חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

שהחיינו בספירת העומר

היי, המאור הקטן אומר שלא מברכים שהחיינו בספירת העומר כי אין הנאה וזה זכר לחרבן בית המקדש, זה מדובר רק על ימינו, נכון? ספירת העומר מראשיתה היא משהו חיובי, בהמשך לזה: כשיבנה בית המקדש, נברך שהחיינו על ספירת העומר?

מתחילת הדברים חשבתי שאתה שואל האם מברכים שהחיינו בספירת העומר על דברים חדשים שקונים – התשובה לזה היא – כן, כפי שמובא בפניני הלכה זמנים, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

מסוף הדברים אני מבין שאתה שואל האם נברך שהחיינו על הספירה כשיבנה בית המקדש – לפי רוב הפרשנים התשובה היא – לא. בפניני הלכה זמנים ב, 2 מובא כך: כתב בספר האשכול (הל' פסח קנט, א), שאין מברכים 'שהחיינו' על הספירה, משום שהיא לקראת חג השבועות, וברכת 'שהחיינו' של חג השבועות חלה גם על הספירה. ומהרי"ל כתב, מפני שהספירה מכשירי מצווה, ונשלמת בחג השבועות. וכטעמים אלו כתבו רדב"ז ד, רנו, מהרש"ם א, ריג, ורב פעלים ג, או"ח לב. והוסיף מהרי"ל, שיש חשש שישכח לספור יום אחד ויפסיד את הספירה, ואיך יברך בהתחלה 'שהחיינו'. ובכלבו סי' קמה, באר, מפני שהמצווה כיום מדרבנן. ובשו"ת רשב"א א, קכו, מפני שאין בה הנאה, שהלולב ניטל לשמחה, והשופר לזיכרון, והספירה רק הכנה, ועוד שהיא כיום זיכרון לאבלות החורבן, וכ"כ רבנו ירוחם בשם רז"ה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-28 05:32:01

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור?

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור?

עניין זה מובא בפניני הלכה מועדים, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה:

הנאה ממלאכה שעשה באיסור

כח. העושה במזיד מלאכה אסורה בחול המועד, אסור לכל ישראל ליהנות ממנה עד סוף החג אף אם יש בדבר הפסד, ולאחר החג מותר ליהנות ממלאכתו. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממנה בחג (ועי' בהלכות שבת כו, א-ז).

כט. שוגג הוא רק מי שחשב שהיה מותר לו לעשות מה שעשה, אבל אם לא היה בטוח שהדבר שעושה מותר בחול המועד ולמרות זאת עשה אותו, נחשב מזיד.

 

הלכות שבת:

כו – מעשה שבת ולפני עיוור

הנאה ממלאכה שנעשתה בשבת

א. איסור תורה שנעשה במזיד על ידי יהודי שעבר גיל מצוות, אסור לו עצמו ליהנות ממעשיו לעולם, ולכל ישראל מותר ליהנות ממעשיו רק במוצאי שבת. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת, ובמקום הצורך מותר ליהנות אף בשבת עצמה. אבל אם קטף פירות, צד דגים או חלב פרה בשוגג, אסור ליהנות מהם בשבת אף במקום הצורך, כי הם מוקצה.

ב. איסור מדברי חכמים שנעשה במזיד, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת. ואם עשה את האיסור בשוגג, מותר ליהנות ממעשיו אף בשבת עצמה (דין קטן מבואר בפרק כד, ה. ודין גוי בפרק כה, י-יא).

ג. גדר מזיד ושוגג: חילוני שיודע שאולי הדבר שעושה אסור בשבת, נחשב מזיד ולא שוגג. וכן דתי שלא בטוח שהדבר שעושה מותר בשבת, נחשב מזיד. עשה את האיסור כמתעסק, כגון שנשען על קיר ובטעות גרם להדלקת האור, כיוון שלא היתה לו שום כוונה להדליק את האור, אין איסור ליהנות ממה שעשה. אבל מי שהדליק את האור בהיסח הדעת, כפי שהוא רגיל להדליק במשך כל השבוע, נחשב כשוגג ולא כמתעסק.

ד. כאשר אסור ליהנות מהאיסור בשבת, מותר לעשות מה שהיה יכול לעשות לפני כן בדוחק, אף שכעת ניתן לעשותו ביתר קלות (כמבואר בפרק כה, יא). אבל מה שלא היה יכול לעשות – אסור, כגון לקרוא ספר חול לאור החשמל, או להתחמם ליד התנור, או ליהנות משמיעת שיר. וכשלא נוח לצאת מן המקום, אין חובה לצאת, הואיל והודלקו בניגוד לרצונו והוא אינו רוצה ליהנות מהם. ואם אפשר, יפתח את החלון כדי שלא ליהנות מהחימום.

היתרים

ה. נעשה דבר שיש אומרים שהוא מותר, אף שלמעשה נוהגים להורות כדעה המחמירה, בדיעבד מותר ליהנות מאותה המלאכה בשבת, אפילו אם נעשתה במזיד. דוגמאות: חיממו על הפלטה מרק קר; עירו על שקית תה ישירות מהמיחם; ביררו פסולת מאוכל סמוך לסעודה. וכן הדין כאשר נעשתה מלאכה בזמן תוספת שבת, או בזמן בין השמשות של כניסת השבת.

ו. איסור שנעשה במזיד אך לא שינה דבר בגוף החפץ, כגון שהביאו מאכלים ברכב, או שהעבירו חפץ מרשות הרבים לרשות היחיד, בשעת הדחק אפשר ליהנות מהם בשבת. ואם אפשר היה להגיע בהיתר אל החפץ, כגון שהביאו אוכל ברכב מבית הנמצא מספר רחובות משם, ניתן להקל בשעת הצורך. אבל כאשר הנאתו תגרום שימשיכו לחלל שבתות בעתיד, אין ליהנות מהאיסור.

ז. כאשר על ידי המלאכה האסורה נעשתה פעולה אחרת מותרת, מותר ליהנות ממנה. כגון שתיקנו באיסור כלי לפיצוח אגוזים, ועברו ופיצחו בו אגוזים – מותר לאוכלם, כיוון שבפעולת הפיצוח עצמה אין איסור. וכן כאשר הביאו מפתח באיסור ופתחו את הדלת, מותר להיכנס בה. וכן כאשר פתחו באיסור דלת של מקרר שהנורה שלו עובדת, מותר להוציא מהמקרר מאכלים (ולגבי סגירתה עי' בפרק יז, יא).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-27 20:36:04

פסח

האם מותר להתגלח בחול המועד?

עניין זה מובא בפניני הלכה מועדים, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת:

יז. ייפוי הגוף שרגילים לעשות כל שבוע או שבועיים בכלל צורכי הגוף המותרים בחול המועד, כגון איפור וסידור שיער מקצועי, סידור השפם וגזירת ציפורניים. וכן מי שהתגלח לפני החג ורגיל להתגלח כל יום או כל כמה ימים, מצווה שיתגלח גם בחול המועד אם אין בזה פגיעה בכבוד אביו שנוהג להחמיר.

יח. אסרו חכמים לספר את שיער הראש או הזקן, כדי שייכנסו למועד באופן מכובד. ואלו מותרים להסתפר: אדם שבשום אופן לא היה יכול להסתפר לפני החג. הנצרך להסתפר בגלל פצעים שבראשו. קטן ששיערו המגודל גורם לו צער. קטן שרוצים לספרו בפעם הראשונה ('חלקה').

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-27 20:09:21

קטניות האשכנזים

שלום, האם יש דרך להצדיק אכילת קטניות בפסח על ידי אשכנזים? – אשתי ספרדית והיא ממש רוצה לאכול קטניות בפסח. נוסף על כך, כל כך הרבה מאכלים כוללים קטניות במיוחד בארץ. אחרון אחרון חביב, יש הרבה אשכנזים הן בארץ והן בחו"ל שכבר אוכלים קטניות בפסח. למה הרבנים מסרבים להתיר אכילת קטניות על ידי אשכנזים לאור המצב הזה? תודה על העזרה. מועדים לשחמה ברנדון

עוד לא זכינו שיבטלו את מנהג הקטניות, ואשכנזים שאוכלים קטניות הם לא בסדר, ולא קובעים הלכה לפי אנשים שלא מקיימים אותה כראוי. לכן גם אישה של אשכנזי צריכה לשמור על מנהג זה, אמנם כל זה לגבי קטניות ממש. אבל יש כמה וכמה קולות שנאמרו בקטניות. אביא לך את סיכום הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

ט – מנהג איסור קטניות

מנהג אשכנז

א. אף שרק מאכל שנוצר מחמשת מיני דגן בכלל חמץ שאסרה התורה, נוהגים כל יוצאי אשכנז להחמיר שלא לאכול קטניות בפסח, שמא מעורב בהם מיני דגן, וגם מחשש שיהיו אנשים שיטעו בינם לבין מיני דגן.

מנהג ספרד

ב. רוב יוצאי ספרד אוכלים קטניות בפסח לאחר בדיקה מדוקדקת ממיני דגן, או שקונים אותם באריזה שיש עליה השגחה מיוחדת לפסח. ויש נוהגים להחמיר באורז ובחלק ממיני הקטניות, מפני שלפעמים מוצאים בהם מיני דגן גם לאחר ברירתם (איזמיר, מרוקו, בגדאד), וכל אדם ימשיך במנהג אבותיו.

בני זוג מעדות שונות

ג. בני זוג שאחד מהם ממשפחה שנוהגת איסור קטניות, והשני ממשפחה שאוכלת קטניות, האישה צריכה לילך אחר מנהג בעלה, ואינה צריכה לעשות התרת נדרים. נפטר הבעל ויש לה ממנו בן או בת, תמשיך במנהגיו עד שתתחתן שוב. ואם אין לה ממנו ילד, תחזור למנהג בית אביה.

המינים הכלולים באיסור

ד. המאכלים המוכרים הכלולים במנהג הם: אורז, אספסת, אפונה, דוחן, דורא, חומוס, חילבה, חמניות (גרעינים שחורים), חרדל, כוסמת (כוסמין זה מין דגן), כמון, כרשינה, לוביה, סויה, ספיר, עדשים, פול, פלסילוס (תורמוס צהוב), פרגין, פשתן, קטנית, קימל, קנבוס, שעועית, שומשום, תורמוס, תירס, תילתן, תמרינד הודי. גם מוצרים שעשויים מקטניות אלו כלולים במנהג, כגון קורנפלקס וקורנפלור המופקים מתירס, וכן פריכיות אורז.

ה. מאכלים שאינם כלולים במנהג, ומותרים לאחר בדיקה מגרגירי דגן: כורכום, זעפרן, קינואה, שבת וגרגירי כוסברא. גם קטניות בתרמיליהן, כגון שעועית ואפונה, נחשבות כמיני ירק ואינן כלולות במנהג האיסור, וכן קמח תפוחי אדמה, וכן בוטנים מותרים למי שאין לו מנהג שלא לאוכלם.

ו. שמן סויה, שמן קנולה (לפתית), שמן בוטנים ושמן כותנה, אינם בכלל האיסור. וכן שוקולדים וממתקים ושאר מאכלים שהקטניות שבהם אינן ניכרות ובטלו ברוב לפני פסח, מותרים מצד הדין אף שכתוב עליהם 'לאוכלי קטניות בלבד'.

דיני המנהג

ז. תחילת זמן איסור אכילת קטניות ביום י"ד, כזמן איסור אכילת חמץ. אמנם מותר להשהותם בבית בפסח בלא למוכרם, משום שאינם חמץ. וכן מותר ליהנות מהם, כגון להאכילם לבעלי חיים.

ח. מותר למי שנוהג באיסור קטניות, לבשל קטניות עבור מי שנוהג לאכול קטניות. וכן מותר לו לבשל עבור עצמו בכלים נקיים שבישלו בהם לפני כן קטניות.

ט. מאכל שנפלו לתוכו קטניות שלא ניתן להוציאם, הן בטלות ברוב והמאכל מותר. כמו כן, המתארח אצל אנשים שאוכלים קטניות, ובטעות לא הכינו עבורו גם מאכלים שלא מעורב בהם קטניות, בדיעבד יכול לקחת מתוך המאכלים את מה שאינו קטניות. ואם התערבו לגמרי עד שאינו יכול להפרידם, יכול בדיעבד לאכול מכל התבשיל אם הקטניות בטלו בו ברוב.

י. כאשר שביעי של פסח חל בערב שבת, מותר בשבת לאכול קטניות, אלא שלא נהגו להכינם בפסח, אבל מותר לקבלם ממי שנוהג לאכול קטניות. ומי שרוצה להכינם בפסח, אין בידו איסור.

יא. מותר לחולה שצריך לאכול מיני קטניות, לאוכלם בפסח לאחר ברירה מגרגירי דגן. למשל, חולה הסובל מעצירות יכול לבלוע זרעי פשתן שנשרו במים. וכן מותר להאכיל מאכלי קטניות לתינוקות הצריכים לכך, וראוי להקצות לצורכם כלים מיוחדים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-25 22:19:57

מנהגי אבלות של ספירת העומר בחול המועד

שלום כבוד הרב-רציתי לשאול את הרב מה ההלכה אומרת לגבי דיני האבלות של ספירת העומר בחול המועד? האם קדושת המועד גבוהה יותר ממנהגי האבלות? האם מותר לשמוע שירים? ולהתגלח?

מותר לשמוע שירים ולהתגלח כפי שמובא בפניני הלכה, וכעת גם בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור, ספר המביא את כל פסקי ההלכות שבספרי פניני הלכה בספר אחד. אביא לך את הדברים ממנו (זמנים סוף פרק ג):

סיכום ימי השמחה שבספירת העומר

טז. בחול המועד פסח מותר לנגן ולשמוע מוזיקה שמחה, מפני שמצווה לשמוח בחג. אמנם לא מתחתנים בחול המועד, מפני שאין מערבים שמחה בשמחה. עולי מרוקו וחבריהם נוהגים לחגוג במוצאי החג את ה'מימונה' שבו מתפללים לברכת התבואה ולגאולה שלמה, ומרבים בשירות ותשבחות בשמחה.

יז. כאשר ראש חודש אייר חל בשבת, למנהג יוצאי אשכנז מותר להסתפר ביום שישי, וכן להינשא ביום שישי לפני שבת, כך שהשמחה והסעודה יהיו בשבת וראש חודש.

יח. לכבוד יום העצמאות נכון להתגלח ומותר להסתפר (עי' להלן ד, י), והרוצה להקל רשאי להתחתן.

יט. בל"ג בעומר, למנהג רוב ככל יוצא אשכנז וחלק מיוצאי ספרד, מותר להסתפר ולהינשא. וכאשר ל"ג בעומר חל ביום שישי, לכל המנהגים מותר להסתפר לכבוד שבת. וכאשר ל"ג בעומר חל ביום ראשון, למנהג יוצאי אשכנז מותר להסתפר ביום שישי, ולמנהג יוצאי ספרד אסור. והנוהגים על פי האר"י נזהרים שלא להסתפר במשך כל ימי ספירת העומר, עד ערב חג שבועות, שאז מסתפרים לכבוד החג.

כ. בכ"ח באייר – יום ירושלים, גם ליוצאי אשכנז המחמירים, מותר לקיים שמחות גדולות ולשאת אישה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-25 17:14:59

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת בא – למען תהיה תורת ה' בפיך

מובא בשם האר"י הקדוש, שחג הפסח, רומז על פה-סח, על גאולת הדיבור.

שאנו מתבוננים בפרשתנו רואים שדברי האר"י , אינם רק דרוש על פי הסוד, אלא ממש עולים מפשט הפסוקים.

כפי שפותחת הפרשה:

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'

מטרת יציאת מצרים היא בכדי שעם ישראל לדורותיו יספר-ידבר את יציאת מצרים.

ואכן מצוות התורה היא 'והגדת לבנך', יש מצווה להגיד, וגם בהמשך הפרשה אומרת התורה:

והיה כי תבואו אל הארץ אשר ייתן ה' לכם כאשר דיבר ושמרתם את העבודה הזאת, והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם, ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם וישתחוו..

מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך, והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים…

היה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים

גם מצוות תפילין שנזכרת שחלק מזיכרון יציאת מצרים, מטרתה היא:

והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים

הדיבור הוא הכוח האנושי החזק ביותר, הוא הכוח להעביר מסרים ורעיונות, מהמחשבה למציאות, הוא הכוח להניע את העולם, מכוחם של רעיונות ומחשבות שיצאו אל העולם בדיבור, התרחשו מהפכות ומלחמות, לא לחינם המנהיג מכונה 'דבר' – כי הדיבור הוא המנהיג.

הדיבור הוא לא רק מבטא, הוא לא רק משפיע על אחרים, מניע את התהליכים בעולם, הדיבור מעבר לכל זה בכוחו לשנות את האדם, מה שאתה מדבר, הופך להיות מה שאתה מרגיש, חש וחושב.

למילים יש כוח אדיר, עוצמה מופלאה, לעיתים נוטים לזלזל במילים, אך המילים משפיעות יותר ממעשים, מכאן גם החומרה האדירה שייחסו חז"ל ללשון הרע.

בכדי לשנות את השיח שלנו, להשפיע על המילים שלנו, מצווה אותנו הקב"ה בפרשתנו שני דברים:

  1. לספר ביציאת מצרים, בליל הסדר לדבר על יציאת מצרים, כי כל הפלא האדיר הזה נעשה בכדי שנדבר עליו, כל שינוי המציאות האדיר הזה, נעשה כדי שיהיה בשיח שלנו, שיח של אמונה, שיח של אהבת ה' לעם ישראל, ועוד.
    הדיבור הזה יופיע בצורה מפורטת בליל הסדר, ואז בתזכורות יומיומיות בוקר וערב: '…למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך'.
  2. להניח תפילין יום יום.

וננסה לבאר מעט על פי דברי הרב קוק עם ביאורו של הרב בלומנצוויג, איך הנחת התפילין תגרום לשינוי השיח, תגרום לכך שתורת ה' תהיה בפינו.

וכך כותב הרב קוק בסידורו עולת ראי"ה (עם מעט פירוש):

החיקוק – החקיקה – של רשמי הנפלאות – הרושם של הנסים הפלאיים שביציאת מצרים – צריך שיוחק על א. כוח המפעל, על יסוד פעולת החיים, ב. ועל כוח הרעיון, יסוד המחשבה וההרגשה. שני אלה יחדיו יהפכו את הטבע החילוני של האדם לטבע קדוש אלוקי, ותורת ה' תהיה בפיו, טבעית, בהגיוני לבבו.

התפילין צריכות להשפיע על כך שהפעולות והמחשבות יעשו מתוך חיבור לדבר ה', "לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך".

התפילין צריכות להיקשר אלינו באופן כל כך עמוק, שהטבע שלנו ישתנה, שהטבע הפנימי שלנו יתגלה, 'הטבע הקדוש האלוקי', במקום הטבע החיצוני שהוא חילוני.

הטבע החיצוני, מתעניין בהנאות החיים, ברכוש ובכבוד, הטבע הפנימי מתעניין בחיבור ודבקות בה', בתיקון עולם במלכות ש-די, בהבאת אור ה' לעולם, בערכים ובאידאליים אלוקיים.

הביטוי 'טבע קדוש אלוקי', נראה במבט פשוט כמכיל סתירה פנימית: מה פשר הקישור בין שני דברים רחוקים כל-כך – טבע האדם והקדושה. אך כאן בדיוק טמון החידוש הגדול של התורה במצוות התפילין – 'למען תהיה תורת ה' בפיך', שהתורה תהפוך להיות השיחה שלך, הדיבור שלך, החיים שלך.

המטרה היא הפיכת האדם לכזה שטבעו קדוש אלוקי, שתורת ה' בפיו. התורה נעשית לאדם לטבע, ולא רק שהוא מכפיף את עצמו אליה ומקבל את עול מצוותיה, כי אם היא שמנחה את רצונו, את שאיפותיו, וממילא את פעולותיו והנהגתו בכל אשר יפנה.

כפי שממשיך הרב קוק וכותב:

כל ההכנה הזאת דרושה היא, מפני שכל היסוד של יציאת מצרים היה להילחם בטבע הגס של החיים, המטביע את האדם במצולותיה של החילוניות, ומאחר שיסודם הגס של החיים כל כך חזק הוא, וכדי להילחם בו עד שינוצח הטבע החילוני שבאדם, כדי שיחול בקרבו אותו האור של הטבע הקדוש שלו, צריכה הייתה יד חזקה להגלות.

מהלך יציאת מצרים אינו מתמצה ביציאת ישראל מעבדות לחירות. חשוב להבין כי יציאת מצרים מהווה נדבך יסודי במערכה גדולה אף יותר, מאבק עולמי בין הטבע הגס של החיים ובין הטבע הקדוש. מצרים מייצגת את שיאה של המציאות המבטאת את טבעו הגס של האדם, הנמשך לחומריות ולתאווה, התגלות ה' המוציא את עמו ממצרים מגלה לעם ישראל ולעולם כולו טבע אחר, טבע של קדושה.

המאבק בטבעם הגס של החיים, אותו מבטאת המעצמה המצרית בראשות פרעה באופן המובהק ביותר, אינו מאבק פשוט. הנטייה אל החומריות, אל צדדי החיים הנמוכים ביותר, מוטבעת באדם באופן עמוק. לשם שינוי ברובד כה יסודי לא מספיקה הופעה 'רגילה' של הנהגת ה'. הקב"ה פורץ למציאות בעוצמה חריגה, מתגלה ביד חזקה, בוקע באדירותו את טבע העולם כפי שהוא נראה במבחינה שטחית וחיצונית, כדי לחדור לעומקה של המציאות ולחשוף בקרבה את הטבע הקדוש, אשר מונחה לאור ערכים עליונים ומונהג לפי קני מידה מרוממים, רוחניים.

יתרה מזו, גם יציאת מצרים אינה מהווה הכרעה וניצחון מוחלט. זהו רק השלב הראשון במערכה הארוכה והמורכבת נגד טבעם הגס של החיים.

לכן אומר הרב קוק:

על כן צריכין אנחנו להמעשים הקדושים הללו של הנחת תפלין על היד ועל הראש, כדי לסייע בסגולתם את המפעל הגדול הזה, של התהפכותו של הכוח הגדול של החיים החילוניים הגסים, לכוח חיים אציליים נהדרים בקדושה.

מדובר במאבק תמידי, התמודדות עולם נדרשת כדי להפוך את החיים לחיים נהדרים בקדושה. עם ישראל מצוּוֶה לקדם את התהליך של היפוך טבע האדם מחומרי לרוחני, מגס לעדין, מחילוני לקדוש.

כל יהודי מצווה, כחלק ממערך גדול ורחב של מצוות שעניינן "זכר ליציאת מצרים", להניח בכל יום תפילין על מוקד העשייה והפעילות ועל מרכז המחשבה והרגש, וחוקק בקרבו את הקדושה; הולך ומעמיק בתוכו את הערכים האלוקיים; מצעיד את עצמו ואת העולם כולו צעד נוסף בדרך הבוקעת ועולה ממיצרי מצרים כלפי מציאות אשר תורת ה' בפיה; מקדם את המציאות כדי  שהקדושה תהיה טבעית לה.

המאורע שאדיר זה ששבר את הקליפה מעל המציאות, וגילה את הקדושה שטמונה בה, לא יוכל לשנות את המציאות, אם לא ניקח את האירוע החד פעמי האדיר הזה, ונחייה אותו ביום יום.

כל אדם מישראל הוא לוחם במלחמה התמידית והקשה בטבעם הגס של החיים. באשר הוא נמצא מוטלת עליו המשימה להמשיך ולהעמיק את טבע הקדושה, לחקוק ולחתום אותו בעצמו ובהווייה כולה. מצוּוֶה הוא להעמיד בשורשן של שאיפותיו ופעולותיו – ההשקפה והמפעל – את הקדושה.

יהודי מניח תפלין על ידו ובין עיניו, ומתקדם צעד נוסף לקראת ההטבעה של תורת ה' בפיו. הולכת ומשתרשת בקרבו הקדושה כזו שמנחה את כל שאיפותיו ומעשיו. התורה היא שיחו ושיגו, ממנה נגזרים תחומי ההתעניינות שלו, היא מאירה את האופן שבו הוא קולט את המציאות, קורא ומנתח אותה, והיא מדריכה אותו בכל אשר יפנה בצמתים גדולים ובדרכים ראשיות כבהסתעפויות קטנות ובנתיבים צדדיים.

התורה מציבה לנו יעד מורכב וקשה, תורת ה' בפיך, והאדם צריך לבחון את עצמו יום יום בהנחת התפילין, האם מה שאני חושב מונחה על פי תורת ה'? האם מה שאני עושה ופועל מגמתו להופיע את תורת ה'? – שוב ושוב, יום יום, נקשור את התפילין אלינו, עד שזה יהפוך להיות טבוע בנו, עד שיתגלה הטבע האמיתי שלנו.

ונסיים בדברי הזוהר המופלא:

תא חזי, כל יומין דהוה משה במצרים, דבעא לאפקא מלה מן גלותא, לא מליל מלה דאיהו דבור, כיון דנפיק מן גלותא ואתחבר קול בדבור, ההוא מלה דאיהו דבור אנהיג ודבר לון לישראל, אבל לא מליל עד דקריבו לטורא דסיני ופתח באורייתא דהכי אתחזי…

(בא וראה, כל הימים שהיה משה במצרים, שרצה להוציא את המילה מהגלות, לא דיבר מילה שהיא דיבור, כיוון שיצא מן הגלות, התחבר הקול עם הדיבור, והמילה הזאת שהיא דיבור הנהיגה את ישראל, אבל לא דיבר עד שהתקרבו להר סיני וניתנה התורה).

משה רבנו תפקידו להביא לעולם מילים שהם מחוברות לדיבור האמיתי, מילים, שמסוגלות לשנות את המציאות, מילים של תורת ה', זוהי תכלית יציאת מצרים, זוהי מצוות תפילין, שתהיה 'תורת ה' בפיך'.

יהי רצון שנזכה לכך.

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן