חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – המשך

לגבי שאלותי על הנאה ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – סליחה, אבל יצאתי קצת מבולבל. בתשובה הראשונה, לגבי יו"ט נכתב רק שיש אומרים שמותר (במלאכה שלא הותרה לצורך אוכל נפש), בעוד לגבי חוה"מ נכתב שאסור (אם זה במזיד), ועל זה שאלתי איך יתכן שיו"ט קל יותר. ואילו מהתשובה השניה הבנתי שבאמת אין הבדל ביניהם. אז מה השורה התחתונה? גם ביו"ט אסור אם זה מזיד ומותר רק אם זה שוגג?

למעשה אין הבדל עקרוני בין שבת ליום טוב ולחול המועד, ולכן העושה מלאכה במזיד אסור ליהנות ממנה.

וכך מובא בספר ההרחבות לפניני הלכה שבת כו, א – …ויותר נראה שבמלאכה שעיקרה מותר ביו"ט אין גזרת מעשה יו"ט, אבל במלאכה שאסורה ביו"ט כמו בשבת, דין מעשה שלה כדין מעשה שבת. וכ"כ בארח"ש כה,הערה צא ושבט הלוי ו, סח.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-03 05:58:55

תפילין

הנחתי לאחר החתונה תפילין ר"ת כרגע אני לא בקטע להמשיך האם אני צריך התרת נדרים, וא"כ האם אני יכול להסתמך על ההתרת נדרים של ערב ראש השנה,?

כיוון שמדובר על מנהג הידור מצווה בולט, אנשים ראו שאתה מניח וכעת מפסיק, כיוון שלא אמרת בתחילה שאתה עושה זאת בלי נדר, הנכון הוא לעשות התרה בפני שלושה, ולא לסמוך על ההתרה של ערב ר"ה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 16:32:39

דיני מלכות

בס״ד שלום כבוד הרב, עד כמה חשובה ההקפדה על החוק המדיני, הרי גם יש אנשים דתיים שעוסקים בכביש, או מעסיקים בשחור (מנקות וכו) חברה שלי (גם שומרת מצוות) הציעה להסיע אותי 2 דקות לבית בשעה שכבר נגמר לה המלווה יום (כלומר הייתה צריכה מלווה לילה לנהיגה והייתה בלי) האם צריך להקפיד גם על כאלו דברים שהם חוק או לא? תודה רבה

שאלה טובה. עניין זה מובא בפניני הלכה העם והארץ פרק ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה). אביא לך את מסקנת הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, ספר המביא את כל הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד:

דינא דמלכותא דינא

א. לכל התקנות וחוקי המדינה, בין בארץ ובין בחוץ לארץ, יש תוקף הלכתי המחייב כל אחד (גמרא גיטין י), כגון תשלומי מיסים ושמירה על חוקי התנועה והבנייה, בין אלו שנתקנו על ידי הממשלה ובין אלו שנתקנו על ידי הנהלת העיריה או היישוב. אלא אם כן מדובר על חוק שסותר את ההלכה.

אמנם כאשר מדובר מקרה צדדי שאינו נאכף על ידי הרשויות, וגם אם יראה אותו שוטר למשל, לא יעשה לו דבר, כגון מי שלא עובר במעבר חצייה בשעה שתיים בלילה בתוך המושב, וכגון מי שנוסע על מאה וחמש במקום שהתמרור מראה על מאה – הדבר מותר.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 14:37:30

הלכות שבת

כב' הרב שליט"א שלום בהלכות שבת "חשמל ומכשיריו" בסעיף הדן בהפעלת מדיח כלים בשבת כותב כב' הרב שבחימום המים בשבת עוברים על איסור בישול. מאידך, בהמשך כותב כב' הרב ש"אם ינתקו את המנגנון התולה את הפעלת המדיח בסגירת הדלת….מותר גם שלא בשעת הדחק להניח שם כלים מלוכלכים כדי לנקותם במשך השבת" שאלתי, ניתוק המנגנון עוקף את הפעלת המדיח, אבל עדיין נשארת בעיית חימום המים בשבת שהרב כתב שזה איסור בישול. לכאורה, מה ההבדל בין בישול המים במדיח לבין הנחת תבשיל חי על פלטה עם שעון שבת. בברכת אך טוב וחסד ירדפו את כב' הרב כל ימי חייו דוד כהנא

אין בעיה בחימום המים, שהרי המדיח מופעל על שעון שבת מלפני השבת, וכיוון שבפעולת סגירתו בשבת לא עושה כלום, שכן המדיח יפעל בכל מקרה, נמצא שלא עשה שום פעולת איסור בשבת.

לגבי אוכל חי שמניח על הפלטה לפני שבת, חששו חכמים שמא מתוך שאדם להוט שתבשילו יתבשל כראוי לסעודת ליל שבת, ייטיב את האש אחר כניסת השבת, ויעבור על איסורי הבערה ובישול. כפי שמובא בפניני הלכה פרק י' סעיף יד, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

אבל אין גזירה כזו לגבי מדיח כלים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 07:04:27

האם ציפוי אבן / שיש נחשב כמתכת או חרס

שלום, ראיתי בפניני הלכה שיש הבדלים בין כלי עץ וחרס לבין כלי מתכת. למשל כתוב: מחלוקת זו קיימת כיום לגבי כלי חרס ועץ, וכלי מתכת וזכוכית שלא נוקו היטב עם סבון. אבל בכלי מתכת וזכוכית שנוקו כראוי עם סבון, הואיל וידוע שלא נותר בהם שום טעם מהמאכל הקודם, בני כל העדות רשאים לנהוג כדעה המקילה, כמבואר להלן לב, יא, 14. אמנם לכתחילה כדי לשמור על ההפרדה בין בשר לחלב, נוהגים כמבואר למעלה. קניתי סיר שכתוב עליו: non stick – solid rock ובעברית כתוב – ציפוי שיש טבעי – נון סטיק. ציפוי חדשני, חזק ועמיד מכל ציפוי אחר, מונע הידבקות של המזון. השאלה היא האם הסיר הזה נחשב כחרס או כמתכת. תודה רבה

עיקר הקולא שנאמרה לגבי כלי זכוכית ומתכת ללא ציפוי שייכת גם בכלים אלו, וכפי שמובא בפניני הלכה לגבי כלי חרס מצופים, וכך מובא בסיכום הדברים בספר הקיצור לפניני הלכה:

מאכלים שבושלו בכלים שלא הוכשרו

יא. טעה ובישל או אפה או חימם לחום גבוה מאכל בכלי איסור שנוקה היטב עם סבון אך לא עבר הכשרה, או שבישל חלב בכלי בשרי ולהפך: אם הכלי עשוי זכוכית או מתכת, המאכל לא נאסר, כיוון שכיום כלים אלו איכותיים ואינם בולעים לתוכם טעמים. אמנם צריך להכשיר את הכלי כפי שציוותה התורה (במדבר לא, כא-כג. ביאור הסוגיה בפנה"ל, ו-י). וכן דין כלי אמייל וארקופל.

גם בכלי חרס המצופים בשכבת זכוכית דקה המצויים כיום (פורצלן-חרסינה), ניתן להקל בדיעבד, ובתנאי שאין בהם סדקים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פורצלן חלבי נקי – המאכל מותר, ובמקום הצורך ניתן להכשיר את הכלי בהגעלה (לעיל, י).

יב. כלי מתכת המצופים בשכבת טפלון דקה, בולעים ופולטים טעמים בשכבה זו, וכך המציאות בשאר סוגי הכלים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פלסטיק חלבי נקי עד שנעשה רותח – המאכל אסור, שכן אין בתכולת כלי פי שישים מדפנותיו, וממילא הטעם הבלוע בדפנות הכלי עלול להיות ניכר במאכל.

אבל אם עברו 24 שעות מהרגע שבו בישלו או חיממו בכלי מאכל חלבי, טעם החלב הבלוע בכלי נפגם, וממילא כיוון שלא נותן טעם טוב של חלב במאכל הבשרי, אינו אוסר אותו (ועי' לעיל כה, יח). וכשיש ספק אם עברה על הכלי יממה משעת בליעת האיסור או הבשר/חלב, מחשיבים אותו כמי שעברה עליו יממה.

יג. ידע שהכלי לא הוכשר ובכל זאת עבר והכין או חימם בו מאכל – התבשיל אסור עליו ועל כל מי שבישל עבורם, בין אם הכלי ממתכת וזכוכית ובין אם מסוג אחר ועברה עליו יממה. אמנם לאנשים אחרים מותר לאכול את התבשיל אם הוא נעשה בכלי זכוכית או מתכת ללא ציפוי טפלון, או בשאר כלים לאחר יממה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 06:26:01

יש לך שאלה?

פרשת שמיני – מדוע כעס משה?

הפרשה מתחילה בשמחה מופלאה על חנוכת המשכן ביום השמיני לימי המילואים, הוא ראש חודש ניסן, הוא היום בו התבשר אהרון על כפרת חטא העגל והוא היום עליו אומר משה "כי היום ה' נראה עליכם" וכפי שכותב שם רש"י "להשרות שכינתו במעשה ידיכם".

ומתוך אותה שמחה עליונה ומופלאה מופיע המשבר של מות שני בני אהרון. רבו המדברים על חטאם של בני אהרון מחד, ועל תגובתו המופלאה של אהרון הכהן מאידך, ועל הסדר הקבוע שאחרי כל עליה עליונה ונפלאה ישנו משבר כואב ונורא, כפי שקרה גם בקריית ים סוף שמיד לאחריה מופיעים חטאי בני ישראל ותלונותיהם, מעמד הר סיני וחטא העגל שבעקבותיו, וכעת בפרשתנו חנוכת המשכן, ותוך כדי חנוכתו- מות שני בני אהרון.

ומיד לאחר מכן אנו מוצאים שמשה כועס על אלעזר ואיתמר בני אהרן. "ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה והנה שורף ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמור, מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש כי קודש קדשים היא ואותה נתן לכם לשאת את עוון העדה לכפר עליהם לפני ה"'.

ולא ניכנס כאן לסוגיה ההלכתית האם הבעיה כאן הייתה אנינות או טומאה, כפי שנחלקים האמוראים במסכת זבחים. אולם מה שמתברר, אחר שאהרן מסביר את הדברים למשה, הוא שמשה טעה בכעסו ולכן מסיימת התורה "וישמע משה וייטב בעיניו". וכותב רש"י על כך ש"הודה ולא בוש לומר 'לא שמעתי", אלא אמר 'שמעתי ושכחתי". ועל פי המדרשים משה שלח כרוז להודיע בעם ישראל שהוא שכח ושגה בעכסו על בני אהרן.

ולכאורה יש להבין מה הבושה לשכוח, והלא השכחה הינה תכונה אנושית נורמאלית. ועוד יש להבין מדוע ראתה התורה צורך להקדיש פסוקים רבים כל כך לספר שמשה שגה, טעה וחזר בו. מה הלימוד לדורות שיש לפרשה זו? וכמובן שצריך גם להבין האם יש קשר בין תחילת הפרשה כפי שתיארנו אותה, לבין פרשייה זו? ודבר אחרון שננסה לבאר הוא: אם אכן ישנה בעיה בשכחה (וכפי הנראה ישנה איזו בעיה, שהרי משה מתבייש בשכחה), אזי מדוע ארעה השכחה אצל משה?

ונתחיל מהסוף. המדרש (ויקרא רבה יג,א") אומר "אמר רב הונא בשלושה מקומות כעס משה ונתעלמה ממנו הלכה…באונן מניין? שנאמר ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן, וכיוון שכעס, נתעלמה ממנו הלכה שאונן אסור לאכול בקדשים". כלומר, חז"ל קושרים קשר בין כעס לשכחה, ויש להבין את הדברים.

ותחילה נראה מהי השכחה ומדוע יש להתבייש בה.

תורה לא לומדים רק במוחו של האדם, אלא, כפי שחז"ל מעידים, התורה נקנית בארבעים ושמונה דרכים, כלומר התורה לא מופיעה רק בזיכרונו של האדם אלא הופכת להיות קניין בכל גופו. וכפי שאומר דוד המלך (תהילים מ) "לעשות רצונך אלוהי חפצתי ותורתך בתוך מעיי". וכפי שמתגאה דוד בתהילים, ובעיקר בפרק קיט, שהתורה לא נשכחת ממנו.

ולכן מציאות של שכחה בתורה זוהי תופעה של ניתוק. הקשר העמוק בין האדם לקב"ה, בין האדם לתורה. וכמובן שעל ניתוק כזה ראוי להצטער, וזו אפילו בושה גדולה.

אחד הדברים היסודיים בלימוד התורה הוא בקשר שלנו עם התורה, שדברי תורה נוחים לאבדם ככלי זכוכית, כלומר, גם אחרי שאדם כבר התאמץ והתייגע לקנות את התורה ככלי של זהב, עדיין כל חולשה במידות שבהם מוחזקת התורה אצל האדם, המכונות קנייני התורה, מביאות מיד לאיבוד אותו הקניין.

בסיום מסכת אנו אומרים "לא נתנשי מינך ולא תתנשי מינן, לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי". כלומר, לא נשכח ממך ולא תשכחי מאיתנו (לא בעולם הזה ולא בעולם הבא). והדברים תמוהים, וכי המסכת היא הזוכרת אותנו?! אלא שכפי שאמרנו, כאשר האדם נחלש באחד מקנייני התורה, התורה בעצמה פורחת ממנו, ולכן יש כאן תפילה שהתורה לא תרצה לפרוח מאיתנו.

ואם כן, כשמשה רבנו שוכח הלכה זה אומר שמשהו באישיותו או בהנהגתו לא התאים לתורה באותה השעה. וחז"ל מעידים לנו, כפי שהבאנו, שהדבר שגרם לשכחת התורה אצל משה רבנו הוא הכעס.

ונראה לי שיש כאן יסוד עמוק. אחד מהדברים הבסיסיים ביכולת שלנו לחיות תורה הוא להיות מחוברים למציאות כפי שהיא, וכל ניתוק מהמציאות גורם ממילא לשכחה של הלכה, שהרי כל מטרת ההלכה הוא להשפיע, לרומם ולתקן את המציאות, ואם אדם לא מכיר במציאות כפי שהיא, לא מקבל את המציאות כפי שהיא, אז אין לו יכולת אמיתית להשפיע עליה, ולכן נשכחת ממנו הלכה.

משה רבנו, לגודל מעלתו, מתקשה לקבל את המציאות בעולם הזה כפי שהיא. וזו גם הסיבה, על פי המהר"ל, שמשה רבנו מגמגם. משה רבנו שייך לעולמות עליונים ולכן כל כך מתקומם כאשר הוא רואה את חוסר השלמות של העולם הזה, כאשר הוא רואה שביום האדיר של חנוכת המשכן הדברים לא יכולים להיעשות בשלמות ויש צורך במשבר הגדול של מות שני בני אהרון. כנגד זה הוא מתקומם, את המציאות הזו, החסרה, מתקשה משה רבנו לקבל, ולכן נשכחת ממנו הלכה.

הכעס הינו מחלה של אנשים גדולים, וכדברי הגמרא בתענית "תלמיד חכם דרתח, אורייתא הוא דקמרתחא ליה" (תלמיד חכם שכועס – התורה היא שמכעיסה אותו). דווקא מי שמלא בשאיפות גדולות, ברצונות גדולים, כאשר הדברים נתקעים ונתקלים על סלעי המציאות, הוא מתקשה לקבל זאת וממילא גם מופיעה תחושת הכעס.

התיקון לתופעה זו הוא היכולת לראות את הטוב שבתוך המציאות, לקבל את המשברים כהכרח שמקדם ובונה.

יהי רצון שנזכה לראות את ההתקדמות ואת הטוב שבמציאות, ובנחת וענווה לסלק את המעכבים והמפריעים להופעת גאולתנו השלמה.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן