שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

ברכות

מילקשייק עם תמרים ברכה ראשונה שהכל ברכה אחרונה מברכים גם על העץ?(היו יותר מכזית תמרים) אשמח להסבר ולמקורות

אם ברכה ראשונה היתה שהכל, זה אומר שלפי כללי עיקר וטפל החלטת ששאר המרכיבים עיקר והתמרים טפל, אז גם ברכה אחרונה מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-04-14 07:05:32

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

פרשת קרח – הדשא של השכן ירוק יותר? נניח, אז מה?

עיקר עיסוקה של פרשתנו היא במחלוקתו של קרח. יסודה של כל מחלוקת שאיננה לשם שמים היא בחוסר היכולת של האדם לשמוח בתפקידו ולקבל בענווה ובשמחה את ייעודו, ומתוך כך מתעוררת קנאה לאחרים ולתפקידיהם ומתוך כך באה המחלוקת.

וכך גם אצלנו, שהדבר שעורר, על פי חז"ל, את קרח להתחיל את כל המחלוקת הייתה הרגשתו שלא קיבל את התפקיד הראוי לו, שהרי לנשיאות שבט לוי התמנה אליצפן בן עוזיאל שהיה בן הזקונים של קהת ולא קרח שהיה בכורו של יצהר (היה בנו השני של קהת). חוסר היכולת של קרח לשמוח בתפקידו כלוי, ומחשבתו שמיועד וראוי לו תפקיד אחר, גבוהה יותר, כנשיא שבט, הוא שגרם לו לקנא באליצפן ולבוא לידי מחלוקת.

הדבר המופלא הוא שלעיתים אדם יכול לקנא גם כאשר לא ברור כלל שחלקו קטן או פחות מזה של האדם בו הוא מקנא. דוגמא לכך אנו מוצאים בסוף הפרשה, שם הכוהנים והלווים זוכים לטובות הנאה מרובות וכידוע חלק מטענותיו של קרח היו על המתנות המרובות שקיבלו הכהנים, ועל העושק שכביכול הם עושקים את עם ישראל.

וכך לשון המדרש: "התחיל לומר ליצנות ואומר להן, אלמנה אחת הייתה בשכונתי ועמה שתי נערות יתומות והייתה לה שדה אחת, באתה לחרוש אמר לה משה 'לא תחרוש בשור וחמור יחדיו', באתה לזרוע אמר לה משה 'שדך לא תזרע כלאים', באתה לקצור ולעשות ערימה אמר לה 'הניחי לקט שכחה ופאה', באתה לעשות גורן אמר לה 'תני תרומה ותרומת מעשה ומעשר ראשון ומעשר שני', הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. מה עשתה? מכרה את השדה ולקחה שני כבשות ללבוש מגיזותיהן וליהנות מפירותיהן, כיוון שילדו בא אהרן ואמר לה תני לי את הבכורות… הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. הגיע זמן גיזה וגזזה אותן, אמר לה תני לי ראשית הגז… אמרה אין לי כוח לעמוד באיש הזה, הרי אני שוחט אותן ואוכלתן. כיון ששחטן אמר לה 'תני לי הזרוע והלחיים והקיבה, אמרה לו 'אפילו ששחטתי אותן לא ניצלתי מידו, 'הן עלי חרם', אמר לה 'תנה לי שכך אמר הכתוב 'כל חרם בישראל לך יהיה', נטלה והלך לו, הניחה בוכה היא ושתי בנותיה. אריך כדין הא ביזתא עלובתא (כשר וטוב כזה לעשוק העלובים), כך הם עושים ותולין בהקב"ה…".

מנגד נראה כי היו גם כוהנים שהתמרמרו על כך שהם לא מקבלים חלק ונחלה בארץ. ולכן צריך הקב"ה לומר לאהרון "ויאמר ה' אל אהרון בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך תוכם, אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל". כלומר, אל תתמרמרו ותקנאו בכך שאתם לא מקבלים חלק ונחלה בארץ שכן "אני חלקך ונחלתך".

אפשר לבאר שזוהי גם הסיבה בגינה קרח ועדתו נבלעו באדמה, שהרי, כפי שאמרנו, הבעיה היסודית של קרח הייתה חוסר שמחה במקומו, חוסר הכרה שמקומו הוא באמת מקומו הראוי לו ולא מקום אחר, ולכן עונשו היה שהאדמה- שהיא מקומו של האדם- תפתח את פיה ותבלע אותו ואת כל עדתו.

גם בימינו אחת הבעיות החמורות ביותר היא חוסר היכולת של האדם לשמוח בתפקידו ובמקומו. הנשים מקנאות בתפקידם של הגברים, והגברים מקנאים בתפקיד הנשים. אדם רגיל עובר כמה וכמה מקומות עבודה, ועושה הסבות מקצועיות ושינויים לרוב. אחוז הגירושין עולה בהתמדה. אנשים מחליפים מקומות מגורים, מכוניות ורהיטים בתדירות גבוהה. ואולי החמור מכל אלה הוא השימוש בתרופות נגד דיכאון שהופך להיות נפוץ כמעט כמו השימוש באקמול.

כל אלה נובעים מכך שהאדם לא שמח במה שיש בו ובמה שיש לו, בתפקידו ובייעודו, וכל הזמן לוטש עיניים למה שיש לחברו .

אין ספק שהשפעה רבה ומזיקה על בעיות אלו הם עולם הפרסום והשיווק שמדגיש באופן תמידי את מה שכביכול חסר לאדם ונוטע בו תחושה עמוקה שאם לא יקנה וירכוש דברים מסוימים הוא לעולם לא יהיה שמח ומאושר.

בנוסף, גם התקשורת מציבה מודלים של חיים שגורמים לאדם לקנא ולרצות להיות כמותם, כך שכולם שואפים להיות נוצצים, זוהרים ומפורסמים.

מתוך פרשת קרח צריך האדם ללמוד לשמוח בעצמו, להוקיר ולהעריך את תפקידו, להיות מאושר בילדיו, לאהוב יותר את אשתו ולומר 'אשרינו, מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו'.

אולי יעניין אותך

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן