יום הכניסה לארץ ישראל
פרשתנו עוסקת בביאת ישראל לארץ: "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך". ואנו נעסוק היום בחשיבותה הרבה של הביאה, כלומר, של רגע ההתחלה.
התורה מצווה את עם ישראל לעבור מסע מופלא ביום כניסתם לארץ:
"ויצו משה וזקני ישראל את העם לאמר… והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך והקמות לך אבנים גדולות ושדת אותם בשיד, וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת… והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל ושדת אותם בשיד, ובנית שם מזבח לה' אלוקיך… והעלית עליו עולות… וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפי ה' אלוקיך, וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב… ויצו משה את העם ביום ההוא לאמר, אלה יעמדו לברך אתה עם על הר גריזים בעברכם את הירדן…".
על פי פשט הפסוקים, וכך גם שיטתו של רבי אליעזר בגמרא בסוטה, ישראל עברו את הירדן, הוציאו ממנו אבנים גדולות, לקחו אותם באותו היום להר גריזים והר עיבל, כתבו על האבנים את כל התורה "באר היטב" (לפי רש"י בשבעים לשון), הקימו מזבח, העלו עליו עולות ושלמים, ערכו את מעמד הברכה והקלקלה ולבסוף, עוד באותו היום, חזרו לירדן.
כך לשונו:
"בא וראה כמה ניסים נעשו באותו יום. עברו ישראל את הירדן ובאו להר גריזים ולהר עיבל יתר מששים מיל ואין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם… ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליהם את כל דברי התורה בשבעים לשון שנאמר באר היטב והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו ושמחו וברכו וקללו וקיפלו את האבנים ובאו ולנו בגלגל…".
(גם לשיטות האחרות הגורסות שכל הדברים הללו לא קרו ביום אחד, ההדגשה המרובה שהתורה מדגישה על היום הזה, יום הכניסה לארץ, מראה את חשיבות היום הראשון).
ראשית פרי האדמה
על פי זה מובן גם מדוע התורה מדברת בתחילת פרשתנו על הביכורים, שגם הם שייכים לנקודת הראשית, נקודת ההתחלה. ו"לקחת מראשית כל פי האדמה". התורה באה ללמדנו את החשיבות העצומה וההשפעה הגדולה של הראשית, של ההתחלה, על כל מה שיופיע בהמשך.
גם בדברי חז"ל אנו מוצאים הקפדה גדולה מאוד על ההתחלה: על המילים הראשונות שיאמר האדם בקומו בבוקר, ועל מה יאמר הילד מיד כאשר הוא לומד לדבר: "יודע לדבר אביו לומדו תורה וקריאת שמע. תורה מהי? אמר רב הימנונא 'תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" (סוכה מב.).
חשיבות ההתחלה
עוד אנו מוצאים דברים חמורים שאמרו חז"ל (ברכות י:) על מי שמקדים את צרכיו הגופניים, או צרכיו החברתיים, לפני שעיסוק בעניינים הרוחניים: בתפילה ותורה. "כל האוכל ושותה ואח"כ מתפלל עליו הכתוב אומר "ואותי השלכת אחרי גוך", ועוד אמרו (שם יד.): "כל הנותן שלום לחברו קודם שיתפלל כאילו עשאו במה".
הראשית היא גם מגלה וגם יוצרת. הראשית מגלה מהו הדבר שמשמעותי וחשוב לאדם, מה באמת מעניין אותו, והיא יוצרת, כי כאשר אני מתעדף דבר ונותן לו את המקום הראשון, באופן עקבי ומתמיד זה יוצר את המקום בנפש שמקנה לעניין והנושא המוקדם את החשיבות והערך 'אחרי המעשים נמשכים הלבבות', ובעקבות הלבבות נעשים מעשים.
כך ניתן להסביר את דבריו הידועים והבדוקים של ר' חיים מוולוז'ין:
"אמר רבינו דבר מנוסה: כשישכים אדם בבוקר, ויקבל עליו ביום ההוא עול תורה באמת ובלב תמים, היינו שיגמור בלבו שלא ישמע לשום דבר ולא תבטלנו שום טירדה – אז יסורו ממנו הביטולים, ובודאי יצליח ביום ההוא בתורה. וכפי תוקף קבלת עול התורה בבוקר, וכפי חיזוק ההסכמה, כי יעזרהו ה' בו ביום, וכן תסורנה הטרדות ממנו" (כתר ראש אות ע"א).
אנו בימים הללו מתכוננים להתחלה, לראשית, ילדינו (נכדנו וניננו – למי שזכה), התחילו את שנת הלימודים. כמה חשובה ההתחלה, כמה משמעותי לדעת איך ובמה להתחיל, כמה עצות אמרו חז"ל על ההתחלה, על 'סימנא טבא'. יהי רצון שנתחיל כולנו בקבלות טובות, באוירה טובה ונעימה, במעשים טובים – ונזכה לשנה טובה ומתוקה, שנה ששם ה' יתקדש על ידינו, שנה של ערכים ואידאלים, שנה שנדע מה בראש ומה בזנב, ושנהיה לרא"ש (לעשות רצון אבינו שבשמים)!
