השבת נקרא את שירת הים, השירה העליונה המשרטטת את חזונו של עם ישראל – "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה', מקדש ה' כוננו ידיך. ה' ימלוך לעולם ועד". מפשט הפסוק נראה שמי שיבנה את בית המקדש יהיה ה'. ואכן כך גם כותב רש"י (סוכה מא, ע"א): "מקדש העתיד שאנו מצפים בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבוא משמים, שנאמר: 'מקדש ה' כוננו ידיך" (וכך כתבו ראשונים נוספים).
אלא שקשה מאוד להסביר כך את הפסוק, שהרי אנו ניצבים עוד לפני בניין בית ראשון, ובאופן פשוט נבואתו של משה היא על המקדש הראשון שעתיד להיבנות, ואשר נבנה על ידי שלמה המלך. וכן בית המקדש השני נבנה על ידי יהושע בן יהוצדק וזרובבל בן שאלתיאל. ולכאורה אם בית המקדש היה צריך להיבנות על ידי ה', מדוע שלמה, יהושע וזרובבל לא חשו לכך?!
יתר על כן, מתוך דרשת בר-כפרא (כתובות ה, ע"א) מוכח שלא הבין את הפסוק כדברי רש"י: "דרש בר כפרא: גדולים מעשי צדיקים יותר ממעשי שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ כתיב 'אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב 'מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך'". כלומר, מעשה שמים וארץ נעשים ביד אחת, ומעשה הצדיקים בשתי ידיים.
גם רש"י מביא דרשה זו, אולם הוא משנה מעט את הדברים: "חביב בית המקדש, שהעולם נברא ביד אחת, שנאמר 'אף ידי יסדה ארץ', ומקדש בשתי ידיים. ואימתי יבנה בשתי ידיים? בזמן שה' ימלוך לעולם ועד, לעתיד לבוא שכל המלוכה שלו" (רש"י שמות טו, יז). נראה שרש"י הולך לשיטתו ולא מזכיר שבית המקדש יבנה על ידי מעשה הצדיקים.
ועולה השאלה, אם פשט הדברים הוא כדברי רש"י (שהרי כתוב 'מקדש ה' כוננו ידיך') מדוע בר-כפרא לא סבר כך? שאלה זו מכריחה אותנו לומר יסוד משמעותי וחשוב, ולבאר לעומק את דרשתו של בר-כפרא. מדוע לגבי בריאת העולם כתוב שנעשתה ביד אחת, ולגבי בית המקדש כתוב שנעשה בשתי ידיים?
התשובה היא שבריאת העולם הייתה ללא מגע יד אדם (שהרי האדם נברא אחרון לכל הנבראים). לעומת זאת בניין המקדש נעשה על ידי מאמצים של ישראל, ולכן יש כאן גדולה, כי אין קידוש ה' יותר גדול משישראל עושים רצונו של מקום, שאפילו האדם שהוא הבריאה החומרית, הנמצא בתוככי העולם הזה שמלא העלם וחושך, מלא אמונה ופועל עם אל ומקדש את שמו בעולם. "מקדש ה' כוננו ידיך"- יש כאן שתי ידיים, היד האלוקית והיד האנושית, שגם היא גילוי מקדושתו יתברך. קידוש ה' הגדול הוא בשותפות ישראל בבניין המקדש, בהכרת רצונו ומלכותו וקבלתנו את מלכות שמים.
זהו גם השורש של חטא ישראל שהוביל למלחמת עמלק. התורה אומרת "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים", ומסבירים במכילתא ש"אין רפידים אלא שרפו ידיהם מן התורה, לכך בא שונא עליהם, שאין השונא בא אלא על רפיון ידיים מהתורה". סוגיית הידיים חוזרת באופן גלוי וברור בניצחון עמלק: "ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה, והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק. וידי משה כבדים, ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה, ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד, ויהי ידיו אמונה עד בא השמש". הבעיה של ישראל הייתה שלא השכילו לקדש את ידיהם (קרי, את מעשיהם), ולפעול עם א-ל. "רפו ידיהם מן התורה" – ודאי שעסקו בתורה אלא שלא קידשו את ידיהם, מעשיהם ופועלם בקדושת התורה.
השבת חל טו-בשבט, ראש השנה לאילנות. כשהיו אומרים למורנו ורבנו הרצי"ה זצ"ל שהגאולה היא עניין הקשור לנסתרות, הוא היה עונה שגאולה היא עניין גלוי, על פי דברי הגמרא (סנהדרין צא, ע"א): "אמר ר' אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו ח): 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל…". ומבאר שם רש"י: "כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה – אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה מזה". כשיוצאים אל החנויות ורואים את תבונת הארץ אזי רואים הגאולה איננה עניין נסתר אלא עניין גלוי הנראה בעיניים.
שאלני חבר, כיצד ניתן לומר שזה נס, הרי יש הושקעו בכך עמל, טרחה רבה, מחקר, פיתוח וחריצות, והם שהובילו לכך שהארץ תיתן את יבולה בעין יפה. גם נבואת ירמיהו (לא, ד): "עוד תטעי כרמים בהרי שמרון נטעו נטעים וחללו", היא סימן גאולה אך איננה נס, אלא נעשתה במאמצים ובמסירות רבה של הנוטעים.?
על פי דברנו זהו קידוש ה' הגדול, וזוהי הגאולה. העובדה שעם ישראל פועל עם א-ל, וה' מסייעו. אלו הן שתי הידיים אליהן אנו מייחלים.