תארו לכם שיום למחרת השתתפותכם באירוע חתונה של זוג קרוב, מתגלה כי אחד מבני הזוג הטרי בגד בליל הכלולות (!) – מה הייתה הרגשתכם הספונטנית? קרוב לוודאי הרגשות שליליים…
סיפור נורא זה משמש כמשל בפי חז"ל בשביל לתאר את חטא העגל. מעמד מתן תורה מכונה בפי חז"ל כיום החתונה של עם ישראל עם רבש"ע והתורה. וחטא הכלה (ישראל) ביצירת פסל בדמות עגל וקריאתם אליו "אלה אלוהיך ישראל" (!) – נמשל לאירוע בו 'הכלה מזנה תחת חופתה'.
ללא ספק, חטאם של בנ"י מעלה תמיהה גדולה:
הכיצד עם שראה בו עיניו את השגחת האלוקים בהוציאם ממצרים ונתן להם את התורה יכול להגיע למעשה כ"כ נפשע ועוד בתחילת הקשר?
אירוע זה ב'קורות החיים' של עם ישראל, שימש לא אחת את מתנגדי היהדות באומרם: 'אם עם ישראל הייתה לו אכן סגולה כפי שאתם אומרים – כיצד הם חטאו כבר בתחילתם כעם??
החטאת מטרה
אחד מהשלבים הראשונים של תהליך התשובה הוא 'בירור עצמי'. האדם צריך לנתח את מעשהו שהביא לחטא על מנת למצוא את השורש של המעשה. דווקא הבריחה מהתמודדות מול העבר יכולה לפגום ביכולת העמידה בניסיונות עתידיים.
חטא הוא מלשון החטאת המטרה, שימוש לא נכון בכוחות החיוביים הנמצאים בנפש האדם. נדגיש, כישרונות האדם ותכונותיו ברוכים הם ! אולם, מתן דרור לפעולתם מבלי וויסות רוחני מוציא קלקלות המחטיאות את המטרה המוסרית שלשמן הן נבראו.
הניצוץ שבחושך העבודה זרה
עבודה זרה היא אחת משלוש העבירות החמורות שעליהן נצטווינו ל'היהרג ולא לעבור'. האמונה בכוחות חיצוניים שאינם הבורא היא סילוף האמת הבסיסית ביותר, וחומרתה דוחה את האמירה הכללית שפיקוח נפש דוחה (בד"כ) את איסורי התורה.
באופן עמוק, קיים ניצוץ אור בתוככי החושך המוחלט בנפש החוטא בעבודה זרה והוא – קרבת אלוהים. האדם במהותו משתוקק לרוחניות ולקרבת הבורא. זאת, בשל העובדה כי יסוד אלוקי מחייה אותו, ומהעולם העליון נחצבה נשמתו. העובד בפולחן האלילים מחטיא את המטרה של כשרונו הרוחני. במקום שהרצון הבסיסי לקרבת הבורא ידחוף אותו לזכך את טבעו ויביא לתיקון טבעו ותאוותיו, אדם זה משליך את האמונה מרום מעלתה וטהרתה אל מקום בו הוא מקדש את תאוותיו וגסותו החומרית.
בכך ניתן לבאר את מהות חטא העגל.
דווקא בשל כשרונם הרוחני של עם ישראל הם נפלו בחטא העגל. בנ"י חשבו שהם יכולים בעזרת מוחם האנושי למצוא את דרך הביטוי הראויה לקרבת אלוהים – ולא היא! הבורא הוא הוא שמכתיב לברואיו את הדרך אשר ילכו בה, ואת המצוות אשר יעשו. הכיוון הרוחני מגיע מהשמיים אל הארץ, ממעלה אל מטה ולא בכיוון הפוך.
בנ"י לא ביקשו להחליף חלילה את הבורא, אלא חיפשו משהו שיבטא אותו עבורם. עד כה, משה שימש כדמות רוחנית, ובהעדרו הם חיפשו אלטרנטיבה לדבר שישמש עבורם כבעל משמעות רוחנית שיבטא את האלוהים שהוציאם ממצרים. ובלית הכוונה נכונה – נוצר הפסל.
כמובן, שלימוד זכות עליהם אינו גורע בכהוא זה מחומרת חטאם.
מכאן ניתן גם ללמוד על נפש האדם. בטבענו איננו מסתפקים באמונות מופשטות ורוחניות בלבד, אלא אנו דורשים משהו מוחשי, דבר שנוכל להגדירו כקדוש! אם נשים לב, הרי למרות שהאלוהים נמצא בכל העולם 'ומלוא כל הארץ כבודו', יש לנו מבנים המוגדרים כקדושים יותר: ביהכ"ס, היכל הקודש, ספר תורה, ביהמ'ק, ירושלים ועוד. לכן, יש מן הפרשנים המציינים כי המשכן הוא תשובת המשקל לחטא העגל.
יהי רצון שנוכל לא רק לזהות את הניצוץ החיובי בכל תכונותינו, אלא גם לבטא אותו באופן הראוי והנכון מצד האמת האלוקית.
שבת שלום