכך שהיא מקטלגת אותם לעמים, ובכך יוצרת תשתית לשנאה ומלחמה, קושי לשתף פעולה. הברכה שיש בזהות הלאומית היא תחושת האחווה העמוקה, קרבת השפה והדעת, שכל אדם חש כלפי בני הלאום שלו. שפה אינה אמצעי קומוניקטיבי בלבד, לצורך תקשורת טכנית בין בני אדם; לא בכדי אחד המינוחים של הפסיכולוגיה והסוציולוגיה המודרנית הוא 'מציאת שפה משותפת', מכיוון שלכל מדע ואומנות יש שפה משלהם, סוג של ביטוי והופעה – שפה היא מרכיב מרכזי בזהות.
הזמן החדש נמצא בסימן הלאומיות המודרנית. אמנם, תחושת הזהות האתנית תמיד הייתה, לא הייתה אפשרות אחרת, אולם בזמן החדש הקבוצות האתניות נעשו ללאומים המודעים לעצמם, להיסטוריה, לתרבות ולשפה. העת החדשה פרקה מעליה את עול הדתות, ובכללן – הנצרות שהיא אינטרנציונלית במהותה, וממילא הלאומיות נעשתה בולטת.[176] העולם חווה את התפתחות הזהות הלאומית באופן קשה ביותר בשתי מלחמות העולם, שהיו על רקע זה. מלחמת העולם הראשונה אמנם פחות מוכרת מבחינה זו, וקצת שכוּחה בצילה של הטרגדיה המפלצתית של מלחמת העולם השנייה, אך גם מלחמת העולם הראשונה הייתה חלק מההופעה של הלאומיות הגרמנית המודרנית – יוזמיה הפעילים של מלחמה זו היו הגרמנים שהתארגנו בסוף שנות הששים של המאה התשע-עשרה למדינה אחת, מתוך הרבה יחידות מדיניות שונות שמאות שנים שכנו זו לצד זו. סופה של המלחמה לא היה לטובת גרמניה. השאיפה הבסיסית להתרחבות האימפריה הגרמנית לא התמלאה, אך גרמניה לא פסקה מלהיות המדינה הכי חזקה, והאוכלוסייה הגרמנית עדיין הייתה הכי משכילה. נותרו כמה אזורים דוברי גרמנית מחוץ לגרמניה, מה שגרם לאיש הבולט ביותר בתנועה הלאומנית הגרמנית, אדולף היטלר, אוסטרי במוצאו שהיה צייר כושל וחייל מתוסכל, לפתוח במלחמת העולם השנייה.
כיום, אחרי שתי מלחמות העולם, אחרי שהלאומיות חוללה אירועים נוראיים ועשרות מיליונים של הרוגים, אנו למודי ניסיון. אך הניסיון הוא פשטני – הנכווה מרותחין חושש בצוננים, רעיון הלאומיות נעשה מוקצה ומאוס מכל וכל. בכל העולם המערבי שלטת תפיסה אנטי לאומית. על רקע תפיסה זו ניתן להבין את התשתית האינטלקטואלית המוסרית להתנגדות העזה למדינת ישראל כמדינת לאום חדשה, המתמודדת מקרוב עם תביעות לאומיות תרבותיות אחרות.
הַנְּטִיָּה הַלְּאֻמִּית בְּיִשְׂרָאֵל הִיא שָׂדֶה, שדה הוא מכשיר, אמצעי עבור מזון ופרנסה. פעמים רבות הלאומיות נתפסת כמכשיר להבטחת ביטחון, חופש, שוויון או ערכים מוסריים אחרים. אחד המניעים המרכזיים לציונות היה הרצון למצוא מקלט מהרדיפות האנטישמיות שהיו בגולה. אולם הרב מוסיף שהנטייה הלאומית היא שדה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ד' – הקב"ה מעוניין בשדה הזה, מברך אותו במיוחד מעבר לתכליותיו של האדם. אנו רואים בתורה שישנו ערך עצמי בשדה, בנטייה הלאומית: האומה הישראלית מוצאת את ביטויהּ המלא רק בארץ ישראל, ולכן עליה לחיות דווקא בה, כפי שכתב הרמב"ן – "שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות או לשממה" (השגות הרמב"ן לספר המצוות), וכבר קבעו חז"ל כי רק יהודי היושב בארץ ישראל מקבל עליו עול מלכות שמים (ספרא בהר ה). יהודי בארץ ישראל מייצג את הזהות הכללית, את האומה.[177] לכן מובן שאותו השדה, הנטייה הלאומית, זהו דבר בעל ערך עצמי, ולא רק כלי להשגת תכליות נוספות.
שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין בָּהּ עֲדַיִן גִּדּוּלִים גְּמוּרִים, מִפְּנֵי הַשִּׁמָּמוֹן הַגָּדוֹל שֶׁל הַגָּלוּת, הגלות השמימה את הנטייה הלאומית. אמנם, בכל קהילה יהודית בגלות הייתה נטייה לאומית בזעיר אנפין, והיו גם שהייתה להם תחושה שהיהודים של הקהילה שלהם טובים מיהודי הקהילה האחרת. משום כך, כאשר התחיל תהליך קיבוץ הגלויות נוצרו מתחים רבים. אולם וודאי שזו אינה הלאומיות האמתית, כפי שצריכה להיות. לכן עוד אין גידולים גמורים בשדה זו של הזהות הלאומית, אותה ההתכללות של הכישרונות השונים יחד שנותנים את ההפריה המצוינת, את מגוון התכונות.[178] למרות זאת, רְאוּיָה הִיא, עַל־יְדֵי עֲבוֹדָה רוּחָנִית וּמַעֲשִׂית, העבודה המעשית שכבר הייתה בקיבוץ הגלויות היא תוצאה של עבודה רוחנית רבה של גדולי ישראל בכל הדורות – שלא נשכח את היותנו אומה. לכן וודאי שגם כעת יש להוסיף בעבודה רוחנית מעבר לעבודה המעשית שצריכה להימשך, שֶׁיִּצְמְחוּ בָּהּ כָּל הַגִּדּוּלִים הַטּוֹבִים שֶׁבָּעוֹלָם לְהוֹצִיא מִשִּׁפְעָהּ נְשָׁמוֹת גְּדוֹלוֹת וְעֶלְיוֹנוֹת הַמְּאִירוֹת אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדָן. ובכך יתגלה ערכו העצמי של השדה אשר ברכו ה'. במקום הדברים הקשים שעלולים לבוא מתוך הנטייה הלאומית, הגזענות הרצחנית כפי שהייתה בנאציזם ובפשיזם, להצמיח דברים שיאירו את העולם כולו.
וְיֵשׁ לְעֻמַּת זֶה נְטִיָּה לְאֻמִּית שֶׁל גּוֹיִים, שֶׁהִיא חָרָבָה וּמִדְבָּר, שֶׁבְּשׁוּם אֹפֶן אֵינָהּ רְאוּיָה לְגַדֵּל צְמָחִים, וְהַצְּמָחִים הָרָעִים כְּגֶפֶן סְדֹם, חֲמַת תַּנִּינִם וְאַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת, הֲלֹא הֵעָדְרָם טוֹב מִמְּצִיאוּתָם, וְנִמְצָא שֶׁהַכֹּל הוּא בָּהֶם הֶעְדֵּר גָּמוּר וְחֻרְבָּן מֻחְלָט, וְאוֹתָם "הַגּוֹיִם חָרֹב יֶחֱרָבוּ" (ישעיהו ס, יב). הנטייה הלאומית של הגויים כמות שהיא, היא פראית. זו אמירה חריפה וחד משמעית על הלאומיות המודרנית, שמוטב לה להיות נטולת צמיחה וקיום, משום שעל ידי הרעל שהיא מצמיחה היא תחריב את כל מה שנבנה על ידי התרבות. דברים אלה נכתבו לפני מלחמת העולם,[179] והרב כמו מתנבא על כך שהנטיות הלאומיות השונות יהיו עילה לחורבן. מבחינה זו, הנצרות היטיבה עם העמים שקיבלו אותה על עצמם, בכך שהיא החלישה את הזהות הלאומית החזקה, וכפי שרואים שכאשר העמים הורידו מעצמם עול זה, במקומו צמחה לאומיות אימתנית. זהו השלב הראשון בהתפתחותה של הלאומיות.
כעת הרב מפרט את השלב הבא בהתפתחות הלאומיות: רַק הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל הַקֹּדֶשׁ, הַמְעֹרָב בַּנְּטִיָּה הַלְּאֻמִּית הַיִּשְׂרְאֵלִית, לא קודש שהוא מחוץ ללאומיות הישראלית, לא התפיסה שרואה ערך עצמי רק בלימוד התורה וקיום המצוות, כאשר כל השאר רק מפריע, ויכול אולי רק לסייע, אך ללא חשיבות בפני עצמו. אלא הקודש הבא לידי ביטוי בקיבוץ הגלויות לארץ ישראל, בהקמת מסגרת לאומית עצמאית, מדינה ומלכות, כי זהו הקודש – עם ישראל הוא עם קדוש, לשונו לשון הקודש, ארצו היא ארץ הקודש ומדינתו היא יסוד כסא ה' בעולם.[180] דווקא השפעה של כזה קודש – מַרְטֶבֶת אֶת אֵלֶּה הַנְּטִיּוֹת הָאֱנוֹשִׁיּוֹת בִּכְלָל וּמַחֲזִירָתָן לְטוֹבָה, כאשר משקים את אדמת הלאומיות שאינה טובה, גם אם זו אדמת בִיצה שרק מצמיחה צמחים רעילים ורובצים בה תנינים, אחרי עבודה קשה היא הופכת לשדה פורח. משום שנטיות הלאומיות ביסודן העצמי דווקא שייכות לקודש, אף שככלי הן עדיין פגומות. עַד בּוֹאָן גַּם הֵן לִידֵי עִלּוּי לִהְיוֹת רְאוּיוֹת עַל־יְדֵי תְּכִיפַת חִבּוּרָן וְיַחֲסָן אֶל יִשְׂרָאֵל, לְהַצְמָחָה רוּחָנִית. ככל שהנטיות הלאומיות השונות יותר יתחברו אל הקודש המעורב בלאומיות הישראלית, כך הן יותר יתעדנו ויהיו ראויות לצמיחה, במקום ההחרבה שאליו היו ראויות קודם לכן. במצב האידאלי יש קשר של נשגבוּת בין ישראל לעמים, "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" (ישעיהו נו, ז). בתפילה מתבטאים המאוויים והחזון הגדול, זהו טיב הקשר לישראל, בדומה לקשר של המון העם אל הכהן המשמש בקודש. אז אפשר בהחלט להצמיח מבחינה רוחנית תרבויות ראויות, גם מתוך הנטיות הלאומיות של הגויים, שכל אחת תביא את הגוון שלה אל הערוגה הכוללת.
"יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת" (ישעיהו לה, א), גם המקומות הכי צחיחים יתמלאו בששון של צמיחה, על ידי האדמה הפורייה שתיטיב לכלל הקרקעות השונים. אֲשֶׁר כָּל זֶה בּוֹא יָבוֹא עַל־יְדֵי גְּאֻלָּתָם הַשְּׁלֵמָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁתַּקְדִּים לָבוֹא. על ידי גאולת ישראל מגיעה גאולת האנושות, הזהויות הלאומיות ואחוות העמים, שיתוף הפעולה למען תיקון העולם. המציאות שאנו רואים כיום, שמאות מיליוני נוצרים רואים במדינת ישראל את קיום חזון הנביאים, זו דוגמא להתפתחותה של גאולה עולמית זו. על גבי זה אנו צריכים לעשות עוד הרבה מאוד כדי שמדינת ישראל תבטא יותר את היותה קיום חזון הנביאים מבחינה רוחנית, חינוכית וכלל עולמית, ועם זאת גם להוביל את אומות העולם שיעשו עבודה רוחנית רבה כדי להיפטר משרידי האלילות שבהן, להיטהר מכל האמונות השליליות.
ישנם שני אופנים של הטבת השדות של הצמחים הרעילים: הדרך הפשוטה היא עקירת הצמחים הרעילים ובמקומם שתילת צמחים שהוכיחו עצמם כטובים. דרך נוספת היא לגלות על ידי מחקר מדעי תכונות מיטיבות שיש גם בצמחים הרעילים, כשם שמפיקים תרופות מארס של בעלי חיים שונים. כאשר גילה רבי יוחנן את כוחו הרב של קיש לקיש, קודם שחזר בתשובה, אמר לו "חילך לאורייתא!" – שכוחו יהיה לתורה, וכך החזירו בתשובה (בבא מציעא פד, א). רבי יוחנן לא התעלם מראש השודדים הפושע והשפל שתקף אותו, אחרי שהלה הרפה ממנו, ובזכות זאת הצליח לגלות את הטוב שבו ולהפכו לאחד מגדולי האמוראים שתורתם נלמדת עד היום. זו המהפכה העמוקה יותר שנעשית על ידי עבודה רוחנית מורכבת, ודווקא היא הראויה להיות ביחס ללאומיות של אומות העולם, כדברי המקובלים, להפוך חושך לאור ומר למתוק.[181] כל עוד רק נחפש לאן לברוח מאימת הרשעים, הם ימשיכו לשלוט, כי בכך נכריז עליהם כבלתי מנוצחים. לכן אחת המהפכות שלנו צריכה להיות בתודעה – שפחות נאשים אחרים בצרות, ויותר ניקח אחריות על עצמנו. שנדע גם להילחם ברע בתחילה, וגם לדעת לרסן אותו עד כדי שיהיה אפשר לגלות את הטוב שבו ולהפוך אותו לטוב.
