שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

פרשת יתרו – התרופה לחולשת הרצון

אנו זוכים להיפגש בפרשת השבוע ביסודות שמדריכים את חיינו, עשרת הדיברות.

כבר כתבתי בעבר על הדיבר 'לא תחמוד', וגם היום נכתוב עליו מצד אחר.

הדיבר 'לא תחמוד' חותם את עשרת הדיברות, והוא ייחודי אין בו מעשה, אלא רק רצון, אלא שדווקא העובדה שאין כאן איסור מעשי, או חובה מחשבתית אלא עיסוק בעצם הרצון, יש בכך עוצמה גדולה, כי הרצון הוא יסוד האדם, הוא המנוע והמניע, הוא האדם בעצם, והכול הוא גילוי של הרצון:
"אותו הטוב הרצוני המונח בעומק אמונת ה', זהו הגרעין שהכול צומח ממנו, שורשיו, גזעו, ענפיו, עליו, ציציו, ופריו, הנם המעשים והתורות, הם הם המרבים כלים להוסיף לשד חיים לכל ההויה כולה…" (אורות הקודש ג, נג), "…והיסוד הגדול שהרצון הטוב הוא הכול וכל הכישרונות שבעולם אינם אלא מילואיו… והוא בא להכיר את הטוב האמיתי של ההצלחה הגמורה שאינם תלויה כי אם באדם עצמו, ולא שום תנאי חיצוני, והוא רק הרצון הטוב. והצלחה זו היא האושר הגדול מכל אוצרות וסגולות, ורק היא מאשרת את כל העולם ואת כל המציאות. כי הרצון הטוב השורה בנשמה תדיר, מהפך הוא את כל החיים והמציאות לטובה" (אורות התשובה ט,א).

'לא תחמוד' – היא אמירה יסודית, שמח בחייך, שמח בחלקך, שמח בעצמך.
תכיר את התפקיד המיוחד שלך, אל תסתכל הצידה, אלא תסתכל פנימה מי אתה, וקדימה מה אתה יכול לתרום ולתת בכוחותיך.

הבעיה הגדולה ביותר בעולם היא חולשת הרצון, והתרופה היא 'לא תחמוד', שאדם שמח בחלקו, שאדם מכיר ומוקיר מאד את תפקידו, והוא מפנה את מאמציו, לפעול עם כוחותיו לטובה, הרצון נבנה, אך האדם מכלה את האנרגיה שלו, לקנאה, זה מחליש את הרצון, זה מפרק את האדם מבפנים – רקב עצמות קנאה – האדם מקלקל בזה את אישיותו ומחליש את רצונו, כי הוא מפנה אותו לכיוונים לא מתאימים, כיוונים שמתאימים לאחרים ולא לו.

זהו החטא היסודי ביותר בעולם, חטא עץ הדעת, שנבע מרצון להיות לא מי שאנחנו – חווה לא קיבלה את מי שהיא ורצתה להיות אלוקים, הנחש גרם לה לקנא – "כי יודע אלוקים כי ביום אוכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע", לכן השאלה שנשאל האדם אחר כך זה איפה אתה "אייכה?", כי נשיאת העיניים אל האחר היא איבוד של עצמך (הרחבה במאמר הרב קוק 'בקשת האני העצמי' אורות הקודש ג, נז)

'לא תחמוד', הוא יישום של 'אנוכי ה' אלוקיך' ו'לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני', אם אתה יודע שהקב"ה בראך, איך אתה רוצה משהו שלא שלך, הקב"ה יודע מה אתה צריך למילוי תפקידך באופן שלם, אתה לא צריך שום דבר אחר, אלא לפעול עם היכולות האמצעים שלך באופן הטוב ביותר שאתה יכול לפעול.

כשעוברים על 'לא תחמוד', שמקנאים, זה מקור הסכסוכים, המריבות, ואפילו הרצח, כמו שראינו ברצח הראשון בעולם שנעשה על קין, שעוברים על 'לא תחמוד' מפסיקים להסתכל והתעסק במה אני יכול לעשות לקידוש שם שמיים בעולם, לעשות טוב ולהביא אור לעולם, אלא מתחילים להסתכל 'מה יש לפלוני', ו'מה עושה אלמוני'.

יהי רצון שנזכה לא לחמוד, בעיקר לשמוח מאד בחלקנו, ולומר בפה מלא יום יום 'אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתינו'.

אולי יעניין אותך

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן