חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – המשך

לגבי שאלותי על הנאה ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – סליחה, אבל יצאתי קצת מבולבל. בתשובה הראשונה, לגבי יו"ט נכתב רק שיש אומרים שמותר (במלאכה שלא הותרה לצורך אוכל נפש), בעוד לגבי חוה"מ נכתב שאסור (אם זה במזיד), ועל זה שאלתי איך יתכן שיו"ט קל יותר. ואילו מהתשובה השניה הבנתי שבאמת אין הבדל ביניהם. אז מה השורה התחתונה? גם ביו"ט אסור אם זה מזיד ומותר רק אם זה שוגג?

למעשה אין הבדל עקרוני בין שבת ליום טוב ולחול המועד, ולכן העושה מלאכה במזיד אסור ליהנות ממנה.

וכך מובא בספר ההרחבות לפניני הלכה שבת כו, א – …ויותר נראה שבמלאכה שעיקרה מותר ביו"ט אין גזרת מעשה יו"ט, אבל במלאכה שאסורה ביו"ט כמו בשבת, דין מעשה שלה כדין מעשה שבת. וכ"כ בארח"ש כה,הערה צא ושבט הלוי ו, סח.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-03 05:58:55

תפילין

הנחתי לאחר החתונה תפילין ר"ת כרגע אני לא בקטע להמשיך האם אני צריך התרת נדרים, וא"כ האם אני יכול להסתמך על ההתרת נדרים של ערב ראש השנה,?

כיוון שמדובר על מנהג הידור מצווה בולט, אנשים ראו שאתה מניח וכעת מפסיק, כיוון שלא אמרת בתחילה שאתה עושה זאת בלי נדר, הנכון הוא לעשות התרה בפני שלושה, ולא לסמוך על ההתרה של ערב ר"ה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 16:32:39

דיני מלכות

בס״ד שלום כבוד הרב, עד כמה חשובה ההקפדה על החוק המדיני, הרי גם יש אנשים דתיים שעוסקים בכביש, או מעסיקים בשחור (מנקות וכו) חברה שלי (גם שומרת מצוות) הציעה להסיע אותי 2 דקות לבית בשעה שכבר נגמר לה המלווה יום (כלומר הייתה צריכה מלווה לילה לנהיגה והייתה בלי) האם צריך להקפיד גם על כאלו דברים שהם חוק או לא? תודה רבה

שאלה טובה. עניין זה מובא בפניני הלכה העם והארץ פרק ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה). אביא לך את מסקנת הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, ספר המביא את כל הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד:

דינא דמלכותא דינא

א. לכל התקנות וחוקי המדינה, בין בארץ ובין בחוץ לארץ, יש תוקף הלכתי המחייב כל אחד (גמרא גיטין י), כגון תשלומי מיסים ושמירה על חוקי התנועה והבנייה, בין אלו שנתקנו על ידי הממשלה ובין אלו שנתקנו על ידי הנהלת העיריה או היישוב. אלא אם כן מדובר על חוק שסותר את ההלכה.

אמנם כאשר מדובר מקרה צדדי שאינו נאכף על ידי הרשויות, וגם אם יראה אותו שוטר למשל, לא יעשה לו דבר, כגון מי שלא עובר במעבר חצייה בשעה שתיים בלילה בתוך המושב, וכגון מי שנוסע על מאה וחמש במקום שהתמרור מראה על מאה – הדבר מותר.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 14:37:30

הלכות שבת

כב' הרב שליט"א שלום בהלכות שבת "חשמל ומכשיריו" בסעיף הדן בהפעלת מדיח כלים בשבת כותב כב' הרב שבחימום המים בשבת עוברים על איסור בישול. מאידך, בהמשך כותב כב' הרב ש"אם ינתקו את המנגנון התולה את הפעלת המדיח בסגירת הדלת….מותר גם שלא בשעת הדחק להניח שם כלים מלוכלכים כדי לנקותם במשך השבת" שאלתי, ניתוק המנגנון עוקף את הפעלת המדיח, אבל עדיין נשארת בעיית חימום המים בשבת שהרב כתב שזה איסור בישול. לכאורה, מה ההבדל בין בישול המים במדיח לבין הנחת תבשיל חי על פלטה עם שעון שבת. בברכת אך טוב וחסד ירדפו את כב' הרב כל ימי חייו דוד כהנא

אין בעיה בחימום המים, שהרי המדיח מופעל על שעון שבת מלפני השבת, וכיוון שבפעולת סגירתו בשבת לא עושה כלום, שכן המדיח יפעל בכל מקרה, נמצא שלא עשה שום פעולת איסור בשבת.

לגבי אוכל חי שמניח על הפלטה לפני שבת, חששו חכמים שמא מתוך שאדם להוט שתבשילו יתבשל כראוי לסעודת ליל שבת, ייטיב את האש אחר כניסת השבת, ויעבור על איסורי הבערה ובישול. כפי שמובא בפניני הלכה פרק י' סעיף יד, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

אבל אין גזירה כזו לגבי מדיח כלים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 07:04:27

האם ציפוי אבן / שיש נחשב כמתכת או חרס

שלום, ראיתי בפניני הלכה שיש הבדלים בין כלי עץ וחרס לבין כלי מתכת. למשל כתוב: מחלוקת זו קיימת כיום לגבי כלי חרס ועץ, וכלי מתכת וזכוכית שלא נוקו היטב עם סבון. אבל בכלי מתכת וזכוכית שנוקו כראוי עם סבון, הואיל וידוע שלא נותר בהם שום טעם מהמאכל הקודם, בני כל העדות רשאים לנהוג כדעה המקילה, כמבואר להלן לב, יא, 14. אמנם לכתחילה כדי לשמור על ההפרדה בין בשר לחלב, נוהגים כמבואר למעלה. קניתי סיר שכתוב עליו: non stick – solid rock ובעברית כתוב – ציפוי שיש טבעי – נון סטיק. ציפוי חדשני, חזק ועמיד מכל ציפוי אחר, מונע הידבקות של המזון. השאלה היא האם הסיר הזה נחשב כחרס או כמתכת. תודה רבה

עיקר הקולא שנאמרה לגבי כלי זכוכית ומתכת ללא ציפוי שייכת גם בכלים אלו, וכפי שמובא בפניני הלכה לגבי כלי חרס מצופים, וכך מובא בסיכום הדברים בספר הקיצור לפניני הלכה:

מאכלים שבושלו בכלים שלא הוכשרו

יא. טעה ובישל או אפה או חימם לחום גבוה מאכל בכלי איסור שנוקה היטב עם סבון אך לא עבר הכשרה, או שבישל חלב בכלי בשרי ולהפך: אם הכלי עשוי זכוכית או מתכת, המאכל לא נאסר, כיוון שכיום כלים אלו איכותיים ואינם בולעים לתוכם טעמים. אמנם צריך להכשיר את הכלי כפי שציוותה התורה (במדבר לא, כא-כג. ביאור הסוגיה בפנה"ל, ו-י). וכן דין כלי אמייל וארקופל.

גם בכלי חרס המצופים בשכבת זכוכית דקה המצויים כיום (פורצלן-חרסינה), ניתן להקל בדיעבד, ובתנאי שאין בהם סדקים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פורצלן חלבי נקי – המאכל מותר, ובמקום הצורך ניתן להכשיר את הכלי בהגעלה (לעיל, י).

יב. כלי מתכת המצופים בשכבת טפלון דקה, בולעים ופולטים טעמים בשכבה זו, וכך המציאות בשאר סוגי הכלים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פלסטיק חלבי נקי עד שנעשה רותח – המאכל אסור, שכן אין בתכולת כלי פי שישים מדפנותיו, וממילא הטעם הבלוע בדפנות הכלי עלול להיות ניכר במאכל.

אבל אם עברו 24 שעות מהרגע שבו בישלו או חיממו בכלי מאכל חלבי, טעם החלב הבלוע בכלי נפגם, וממילא כיוון שלא נותן טעם טוב של חלב במאכל הבשרי, אינו אוסר אותו (ועי' לעיל כה, יח). וכשיש ספק אם עברה על הכלי יממה משעת בליעת האיסור או הבשר/חלב, מחשיבים אותו כמי שעברה עליו יממה.

יג. ידע שהכלי לא הוכשר ובכל זאת עבר והכין או חימם בו מאכל – התבשיל אסור עליו ועל כל מי שבישל עבורם, בין אם הכלי ממתכת וזכוכית ובין אם מסוג אחר ועברה עליו יממה. אמנם לאנשים אחרים מותר לאכול את התבשיל אם הוא נעשה בכלי זכוכית או מתכת ללא ציפוי טפלון, או בשאר כלים לאחר יממה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 06:26:01

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת ויקהל-שקלים – להיות שותפים

אני כותב הפעם את הדברים, ברגעים מיוחדים ומרגשים, אחרי שבוע של עבודה, אחרי כינוס של רבים מאד מתלמידי, בוגרי ותומכי הישיבה ביום ראשון, אנחנו נמצאים כעת בדקות האחרונות של מבצע 'לימוד המונים', מבצע ברוחו של הרב קוק שלימד אותנו את היסוד:

הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה.

השתדלנו רק להוסיף בלימוד התורה, להוסיף בחיבור לתורת חיים, להוסיף דבקות בתורה, מאות התומכים שהגיעו ביום ראשון הוסיפו עוצמות וכוחות, ועשרות אלפי האנשים שהצטרפו ללימוד קבוע בפניני הלכה, נותנים כוחות להמשיך להתמסר לתורה וללימודה.

ומתוך ההתרגשות והשמחה, האירה לי הפרשה באור יקרות, יש הבנות שאתה מגיע אליהם מתוך מחשבה, ויש הבנות יותר גדולות שמגיעים אליהם מתוך הפגישה עם עוצמות החיים, וההבנה שהתחדדה אצלי בפרשה היא הבנה מתוך החוויה האדירה שחווינו ברגעים אלה ממש.

התורה מתארת את בקשת התרומה מעם ישראל כך:

ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה' לאמר, קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' זהב וכסף ונחושת, ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים, ועורות אילם מאודמים ועורות תחשים ועצי שיטים, ושמן למאור ובשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים, ואבני שהם ואבני מלאים לאפוד ולחושן

יש כאן פניה לכולם, ויש כאן פירוט גדול מאד של חומרים, כלומר, האמירה האלוקית היא שכולם יביאו, וכל אחד יכול להביא כי מי שאין לו זהב, שיביא כסף, ואם אין לו שיביא נחושת, וכך הולכת התורה ומפרטת שלא כדרכה, עוד ועוד חומרים, כך שכל אחד יוכל להיות שותף, כל אחד יוכל להביא.

אך התורה לא מסתפקת בכך, ואומרת שיש אנשים, שייתכן ואין להם מה להביא אך יש להם רצון ויכולת לפעול ולעשות, אז התורה מזמינה אותם לתת מכישרונם:

"וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר צווה ה', את המשכן את אהלו ואת מכסהו את קרסיו ואת קרשיו את בריחיו את עמודיו ואת אדניו, את הארון ואת בדיו את הכפורת ואת פרוכת המסך, את השולחן ואת בדיו ואת כל כליו ואת לחם הפנים, ואת מנורת המאור ואת כליה ואת נרותיה ואת שמן המאור, ואת מזבח הקטרת ואת בדיו ואת שמן המשחה ואת קטרת הסמים ואת מסך הפתח לפתח המשכן, את מזבח העלה ואת מכבר הנחושת אשר לו את בדיו ואת כל כליו את הכיר ואת כנו, את קלעי החצר את עמודיו ואת אדניה ואת מסך שער החצר, את יתדת המשכן ואת יתדת החצר ואת מיתריהם, את בגדי השרד לשרת בקדש את בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת בגדי בניו לכהן"

שוב פירוט רחב, המאפשר לכל אחד ואחד לקחת חלק, מי בהבאה ומי בעשיה ומי בשניהם יחד.

וכן התיאור מרנין הלב:

"ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה, ויבאו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אתו הביאו את תרומת ה' למלאכת אהל מועד ולכל עבודתו ולבגדי הקודש, ויבואו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל כלי זהב וכל איש אשר הניף תנופת זהב לה', וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים ועורות אילם מאודמים ועורות תחשים הביאו, כל מרים תרומת כסף ונחושת הביאו את תרומת ה' וכל אשר נמצא אתו עצי שטים לכל מלאכת העבודה הביאו, וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ויביאו מטווה את התכלת ואת הארגמן את תולעת השני ואת השש, וכל הנשים אשר נשא לבן אתנה בחכמה טוו את העזים, והנשיאים הביאו את אבני השוהם ואת אבני המלאים לאפוד ולחושן, ואת הבושם ואת השמן למאור ולשמן המשחה ולקטורת הסמים, כל איש ואשה אשר נדב לבם אתם להביא לכל המלאכה אשר צווה ה' לעשות ביד משה הביאו בני ישראל נדבה"

שאני קורא את הפסוקים אני רואה בדמיוני עשרות אלפים, מביאים, כל אחד ואחד מביא מה שהוא יכול להביא, מביאים האנשים והנשים, מביאים אנשים פשוטים וראשי העם – כולם כולם מביאים.

שנים תמהתי למה תרומות, למה לא באופן ממלכתי, מתקציבים ממלכתיים? האם זה לא יותר מכובד? האם זה מתאים שכל אחד ואחד יתחיל להביא מביתו, את הזהב, הכסף, הנחושת, חלקי בדים, סלילי חוטים, חתיכות עץ וכיו"ב, המראה המופיע בדמיוני זה המוני אנשים כל אחד ואחד הוציא מאוהלו כל מיני חומרים שיש לו, אחד מביא חלק מבגד, השני חלק משמיכה, והשלישית מביאה טבעת מהסבתא…האם זה מכובד? האם זה ראוי?

את אותה השאלה יש מקום לשאול על הזמנת כל האומנים והיוצרים, היה מקום לומר, האם זה מכובד וראוי שכל איש ואשה שחשים שהם יכולים לעשות יבואו ויעשו, לא רק מי שנבחר וראוי, לא רק מי שנבחן, כולם באים ועושים.

אך היום התחוור לי הדבר בצורה ברורה, היום שראיתי את בחורי הישיבה המסורים, את תושבי היישוב האוהבים, את בוגרי הישיבה הנמרצים, את הנערים המדהימים של הישיבה התיכונית, את הבנות המופלאות של האולפנה ועוד רבים וטובים, שיושבים על הטלפונים ומתרימים, שמחים בכל ספר נוסף שילמד בע"ה השנה, לוקחים על עצמם עוד ועוד לימוד, הבנתי – אין דבר שמחבר יותר מלתת, שכולם נותנים, שכולם עוזרים – כולם מתחברים, כולם חשים חלק, המשכן הזה הוא שלנו!

אמרתי לעצמי היום, אמנם 'ביטלנו' תורה שלושה ימים, אבל החיבור שנעשה כאן, ההשתייכות לתורה וללימודה שהתרחשה בימים אלה, לא הייתה יכולה להיות גם באלף שיעורים, כי שכולם לוקחים חלק, משקיעים, תורמים, מתרימים, מעודדים ותומכים, הם הופכים להיות חלק.

 

הקב"ה רוצה שכולם יהיו חלק, שכולם יהיו מחוברים, כי החיבור הזה, חיבור הלבבות, הוא שבונה את המשכן, הוא שבונה את התורה בעם ישראל.

כל אחד ואחד שתורם מרגיש שמשכן שלו, שהוא חלק ממנו.

השבת היא גם שבת שקלים, וגם פה העניין הוא אותו העניין, מביאים תרומה חדשה, ולא מתקציבי המדינה, אלא מתרומות של כולם, ממחצית שקל של כל אחד ואחד, כי כולם מחוברים לעבודת ה', העובדה שכולם נותנים יוצרת את החיבור, החיבור הזה, הוא שמאפשר לעבודת ה' להיות עבודה שמרוממת את כלל ישראל.

ההזדמנות לתת, היא ההזדמנות להתחבר ולהיות חלק, זה כל כך נפלא לתת.

השבוע נכנס לחודש אדר ב', ואנו הולכים ומתקרבים לפורים, ופורים הוא כולו נתינה, והנתינה הזאת היא משמחת כי היא מחברת, כי היא מאחדת, כי היא גורמת לנו להיות חלק, ואין שמחה יותר גדולה מלהיות חלק מהדבר הגדול והמופלא הזה שנקרא עם ישראל!

יהי רצון שנזכה כולנו, להיות חלק, חלק מלימוד התורה, חלק מהשראת השכינה, חלק מתהליך הגאולה, וכדי להיות חלק צריך לתת, צריך לתרום, צריך להתאמץ להגדיל תורה, ליישב את הארץ, לחזק את האומה!

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן