חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – המשך

לגבי שאלותי על הנאה ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – סליחה, אבל יצאתי קצת מבולבל. בתשובה הראשונה, לגבי יו"ט נכתב רק שיש אומרים שמותר (במלאכה שלא הותרה לצורך אוכל נפש), בעוד לגבי חוה"מ נכתב שאסור (אם זה במזיד), ועל זה שאלתי איך יתכן שיו"ט קל יותר. ואילו מהתשובה השניה הבנתי שבאמת אין הבדל ביניהם. אז מה השורה התחתונה? גם ביו"ט אסור אם זה מזיד ומותר רק אם זה שוגג?

למעשה אין הבדל עקרוני בין שבת ליום טוב ולחול המועד, ולכן העושה מלאכה במזיד אסור ליהנות ממנה.

וכך מובא בספר ההרחבות לפניני הלכה שבת כו, א – …ויותר נראה שבמלאכה שעיקרה מותר ביו"ט אין גזרת מעשה יו"ט, אבל במלאכה שאסורה ביו"ט כמו בשבת, דין מעשה שלה כדין מעשה שבת. וכ"כ בארח"ש כה,הערה צא ושבט הלוי ו, סח.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-03 05:58:55

תפילין

הנחתי לאחר החתונה תפילין ר"ת כרגע אני לא בקטע להמשיך האם אני צריך התרת נדרים, וא"כ האם אני יכול להסתמך על ההתרת נדרים של ערב ראש השנה,?

כיוון שמדובר על מנהג הידור מצווה בולט, אנשים ראו שאתה מניח וכעת מפסיק, כיוון שלא אמרת בתחילה שאתה עושה זאת בלי נדר, הנכון הוא לעשות התרה בפני שלושה, ולא לסמוך על ההתרה של ערב ר"ה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 16:32:39

דיני מלכות

בס״ד שלום כבוד הרב, עד כמה חשובה ההקפדה על החוק המדיני, הרי גם יש אנשים דתיים שעוסקים בכביש, או מעסיקים בשחור (מנקות וכו) חברה שלי (גם שומרת מצוות) הציעה להסיע אותי 2 דקות לבית בשעה שכבר נגמר לה המלווה יום (כלומר הייתה צריכה מלווה לילה לנהיגה והייתה בלי) האם צריך להקפיד גם על כאלו דברים שהם חוק או לא? תודה רבה

שאלה טובה. עניין זה מובא בפניני הלכה העם והארץ פרק ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה). אביא לך את מסקנת הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, ספר המביא את כל הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד:

דינא דמלכותא דינא

א. לכל התקנות וחוקי המדינה, בין בארץ ובין בחוץ לארץ, יש תוקף הלכתי המחייב כל אחד (גמרא גיטין י), כגון תשלומי מיסים ושמירה על חוקי התנועה והבנייה, בין אלו שנתקנו על ידי הממשלה ובין אלו שנתקנו על ידי הנהלת העיריה או היישוב. אלא אם כן מדובר על חוק שסותר את ההלכה.

אמנם כאשר מדובר מקרה צדדי שאינו נאכף על ידי הרשויות, וגם אם יראה אותו שוטר למשל, לא יעשה לו דבר, כגון מי שלא עובר במעבר חצייה בשעה שתיים בלילה בתוך המושב, וכגון מי שנוסע על מאה וחמש במקום שהתמרור מראה על מאה – הדבר מותר.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 14:37:30

הלכות שבת

כב' הרב שליט"א שלום בהלכות שבת "חשמל ומכשיריו" בסעיף הדן בהפעלת מדיח כלים בשבת כותב כב' הרב שבחימום המים בשבת עוברים על איסור בישול. מאידך, בהמשך כותב כב' הרב ש"אם ינתקו את המנגנון התולה את הפעלת המדיח בסגירת הדלת….מותר גם שלא בשעת הדחק להניח שם כלים מלוכלכים כדי לנקותם במשך השבת" שאלתי, ניתוק המנגנון עוקף את הפעלת המדיח, אבל עדיין נשארת בעיית חימום המים בשבת שהרב כתב שזה איסור בישול. לכאורה, מה ההבדל בין בישול המים במדיח לבין הנחת תבשיל חי על פלטה עם שעון שבת. בברכת אך טוב וחסד ירדפו את כב' הרב כל ימי חייו דוד כהנא

אין בעיה בחימום המים, שהרי המדיח מופעל על שעון שבת מלפני השבת, וכיוון שבפעולת סגירתו בשבת לא עושה כלום, שכן המדיח יפעל בכל מקרה, נמצא שלא עשה שום פעולת איסור בשבת.

לגבי אוכל חי שמניח על הפלטה לפני שבת, חששו חכמים שמא מתוך שאדם להוט שתבשילו יתבשל כראוי לסעודת ליל שבת, ייטיב את האש אחר כניסת השבת, ויעבור על איסורי הבערה ובישול. כפי שמובא בפניני הלכה פרק י' סעיף יד, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

אבל אין גזירה כזו לגבי מדיח כלים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 07:04:27

האם ציפוי אבן / שיש נחשב כמתכת או חרס

שלום, ראיתי בפניני הלכה שיש הבדלים בין כלי עץ וחרס לבין כלי מתכת. למשל כתוב: מחלוקת זו קיימת כיום לגבי כלי חרס ועץ, וכלי מתכת וזכוכית שלא נוקו היטב עם סבון. אבל בכלי מתכת וזכוכית שנוקו כראוי עם סבון, הואיל וידוע שלא נותר בהם שום טעם מהמאכל הקודם, בני כל העדות רשאים לנהוג כדעה המקילה, כמבואר להלן לב, יא, 14. אמנם לכתחילה כדי לשמור על ההפרדה בין בשר לחלב, נוהגים כמבואר למעלה. קניתי סיר שכתוב עליו: non stick – solid rock ובעברית כתוב – ציפוי שיש טבעי – נון סטיק. ציפוי חדשני, חזק ועמיד מכל ציפוי אחר, מונע הידבקות של המזון. השאלה היא האם הסיר הזה נחשב כחרס או כמתכת. תודה רבה

עיקר הקולא שנאמרה לגבי כלי זכוכית ומתכת ללא ציפוי שייכת גם בכלים אלו, וכפי שמובא בפניני הלכה לגבי כלי חרס מצופים, וכך מובא בסיכום הדברים בספר הקיצור לפניני הלכה:

מאכלים שבושלו בכלים שלא הוכשרו

יא. טעה ובישל או אפה או חימם לחום גבוה מאכל בכלי איסור שנוקה היטב עם סבון אך לא עבר הכשרה, או שבישל חלב בכלי בשרי ולהפך: אם הכלי עשוי זכוכית או מתכת, המאכל לא נאסר, כיוון שכיום כלים אלו איכותיים ואינם בולעים לתוכם טעמים. אמנם צריך להכשיר את הכלי כפי שציוותה התורה (במדבר לא, כא-כג. ביאור הסוגיה בפנה"ל, ו-י). וכן דין כלי אמייל וארקופל.

גם בכלי חרס המצופים בשכבת זכוכית דקה המצויים כיום (פורצלן-חרסינה), ניתן להקל בדיעבד, ובתנאי שאין בהם סדקים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פורצלן חלבי נקי – המאכל מותר, ובמקום הצורך ניתן להכשיר את הכלי בהגעלה (לעיל, י).

יב. כלי מתכת המצופים בשכבת טפלון דקה, בולעים ופולטים טעמים בשכבה זו, וכך המציאות בשאר סוגי הכלים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פלסטיק חלבי נקי עד שנעשה רותח – המאכל אסור, שכן אין בתכולת כלי פי שישים מדפנותיו, וממילא הטעם הבלוע בדפנות הכלי עלול להיות ניכר במאכל.

אבל אם עברו 24 שעות מהרגע שבו בישלו או חיממו בכלי מאכל חלבי, טעם החלב הבלוע בכלי נפגם, וממילא כיוון שלא נותן טעם טוב של חלב במאכל הבשרי, אינו אוסר אותו (ועי' לעיל כה, יח). וכשיש ספק אם עברה על הכלי יממה משעת בליעת האיסור או הבשר/חלב, מחשיבים אותו כמי שעברה עליו יממה.

יג. ידע שהכלי לא הוכשר ובכל זאת עבר והכין או חימם בו מאכל – התבשיל אסור עליו ועל כל מי שבישל עבורם, בין אם הכלי ממתכת וזכוכית ובין אם מסוג אחר ועברה עליו יממה. אמנם לאנשים אחרים מותר לאכול את התבשיל אם הוא נעשה בכלי זכוכית או מתכת ללא ציפוי טפלון, או בשאר כלים לאחר יממה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 06:26:01

יש לך שאלה?

נתק בין רוח לחומר – דבר תורה לפרשת וישלח

בפרשת השבוע יעקב אבינו נפגש עם מלאך. ודבר מעניין בהקשר זה הוא העובדה שיעקב אבינו אף פעם לא לבד. יעקב תמיד מוזכר או עם בניו או שברגע שהוא נמצא לבד הוא מתחיל להיפגש עם מלאכים, כפי שגם ראינו בפרשת השבוע הקודמת, שכאשר הוא הולך לישון לבדו הוא רואה סולם שמלאכי אלוקים עולים ויורדים בו, וכפי שקורה גם בפרשתנו, "ויוותר יעקב לבדו" ומיד "ויאבק איש עמו".

התורה מתארת את סוף המאבק, "וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו", כשהתוצאה של נגיעה זו שנגע המלאך בכף ירך יעקב היא "ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צולע על ירכו", ובהקשר לכך אומרת התורה "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה".

נגיעת המלאך

וצריך להבין מה משמעותה של אותה נגיעה? מדוע הנגיעה הייתה דווקא בכף הירך? ומדוע דווקא בגיד הנשה שבכף הירך? וכן יש להבין מדוע המאבק של יעקב עם המלאך והתוצאות של המאבק הינם הכרחיים לפני פגישתו של יעקב עם עשו?

ונראה לבאר שבירך מצוי השריר החזק ביותר שמייצג את עמידתו של האדם על הקרקע ויכולתו לנוע ולהתקדם.

שרו של עשו הנאבק עם יעקב מנסה לגרש את יעקב מהקרקע, שהרי כך הייתה החלוקה בין יעקב לעשו, שיעקב יזכה בעולם הבא ועשו בעולם הזה. והעובדה שיעקב אבינו חוזר עם כל כך הרבה מקנה וממון גורמת לשרו של עשו להיאבק בו ולנסות לגרום לכך שלא תהיה ליעקב אחיזה בקרקע.

ואכן שרו של עשו מצליח בכך באופן חלקי, ומנתק את הכוחות העצומים של שריר הירך מחיבורם לגוף כולו. ואם נדייק יותר נראה ששרו של עשו מצליח לנתק בין השריר לעצם (שכן החיבור בין השריר לעצם נעשה באמצעות הגידים).

ויוותר יעקב לבדו – למה?

המפרשים מעלים בנושא זה שאלה יסודית, מדוע יעקב נותר לבדו? מדוע בשעות הרות גורל אלו בניו לא הלכו עמו? כמה וכמה מגדולי הראשונים (ביניהם: הרא"ש, החזקוני, ספר חסידים) כותבים שזוהי הסיבה שנאסר על בני ישראל לאכול את גיד הנשה, כזכר לכך שבניו של יעקב לא ליוו אותו. וזו לשון דעת זקנים (מבעלי התוספות): "על כן שעשו בני ישראל שלא כהוגן שהניחוהו ללכת יחידי ולא עשו לו לויה, והוזק על ידם בגיד הנשה…"

ויתכן להסביר שהסיבה לכך היא שיעקב, כפי שמעידים חז"ל הלך לעסוק ב'פחים קטנים', כלומר יעקב הלך להתעסק בענייני ממון ורכוש, ובניו חשו שההתעסקות בפחים קטנים לא תואמת את מעלתם וגדולתם, שהרי הם צריכים לעסוק בעניינים רוחניים עליונים ולא לפנות לפחים קטנים.

כלומר, בחוסר הלוויה של בני יעקב את אביהם היה ניתוק בין החומר לרוח, בין הקדושה העליונה לכלי הופעתה שבמציאות. ודבר זה הוביל לכך שהמלאך הצליח לפגוע בחיבור שבין הכוחות החיוניים, הכלכליים, החומריים, הכוחות שנותנים לאדם חיבור ועמידה בארץ, לבין חלקו העליון של הגוף המייצג את הצד הרוחני העליון.

בקרב שבין שרו של עשו ליעקב התברר שאין לעשו שום יכולת לפגוע בעצמותיו של יעקב שמייצגות את האידיאלים העצמיים והבסיסיים, האידיאלים האלוקיים שנושא עם ישראל בתוכו. וכן גילה שאין לו שום יכולת לפגוע הכוחות החיוניים, הכלכליים והביטחוניים של ישראל.

אך מנגד, יש לעשו את היכולת, באופן זמני, לפגוע בחיבור שבין הכוחות הללו, בגיד, המכונה גיד הנשה- שפירושו הוא גיד השכחה (שכן המילה נשה היא מלשון נשיה – שמשמעותה הוא שכחה- כפי שאומר יוסף, "כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי").

גיד הנשה עלול בקריעתו להשכיח את החיבור המוכרח שבין כוחות הגוף לכוחות הנשמה, שבין הכוחות הרוחניים לכוחות החיוניים בעם ישראל.

גישה נוספת

ושלא כדברי הרש"ר הירש שכותב:

"מדי הסיבם לאכול תתייצב האזהרה מתוך ספר מסעות חייהם לוותר מרצון על הגיד הזה ולוותר על כוחם הנמסר ביד עשו. אל יתלו בו את קיומם, אל יראו את עצמם מופקרים, חסרי בטחון בחליפות העתים, מתוך שאינם חגורים בחרבם בעשו, ואף צעדיהם על הארץ אינם מאוששים. כוחו של יעקב-ישראל תלוי בכוחות אחרים נעלים יותר, שחרבו של עשו לא תוכל להם. בשעה שיעקב נופל, הרי סיבת נפילתו אינה במיעוט כוחו החומרי. הוא נופל מתוך שלא השכיל לקיים לעצמו את שמירת אלוקיו. בשעה שישראל עומד, הרי סוד עמידתו הוא- לא בסעד החומרי האיתן- אלא בכוח אלוקיו הנושאו על כנפי נשרים".

כלומר, הרש"ר הירש רואה באי אכילת גיד הנשה ויתור על הכוחות החומריים, הבנה גלותית שישראל אין להם צורך בכוחות הללו, שהרי יש להם רוחניות נשגבה (על רקע זה אולי ניתן גם להבין את התנגדותו החריפה של הרש"ר הירש לציונות ולעליה לארץ).

ולענ"ד הדברים הפוכים. אי אכילת גיד הנשה נועדה להזכיר לנו את חטא הניתוק שבין הרוח לחומר ואת החיוב לחבר ביניהם. אם נאכל את גיד הנשה אנו עלולים לשכוח את הכוח המחבר והמאחד בין שתי הכוחות שבאומה.

גם עשו מבין שאין בכוחו לפגוע ביעקב ולכן הוא כלל לא מנסה להילחם ביעקב. להפך, הוא מרעיף עליו חיבוקים ונשיקות, מציע לו הליכה משותפת ומציע להחזיר ליעקב את המתנות החומריות שזה שלח לו. עשו מבין שהמקום היחיד שהוא יכול לפגוע ביעקב הינו בהשכחת הקשר שבין הגוף לנשמה, שבין המדינה לקדושה. ולכן יעקב מסרב בתוקף ללכת איתו ולקבל ממון שהיה בידי עשו, כי הוא מבין שאסור להשכיח ולפגוע בקשר שבין הממון לקדושה.

יהי רצון שבימים אלו שאנו עומדים בתחילת של מערכת בחירות שעתידה לעצב את פני מדינתו בשנים הקרובות, נזכה לאחד בין כוחות הרוח לחומר, לזכור ולהזכיר מהי מטרת המדינה ולאחד כוחות באופן הטוב ביותר בין חלקי האומה השונים.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן