לכל דבר יש צד פנימי, תוכן עצמי ומהותי יותר, וצד חיצוני – האופן בו מופיע הדבר לעיני הבריות, שאינו תמיד תואם לצד הפנימי ואינו תמיד נאה והדור כמותו. כך גם באמונה: הצד החיצון שבאמונה יש שהוא מתגלה בצורה נלעגה. מידות מסוימות כמו ענווה או כניעה שאדם מאמץ בעקבות האמונה, וניכרות בהתנהגותו כלפי הזולת – ניתן לשים ללעג וקלס. אנשים שמגדירים עצמם כלא־מאמינים בזים לאותו צד חיצוני של האמונה, הצד היחיד שהם רואים, שמבחינתם הוא האמונה בכללה. אדם המשליך על ה' יהבו מוצג בפיהם כחלש ומסכן, שכן אילו היה חזק ונבון היה סומך על עצמו בלבד. האמונה יכולה להיתפס כהחלשה וצמצום של האדם. הוא רואה את המקור האלוהי כאינסופי, "בעל הכוחות כולם" (רמב"ן בראשית א) – ולעומתו האדם נראה חלוש ואומלל, חסר ערך ותכלית.
למרות הנלעגוּת שעלולה להיות בצד החיצון שבאמונה, הוא אינו שקרי כמובן. מבחינה מסוימת האדם הסופי באמת בטל ומבוטל לעומת האינסוף האלוהי. לכן מוסיף הרב קוק שלמרות הכל, מכל מקום אור ד' שוכן בה באותה הנלעגוּת. ומכיוון שכך, אפשר להעמיק באמונה המתגלה בתחילה רק באופן חיצוני, ואז לגלות שהקשר בין אדם לאלוהים הוא עמוק ומהותי. אדם נברא בצלם אלוהים ונשמתו היא "חֵלֶק אֱלוֹ־הַּ מִמָּעַל" (איוב לא, ב), כך שדווקא האמונה מגלה באדם פלאיות של קשר לאינסוף, נצחיות. האמונה חושפת את האמת העמוקה ביותר על טבעו של האדם והעולם הסופיים, שהם חלק וגילוי של האינסופיות האלוהית. יש באדם נשמה ושכל ישר, ועל כן הוא מצווה לפעול בהתאם לכך במוסריות ובמסירות, ולא רק למלא אחר הוראות מגבוה בכניעה ומכאניוּת, כפי שנתפס בטעות בצד החיצון של האמונה. על כך מבוסס הציווי הכללי "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה'" (דברים ו, יח). אילו לא הייתה חשיבות לתפיסת המוסר של האדם, לא היה מקום לצוותו לבחור בישר ובטוב בעיני ה' – שהאדם לא יכול להגדיר אלא על פי שכלו ומוסרו.
בדומה לכך, מקומות נלעגים למראה עיני אדם ישנם בכל הטבע והמציאות. צורתם והתנהגותם של בעלי חיים שונים, תכונות החומר ומשאבי הטבע, לעיתים נראים תמוהים, מיותרים ואף נלעגים, אבל אין הלעג בא כי־אם מקוצר ראות. אחרי שנים של מחקר והתפתחות המדעים, האדם מגלה יותר ויותר מדוע ישנה חשיבות דווקא לאופנים וצורות שונות של קיום ביצורים שונים בעולם. מדענים גילו שדווקא תכונות מסוימות של בעלי החיים או חומרים שונים שבמבט ראשון נראות נלעגות ומיותרות, הן חיוניות ביותר וחשוב שיהיו כך עבור התנהלות תקינה של מחזור החיים בטבע. אם משיקולים שונים האדם מחליט להתערב בטבע ולשנות את מאזן החיים, להגן על בעלי חיים חלשים מפני בעלי חיים חזקים, הדבר עלול ליצור נזק חמור לכל בעלי החיים. כך מתברר לאדם שמה שנראה נלעג ושלילי בעיניו בעולם הטבע, נראה לו כך בגלל קוצר ראוּתו,[42] וממיעוט ההשגה של השיגוב שיש בכל דבר קטן וגדול יחד. דווקא שילוב מסוים של חלקים שונים בטבע שומר על קיומו ועוצמת החיים שבו, ופגימה בשילוב זה היא הרסנית. פגיעה בהִתרבות הדבורים אינה גורמת רק להתייקרות במחירי הדבש, אלא מזיקה לכל ענפי החקלאות, בגלל הקשרים המסתעפים של חלקי הטבע זה בזה.
כך גם באמונה – תוקף האמונה באלוהים הוא חיוני, גם כאשר האמונה נראית קטנונית ונלעגת בתחילה. אם האדם יאבד כליל את אמונתו הנזק יהיה חמור הרבה יותר. יש לדעת לבקר את האמונה ולזכך אותה כמה שאפשר, אך מתוך הכרה כי אור ה' תמיד שוכן בה. ככל שמתחזקת ומזדככת אמונתו של האדם כך הוא מגלה בעצמו את צלם אלוהים שבו, כך הוא מסוגל להשיל מעצמו את כל התדמיות החיצוניות הנלעגות ולהתאים לטבעו העצמי, לצמוח להיות בעל עוצמה אדירה, מתוקף דבקותו באמונה המרוממת אותו למערכת יחסים עם שגב אינסופי.
