חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

כשרות

אני עובד במקום שלא שומרים תורה ומצוות. אין כשרות במקום מדובר בדיוק מוגן. הם מחממים אוכל בשבת. האם יש היתר כל שהוא לאכול במקום? ואם כן מה אפשר לאכול. המוצרים עצמם כשרים.

אפשר לאכול אוכל שלא בישלו או חיממו אותו שם, כגון ירקות ופירות, לחם קנוי, גבינה וכדומה.

כמו כן, אפשר לחמם במקרוגל או בתנור שלהם אוכל שלך כשהוא סגור בתוך קופסה או לפחות מכוסה, ובלבד שמונח על משטח נקי.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 00:43:48

שלב איסור קירבה בלידה

ממתי אסור לי לגעת באשתי כשמתקרבת ללידה האם מהצירים? ירידת מים? או מאחרי הלידה

עניין זה נמצא בפניני הלכה טהרת המשפחה פרק ט. אביא לך את הדברים מתוך חוברת הקיצור לפניני הלכה – זוגיות ומשפחה, שיצא בקרוב:

מאימתי היולדת נטמאת

ח. מעת שיצא ראשו של התינוק או רוב גופו, גם אם לא יצא עימו דם, היולדת נטמאת מהתורה בטומאת לידה. אבל לפני הלידה, אף אם ראתה כתמי דם על בגד צבעוני או על תחבושת הגיינית או על נייר טואלט, אינה טמאה (לעיל ב, ז). אמנם אם ראתה דם רב, נטמאת. ועדיף שלא תבדוק את עצמה בבדיקה פנימית, כדי שלא תיכנס לספק.

ט. בדקה המיילדת את שיעור פתיחת צוואר הרחם והופיע דם מועט על הכפפה; אם ברור לה שמקור הדם מפציעת צוואר הרחם שנעשה רגיש מאוד לקראת הלידה – היולדת טהורה. ואם היא מסופקת אולי הדם מהרחם – היולדת טמאה.

י. הפרדת קרומים (סטריפינג) מדופן הרחם לזירוז הלידה הגורמת ליציאת דם בעקבות פציעת הרחם, אינה מטמאת כל זמן שלא החל לזוב דם רב.

יא. ירידת מים שאין בהם דם, אינה מטמאת. וכן אם יצא מצוואר הרחם 'פקק הרחם', כל שאין בו צבע דם – טהורה. ואם יש בו צבע דם, יש מחמירים, והרוצים להקל רשאים.

עזרת הבעל ליולדת

יב. נטמאה האישה לפני הלידה, ויש הכרח לתמוך בה בכניסתה לאמבולנס או בהליכתה לבית החולים – אם אין שם אישה שיכולה לעזור לה, בשעת הדחק יכול בעלה לעזור לה (לעיל ג, יג).

יג. משנטמאה האישה אסור לבעלה להסתכל במקומות המכוסים שבגופה (לעיל ג, ה). לפיכך אם היא רוצה שבעלה יהיה איתה בחדר הלידה, נכון להקפיד שעד תחילת הלידה תהיה מכוסה, והבעל יעמוד למראשותיה, כך שגם כשיבדקו אותה, המקומות המכוסים שבגופה לא יתגלו בפניו.

ובעת הלידה עצמה, כאשר אין אפשרות להסתיר את המקומות המכוסים, המחמירים נוהגים לצאת מהחדר או לעבור אל מעבר לווילון. ויש שנשארים ליד היולדת תוך הקפדה לעמוד באופן שלא יראו את המקומות המכוסים.

יד. נכנסה היולדת לחרדה קשה, ודורשת שדווקא בעלה יאחז בידה לשם תמיכה רגשית בשעת הצירים הכואבים והלידה – יש להקל (לעיל ג, יג-יד).

לאחר הלידה

טו. לאחר הלידה מצווה ליולדת ולבעלה להודות לה' בברכת תודה; על לידת בן יברכו "הטוב והמטיב", ועל לידת בת "שהחיינו" (עי' בהלכות ברכות יז, לג-לה).

טז. על היולדת ומשפחתה לשים לב למצבה הגופני והנפשי, וליצור לה תנאים נוחים כדי שתוכל להתאושש לאחר הלידה על ידי שינה מרובה ככל האפשר, שכן בלעדיה הדכדוך המצוי בתקופה זו עלול להפוך לדיכאון.

יז. כאשר היולדת סובלת מדכדוך שאינו עובר, יש לפנות לרופא משפחה כדי לקבל תרופות קלות על מנת להקל על הדכדוך ולמנוע התדרדרות. ובמצב חמור יותר שהגיע לדיכאון, חובה להיעזר בתרופות חזקות יותר שניתנות על ידי פסיכיאטר. במצב זה אין להתמהמה או להסתפק בטיפולים אלטרנטיביים, הואיל ומדובר במחלה מסוכנת.

יח. לאחר שייפסק הדימום מרחמה של היולדת, בין אם היתה זו לידה טבעית או ניתוח קיסרי, תעשה הפסק טהרה ותספור שבעה נקיים ותטבול. ואם לאחר שתיטהר תראה שוב דם, תחזור על תהליך הטהרה ככל אישה שראתה דם וסת.

יט. אם אירע מקרה נדיר שיולדת נקבה הצליחה לסיים שבעה נקיים לפני תום שבועיים מלידתה, תמתין עד סיום ארבעה עשר יום ורק אז תטבול. ואם ילדה בניתוח קיסרי, יכולה לטבול מיד בסוף השבעה נקיים (דין 'דם טוהר' מהתורה מבואר בפניני הלכה, סעיף ח).

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 00:46:30

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור?

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור?

עניין זה מובא בפניני הלכה מועדים, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה:

הנאה ממלאכה שעשה באיסור ביום טוב

אף שבשבת במקרים מסוימים אסור ליהנות מפעולה שנעשתה באיסור (שבת פרק כו), ביום טוב יש אומרים שבדיעבד מותר ליהנות מפעולה כזו. והכל מסכימים שאם המלאכה שנעשתה באיסור היא מלאכה שהותרה לצורך אוכל נפש, אף שלא נעשתה באופנים המותרים, מותר ליהנות ממנה.

הנאה ממלאכה שעשה באיסור בחול המועד

כח. העושה במזיד מלאכה אסורה בחול המועד, אסור לכל ישראל ליהנות ממנה עד סוף החג אף אם יש בדבר הפסד, ולאחר החג מותר ליהנות ממלאכתו. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממנה בחג (ועי' בהלכות שבת כו, א-ז).

כט. שוגג הוא רק מי שחשב שהיה מותר לו לעשות מה שעשה, אבל אם לא היה בטוח שהדבר שעושה מותר בחול המועד ולמרות זאת עשה אותו, נחשב מזיד.

 

הלכות שבת:

כו – מעשה שבת ולפני עיוור

הנאה ממלאכה שנעשתה בשבת

א. איסור תורה שנעשה במזיד על ידי יהודי שעבר גיל מצוות, אסור לו עצמו ליהנות ממעשיו לעולם, ולכל ישראל מותר ליהנות ממעשיו רק במוצאי שבת. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת, ובמקום הצורך מותר ליהנות אף בשבת עצמה. אבל אם קטף פירות, צד דגים או חלב פרה בשוגג, אסור ליהנות מהם בשבת אף במקום הצורך, כי הם מוקצה.

ב. איסור מדברי חכמים שנעשה במזיד, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת. ואם עשה את האיסור בשוגג, מותר ליהנות ממעשיו אף בשבת עצמה (דין קטן מבואר בפרק כד, ה. ודין גוי בפרק כה, י-יא).

ג. גדר מזיד ושוגג: חילוני שיודע שאולי הדבר שעושה אסור בשבת, נחשב מזיד ולא שוגג. וכן דתי שלא בטוח שהדבר שעושה מותר בשבת, נחשב מזיד. עשה את האיסור כמתעסק, כגון שנשען על קיר ובטעות גרם להדלקת האור, כיוון שלא היתה לו שום כוונה להדליק את האור, אין איסור ליהנות ממה שעשה. אבל מי שהדליק את האור בהיסח הדעת, כפי שהוא רגיל להדליק במשך כל השבוע, נחשב כשוגג ולא כמתעסק.

ד. כאשר אסור ליהנות מהאיסור בשבת, מותר לעשות מה שהיה יכול לעשות לפני כן בדוחק, אף שכעת ניתן לעשותו ביתר קלות (כמבואר בפרק כה, יא). אבל מה שלא היה יכול לעשות – אסור, כגון לקרוא ספר חול לאור החשמל, או להתחמם ליד התנור, או ליהנות משמיעת שיר. וכשלא נוח לצאת מן המקום, אין חובה לצאת, הואיל והודלקו בניגוד לרצונו והוא אינו רוצה ליהנות מהם. ואם אפשר, יפתח את החלון כדי שלא ליהנות מהחימום.

היתרים

ה. נעשה דבר שיש אומרים שהוא מותר, אף שלמעשה נוהגים להורות כדעה המחמירה, בדיעבד מותר ליהנות מאותה המלאכה בשבת, אפילו אם נעשתה במזיד. דוגמאות: חיממו על הפלטה מרק קר; עירו על שקית תה ישירות מהמיחם; ביררו פסולת מאוכל סמוך לסעודה. וכן הדין כאשר נעשתה מלאכה בזמן תוספת שבת, או בזמן בין השמשות של כניסת השבת.

ו. איסור שנעשה במזיד אך לא שינה דבר בגוף החפץ, כגון שהביאו מאכלים ברכב, או שהעבירו חפץ מרשות הרבים לרשות היחיד, בשעת הדחק אפשר ליהנות מהם בשבת. ואם אפשר היה להגיע בהיתר אל החפץ, כגון שהביאו אוכל ברכב מבית הנמצא מספר רחובות משם, ניתן להקל בשעת הצורך. אבל כאשר הנאתו תגרום שימשיכו לחלל שבתות בעתיד, אין ליהנות מהאיסור.

ז. כאשר על ידי המלאכה האסורה נעשתה פעולה אחרת מותרת, מותר ליהנות ממנה. כגון שתיקנו באיסור כלי לפיצוח אגוזים, ועברו ופיצחו בו אגוזים – מותר לאוכלם, כיוון שבפעולת הפיצוח עצמה אין איסור. וכן כאשר הביאו מפתח באיסור ופתחו את הדלת, מותר להיכנס בה. וכן כאשר פתחו באיסור דלת של מקרר שהנורה שלו עובדת, מותר להוציא מהמקרר מאכלים (ולגבי סגירתה עי' בפרק יז, יא).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-27 20:36:04

יזכור להורה שאינו יהודי

האם אומרים יזכור על הורה שאינו יהודי

הדבר נתון לבחירתו של הבן, אם מרגיש צורך בכך – יאמר.

אביא לך את שאר דיני אבלות שנאמרו לגבי גר, כפי שמובאים בספר 'קיצור הלכה' שיצא כעת לאור, המביא את כל הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד. וכך מובא שם בהלכות גיור:

אבלות

ו. מכיוון שכל המתגייר נחשב כנולד מחדש, אין קשרי המשפחה הקודמים של הגרים מחייבים אותם להתאבל זה על זה. אמנם למעשה ראוי לגר לכבד את הקרובים לו מדרגה ראשונה שהתגיירו, ולקיים עליהם את כל מנהגי האבלות (קריעה, שבעה, שלושים, שנה, ו'קדיש יתום'). ואף אם קרוביו לא התגיירו, מותר לו להתאבל עליהם כפי המקובל אצלם, ואם ירצה לשבת עליהם שבעה כמנהג ישראל – רשאי, ונכון שיאמר על הוריו הנוכרים 'קדיש יתום' לעילוי נשמתם.

ז. כאשר הגר מתאבל על קרוביו שהתגיירו, יקיים את התפילות בביתו בימי השבעה כפי המקובל בבית אבלים בלא לשנות. אמנם כיוון שלא חל עליו דין 'אונן', אינו פטור מהמצוות עד שעת הקבורה, וביום הראשון של השבעה עליו להניח תפילין. ואם אינו רוצה שידעו שהוא גר, וחושש שאם יראו שמניח תפילין יבינו שהוא גר, יניח בצנעה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-28 12:45:46

שהחיינו בספירת העומר

היי, המאור הקטן אומר שלא מברכים שהחיינו בספירת העומר כי אין הנאה וזה זכר לחרבן בית המקדש, זה מדובר רק על ימינו, נכון? ספירת העומר מראשיתה היא משהו חיובי, בהמשך לזה: כשיבנה בית המקדש, נברך שהחיינו על ספירת העומר?

מתחילת הדברים חשבתי שאתה שואל האם מברכים שהחיינו בספירת העומר על דברים חדשים שקונים – התשובה לזה היא – כן, כפי שמובא בפניני הלכה זמנים, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

מסוף הדברים אני מבין שאתה שואל האם נברך שהחיינו על הספירה כשיבנה בית המקדש – לפי רוב הפרשנים התשובה היא – לא. בפניני הלכה זמנים ב, 2 מובא כך: כתב בספר האשכול (הל' פסח קנט, א), שאין מברכים 'שהחיינו' על הספירה, משום שהיא לקראת חג השבועות, וברכת 'שהחיינו' של חג השבועות חלה גם על הספירה. ומהרי"ל כתב, מפני שהספירה מכשירי מצווה, ונשלמת בחג השבועות. וכטעמים אלו כתבו רדב"ז ד, רנו, מהרש"ם א, ריג, ורב פעלים ג, או"ח לב. והוסיף מהרי"ל, שיש חשש שישכח לספור יום אחד ויפסיד את הספירה, ואיך יברך בהתחלה 'שהחיינו'. ובכלבו סי' קמה, באר, מפני שהמצווה כיום מדרבנן. ובשו"ת רשב"א א, קכו, מפני שאין בה הנאה, שהלולב ניטל לשמחה, והשופר לזיכרון, והספירה רק הכנה, ועוד שהיא כיום זיכרון לאבלות החורבן, וכ"כ רבנו ירוחם בשם רז"ה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-28 05:32:01

יש לך שאלה?

להיות עזים בקדושה! שבת חנוכה-פרשת מקץ

ניצחון אמיתי הוא ניצחון שבו המנצח לוקח את הכוח המנוצח ומשתמש בו, הרי לכל אדם ולכל עם, יש מקום בעולם, לכן השמדה וכילוי הם לא ניצחון שלם, שהרי אם לא לקחנו את הכוח, הוא יופיע, כוח שיש לו מקום בעולם לא ייעלם, וממילא ניצחון שלם הוא לקחת את הכוח ולהשתמש בו בצורה נכונה ומדוייקת.

הדוגמה הידועה לכך היא בניהו בן יהוידע, מגיבורי דוד עליו מספר הנביא:

"והוא הכה את איש מצרי אשר איש מראה וביד המצרי חנית, וירד אליו בשבט ויגזול את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו"

הוא משתמש בכוח של המצרי כדי להכניע אותו, זהו ניצחון שלם.

כוחם של היוונים היה החוצפה.

כפי שמובא בספר דניאל שמלכות יוון נמשלה לנמר.

מהו כוחו המיוחד של הנמר, מגלה לנו המשנה במסכת אבות:

יהודה בן תימא אומר: הווי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגיבור כארי – לעשות רצון אביך בשמים

מהי העזות? מה החוצפה? – ההבנה שיש לי יכולת ויש לי זכות, להביע את דעתי, לעשות ככל העולה על רוחי, בלי קשר למעמדי, למקומי בחברה, למי שמעליי.
החוצפה היא חוסר הנכונות של אדם להכיר בחולשותיו, לדעת את מקומו, והתרסה מצידו כלפי מי שלמעלה ממנו. החצוף גדול בעיני עצמו ומושא חוצפתו קטן בעיניו אפילו יהא גדול ממנו באמת עשרת מונים.

הנמר איננו חיה גדולה וחזקה כאריה, אבל יש לו עזות, הוא מסתער, גם על חיות גדולות וחזקות ממנו, בעזות ובלא מורא הוא תוקף, וזהו כוחו.

להבדיל ששני ילדים 'הולכים מכות', המנצח יהיה המעז, ולאו דווקא החזק.

הגמרא במסכת סנהדרין כותבת:

אמר רב נחמן: חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני, מעיקרא כתיב 'לא תלך עמהם', ולבסוף כתיב 'קום לך איתם'.
אמר רב ששת: חוצפא מלכותא בלא תאגא היא דכתיב 'ואנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני וגו'.

כלומר, אפילו שאדם פועל נגד רצון ה', שזו החוצפה הגדולה ביותר, הקב"ה נותן לו לפעול על פי דעתו, ואדם חצוף הוא מוביל בלא שמינוהו, בלא תפקיד, זו מלכות ללא כתר.

היוונים היו חצופים, הם החליטו שכל התבונה וכל החכמה בידיהם, אריסטו, קבע עמדה ודעה נחרצת וחד משמעית מדעתו על כל שאלה שעלתה, מדעית ופילוסופית, ללא מחקרים, ללא ראיות, והדברים נאמרו בנחרצות רבה כל כך, שמאות שנים לאחריו, דבריו, שהיום אנו יודעים שכמעט אין בהם אמת, נחשבו כמדע המוסכם שאין בלתו.

גם בשדה הקרב, היוונים החליטו שאין מדינה ואין ארץ שתעמוד מולם, והם באו בעזות ובעוצמה וכבשו כמעט את כל העולם.

לכן הם ראו באמונה ובקודש, אויב, שהרי האמונה אומרת שיש משהו למעלה ממך, שיש דברים שאינך מבין, הקודש אומר שיש דברים עליונים, שהם מעליך, היוונים לא היו מוכנים לקבל את זה, לכן אחת ההמצאות שלהם שאיתנו עד היום זו הדמוקרטיה, אין מנהיג עליון, כולנו חלק מההנהגה, כי כולנו בוחרים ומחליטים.

הניצחון האמיתי הוא להיות חצופים, החשמונאים לקחו את העזות והשתמשו בה, איזו עזות וחוצפה יש שקומץ אנשים נלחם נגד האימפריה ההלניסטית האדירה, כמה עזים צריכים להיות, כדי להאמין שאפשר להתמרד ולנצח, בשדה הקרב, ובמלחמת האמונות והתרבות, נגד עולם תרבותי ענק, סוחף ומשפיע, אבל החוצפה לומר שאור קטן ינצח את החושך, העזות האדירה הזאת, להיות עז כנמר לעשות רצון אבינו שבשמים, היא הכוח שלימדו אותנו החשמונאים.

גם היום יש שמרימים ידיים, אין סיכוי מול המדיה, מול הסחף התרבותי והרוחני האדיר, אבל אנו מאמינים שאורות קטנים, שמוסיפים והולכים, בהתמדה, יכולים לנצח כל חושך.

חז"ל אומרים ש"בעקבתא דמשיחא חוצפה יסגא", זו קללה, שפורקים את עול האמונה, שלא מבינים את מקומנו, ששוכחים שיש דברים הרבה יותר גדולים מאיתנו, אך כימים ההם גם בזמן הזה, אנו צריכים לקחת את העזות ואת החוצפה, ולדעת להאמין בגדול, לחלום בגדול, לראות את העולם בעיניים של אמונה, לדעת כי אנחנו גדולים למעלה מן העולה על דעתנו, ולהיעשות עזים כנמרים לעשות רצון אבינו שבשמים.

אנו נמצאים בפרשיות של יוסף הצדיק, יוסף הוא עם עזות של קדושה, הוא לא מתבייש להוכיח את אחיו, לספר את חלומותיו, לקחת הנהגה והובלה, הוא מודה בארצו, ולא בוש לומר: עברי אנוכי, גם מול פרעה הוא עומד ואומר 'בלעדי, האלוקים יענה את שלום פרעה!', ולא רק פותר את החלום אלא מציע בלא שנתבקש הצעות איך להתמודד עם המצב והמציאות.

 

 

כחלק מהעזות וההעזה הזאת, הוא מעביר את אחיו מסע מסוכן מאד של חזרה בתשובה, זו הייתה תוכנית מאד מסוכנת, מה היה קורה עם אחיו לא היו עומדים בה, לא היו באים להציל את שמעון שנכלא במצרים, היו מוותרים על בנימין, מה היה קורה אז? – יוסף הוא מעז, מתוך אמונה.

יהי רצון שנלמד מיוסף והחשמונאים את ה'עזות דקדושה' להילחם בעוז על אמונתנו, לדעת שאנו מחוברים לגודל האין סופי, ולכן כוחנו גדול מעל ומעבר למה שאנו חושבים, ונפעל בעוז להאיר את העולם באורה של האמונה.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן