חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – המשך

לגבי שאלותי על הנאה ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – סליחה, אבל יצאתי קצת מבולבל. בתשובה הראשונה, לגבי יו"ט נכתב רק שיש אומרים שמותר (במלאכה שלא הותרה לצורך אוכל נפש), בעוד לגבי חוה"מ נכתב שאסור (אם זה במזיד), ועל זה שאלתי איך יתכן שיו"ט קל יותר. ואילו מהתשובה השניה הבנתי שבאמת אין הבדל ביניהם. אז מה השורה התחתונה? גם ביו"ט אסור אם זה מזיד ומותר רק אם זה שוגג?

למעשה אין הבדל עקרוני בין שבת ליום טוב ולחול המועד, ולכן העושה מלאכה במזיד אסור ליהנות ממנה.

וכך מובא בספר ההרחבות לפניני הלכה שבת כו, א – …ויותר נראה שבמלאכה שעיקרה מותר ביו"ט אין גזרת מעשה יו"ט, אבל במלאכה שאסורה ביו"ט כמו בשבת, דין מעשה שלה כדין מעשה שבת. וכ"כ בארח"ש כה,הערה צא ושבט הלוי ו, סח.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-03 05:58:55

תפילין

הנחתי לאחר החתונה תפילין ר"ת כרגע אני לא בקטע להמשיך האם אני צריך התרת נדרים, וא"כ האם אני יכול להסתמך על ההתרת נדרים של ערב ראש השנה,?

כיוון שמדובר על מנהג הידור מצווה בולט, אנשים ראו שאתה מניח וכעת מפסיק, כיוון שלא אמרת בתחילה שאתה עושה זאת בלי נדר, הנכון הוא לעשות התרה בפני שלושה, ולא לסמוך על ההתרה של ערב ר"ה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 16:32:39

דיני מלכות

בס״ד שלום כבוד הרב, עד כמה חשובה ההקפדה על החוק המדיני, הרי גם יש אנשים דתיים שעוסקים בכביש, או מעסיקים בשחור (מנקות וכו) חברה שלי (גם שומרת מצוות) הציעה להסיע אותי 2 דקות לבית בשעה שכבר נגמר לה המלווה יום (כלומר הייתה צריכה מלווה לילה לנהיגה והייתה בלי) האם צריך להקפיד גם על כאלו דברים שהם חוק או לא? תודה רבה

שאלה טובה. עניין זה מובא בפניני הלכה העם והארץ פרק ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה). אביא לך את מסקנת הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, ספר המביא את כל הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד:

דינא דמלכותא דינא

א. לכל התקנות וחוקי המדינה, בין בארץ ובין בחוץ לארץ, יש תוקף הלכתי המחייב כל אחד (גמרא גיטין י), כגון תשלומי מיסים ושמירה על חוקי התנועה והבנייה, בין אלו שנתקנו על ידי הממשלה ובין אלו שנתקנו על ידי הנהלת העיריה או היישוב. אלא אם כן מדובר על חוק שסותר את ההלכה.

אמנם כאשר מדובר מקרה צדדי שאינו נאכף על ידי הרשויות, וגם אם יראה אותו שוטר למשל, לא יעשה לו דבר, כגון מי שלא עובר במעבר חצייה בשעה שתיים בלילה בתוך המושב, וכגון מי שנוסע על מאה וחמש במקום שהתמרור מראה על מאה – הדבר מותר.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 14:37:30

הלכות שבת

כב' הרב שליט"א שלום בהלכות שבת "חשמל ומכשיריו" בסעיף הדן בהפעלת מדיח כלים בשבת כותב כב' הרב שבחימום המים בשבת עוברים על איסור בישול. מאידך, בהמשך כותב כב' הרב ש"אם ינתקו את המנגנון התולה את הפעלת המדיח בסגירת הדלת….מותר גם שלא בשעת הדחק להניח שם כלים מלוכלכים כדי לנקותם במשך השבת" שאלתי, ניתוק המנגנון עוקף את הפעלת המדיח, אבל עדיין נשארת בעיית חימום המים בשבת שהרב כתב שזה איסור בישול. לכאורה, מה ההבדל בין בישול המים במדיח לבין הנחת תבשיל חי על פלטה עם שעון שבת. בברכת אך טוב וחסד ירדפו את כב' הרב כל ימי חייו דוד כהנא

אין בעיה בחימום המים, שהרי המדיח מופעל על שעון שבת מלפני השבת, וכיוון שבפעולת סגירתו בשבת לא עושה כלום, שכן המדיח יפעל בכל מקרה, נמצא שלא עשה שום פעולת איסור בשבת.

לגבי אוכל חי שמניח על הפלטה לפני שבת, חששו חכמים שמא מתוך שאדם להוט שתבשילו יתבשל כראוי לסעודת ליל שבת, ייטיב את האש אחר כניסת השבת, ויעבור על איסורי הבערה ובישול. כפי שמובא בפניני הלכה פרק י' סעיף יד, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

אבל אין גזירה כזו לגבי מדיח כלים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 07:04:27

האם ציפוי אבן / שיש נחשב כמתכת או חרס

שלום, ראיתי בפניני הלכה שיש הבדלים בין כלי עץ וחרס לבין כלי מתכת. למשל כתוב: מחלוקת זו קיימת כיום לגבי כלי חרס ועץ, וכלי מתכת וזכוכית שלא נוקו היטב עם סבון. אבל בכלי מתכת וזכוכית שנוקו כראוי עם סבון, הואיל וידוע שלא נותר בהם שום טעם מהמאכל הקודם, בני כל העדות רשאים לנהוג כדעה המקילה, כמבואר להלן לב, יא, 14. אמנם לכתחילה כדי לשמור על ההפרדה בין בשר לחלב, נוהגים כמבואר למעלה. קניתי סיר שכתוב עליו: non stick – solid rock ובעברית כתוב – ציפוי שיש טבעי – נון סטיק. ציפוי חדשני, חזק ועמיד מכל ציפוי אחר, מונע הידבקות של המזון. השאלה היא האם הסיר הזה נחשב כחרס או כמתכת. תודה רבה

עיקר הקולא שנאמרה לגבי כלי זכוכית ומתכת ללא ציפוי שייכת גם בכלים אלו, וכפי שמובא בפניני הלכה לגבי כלי חרס מצופים, וכך מובא בסיכום הדברים בספר הקיצור לפניני הלכה:

מאכלים שבושלו בכלים שלא הוכשרו

יא. טעה ובישל או אפה או חימם לחום גבוה מאכל בכלי איסור שנוקה היטב עם סבון אך לא עבר הכשרה, או שבישל חלב בכלי בשרי ולהפך: אם הכלי עשוי זכוכית או מתכת, המאכל לא נאסר, כיוון שכיום כלים אלו איכותיים ואינם בולעים לתוכם טעמים. אמנם צריך להכשיר את הכלי כפי שציוותה התורה (במדבר לא, כא-כג. ביאור הסוגיה בפנה"ל, ו-י). וכן דין כלי אמייל וארקופל.

גם בכלי חרס המצופים בשכבת זכוכית דקה המצויים כיום (פורצלן-חרסינה), ניתן להקל בדיעבד, ובתנאי שאין בהם סדקים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פורצלן חלבי נקי – המאכל מותר, ובמקום הצורך ניתן להכשיר את הכלי בהגעלה (לעיל, י).

יב. כלי מתכת המצופים בשכבת טפלון דקה, בולעים ופולטים טעמים בשכבה זו, וכך המציאות בשאר סוגי הכלים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פלסטיק חלבי נקי עד שנעשה רותח – המאכל אסור, שכן אין בתכולת כלי פי שישים מדפנותיו, וממילא הטעם הבלוע בדפנות הכלי עלול להיות ניכר במאכל.

אבל אם עברו 24 שעות מהרגע שבו בישלו או חיממו בכלי מאכל חלבי, טעם החלב הבלוע בכלי נפגם, וממילא כיוון שלא נותן טעם טוב של חלב במאכל הבשרי, אינו אוסר אותו (ועי' לעיל כה, יח). וכשיש ספק אם עברה על הכלי יממה משעת בליעת האיסור או הבשר/חלב, מחשיבים אותו כמי שעברה עליו יממה.

יג. ידע שהכלי לא הוכשר ובכל זאת עבר והכין או חימם בו מאכל – התבשיל אסור עליו ועל כל מי שבישל עבורם, בין אם הכלי ממתכת וזכוכית ובין אם מסוג אחר ועברה עליו יממה. אמנם לאנשים אחרים מותר לאכול את התבשיל אם הוא נעשה בכלי זכוכית או מתכת ללא ציפוי טפלון, או בשאר כלים לאחר יממה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 06:26:01

יש לך שאלה?

הצטרפו לקבוצות הלימוד שלנו!

הרב אליעזר מלמד

רביבים

הרב אליעזר מלמד

בקבוצה תוכלו לקבל את הטור 'רביבים' של הרב אליעזר מלמד מדי שבוע. הקבוצה שקטה.

לימוד יומי בנ"ך

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-10 דק, להאזנה, הכולל את הקראת הפרק בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת הנביאים והכתובים!

דף יומי

הרב מאור קיים

האזינו לשיעור בן כ-20 דקות, בליווי הסבר בהיר ומרתק ובצירוף תמונות להבנת הסוגיה!

פרשת השבוע

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-20 דקות להאזנה, הכולל הקראת העלייה של אותו יום בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת התורה!

דף יומי

הרב גור גלון

לימוד הדף היומי, בן כ-25 דק' להאזנה וקריאה הכולל הסבר קצר ובהיר של סוגיית הדף שלא ישאיר אותך מאחור!

פרק יומי במשנה

הרב נתן ארונס

הרב נתן ארונס מקריא ומסביר באופן בהיר ותמציתי על הפרק היומי במשנה. שיעור האזנה יומי בן כעשר דקות.

הפנינה היומית

הרב גור גלון

לימוד יומי בן כ-10 דק', לצפייה, האזנה וקריאה של שתי הלכות מתוך פניני הלכה, לידיעת ההלכה למעשה והקפת הנושאים הרלוונטיים לחיים!

המעיל במקרא

בפרשת 'תצווה' מצווה ה' את משה על שמונת בגדי הכהן הגדול, שאחד מהם הוא המעיל.

המעיל, כשמו, הוא בגד עליון שלובשים אותו על גבי בגד הבסיס. במקרה של הכהן הגדול, בגד הבסיס הוא הכתונת העשויה שש (פשתן) ועל גביה לובש הכהן הגדול את המעיל.

על פי התיאור בפרשה זו, המעיל הוא בגד העשוי כולו צמר הצבוע בתכלת, ובשוליו פעמוני זהב ורימונים: "וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת… וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי עַל שׁוּלָיו סָבִיב וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב"[1].

ניתן ללמוד מכך שהמעיל הוא בגד מפואר שנועד לשם כבוד, ולא לשם כיסוי הגוף, אם לצניעות ואם להגנה מקור, שזהו תפקידו המקורי והראשוני של הבגד.

ואכן, התורה מעידה על בגדי הכהן הגדול, שבשונה מבגדי הכהן הרגיל (ה'הדיוט') שהם רק 'בגדי קדש', מטרת בגדי הכהן הגדול היא 'לכבוד ולתפארת': "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת… וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי"[2].

מעיל האפוד

כפי הנראה מהפסוקים, נהוג היה שהמעיל, שהוא בגד חשוב ומפואר בפני עצמו, שימש כבגד בסיס שעליו חגר הכהן הגדול את האפוד שהיה בגד מרהיב ביופיו, העשוי מחוטי זהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש.

תבנית זו לא היתה מצויה רק אצל הכהן הגדול, אלא גם אצל אנשים חשובים נוספים. כך, למשל, מצאנו שדוד המלך לבש מעיל, ועליו חגר אפוד[3]: "וְדָוִיד מְכֻרְבָּל בִּמְעִיל בּוּץ וְכָל הַלְוִיִּם הַנֹּשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן וְהַמְשֹׁרְרִים וּכְנַנְיָה הַשַּׂר הַמַּשָּׂא הַמְשֹׁרְרִים וְעַל דָּוִיד אֵפוֹד בָּד"[4].

לכן נקרא המעיל בתורה 'מעיל האפוד': "וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת", "וְלָקַחְתָּ אֶת הַבְּגָדִים וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת אַהֲרֹן אֶת הַכֻּתֹּנֶת וְאֵת מְעִיל הָאֵפֹד…"[5].

המעיל כבגד של כבוד

עדות על כך שהמעיל משמש כבגד של כבוד, ניתן למצוא במספר מקורות במקרא.

מעילו של שמואל

המופע הראשון של המעיל במקרא מלבד מעיל הכהן הגדול, הוא מעילו המפורסם של שמואל, שהוקדש מינקות להיות משרת בבית ה', ואימו, חנה, היתה מכינה לו מעיל מיוחד שאותו לבש בעת שירותו בקודש כמשרתו של עלי הכהן הגדול. חנה היתה מביאה לשמואל מעיל חדש מדי שנה, בעלותה למשכן שילה להקריב את הזבח השנתי של המשפחה, לפי מידת גופו שצמחה משנה לשנה: "וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ וְהַעַלְתָה לוֹ מִיָּמִים יָמִימָה בַּעֲלוֹתָהּ אֶת אִישָׁהּ לִזְבֹּחַ אֶת זֶבַח הַיָּמִים"[6].

מעיל זה ליווה את שמואל לאורך חייו, וכאשר שאול ניסה לשכנע את שמואל לבוא עימו לזבוח לה' לאחר הניצחון על עמלק, אחז שאול במעילו של שמואל, וכשהסתובב שמואל ללכת, המעיל נקרע, והיה זה אות לקריעת המלכות משאול: "וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע: וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ"[7].

גם לאחר מותו של שמואל, תוארו בעולם העליון נשאר עם המעיל המיוחד, וכאשר ביקש שאול להעלות את נשמתו של שמואל באוב, ראתה בעלת האוב רוח של איש העוטה מעיל על בגדיו: "וַיֹּאמֶר לָהּ מַה תָּאֳרוֹ וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ"[8].

מעיל המלך וילדיו

גם בני המלכים היו נוהגים ללבוש מעילים, כפי שאנו לומדים מיהונתן בן שאול המלך, שהסיר את מעילו מעליו ומסרו לדוד כדי להביע את אמונתו שדוד יהיה המלך הבא ולא הוא, על אף היותו בנו של המלך: "וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ: וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן אֶת הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתְּנֵהוּ לְדָוִד וּמַדָּיו וְעַד חַרְבּוֹ וְעַד קַשְׁתּוֹ וְעַד חֲגֹרוֹ"[9].

כמובן שגם המלך בעצמו לבש מעיל, כיאה למלך ישראל: "וַיָּקָם דָּוִד וַיִּכְרֹת אֶת כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר לְשָׁאוּל בַּלָּט"[10].

וכפי שראינו, גם דוד המלך לבש מעיל, כמתואר במעמד העלאת ארון הברית לירושלים: "וְדָוִיד מְכֻרְבָּל בִּמְעִיל בּוּץ"[11].

גם תמר, ביתו של דוד המלך, לבשה מעיל על בגדיה, כפי שנראה בסמוך.

גם ממקומות נוספים במקרא למדנו שהמעיל שימש כבגד אותו לבשו אנשים חשובים. כך למדנו למשל מנבואת יחזקאל: "וְיָרְדוּ מֵעַל כִּסְאוֹתָם כֹּל נְשִׂיאֵי הַיָּם וְהֵסִירוּ אֶת מְעִילֵיהֶם וְאֶת בִּגְדֵי רִקְמָתָם יִפְשֹׁטוּ"[12].

וכן למדנו שעזרא הסופר, שלא היה אמנם מלך, אך היה אדם חשוב, לבש מעיל, וכששמע על נישואי התערובת בהגיעו ארצה, קרע את מעילו בצער: "וּכְשָׁמְעִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה קָרַעְתִּי אֶת בִּגְדִי וּמְעִילִי וָאֶמְרְטָה מִשְּׂעַר רֹאשִׁי וּזְקָנִי וָאֵשְׁבָה מְשׁוֹמֵם"[13].

המעיל וכתונת הפסים

מסיפור מכירת יוסף שבפרשת וישב, למדנו שכתונת הפסים היא בגד מיוחד שעורר את קנאת אחי יוסף, כאשר אביו עשה לו כתונת כזו: "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים"[14].

ממעשה אמנון ותמר, שבמהלכו קרעה תמר את כתונת הפסים שעליה לאחר שאמנון אנס אותה וסרב לשאת אותה לאשה כמצוות התורה למי שאנס אשה, למדנו שכתונת הפסים אינה אלא המעיל המיוחד שהיו בני ובנות המלכים רגילים ללבוש: "וְעָלֶיהָ כְּתֹנֶת פַּסִּים כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁןָ בְנוֹת הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלֹת מְעִילִים… וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה"[15].

למדנו אם כן, שכתונת הפסים היא בגד יוקרתי וחשוב, ששימש גם כמעיל לנסיכים ונסיכות.

על בגד כדוגמת המעיל צוותה התורה להטיל ציצית

בסוף פרשת 'שלח' מצווה התורה על עם ישראל להטיל ציצית על כנפי בגדיהם: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת"[16].

אלא שמקריאת הפסוק עולה לכאורה תמיהה: הלא בעבר דרכם של גברים כנשים ללבוש שמלות, כפי שרואים ממקורות רבים במקרא[17]. וכידוע, לשמלה אין כנפות, אם כן, על איזה בגד צוותה התורה לשים בכנפותיו ציצית?

התשובה היא שבעבר, היה נהוג שמעל לבגד הבסיסי, השמלה, היו שמים בגד נוסף בעל ארבע כנפות, כדוגמת המעיל שראינו שהוא בעל כנפות[18], אשר נועד לכבוד. הוא לא נחשב ל'מעיל' שהוא בגד מכובד של אנשים חשובים, כפי שראינו, אך הוא נועד לשם כבוד ולא כבגד שנועד 'לכסות בשר ערווה' או כדי להגן מפני הקור.

על בגד זה, שהיה בעל כנפות ושנועד לכבוד ולכן שמו אותו מעל הבגדים כדי שייראה לכל, צוותה התורה לשים ציצית כדי שעל ידי ראיית הציציות תמיד נזכור את מצוות ה' ונעשה אותן: "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם"[19].


[1] שמות כח, לא; לג.

[2] שם פסוקים ב, ד. ואמנם יש לציין שהמגבעות של כלל הכהנים, גם הן נועדו לשם כבוד, כמו שכתוב: "וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת". שכן המגבעת היא בגד שאינו הכרחי, והוא נעשה לכבוד והדר. אך כתונת, מכנסיים ואבנט (אזור מתניים) הם בגדים שאנשים רגילים בחיי היום יום, ואין בהם ייחדיות יתירה אצל הכהנים.

[3] אם כי יש לציין שהאפוד שלבש דוד אינו זהה לאפוד של הכהן הגדול, כי המקרא מבדיל בין 'אפוד' ל'אפוד בד'. ואין כאן המקום להיכנס לחילוק זה.

[4] דברי הימים א' טו, כז.

[5] שמות כח, לא; כט, ה.

[6] שמואל א' ב, יט.

[7] שם טו, כז-כח.

[8] שם כח, יד.

[9] שם יח, ג-ד.

[10] שם כד, ד.

[11] דברי הימים א' טו, כז.

[12] יחזקאל כו, טז.

[13] עזרא ט, ג.

[14] בראשית לז, ג.

[15] שמואל ב' יג, יח-יט.

[16] במדבר טו, לח.

[17] הדבר עולה מעשרות מקומות במקרא, נזכיר מדגם מזערי מהם:  בראשית לה, ב (וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם), שם מד, יג (וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם), שמות יט, י (וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם), ועוד רבים מאד.

[18] למשל: 'וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ', ועוד.

[19] במדבר טו, לט.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן