פניו האמיתיות של הרצי"ה

מאז פטירת הרצי"ה קוק נעשים מאמצים להשחיר את פניו ולהציג אותו כקנאי חשוך • רצח האופי הזה נעשה במכוון בידי השמאל החילוני, שהרצי"ה סיכל את חלומו לשלוט על המדינה והחברה • הרצי"ה אכן השפיע על גבולות המדינה ועל עיצוב דמותה של הציונות הדתית, אך כל זאת מתוך בירור אמוני ואהבת ישראל • יש בציבור הדתי כאלה שמאמינים לתדמית המעוותת, ומאמצים תפיסה חשוכה וצרה בטענה שזו דרך הרצי"ה • אולם העדויות על מפגשיו עם אנטי-דתיים, רפורמים ואפילו כמרים מוכיחות את פתיחותו ורוחב אופקיו

השפעתו המכרעת של הרצי"ה

לקראת יום השנה לפטירתו של מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל (י"ד באדר תשמ"ב), ראוי להיזכר בדמותו המאירה של מי שזכה להמשיך את אביו הגדול וללבן, לברר ולייסד את משנת התורה הגואלת. מתוך כך רומם את מעלת לימוד התורה בקרב הציבור הדתי-לאומי, עד שקמו מכוחו וכוח כוחו עשרות ומאות ישיבות, מכינות, מדרשות ואולפנות, לבנים ולבנות, ומתוך כך הפך הציבור הדתי-לאומי להיות גורם משפיע ומרכזי בציבוריות הישראלית, עד שינוי המפה של ארץ ישראל בהרחבת ההתיישבות ליהודה ושומרון והגולן.

ההשחרה המכוונת של דמותו

במשך השנים דמותו הושחרה. הוא תואר כצר אופקים, קנאי, לאומני, שצמצם וסילף את תורתו הרחבה של אביו. אומנם נכון שהיה בעל אופי תקיף, אולם היה גם תקיף בעמדתו רחבת האופקים ובאהבת ישראל והאדם, והיה מאיר פנים ונדיב לב באופן נדיר.

אלא שהוא היה יריב אידיאולוגי לאנשי הרוח משמאל, ובעצם פועלו הרוחני שיבש את תוכניתם המדינית לסגת מיהודה ושומרון, וסיכל את מזימתם לעקור את התורה והקודש מתוך תרבות ישראל המתחדשת. בפועלו הרוחני לא חשב עליהם כלל, הוא עסק בתורה ובאמונה למען כלל ישראל, אולם בפועלו הרס את תוכניות הנסיגה וההרס שלהם. הם ידעו שאילולי הוא, מדינת ישראל הייתה נסוגה מיהודה ושומרון, הציבור הדתי-לאומי היה נשאר במעמד שולי, והרעיונות האמוניים היו משמשים כקישוט חסר משמעות בחיים הציבוריים. לכן הוא הפך מבחינתם לאויב.

רבנו לא היה מוכשר בארגון, אולם בגדולתו התורנית בירר וליבן את יסודות האמונה, וקבע את ערכה של מצוות יישוב הארץ בתוך ההקשר הרחב של ייעודו של עם ישראל – לגלות את התורה בכל מרחבי החיים הממשיים של האומה, על כל מערכות הקיום והרוח שלה. מתוך כך קבע שיש למסור את הנפש על יישוב הארץ. היסודות הללו, אחר שלובנו על ידו היטב, הפכו להיות גורם בעל משמעות מכרעת בסדר היום הלאומי והבינלאומי.

שנים רבות לאחר פטירתו, התיאור השקרי אודותיו כאדם צר אופקים וקיצוני החל להשפיע על חלק מהציבור הדתי, שסובר שהאמת התורנית נמצאת בתפיסה החרדית צרת האופקים, שכל מה שצריך להוסיף עליה על פי תפיסתו הוא רק את מצוות יישוב הארץ במשמעותה המצומצמת ותו לא. היום הם נוטים לנהל בשמו מלחמות דת. לפיכך ראוי לחזור ולהתבונן בדמותו המאירה, ובצדדים הפחות מוכרים לציבור הרחב.

עמדתו נגד כפייה דתית

מתוך דבריו בראיונות עיתונאיים:

"שאלה: ידוע שהרב היה מתומכי הליגה למניעת כפייה דתית.

הרצי"ה: נכון. אמרתי בזמנו לאנשי הליגה כי הם צודקים בהחלט. כפייה דתית אני שונא. באיזה צדק ובאיזה יושר אפשר לכפות דת על אדם? לצערי אחר כך התברר שיש ביניהם שונאי דת… אבל במובן זה הם באמת צדיקים, והייתה בינינו הבנה הדדית. ליד השולחן הזה ניתנו כמה עצות טובות לאנשי הליגה למניעת כפייה דתית.

שאלה: האם הרב סבור כי יש כפייה דתית במדינה?

הרצי"ה: אמרתי בהזדמנות אחת, כי העניינים במדינה מסתדרים על ידי הכנסת. אין שום אופן דמוקרטי אחר לסדר את העניינים. ואם אלה החוקים שנתקבלו – יש לכבד אותם, זו אינה כפייה…" (ב'מערכה הציבורית' בעריכת הרב יוסף ברמסון עמ' קכב).

הרצי"ה: …סבורני שרוב ישראל קשורים למסורת, לרבות אלה הנדמים למרוחקים ביותר… אילו ראו הם בכל היהודים מופת של אמונה ואהבת ישראל, יושר לבב ומאור פנים, ודאי שההתקרבות היתה רבה לאין שיעור. באלה הימים אמרה ראש הממשלה (גולדה מאיר), שאם יארע אסון הפילוג בין הדת והמדינה, יהיו אשמים בכך החרדים מחוגי ה'אגודה' יותר מן החילוניים. לדאבוני, זו המציאות, הללו שבחרדיותם הצרה נעצרה האמונה, דוחפים לפלגנות, מעכבים שיבתם של יהודים לתורה ומצוות" (שם עמ' סאסב).

עמדה עקרונית שהובעה בתוקף

מכיוון שמדובר בעניין רגיש שצריך לדייק בו, אצטט עוד מתוך ספר 'משמיע ישועה' שנכתב על פי רבנים חשובים מתלמידיו (עמ' 221): "'הליגה למניעת כפייה דתית' הוקמה לאחר קום המדינה במטרה להיאבק בכפייה בנושאים דתיים. כששמע הרב על הקמת הליגה הוא ביקש להצטרף. הוא שילם דמי חברות בסך לירה אחת, סכום לא קטן באותם ימים. הקבלה הראשונה, מספר אחת, הייתה על שמו.

על חברותו בליגה עמד הרב במהלך כינוס של מאות רבנים למען קיומה ופעולתה של הרבנות הראשית כגוף עצמאי בלתי תלוי: 'מצד התורה, אין מקום במצבנו העכשווי לשום כפייה דתית, ועל אחת כמה וכמה לטרוריזם חרדי של כפייה פרטית'".

עוד שם: "בשיחות פנימיות בישיבה הסביר הרב, שחברותו בליגה מבוססת על השקפתו הבסיסית לפיה יש לחנך ולקרב אך אין לכפות ענייני דת. לאחר מספר שנים, הפסיק הרב את חברותו בליגה. הוא נימק זאת בכך, שהיא מתפקדת כליגה בעד כפייה אנטי דתית ולא כליגה נגד כפייה דתית".

כלומר תמיכתו של הרצי"ה במאבק נגד כפייה דתית הייתה עמוקה ועקרונית, עד שבפועל הקבלה הראשונה על תשלום דמי חברות לליגה נגד כפייה דתית – הייתה על שמו.

כשהרצי"ה הביע הערכה ל"כנענים"

עוד נכתב ב'משמיע ישועה' (עמ' 221): "מספר הסופר אהרון אמיר: עוד בתקופת המנדט הבריטי, הקמנו את תנועת 'העברים הצעירים', שדגלה בבניית עם חדש בארץ, שפניו לעתיד, וללא זיקה לעבר. עם חדש שביכולתו להשפיע על כל סביבותיו. ההתנגדות לתנועתנו הייתה רבה. המלעיזים כינו אותנו 'כנענים', והשמיצו אותנו שאנו רוקדים ערומים מול עבודה זרה.

התחלנו בהוצאת כתב עת בשם 'אלף', אך לא קיבלנו רישיון להוצאתו, ובעיתונים היו שקראו להתעלם מכתב עת זה. לאחר שהוצאנו לאור שני גיליונות בשנים תשי"ט ותש"כ, קיבלתי מכתב מהרצי"ה קוק שהוא מעוניין להיפגש עימי. הגעתי אליו בראש גלוי ללא כיפה, אך למראה עיני הדבר לא הפריע לו, והוא קיבלני בחמימות רבה. הוא הסביר לי, שבתפיסתנו את ארץ ישראל כנקודה מרכזית הוא מסכים עמנו… הרב חשף בפני תפיסת עולם שלימה, ואני שמצאתי עניין רב בבירור האידיאולוגי, התחלתי לבוא אליו מדי חודשיים. כל אימת שבאתי אליו, הוא קבלני בחום.

כך נמשכו הפגישות מספר שנים, עד שהפסקנו להוציא את 'אלף'. אך התרשמותי מאישיותו, מראייתו הרחבה והעמוקה ומתפיסת עולמו האמיתית והעקבית, מלווה אותי עד היום.

ומוסיף הרב מנחם פרומן: …הכנענים היו אנשים משכילים, ביניהם משוררים, אך הם היו אנטי דתיים קיצוניים… באחת מפגישותינו הראשונות, הגדיר הרצי"ה עצמו שיש לו קירבה מסוימת לדעות הכנענים. השתוממתי כי ידעתי עד כמה הם קיצוניים. אך הרצי"ה הסביר היטב את עמדתו. היותם אפיקורסים, הוא טען, אינה בגדר חידוש כי יש אפיקורסים רבים. אולם הרעיון כי יהודי החי בארץ ישראל שונה לחלוטין מיהודי החי בגלות, רעיון זה חשוב הוא מאוד. הם אלה המבליטים את העניין החשוב הזה של יהודי החי בארצו על אדמתו, ועל כך הם ראויים להערכה".

פגישה עם כמרים בישיבה

כמה פעמים סיפר הרצי"ה בשיעוריו על פגישה שהייתה לו עם מנהיגי דת נוצרים פרוטסטנטים. אולם לא על תוכן הדברים רציתי לספר, אלא על עצם פתיחותו של הרצי"ה לקיים את המפגש ולשתף בכך את תלמידיו. וכך סיפר: "לפני כמה שנים קיבלתי מכתב פנייה מהסוכנות, שבו הודיעו לי שעומדת לבקר בארץ הקדושה קבוצה גדולה של פרופסורים גויים מאמריקה. הם רצו לשהות בארץ כדי להכיר את מדינת ישראל ולהיפגש עם תושבים. פנו אלי ובקשו שאפגש איתם. נעניתי ברצון. אחרי זמן התברר שהם פרופסורים לדת, תאולוגים נוצרים פרוטסטנטים. לא יכולתי להתחרט מכיוון שנתתי את הסכמתי, והם באו – מאות! זקנים וצעירים, גברים ונשים, ומילאו את החדר בבניין הישן של הישיבה, בצפיפות, אנשים נכבדים מאוד. ידיד שלי, הרברט ריינך, רב רפורמי, שימש מתרגם מעברית לאנגלית" (שיחות הרצי"ה כרך 'עם ישראל', עמ' 167 ואילך).

כדי שהדברים יובנו – רבים מהאורחים כיהנו בפועל ככמרים, וכך גם סיפר הרצי"ה כמה פעמים. לאחר שנודע שאלו הם האורחים, יכול היה הרצי"ה להעביר את המפגש למקום אחר, ואף על פי כן קיים אותו בישיבה הישנה. הוא גם לא נמנע מלספר לתלמידיו שיש לו ידיד – "רב רפורמי", שסייע בידו בתרגום. גם תוכן השיחה מעניין, הרצי"ה אמר יסודות אוניברסליים מאמונת ישראל. גם כשהם שואלים שאלות רגישות, הוא עונה בישרות תוך שהוא נזהר בכבודם, נמנע מלהעליב את דתם ושומר על אווירה ידידותית.

ועם זאת – תקיף בעמדתו

עם זאת היה תקיף, כפי שהעיד הרב פרופ' נחום רקובר: "בפגישה שנערכה בבית הרב הראשי יצחק ניסים, הציג בנו של הרב ניסים (פרופ' בניהו) בפני הרצי"ה חוקר קבלה נודע. או אז הסב הרצי"ה את פניו, משום ש'אין להסתכל בפני אדם רשע'. הרב הגיב בכך על דברים שפורסמו בעיתון בשם אותו חוקר, שאמר כי אינו מאמין באלוקים" (משמיע ישועה, עמ' 220).

כלומר, עם זאת שהיה הרצי"ה רחב אופקים ואוהב אדם, ובמיוחד אנשים ערכיים ומשכילים, כאשר אדם שעוסק בתורה וקבלה בוחר להודיע ברבים שאינו מאמין – יש בעמדתו חוצפה ורשעות שאי אפשר למחול עליה. אומנם מן הסתם, אם היה פוגש אותו זמן רב לאחר אותו ריאיון או שהיה שומע ממנו נדנוד של חרטה, היה מוכן לקבלו בסבר פנים יפות.