פרשת עקב
בפרשת עקב ישנם התניות רבות, כשהראשונה מופיעה עם תחילת הפרשה, "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם". עקב – בעקבות שתשמרו את המשפטים אז "ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך, ואהבת וברכך והרבך…". תנאים נוספים רבים מופיעים בהמשך, ביניהם "כל המצווה אשר אנכי מצווה היום תשמרון לעשות, למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ…", "והיה אם שמע תשמעו אל מצוותי אשר אנכי מצווה אתכם היום לאהבה את ה' אלוקיכם ולעבדו בכל ללבכם וכל נפשכם ונתתי מטר ארצכם בעיתו" וכן, "כי אם שמור תשמרון את כל המצווה הזאת אשר אנכי מצווה אתכם לעשותם לאהבה את ה' אלוקיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו והוריש ה' את כל הגויים האלה מלפניכם". ועוד.
והשאלה העולה היא מדוע הכפילות והחזרה? במה שונה כל התניה מחברתה ובהתאם לכך גם ההבטחות הנלוות עימה? במסגרת המצומצמת שלנו לא נוכל להיכנס לכל התניה והתניה ורק נעיר שתי הערות:
הופעת ה' ומעשי אדם
ספר דברים הוא ספר נוחלי הארץ, ואלו העיניים בהם צריך לקרוא ולהבין אותו. ולכן ברור מדוע משה רבנו חוזר ומראה את הקשר הישיר בין העולם הרוחני, שמירת המשפטים והמצוות, יראת ה' ואהבתו לבין העולם הגשמי שמתבטא בפרי הבטן, בבריאות, בכלכלה, בכיבוש, בממשלה ובשאר תחומי החיים. זוהי המטרה הכללית של ההתניות.
רבים מקדמוננו הקשו ותמהו מה מקום השכר הגשמי על מעשים רוחניים-אלוקיים. והגדיל לעשות הרמב"ם (בהקדמה לפרק חלק) בהסבירו שאכן אין זה שכר עבור העבודה הרוחנית אלא רק הבטחת תנאים חיצוניים שיאפשרו לאדם להמשיך ולעשות את עבודתו הרוחנית ללא טרדות והפרעות.
אולם בדורנו, שזכינו להופעת הקץ המגולה אנו זוכים להבין שאכן המעלה הרוחנית העליונה ביותר היא הופעת ה' בכל מרחבי החיים, ברוח ובחומר, בקודש ובחול, בדיבור ובמעשה, ומתוך כך גם מובן שמי שזוכה לקדש את ה' בעולם הרוח (שבו פשוט יותר לגלות את שמו יתברך), יזכה להמשיך ולקדש את ה' גם בעולם החומר, וזהו השכר הגדול.
החידוש הגדול הוא שהופעת ה' בעולם תלויה במעשה האדם, בבחירתו וברצונו. זהו חידוש שנותן לאדם כוחות עצומים והשפעה אדירה. ואכן עיקר הופעת העניין הגדול הזה, עיקר גילוי כוחו של עם ישראל הינו בארץ.
בין משפטים למצוות
כשאנו מתבוננים בתנאי הפותח את פרשתנו אנו רואים שהשכר המוצע הוא על שמירת המשפטים, אולם בכל שאר התנאים בהמשך הפרשה השכר הוא על שמירת המצוות, וננסה לראות מה ההבדל בין המשפטים למצוות.
ניתן לומר באופן פשוט כי המשפטים הם החוקים שבין אדם לחברו, ענייני מוסר ודרך ארץ, ואילו המצוות הינם חוקים שבין אדם למקום, עניינים רוחניים ואלוקיים. (וכעין זה כתב הרמב"ן בפירושו). וממילא גם ניתן ללמוד כמה יסודות:
- דרך ארץ קדמה לתורה, לפני שמירת המצוות מצווים ישראל לשמור על המשפטים: על היושר והצדק וכל ערכי דרך ארץ. (וכמובן שאין זה סותר את דרשת חז"ל ש'עקב' מכוון על מצוות שאדם דש בעקביו, שהרי כל ענייני דרך ארץ הינם דברים יומיומיים שישנם אנשים רבים שנוטים לזלזל בהם).
- עם כל גדולתה של דרך ארץ, השכר על התנהגות בדרך ארץ הוא כלכלי וביטחוני, כשאלו מובטחים בנוסף להבטחה שעם ישראל יוכלו לשמור על מעלתם הרוחנית. ועם זאת ארץ ישראל, כיבושה וההתיישבות בה לא מוזכרים כלל בהתניה על המשפטים, שהרי המשפטים הינם עניינים אוניברסאליים כלליים. לעומת זאת, כשאנו מדברים על המצוות אזי ישנה הבטחה על כיבוש הארץ וההתיישבות בה, שהינם עניין אלוקי-רוחני המיוחד לעם ישראל ומבטא את ייחודו ומעלתו.
מכאן אנו למדים שתפקידנו בדורות הללו, של השיבה לארץ ישראל, לראות איך שמירת המצוות אכן משפיעה על ההצלחה בכל מרחבי החיים, הן בשמירת היושר, הצדק ושאר ענייני דרך ארץ, ומתוכם ומעליהם את כל המצוות כולם, ובזה נזכה בעז"ה לכל הברכות האמורות בתורה.
