מה כולל איסור הנאה מעבודה זרה?
מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה אמונה ומצוותיה שנכתב בימים אלו כהמשך לספר הקיצור לפניני הלכה שכבר יצא:
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
בנוסף לעצם האיסור לעבוד עבודה זרה, ולחובה על ישראל לאבד עבודה זרה (לעיל ג, ו), אסרה התורה על ישראל גם ליהנות מעבודה זרה (דברים ז, כה).
איסור ההנאה כולל ארבעה סוגים:
א. איסור הנאה מפסלים וחפצים שעובדי האלילים מאמינים שכוחם של האלים שורה בהם ויש בהם כוח להיטיב לעובדיהם. פסל של גוי נאסר בהנאה מעת שנגמרה מלאכת עשייתו (דין צלב, בפרק יב, טז). אולם פסל שיהודי עשה נאסר רק מעת שיתחיל לעובדו, שהואיל והיהודים ככלל סולדים מעבודה זרה, עדיין יש סיכוי שיחזור בתשובה ולא יעבוד אותו.
כל דבר שלא עשהו אדם אלא כך הוא מטבע בריאתו, אף על פי שעבדו אותו, מותר בהנאה. לפיכך, בעלי חיים, הרים ונהרות, וכן אבני הר שנותקו מעצמן ונותרו במקומן ועבדו אותן – מותרים בהנאה. ציפה את ההר בזהב ועבדו – רק הציפוי נאסר. צייר על אבן לשם עבודה זרה – האבן אסורה כל זמן שהציור עליה.
נטע עץ כדי לעובדו – העץ אסור בהנאה, כולל הישיבה בצילו. נטע עץ סתם ואחר כך החל לעובדו – כל מה שגדל עליו מעת שהחל לעובדו אסור בהנאה.
ב. איסור הנאה מכלים שבעזרתם מבצעים את עבודת האלילים, כדוגמת מחתות להקטיר קטורת וסכין לשחוט קורבנות. עובד אלילים שבנה בית לעבודה זרה – הבית נאסר בהנאה. בנה בית סתם והכניס לתוכו פסל או סיידו לשם עבודה זרה – הבית אסור בהנאה עד שיסירם.
ג. איסור הנאה מנוי האלילים, כגון הבגדים שמלבישים בהם את הפסלים והכתר ששמים לראשם. אבל בגדי הכמרים שמשרתים אותם, מותרים בהנאה. אילן שנטעו אותו לצד האליל כדי לשמש לו לנוי, אסור בהנאה. אבל אילנות שנטועים בגינה שסמוכה לבית עבודה זרה, כיוון שלא נועדו להיות נוי לעבודה זרה עצמה, אין איסור ליהנות מהם. אמנם למעשה המנהג להחמיר ולאסור כניסה לחצר של בית עבודה זרה (להלן פרק יב).
שלא כדין פסלים (לעיל א), תשמישי עבודה זרה ונויה אינם נאסרים עד שיעבדו בהם, גם אם נועדו לעבודה זרה של גוי. כמו כן, מותר להתבונן בתמונות של פסלי עבודה זרה, כי הצילום לא נעשה לשם נוי לפולחן.
ד. איסור הנאה מקורבנות שהוקרבו לאלילים, כבהמות שנשחטו לכבודם או דברי מאכל שהקריבו להם (פרטי דיני תקרובת ע"ז מבוארים בפניני הלכה סעיף ד).
ה. ביטל גוי עובד אלילים פסל של עבודה זרה, אפילו אינו שלו והוא עובד אליל אחר – מותר ליהנות ממנו, ובלבד שהדבר נעשה באופן מודע על ידי פגיעה בגופו באופן שמבטא שאינו מאמין בו, כגון שקטע את חוטמו או אצבעו או שהיכהו בפרצופו עד שצורתו השתנתה. אבל אם רק ירק על הפסל או עשה עליו את צרכיו או גררו על הרצפה – לא התבטל, אלא אם כן עשה זאת באופן קבוע. ביטול מזבח נעשה דווקא על ידי הריסת רובו.
ו. ביטל הגוי את הפסל, הותרו גם כלי תשמישו ונויו. אולם התקרובות שהקריבו לפניו, נשארות באיסורן לעולם. ביטל הגוי כלי פולחן של האליל, רק הכלים שביטל הותרו, אבל הפסל ושאר כלי תשמישו ונויו נותרו באיסורם.
ז. גוי שאמר לאחר מחשבה שאינו מאמין יותר באליל ששייך לו – לדעת רבים ביטלו. פסלים וכלי פולחן שנזנחו על ידי בעליהם, או שבמשך הדורות הפסיקו להאמין בהם – בטלו (ועי' בפרק יב, יא).
ח. מכר הגוי את הפסל או את כלי תשמישו – אינם בטלים, והכסף שקיבל אסור בהנאה. אבל אם מכר כדי להשתמש בכסף לדברי חולין, הכסף מותר בהנאה.
ט. עבודה זרה של ישראל או תשמישיה וכלי נויה – אינם בטלים לעולם. מכרם או החליפם תמורת דבר אחר – הכל אסור בהנאה. גזרו חכמים שגם עבודה זרה של גוי שהגיעה לרשותו של יהודי, כיוון שנעשתה שלו – חובה עליו לאבדה ואין אפשרות לבטלה על ידי גוי. אבל תשמישי עבודה זרה של גוי וכלי נויה, כל זמן שלא קנאם ישראל, יש להם ביטול.
י. מפני חומרת איסור עבודה זרה תיקנו חכמים שעבודה זרה אינה בטלה אפילו באלף. לכן אם התערב פסל של עבודה זרה בפסלים דומים שנעשו לנוי ולא לפולחן – כולם אסורים בהנאה. התערבה כף ששימשה לפולחן אלילי בכפות רגילות, או חתיכת בשר שהוקרב לעבודה זרה באלף חתיכות ואף יותר – כולן אסורות בהנאה.
יא. כאשר לא מדובר על תערובת ממשית של עבודה זרה, אלא בדבר שנגרם גם על ידי עבודה זרה וגם על ידי דבר מותר – התוצאה מותרת ('זה וזה גורם'). לכן אם האכילו בהמה או זבלו שדה במאכלים שהוקרבו לעבודה זרה – בדיעבד מותר לאכול את בשר הבהמה או לשתות מחלבה, ומותר לזרוע את השדה ולאכול את גידוליה, מפני שהם נוצרו גם על ידי דברים מותרים.
יב. אסור לצפות בפולחן אלילי. אסור ליהנות משמיעת שירים ומנגינות ששרים או מנגנים לעבודה זרה, וכן אסור ליהנות מראיית צורותיה של עבודה זרה או מהרחת קטורת שמקטירים לה. הנצרך לעבור בדרכו ליד מקום פולחן, הדבר מותר בתנאי שלא יתכוון ליהנות ממנו וגם אין הכרח שייהנה, כגון שאם יעלה לו רצון ליהנות יוכל לסתום את אפו או לאטום את אוזניו או להסב את מבטו למקום אחר (דין התקרבות לבית ע"ז, יבואר בפרק יב. ודין הנאה ממוזיקה ותמונות שהוקלטו וצולמו במקום פולחן, יבואר בפרק יג).
יג. למרות שקיום מצווה לא נחשב הנאה ('מצוות לאו ליהנות ניתנו'), אסור להשתמש בדברים של עבודה זרה לקיום מצוות. ואפילו כאשר אינם אסורים בהנאה, כגון בהמה שעבדו אותה או עץ שגויים עבדוהו ואחר כך ביטלו אותו – אסור לקיים בהם מצוות, כגון שופר ולולב, שכן הם נעשו מאוסים ונפסלו לקיים בהם את מצוות ה'. אמנם בדיעבד שהשתמשו בעבודה זרה של גויים לקיום מצווה – יצאו ידי חובה. אבל אם היתה זו עבודה זרה של ישראל – לא יצאו.
יד. ייעד הגוי נרות או קישוטים עבור עבודה זרה ולבסוף לא השתמש בהם, מותרים אף להדלקת נרות שבת וחנוכה, או כדי לקשט בהם את הסוכה.
טו. לכתחילה אין לעשות בית כנסת ממבנה ששימש לעבודה זרה או כנסייה. ובדיעבד אם עשו אפשר להתפלל בו, שכן בכך שנמכר לכל שימוש, אינו נחשב תשמיש עבודה זרה, ומותר ליהנות ממנו. הכיסאות והספסלים מותרים לכתחילה בשימוש לצורך בית כנסת, ואינם צריכים ביטול כי הם עשויים רק לישיבה ולא לנוי עבודה זרה. אבל המנורות נחשבות כנוי לעבודה זרה, ולכן גם אם לקחן ישראל אחר שהגוי ביטלן, לא ישתמש בהן לבית כנסת.
טז. פאות שנעשו משיער שנשים מגלחות כהכנה לקראת בואן לאליל בהכנעה, מותרות בשימוש, משום שאין בדבר פעולת פולחן (סיבות נוספות להקל, בפניני הלכה סעיף יב).