חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

הלכות שבת

כב' הרב שליט"א שלום בהלכות שבת "חשמל ומכשיריו" בסעיף הדן בהפעלת מדיח כלים בשבת כותב כב' הרב שבחימום המים בשבת עוברים על איסור בישול. מאידך, בהמשך כותב כב' הרב ש"אם ינתקו את המנגנון התולה את הפעלת המדיח בסגירת הדלת….מותר גם שלא בשעת הדחק להניח שם כלים מלוכלכים כדי לנקותם במשך השבת" שאלתי, ניתוק המנגנון עוקף את הפעלת המדיח, אבל עדיין נשארת בעיית חימום המים בשבת שהרב כתב שזה איסור בישול. לכאורה, מה ההבדל בין בישול המים במדיח לבין הנחת תבשיל חי על פלטה עם שעון שבת. בברכת אך טוב וחסד ירדפו את כב' הרב כל ימי חייו דוד כהנא

אין בעיה בחימום המים, שהרי המדיח מופעל על שעון שבת מלפני השבת, וכיוון שבפעולת סגירתו בשבת לא עושה כלום, שכן המדיח יפעל בכל מקרה, נמצא שלא עשה שום פעולת איסור בשבת.

לגבי אוכל חי שמניח על הפלטה לפני שבת, חששו חכמים שמא מתוך שאדם להוט שתבשילו יתבשל כראוי לסעודת ליל שבת, ייטיב את האש אחר כניסת השבת, ויעבור על איסורי הבערה ובישול. כפי שמובא בפניני הלכה פרק י' סעיף יד, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

אבל אין גזירה כזו לגבי מדיח כלים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 07:04:27

האם ציפוי אבן / שיש נחשב כמתכת או חרס

שלום, ראיתי בפניני הלכה שיש הבדלים בין כלי עץ וחרס לבין כלי מתכת. למשל כתוב: מחלוקת זו קיימת כיום לגבי כלי חרס ועץ, וכלי מתכת וזכוכית שלא נוקו היטב עם סבון. אבל בכלי מתכת וזכוכית שנוקו כראוי עם סבון, הואיל וידוע שלא נותר בהם שום טעם מהמאכל הקודם, בני כל העדות רשאים לנהוג כדעה המקילה, כמבואר להלן לב, יא, 14. אמנם לכתחילה כדי לשמור על ההפרדה בין בשר לחלב, נוהגים כמבואר למעלה. קניתי סיר שכתוב עליו: non stick – solid rock ובעברית כתוב – ציפוי שיש טבעי – נון סטיק. ציפוי חדשני, חזק ועמיד מכל ציפוי אחר, מונע הידבקות של המזון. השאלה היא האם הסיר הזה נחשב כחרס או כמתכת. תודה רבה

עיקר הקולא שנאמרה לגבי כלי זכוכית ומתכת ללא ציפוי שייכת גם בכלים אלו, וכפי שמובא בפניני הלכה לגבי כלי חרס מצופים, וכך מובא בסיכום הדברים בספר הקיצור לפניני הלכה:

מאכלים שבושלו בכלים שלא הוכשרו

יא. טעה ובישל או אפה או חימם לחום גבוה מאכל בכלי איסור שנוקה היטב עם סבון אך לא עבר הכשרה, או שבישל חלב בכלי בשרי ולהפך: אם הכלי עשוי זכוכית או מתכת, המאכל לא נאסר, כיוון שכיום כלים אלו איכותיים ואינם בולעים לתוכם טעמים. אמנם צריך להכשיר את הכלי כפי שציוותה התורה (במדבר לא, כא-כג. ביאור הסוגיה בפנה"ל, ו-י). וכן דין כלי אמייל וארקופל.

גם בכלי חרס המצופים בשכבת זכוכית דקה המצויים כיום (פורצלן-חרסינה), ניתן להקל בדיעבד, ובתנאי שאין בהם סדקים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פורצלן חלבי נקי – המאכל מותר, ובמקום הצורך ניתן להכשיר את הכלי בהגעלה (לעיל, י).

יב. כלי מתכת המצופים בשכבת טפלון דקה, בולעים ופולטים טעמים בשכבה זו, וכך המציאות בשאר סוגי הכלים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פלסטיק חלבי נקי עד שנעשה רותח – המאכל אסור, שכן אין בתכולת כלי פי שישים מדפנותיו, וממילא הטעם הבלוע בדפנות הכלי עלול להיות ניכר במאכל.

אבל אם עברו 24 שעות מהרגע שבו בישלו או חיממו בכלי מאכל חלבי, טעם החלב הבלוע בכלי נפגם, וממילא כיוון שלא נותן טעם טוב של חלב במאכל הבשרי, אינו אוסר אותו (ועי' לעיל כה, יח). וכשיש ספק אם עברה על הכלי יממה משעת בליעת האיסור או הבשר/חלב, מחשיבים אותו כמי שעברה עליו יממה.

יג. ידע שהכלי לא הוכשר ובכל זאת עבר והכין או חימם בו מאכל – התבשיל אסור עליו ועל כל מי שבישל עבורם, בין אם הכלי ממתכת וזכוכית ובין אם מסוג אחר ועברה עליו יממה. אמנם לאנשים אחרים מותר לאכול את התבשיל אם הוא נעשה בכלי זכוכית או מתכת ללא ציפוי טפלון, או בשאר כלים לאחר יממה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 06:26:01

כשרות

אני עובד במקום שלא שומרים תורה ומצוות. אין כשרות במקום מדובר בדיוק מוגן. הם מחממים אוכל בשבת. האם יש היתר כל שהוא לאכול במקום? ואם כן מה אפשר לאכול. המוצרים עצמם כשרים.

אפשר לאכול אוכל שלא בישלו או חיממו אותו שם, כגון ירקות ופירות, לחם קנוי, גבינה וכדומה.

כמו כן, אפשר לחמם במקרוגל או בתנור שלהם אוכל שלך כשהוא סגור בתוך קופסה או לפחות מכוסה, ובלבד שמונח על משטח נקי.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 00:43:48

שלב איסור קירבה בלידה

ממתי אסור לי לגעת באשתי כשמתקרבת ללידה האם מהצירים? ירידת מים? או מאחרי הלידה

עניין זה נמצא בפניני הלכה טהרת המשפחה פרק ט. אביא לך את הדברים מתוך חוברת הקיצור לפניני הלכה – זוגיות ומשפחה, שיצא בקרוב:

מאימתי היולדת נטמאת

ח. מעת שיצא ראשו של התינוק או רוב גופו, גם אם לא יצא עימו דם, היולדת נטמאת מהתורה בטומאת לידה. אבל לפני הלידה, אף אם ראתה כתמי דם על בגד צבעוני או על תחבושת הגיינית או על נייר טואלט, אינה טמאה (לעיל ב, ז). אמנם אם ראתה דם רב, נטמאת. ועדיף שלא תבדוק את עצמה בבדיקה פנימית, כדי שלא תיכנס לספק.

ט. בדקה המיילדת את שיעור פתיחת צוואר הרחם והופיע דם מועט על הכפפה; אם ברור לה שמקור הדם מפציעת צוואר הרחם שנעשה רגיש מאוד לקראת הלידה – היולדת טהורה. ואם היא מסופקת אולי הדם מהרחם – היולדת טמאה.

י. הפרדת קרומים (סטריפינג) מדופן הרחם לזירוז הלידה הגורמת ליציאת דם בעקבות פציעת הרחם, אינה מטמאת כל זמן שלא החל לזוב דם רב.

יא. ירידת מים שאין בהם דם, אינה מטמאת. וכן אם יצא מצוואר הרחם 'פקק הרחם', כל שאין בו צבע דם – טהורה. ואם יש בו צבע דם, יש מחמירים, והרוצים להקל רשאים.

עזרת הבעל ליולדת

יב. נטמאה האישה לפני הלידה, ויש הכרח לתמוך בה בכניסתה לאמבולנס או בהליכתה לבית החולים – אם אין שם אישה שיכולה לעזור לה, בשעת הדחק יכול בעלה לעזור לה (לעיל ג, יג).

יג. משנטמאה האישה אסור לבעלה להסתכל במקומות המכוסים שבגופה (לעיל ג, ה). לפיכך אם היא רוצה שבעלה יהיה איתה בחדר הלידה, נכון להקפיד שעד תחילת הלידה תהיה מכוסה, והבעל יעמוד למראשותיה, כך שגם כשיבדקו אותה, המקומות המכוסים שבגופה לא יתגלו בפניו.

ובעת הלידה עצמה, כאשר אין אפשרות להסתיר את המקומות המכוסים, המחמירים נוהגים לצאת מהחדר או לעבור אל מעבר לווילון. ויש שנשארים ליד היולדת תוך הקפדה לעמוד באופן שלא יראו את המקומות המכוסים.

יד. נכנסה היולדת לחרדה קשה, ודורשת שדווקא בעלה יאחז בידה לשם תמיכה רגשית בשעת הצירים הכואבים והלידה – יש להקל (לעיל ג, יג-יד).

לאחר הלידה

טו. לאחר הלידה מצווה ליולדת ולבעלה להודות לה' בברכת תודה; על לידת בן יברכו "הטוב והמטיב", ועל לידת בת "שהחיינו" (עי' בהלכות ברכות יז, לג-לה).

טז. על היולדת ומשפחתה לשים לב למצבה הגופני והנפשי, וליצור לה תנאים נוחים כדי שתוכל להתאושש לאחר הלידה על ידי שינה מרובה ככל האפשר, שכן בלעדיה הדכדוך המצוי בתקופה זו עלול להפוך לדיכאון.

יז. כאשר היולדת סובלת מדכדוך שאינו עובר, יש לפנות לרופא משפחה כדי לקבל תרופות קלות על מנת להקל על הדכדוך ולמנוע התדרדרות. ובמצב חמור יותר שהגיע לדיכאון, חובה להיעזר בתרופות חזקות יותר שניתנות על ידי פסיכיאטר. במצב זה אין להתמהמה או להסתפק בטיפולים אלטרנטיביים, הואיל ומדובר במחלה מסוכנת.

יח. לאחר שייפסק הדימום מרחמה של היולדת, בין אם היתה זו לידה טבעית או ניתוח קיסרי, תעשה הפסק טהרה ותספור שבעה נקיים ותטבול. ואם לאחר שתיטהר תראה שוב דם, תחזור על תהליך הטהרה ככל אישה שראתה דם וסת.

יט. אם אירע מקרה נדיר שיולדת נקבה הצליחה לסיים שבעה נקיים לפני תום שבועיים מלידתה, תמתין עד סיום ארבעה עשר יום ורק אז תטבול. ואם ילדה בניתוח קיסרי, יכולה לטבול מיד בסוף השבעה נקיים (דין 'דם טוהר' מהתורה מבואר בפניני הלכה, סעיף ח).

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 00:46:30

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור?

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור?

עניין זה מובא בפניני הלכה מועדים, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה:

הנאה ממלאכה שעשה באיסור ביום טוב

אף שבשבת במקרים מסוימים אסור ליהנות מפעולה שנעשתה באיסור (שבת פרק כו), ביום טוב יש אומרים שבדיעבד מותר ליהנות מפעולה כזו. והכל מסכימים שאם המלאכה שנעשתה באיסור היא מלאכה שהותרה לצורך אוכל נפש, אף שלא נעשתה באופנים המותרים, מותר ליהנות ממנה.

הנאה ממלאכה שעשה באיסור בחול המועד

כח. העושה במזיד מלאכה אסורה בחול המועד, אסור לכל ישראל ליהנות ממנה עד סוף החג אף אם יש בדבר הפסד, ולאחר החג מותר ליהנות ממלאכתו. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממנה בחג (ועי' בהלכות שבת כו, א-ז).

כט. שוגג הוא רק מי שחשב שהיה מותר לו לעשות מה שעשה, אבל אם לא היה בטוח שהדבר שעושה מותר בחול המועד ולמרות זאת עשה אותו, נחשב מזיד.

 

הלכות שבת:

כו – מעשה שבת ולפני עיוור

הנאה ממלאכה שנעשתה בשבת

א. איסור תורה שנעשה במזיד על ידי יהודי שעבר גיל מצוות, אסור לו עצמו ליהנות ממעשיו לעולם, ולכל ישראל מותר ליהנות ממעשיו רק במוצאי שבת. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת, ובמקום הצורך מותר ליהנות אף בשבת עצמה. אבל אם קטף פירות, צד דגים או חלב פרה בשוגג, אסור ליהנות מהם בשבת אף במקום הצורך, כי הם מוקצה.

ב. איסור מדברי חכמים שנעשה במזיד, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת. ואם עשה את האיסור בשוגג, מותר ליהנות ממעשיו אף בשבת עצמה (דין קטן מבואר בפרק כד, ה. ודין גוי בפרק כה, י-יא).

ג. גדר מזיד ושוגג: חילוני שיודע שאולי הדבר שעושה אסור בשבת, נחשב מזיד ולא שוגג. וכן דתי שלא בטוח שהדבר שעושה מותר בשבת, נחשב מזיד. עשה את האיסור כמתעסק, כגון שנשען על קיר ובטעות גרם להדלקת האור, כיוון שלא היתה לו שום כוונה להדליק את האור, אין איסור ליהנות ממה שעשה. אבל מי שהדליק את האור בהיסח הדעת, כפי שהוא רגיל להדליק במשך כל השבוע, נחשב כשוגג ולא כמתעסק.

ד. כאשר אסור ליהנות מהאיסור בשבת, מותר לעשות מה שהיה יכול לעשות לפני כן בדוחק, אף שכעת ניתן לעשותו ביתר קלות (כמבואר בפרק כה, יא). אבל מה שלא היה יכול לעשות – אסור, כגון לקרוא ספר חול לאור החשמל, או להתחמם ליד התנור, או ליהנות משמיעת שיר. וכשלא נוח לצאת מן המקום, אין חובה לצאת, הואיל והודלקו בניגוד לרצונו והוא אינו רוצה ליהנות מהם. ואם אפשר, יפתח את החלון כדי שלא ליהנות מהחימום.

היתרים

ה. נעשה דבר שיש אומרים שהוא מותר, אף שלמעשה נוהגים להורות כדעה המחמירה, בדיעבד מותר ליהנות מאותה המלאכה בשבת, אפילו אם נעשתה במזיד. דוגמאות: חיממו על הפלטה מרק קר; עירו על שקית תה ישירות מהמיחם; ביררו פסולת מאוכל סמוך לסעודה. וכן הדין כאשר נעשתה מלאכה בזמן תוספת שבת, או בזמן בין השמשות של כניסת השבת.

ו. איסור שנעשה במזיד אך לא שינה דבר בגוף החפץ, כגון שהביאו מאכלים ברכב, או שהעבירו חפץ מרשות הרבים לרשות היחיד, בשעת הדחק אפשר ליהנות מהם בשבת. ואם אפשר היה להגיע בהיתר אל החפץ, כגון שהביאו אוכל ברכב מבית הנמצא מספר רחובות משם, ניתן להקל בשעת הצורך. אבל כאשר הנאתו תגרום שימשיכו לחלל שבתות בעתיד, אין ליהנות מהאיסור.

ז. כאשר על ידי המלאכה האסורה נעשתה פעולה אחרת מותרת, מותר ליהנות ממנה. כגון שתיקנו באיסור כלי לפיצוח אגוזים, ועברו ופיצחו בו אגוזים – מותר לאוכלם, כיוון שבפעולת הפיצוח עצמה אין איסור. וכן כאשר הביאו מפתח באיסור ופתחו את הדלת, מותר להיכנס בה. וכן כאשר פתחו באיסור דלת של מקרר שהנורה שלו עובדת, מותר להוציא מהמקרר מאכלים (ולגבי סגירתה עי' בפרק יז, יא).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-27 20:36:04

יש לך שאלה?

הצטרפו לקבוצות הלימוד שלנו!

הרב אליעזר מלמד

רביבים

הרב אליעזר מלמד

בקבוצה תוכלו לקבל את הטור 'רביבים' של הרב אליעזר מלמד מדי שבוע. הקבוצה שקטה.

לימוד יומי בנ"ך

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-10 דק, להאזנה, הכולל את הקראת הפרק בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת הנביאים והכתובים!

דף יומי

הרב מאור קיים

האזינו לשיעור בן כ-20 דקות, בליווי הסבר בהיר ומרתק ובצירוף תמונות להבנת הסוגיה!

פרשת השבוע

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-20 דקות להאזנה, הכולל הקראת העלייה של אותו יום בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת התורה!

דף יומי

הרב גור גלון

לימוד הדף היומי, בן כ-25 דק' להאזנה וקריאה הכולל הסבר קצר ובהיר של סוגיית הדף שלא ישאיר אותך מאחור!

פרק יומי במשנה

הרב נתן ארונס

הרב נתן ארונס מקריא ומסביר באופן בהיר ותמציתי על הפרק היומי במשנה. שיעור האזנה יומי בן כעשר דקות.

הפנינה היומית

הרב גור גלון

לימוד יומי בן כ-10 דק', לצפייה, האזנה וקריאה של שתי הלכות מתוך פניני הלכה, לידיעת ההלכה למעשה והקפת הנושאים הרלוונטיים לחיים!

למה אוכלים מצה בליל הסדר

בליל מכת בכורות, נצטוו עם ישראל לאכול יחד עם קרבן הפסח מצות ומרורים[1]: "וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ".

ועל כן נצטווינו בכל שנה לאכול מצות בשבעת ימי חג הפסח, שנאמר[2]: "שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ".

הנימוק המובא בהגדה של פסח לאכילת המצות הוא שבצקם של אבותינו לא הספיק להחמיץ: "מַצָּה זוֹ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁלֹא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ, עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּגְאָלָם".

והדבר מבוסס על הפסוק[3]: "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם".

אמנם על כך מתעוררות מספר קושיות:

  1. אם סיבת אכילת המצה בליל הסדר, ובפסח בכלל, היא רק משום שלא הספיק בצקם להחמיץ, מדוע נצטוו לאכול מצות עוד קודם לכן, עם קרבן הפסח? לא מסתבר לומר שהם אכן אכלו את המצה עם קרבן הפסח ללא סיבה, ורק למפרע התבררה להם הסיבה.
  2. אם הסיבה שעשו מצות היא משום שגורשו ממצרים במפתיע ולא הספיקו להתפיח את הבצק כפי שתכננו, למה לא עשו זאת כשהגיעו לסוכות, היכן שאפו את הבצק? הרי שם המצרים כבר לא דחקו בהם, ויכלו להתפיח שם את הבצק ולאפותו חצץ!
  3. הסיומת: "וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם" לכאורה לא קשורה לתחילת הפסוק. ומה עניינה כאן?

לאור קושיות אלו, ניתן להציע פירוש נוסף לטעם מצוות אכילת המצה בליל הסדר, שמיישב בטוב טעם את הקושיות הללו:

אכילת המצה כחלק מה'תפאורה' של ליל הסדר

כאשר אנו מתבוננים בהדרכת התורה כיצד יש לקיים את מצוות אכילת קרבן הפסח, ניתן בנקל לזהות שהתורה מעוניינת ליצור אווירה של יציאה חפוזה לדרך ארוכה[4]: "אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ: וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ: וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַה'".

  • ראשית, יש לאכול את הפסח צלוי דווקא, וללא חיתוך לאברים, שכך היא הדרך המהירה ביותר להכין בשר.
  • כמו כן, נאסר עליהם להשאיר מהבשר עד הבוקר, אלא עליהם לסיים את אכילתו בזריזות.
  • בנוסף לכך, יש לאכול את הבשר כאשר המתניים כבר חגורים, כדרכם של הולכי דרכים שאוזרים מותניהם לפני שיוצאים לדרך[5].
  • יתר על כן, יש לאכול את הבשר כאשר נעליים לרגלי אוכלי הפסח, מה שמעיד על הכנתם להליכה לדרך ארוכה, שכן בעבר רבים מהאנשים לא היו רגילים לנעול נעליים אלא כאשר היו הולכים לדרך ארוכה, שעשויה לפצוע את רגליהם. כי השימוש התדיר בנעל היה מבלה אותה במהירות.
  • יתר על כן, נדרש מהם בעת האכילה לאחוז במקל ההליכה על אף אי הנוחות שבדבר, עובדה המעידה על מוּכנוּת מלאה ליציאה לדרך ברגע שהדבר יידרש.
  • ולבסוף, התורה מצווה מפורשות שיש לאכול את הפסח בחיפזון.

בהתאם לכל ה'תפאורה' הזו, יש להבין גם את עניינה ומטרתה של אכילת המצה עם קרבן הפסח באופן דומה: המצה גם היא מבטאת זריזות וחפזה, משום שהיא נערכת ונאפית בזריזות. הלישה שלה מהירה משום שלא מתפיחים אותה, גם לא משקיעים בעריכתה, אלא משטחים אותה במהירות ומכניסים לתנור. גם זמן אפייתה קצר, משום שאין בה חלל ונפח.

ואכן מצאנו בכמה מקומות במקרא, שכאשר נדרש להכין לחם בחפזה, הכינו מצות (שנקראות לעתים 'עוגות' משום שכדי להכינן עורכים את הבצק בצורת עיגול משוטח, ולקמן נתייחס לכך):

כך נאמר ביחס לאברהם שהורה לשרה למהר ולהכין עוגות עבור האורחים[6]: "וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת".

וכן בלוט נאמר שהכין לאורחיו מצות כדי שלא ימתינו עד התפחת ואפיית הלחם[7]: "וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ".

וכן כאשר גדעון  פוגש במלאך, הוא מבקש ממנו שימתין לו עד שיכין עבורו מנחה, ומזדרז להכין לו מצות[8]: "אַל נָא תָמֻשׁ מִזֶּה עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ וְהֹצֵאתִי אֶת מִנְחָתִי וְהִנַּחְתִּי לְפָנֶיךָ וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֵשֵׁב עַד שׁוּבֶךָ: וְגִדְעוֹן בָּא וַיַּעַשׂ גְּדִי עִזִּים וְאֵיפַת קֶמַח מַצּוֹת הַבָּשָׂר שָׂם בַּסַּל וְהַמָּרַק שָׂם בַּפָּרוּר וַיּוֹצֵא אֵלָיו אֶל תַּחַת הָאֵלָה וַיַּגַּשׁ".

וכן במעשה בעלת האוב[9]: "וְלָאִשָּׁה עֵגֶל מַרְבֵּק בַּבַּיִת וַתְּמַהֵר וַתִּזְבָּחֵהוּ וַתִּקַּח קֶמַח וַתָּלָשׁ וַתֹּפֵהוּ מַצּוֹת".

נמצא שהמצה מבטאת אף היא את הזריזות היתירה שבה נצטוו ישראל להכין ולאכול את קרבן הפסח, שלא רק את הבשר יש להכין במהירות, אלא אף את הלחם שעימו הוא נאכל יש להכין בזריזות. ובכך באה הקושיה הראשונה על יישובה.

המצה כביטוי לנכונות להליכה ממושכת במדבר

אולם לא רק ביטוי לזריזות וחיפזון קיים במצה, אלא גם ביטוי לנכונות של עם ישראל ללכת אחרי ה' במדבר, בארץ לא זרועה. שהרי המצה היא מאכל שאותו אוכלים אנשים המעוניינים לשמר את הלחם למשך זמן רב מבלי שיתקלקל. שכן ככל שהלחם דק יותר, הוא מתייבש יותר בתנור, וכך אורך 'חיי המדף' שלו גדלים, שאינו מתעפש.

יסוד זה מתקשר לשאלה השניה בה פתחנו: למה עם ישראל אפו את בצקם מצות אחרי שכבר הגיעו לסוכות? אם תכננו להכין לחם חמץ, מדוע לא התפיחו את העיסה בסוכות ואפו אותה שם כחמץ?

אך אם אנו מבינים שעם ישראל למעשה התכוונו להכין את הבצק כמצות, כדי שישתמרו זמן רב במדבר שאליו הם יוצאים כעת, מובן למה אפו מצות בסוכות, ולא התפיחו שם את הבצק.

כעת ניתן גם להבין מדוע מדגישה התורה שהם אפו 'עוגות מצות', שכן מצות אפשר לאפות גם באופן שיהיה להן נפח, כפי שמצאנו ביחס ללחמים הבאים עם קרבן התודה, שציוותה התורה[10] שחלקם יהיו 'חלות מצות', כלומר מצות עם חלל, וחלקם 'רקיקי מצות', כלומר מצות שטוחות ללא נפח. העוגה היא מצה שלצורך הכנתה יוצרים מהבצק צורת עיגול[11] על ידי שיטוחו, וכך ניתן לאפותו בזריזות. כפי שראינו לעיל ביחס לשרה שאפתה עוגות לאורחים.

גם הקושיה השלישית שהקשנו בתחילת הדברים מיושבת על פי זה, שכן במילים 'וגם צידה לא עשו להם', התורה מנמקת מדוע אפו את הבצק דווקא כמצות. מאחר ועם ישראל לא ידעו מראש על מועד יציאתם ממצרים, לא היה להם פנאי להכין לעצמם צידה לדרך, דהיינו פירות מיובשים או מאכלים ממולחים שמשתמרים זמן רב וניתן לאוכלם למשך תקופה במדבר (כפי שהיתה דרכם של ספנים שיוצאים להפלגות של חודשים ארוכים, שניזונים ממאכלים ממולחים, ומכאן שמם: 'מלּחים'). לכן הם היו צריכים להכין כמות גדולה של מצות, כדי שיהיה להם מה לאכול במדבר. ובאמצע הכנת המצות המצרים גרשו אותם ממצרים, והם נאלצו לשים את בצקם על שכמם, ולהמשיך את אפיית הבצק בסוכות.

בדרך דרוש ניתן לבאר גם את המשפט מההגדה באופן שיתאים ליסוד זה. שכוונת המילים: "עַל שׁוּם שֶׁלֹא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ, עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּגְאָלָם", היא לא כפי שעשוי להיראות במבט ראשון, שעם ישראל ניסו להחמיץ את הבצק אך לא עלה בידם הדבר משום שלפתע גורשו ממצרים, אלא שהואיל וכל היציאה ממצרים היתה במפתיע, שנגלה עלינו ה' והודיע אותנו על הגאולה ממצרים, לכן לא היה סיפק בידינו להחמיץ את הבצק לכדי לחם, והיה עלינו לאפותו מצות כדי להתקיים במדבר.[12]

המצה והמרור כביטוי לעינוי ולמרירות שלפני החירות

נימוק נוסף לאכילת המצה עם קרבן הפסח והמרור בליל מכת בכורות, ניתן ללמוד מהפסוק בספר דברים המבאר את סיבת אכילת המצה במשך כל ימי חג המצות: "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ".

למדנו מפסוק זה שלושה דברים:

  1. המצה היא לחם עוני. כלומר לחם שאכלו עם ישראל בהיותם מעונים על ידי המצרים. מכיוון שאדם שנתון לעינוי מתמיד ועבודת פרך, אינו יכול להרשות לעצמו להתפנק באכילת לחם שעשוי להתקלקל תוך ימים ספורים, ועליו להכין לעצמו לחם שניתן לשומרו זמן רב. וכך אם יש צורך לצמצם באכילת יום אחד כדי לשמור לימים הבאים, הלחם לא יתקלקל בינתיים. כך היא דרכו של עני, וכך היא דרכו של אדם שנתון לעבדות קשה[13]. בעניין זה דומה המצה למרור, ששניהם נועדו להזכיר את ימי השעבוד, המרירות והעינוי, שמצרים העבידו את ישראל. ומתוך כך חשיבות הגאולה מודגשת.
  2. אכילת המצה בפסח מבטאת את החיפזון שנחפזו עם ישראל לצאת ממצרים, ויסוד זה הובהר לעיל, שהואיל ונודע לעם ישראל על יציאתם ממצרים בסמוך ליציאה, לא הספיקו להכין להם צידה ונאלצו לאכול מצות. בנוסף לכך, מצה היא מאפה שנעשה במהירות, לכן אכילתה מבטאת חיפזון וזריזות וכשם שאכילת קרבן הפסח הצלוי, שנעשה במהירות יחסית, מבטאת זריזות.
  3. אכילת המצה בשבעת ימי חג המצות נועדה להזכיר לנו את החיפזון שבו הוציאנו ה' ממצרים, ולא רק משום שהמצה, בדרך הכנתה, מבטאת זריזות, אלא גם משום שהיא 'לחם עוני'. כלומר, באכילת המצה, לחם העוני, המזכירה את השעבוד ממנו סבלנו במשך שנים כה רבות, אנו מבליטים את היציאה החפוזה לחירות מיידית מעבדות של שנים כה רבות.

[1] שמות יב, ח.

[2] שם טו.

[3] שם לט.

[4] שם ט-יא.

[5] עי' מלכים א' יח, מו; מלכים ב' ד, כט, ועוד.

[6] בראשית יח, ו.

[7] שם יט, ג.

[8] שופטים ו, יח-יט.

[9] שמואל א' כח, כד.

[10] "אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן" (ויקרא ז, יב).

[11] 'עוגה' היא מלשון עיגול. כמו: "עג עוגה ועמד בתוכה" (משנה תענית ?, ?).

[12] יש לזכור שפשט דברי ההגדה הללו אינו תואם גם את דברי המפרשים הסוברים שאכילת חמץ נאסרה על עם ישראל למשך יום אחד או שבעה ימים גם בפסח מצרים, ועל פי זה הם מסרסים את הפסוק ומבארים שאכן עם ישראל התכוונו להכין מצות מלכתחילה, ומה שכתוב "כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה" הכוונה שלא יכלו להתמהמה להכין צידה, ולכן "גם צידה לא עשו להם". עי' למשל בפירוש הדר זקנים וריב"א על שמות יב, לט. וזה שלא כדברי בעל ההגדה.

[13] יש אומרים שכאשר עבדו ישראל בפרך לא היה להם פנאי להחמיץ עיסותיהם, כי הנוגשים האיצו בהם לעבוד (ספורנו על דברים טז, ג).

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן