המעיל במקרא

בפרשת 'תצווה' מצווה ה' את משה על שמונת בגדי הכהן הגדול, שאחד מהם הוא המעיל.

המעיל, כשמו, הוא בגד עליון שלובשים אותו על גבי בגד הבסיס. במקרה של הכהן הגדול, בגד הבסיס הוא הכתונת העשויה שש (פשתן) ועל גביה לובש הכהן הגדול את המעיל.

על פי התיאור בפרשה זו, המעיל הוא בגד העשוי כולו צמר הצבוע בתכלת, ובשוליו פעמוני זהב ורימונים: "וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת… וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי עַל שׁוּלָיו סָבִיב וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב"[1].

ניתן ללמוד מכך שהמעיל הוא בגד מפואר שנועד לשם כבוד, ולא לשם כיסוי הגוף, אם לצניעות ואם להגנה מקור, שזהו תפקידו המקורי והראשוני של הבגד.

ואכן, התורה מעידה על בגדי הכהן הגדול, שבשונה מבגדי הכהן הרגיל (ה'הדיוט') שהם רק 'בגדי קדש', מטרת בגדי הכהן הגדול היא 'לכבוד ולתפארת': "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת… וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי"[2].

מעיל האפוד

כפי הנראה מהפסוקים, נהוג היה שהמעיל, שהוא בגד חשוב ומפואר בפני עצמו, שימש כבגד בסיס שעליו חגר הכהן הגדול את האפוד שהיה בגד מרהיב ביופיו, העשוי מחוטי זהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש.

תבנית זו לא היתה מצויה רק אצל הכהן הגדול, אלא גם אצל אנשים חשובים נוספים. כך, למשל, מצאנו שדוד המלך לבש מעיל, ועליו חגר אפוד[3]: "וְדָוִיד מְכֻרְבָּל בִּמְעִיל בּוּץ וְכָל הַלְוִיִּם הַנֹּשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן וְהַמְשֹׁרְרִים וּכְנַנְיָה הַשַּׂר הַמַּשָּׂא הַמְשֹׁרְרִים וְעַל דָּוִיד אֵפוֹד בָּד"[4].

לכן נקרא המעיל בתורה 'מעיל האפוד': "וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת", "וְלָקַחְתָּ אֶת הַבְּגָדִים וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת אַהֲרֹן אֶת הַכֻּתֹּנֶת וְאֵת מְעִיל הָאֵפֹד…"[5].

המעיל כבגד של כבוד

עדות על כך שהמעיל משמש כבגד של כבוד, ניתן למצוא במספר מקורות במקרא.

מעילו של שמואל

המופע הראשון של המעיל במקרא מלבד מעיל הכהן הגדול, הוא מעילו המפורסם של שמואל, שהוקדש מינקות להיות משרת בבית ה', ואימו, חנה, היתה מכינה לו מעיל מיוחד שאותו לבש בעת שירותו בקודש כמשרתו של עלי הכהן הגדול. חנה היתה מביאה לשמואל מעיל חדש מדי שנה, בעלותה למשכן שילה להקריב את הזבח השנתי של המשפחה, לפי מידת גופו שצמחה משנה לשנה: "וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ וְהַעַלְתָה לוֹ מִיָּמִים יָמִימָה בַּעֲלוֹתָהּ אֶת אִישָׁהּ לִזְבֹּחַ אֶת זֶבַח הַיָּמִים"[6].

מעיל זה ליווה את שמואל לאורך חייו, וכאשר שאול ניסה לשכנע את שמואל לבוא עימו לזבוח לה' לאחר הניצחון על עמלק, אחז שאול במעילו של שמואל, וכשהסתובב שמואל ללכת, המעיל נקרע, והיה זה אות לקריעת המלכות משאול: "וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע: וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ"[7].

גם לאחר מותו של שמואל, תוארו בעולם העליון נשאר עם המעיל המיוחד, וכאשר ביקש שאול להעלות את נשמתו של שמואל באוב, ראתה בעלת האוב רוח של איש העוטה מעיל על בגדיו: "וַיֹּאמֶר לָהּ מַה תָּאֳרוֹ וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ"[8].

מעיל המלך וילדיו

גם בני המלכים היו נוהגים ללבוש מעילים, כפי שאנו לומדים מיהונתן בן שאול המלך, שהסיר את מעילו מעליו ומסרו לדוד כדי להביע את אמונתו שדוד יהיה המלך הבא ולא הוא, על אף היותו בנו של המלך: "וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ: וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן אֶת הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתְּנֵהוּ לְדָוִד וּמַדָּיו וְעַד חַרְבּוֹ וְעַד קַשְׁתּוֹ וְעַד חֲגֹרוֹ"[9].

כמובן שגם המלך בעצמו לבש מעיל, כיאה למלך ישראל: "וַיָּקָם דָּוִד וַיִּכְרֹת אֶת כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר לְשָׁאוּל בַּלָּט"[10].

וכפי שראינו, גם דוד המלך לבש מעיל, כמתואר במעמד העלאת ארון הברית לירושלים: "וְדָוִיד מְכֻרְבָּל בִּמְעִיל בּוּץ"[11].

גם תמר, ביתו של דוד המלך, לבשה מעיל על בגדיה, כפי שנראה בסמוך.

גם ממקומות נוספים במקרא למדנו שהמעיל שימש כבגד אותו לבשו אנשים חשובים. כך למדנו למשל מנבואת יחזקאל: "וְיָרְדוּ מֵעַל כִּסְאוֹתָם כֹּל נְשִׂיאֵי הַיָּם וְהֵסִירוּ אֶת מְעִילֵיהֶם וְאֶת בִּגְדֵי רִקְמָתָם יִפְשֹׁטוּ"[12].

וכן למדנו שעזרא הסופר, שלא היה אמנם מלך, אך היה אדם חשוב, לבש מעיל, וכששמע על נישואי התערובת בהגיעו ארצה, קרע את מעילו בצער: "וּכְשָׁמְעִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה קָרַעְתִּי אֶת בִּגְדִי וּמְעִילִי וָאֶמְרְטָה מִשְּׂעַר רֹאשִׁי וּזְקָנִי וָאֵשְׁבָה מְשׁוֹמֵם"[13].

המעיל וכתונת הפסים

מסיפור מכירת יוסף שבפרשת וישב, למדנו שכתונת הפסים היא בגד מיוחד שעורר את קנאת אחי יוסף, כאשר אביו עשה לו כתונת כזו: "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים"[14].

ממעשה אמנון ותמר, שבמהלכו קרעה תמר את כתונת הפסים שעליה לאחר שאמנון אנס אותה וסרב לשאת אותה לאשה כמצוות התורה למי שאנס אשה, למדנו שכתונת הפסים אינה אלא המעיל המיוחד שהיו בני ובנות המלכים רגילים ללבוש: "וְעָלֶיהָ כְּתֹנֶת פַּסִּים כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁןָ בְנוֹת הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלֹת מְעִילִים… וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה"[15].

למדנו אם כן, שכתונת הפסים היא בגד יוקרתי וחשוב, ששימש גם כמעיל לנסיכים ונסיכות.

על בגד כדוגמת המעיל צוותה התורה להטיל ציצית

בסוף פרשת 'שלח' מצווה התורה על עם ישראל להטיל ציצית על כנפי בגדיהם: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת"[16].

אלא שמקריאת הפסוק עולה לכאורה תמיהה: הלא בעבר דרכם של גברים כנשים ללבוש שמלות, כפי שרואים ממקורות רבים במקרא[17]. וכידוע, לשמלה אין כנפות, אם כן, על איזה בגד צוותה התורה לשים בכנפותיו ציצית?

התשובה היא שבעבר, היה נהוג שמעל לבגד הבסיסי, השמלה, היו שמים בגד נוסף בעל ארבע כנפות, כדוגמת המעיל שראינו שהוא בעל כנפות[18], אשר נועד לכבוד. הוא לא נחשב ל'מעיל' שהוא בגד מכובד של אנשים חשובים, כפי שראינו, אך הוא נועד לשם כבוד ולא כבגד שנועד 'לכסות בשר ערווה' או כדי להגן מפני הקור.

על בגד זה, שהיה בעל כנפות ושנועד לכבוד ולכן שמו אותו מעל הבגדים כדי שייראה לכל, צוותה התורה לשים ציצית כדי שעל ידי ראיית הציציות תמיד נזכור את מצוות ה' ונעשה אותן: "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם"[19].

[1] שמות כח, לא; לג.

[2] שם פסוקים ב, ד. ואמנם יש לציין שהמגבעות של כלל הכהנים, גם הן נועדו לשם כבוד, כמו שכתוב: "וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת". שכן המגבעת היא בגד שאינו הכרחי, והוא נעשה לכבוד והדר. אך כתונת, מכנסיים ואבנט (אזור מתניים) הם בגדים שאנשים רגילים בחיי היום יום, ואין בהם ייחדיות יתירה אצל הכהנים.

[3] אם כי יש לציין שהאפוד שלבש דוד אינו זהה לאפוד של הכהן הגדול, כי המקרא מבדיל בין 'אפוד' ל'אפוד בד'. ואין כאן המקום להיכנס לחילוק זה.

[4] דברי הימים א' טו, כז.

[5] שמות כח, לא; כט, ה.

[6] שמואל א' ב, יט.

[7] שם טו, כז-כח.

[8] שם כח, יד.

[9] שם יח, ג-ד.

[10] שם כד, ד.

[11] דברי הימים א' טו, כז.

[12] יחזקאל כו, טז.

[13] עזרא ט, ג.

[14] בראשית לז, ג.

[15] שמואל ב' יג, יח-יט.

[16] במדבר טו, לח.

[17] הדבר עולה מעשרות מקומות במקרא, נזכיר מדגם מזערי מהם:  בראשית לה, ב (וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם), שם מד, יג (וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם), שמות יט, י (וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם), ועוד רבים מאד.

[18] למשל: 'וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ', ועוד.

[19] במדבר טו, לט.