רביבים

השיח על נושאים שבצנעה

לחצים שמופעלים על רבנים מקילים גורמים להם לחשוש ולהימנע מלהביע את דעתם • בדור שבו הנוער חשוף למידע רב, יש צורך לפתח עמו שיח גם בנושאים צנועים • המפקדים של יוצאי הצבא בפרשת השבוע מלמדים אותנו על חשיבות השירות בהגנת העם • התרשלות במצוות פרו ורבו גרמה לעם ישראל קשיים מיותרים בכיבוש הארץ

פעמים רבות מדי ישנו לחץ שמטיל אימה על רבנים, שלא יעזו להביע את עמדתם כאשר היא שונה מעמדתם של המחמירים. הלחץ מגיע בעיקר מתלמידים קנאים שלא שימשו כל צורכם, שמעוררים מחלוקת נגד הרב שנדמה להם שסטה מהדרך

בעקבות הטור על התקן תוך־רחמי התעוררה ביקורת, גם מהרב דוד חי הכהן שליט"א, מוותיקי הרבנים ומרביצי התורה, רב וראש ישיבה בבת ים, מדוע עסקתי בנושא רגיש ואינטימי כזה בטור שמופץ לציבור הרחב, כולל צעירים, וטענו שיש בכך פגיעה בערך הצניעות.

אכן מלכתחילה לא עלה על דעתי לדון בנושא זה ב'רביבים', אולם המציאות היא שלמרבה הצער פעמים רבות מדי ישנו לחץ שמטיל אימה על רבנים שלא יעזו להביע את עמדתם כאשר היא שונה מעמדתם של המחמירים. הלחץ מגיע בעיקר מתלמידים קנאים שלא שימשו כל צורכם, שמעוררים מחלוקת נגד הרב שנדמה להם שסטה מהדרך. מחלוקות כאלה עלולות לפגוע במעמדם הציבורי ולמרר את חייהם בהאשמות ובדיבות, ולמי יש כוח להקדיש את זמנו להפרכתם תוך התמודדות מתמדת עם בעלי מחלוקת עזי פנים. בעקבות זאת נסוגו ונרתעו, והתורה התמעטה ונחשכה, ורבו הצרות לישראל. לכן החלטתי לעצמי, שבכל עת שאחוש שיש כנגדי איום אתאזר בגבורה ואבאר את דבריי במסגרת הפומבית ביותר. כדי שלא יהיה חוטא נשכר, וכדי לתרום את תרומתי הדלה להפסקת סגנון האלימות והחרמות בתוך בתי המדרש, כדי שהדיונים יהיו ענייניים ויתנהלו בכבוד. לכן, כאשר חשתי שההתייחסות לדבריי בנושא ההתקן מלווה בהשמעת איומים וביזוי, נדרשתי לקיים את מצוות "לא תגורו" ולבאר את הסוגיה במסגרת הפומבית ביותר האפשרית מבחינתי, כלומר במדור 'רביבים'. בעיניי מצוות "לא תגורו" חיונית כל כך לקיומה של התורה, שהיא דוחה את חוסר הנעימות שבעיסוק בסוגיה זו בפומבי. ואם הזהירה התורה שלא להתיירא מבעלי דין חזקים בדין פרטי, על אחת כמה וכמה שאסור להתיירא מבעלי מחלוקת כשעוסקים בבירורה של תורה לאמיתתה.

כמובן, יש ערך רב לכך שכל תלמיד חכם ילבן את דעתו כדרכה של תורה ויפרסם את דבריו, גם אם יפרוך את דבריי, ועליי תהיה מוטלת האחריות לבחון את דבריו ובמידה שיימצאו צודקים לשנות את עמדתי.

על הצניעות

בנוסף לכך, חשוב לברר את הרגלי הצניעות שלנו, שכן מנהגי הצניעות תלויים גם במנהג הדור. היו תקופות שבהן דיברו יותר על ענייני אישות, כמובא בתלמוד בכמה מקומות. בתקופת האחרונים גברה הצניעות ומעטים ההורים שדיברו בעניינים אלו עם ילדיהם. אולם נראה שכיום יש צורך להתרגל יותר לדבר בעניינים אלו, שכן בתקופה שבה המידע בכל התחומים גלוי לכל הציבור, כולל נערים, יש יותר צורך ללמוד עם הצעירים באופן מכובד ובלשון נקייה את הסוגיות וההלכות הקשורים לעניינים שבינו לבינה על כל תחומיהם, ולדבר איתם ביותר פתיחות מאשר בעבר, כדוגמת ההדרכות המובאות בספריו של המחנך הרב אלי שיינפלד. אומנם, מי שגדל בתקופה ובסביבה שבה אני גדלתי מתקשה בכך, ולכן לא נהגתי כהדרכותיו הטובות. אבל הן חשובות, ומסתבר שלהורים הצעירים קל יותר לקיימן. לכן חשבתי שכאשר יש צורך לדבר בעניינים אלו בפומבי, אזי בעקיפין גם יש בכך תועלת להכשיר את הלבבות לעיסוק רחב יותר בסוגיות התורה בעניינים חשובים אלו.

מסגרת הדיון

טענה נוספת הועלתה נגד עמדתי ההלכתית לגבי התקן תוך־רחמי, מדוע נושא רציני שכזה מתפרסם לציבור הרחב ולא נידון בין הרבנים. ראשית, חובה לציין את העובדה הבסיסית שמאז שבטלה הסנהדרין אין פורום מוסמך שמכנס רבנים לדיון הלכתי ומכריע הלכה, אלא כל רב דן במקומו בסוגיה, ובמשך השנים והדורות מתלבנים הדברים, פעמים שדעה אחת מתקבלת ופעמים שנותרת מחלוקת.

בפועל ישנם חילופי דעות בין רבנים, וכיום הדבר מתקיים יותר בעזרת התקשורת האינטרנטית ופורומים שונים של רבנים. כמו כן ישנם קבצים תורניים שמתבררות בהם סוגיות חדשות. אולם אין בכך יומרה להכריע הלכה אלא לתרום לדיון ההלכתי הרציני. ככל שידי משגת למדתי את כל הסברות השונות בסוגיה זו וגיבשתי את דעתי כפי שכתבתי בהרחבה בספרי (פניני הלכה טהרת המשפחה פרק ב') ובתמצות בטור.

אם רוצים להתקדם לקראת סנהדרין צריך לכנס את כל הרבנים שליבנו סוגיות אלו לדיון ללא הגבלת זמן, בלא להדיר שום רב, וכך נוכל לברר את הסוגיות לאשורן. עדיין פורום זה לא יחייב את כל משתתפיו לפסוק לפי החלטת הרוב, אבל תהיה לעמדת הרוב משקל רב.

המפקדים במדבר

חשיבות עצומה ישנה למניינם של ישראל, ואף שמו השני של חומש במדבר הוא "חומש הפקודים", על שם המפקדים שנפקדו ישראל בחומש זה. תחילה בפרשת במדבר (כשמונים ואחד פסוקים), בשנה השנית לצאת ישראל ממצרים, ובפעם השנייה בפרשת פינחס (כחמישים ואחד פסוקים), וכפי שכתב רש"י: "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה, כשיצאו ממצרים מנאם, וכשנפלו בעגל מנאם, לידע מניין הנותרים, וכשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם" (במדבר א, א).

יוצאי צבא

יש שואלים, מדוע לא ספרו את הנשים והצעירים מגיל עשרים? אולם תכלית הספירה נועדה לארגן את צבא ישראל לקראת הכניסה לארץ. נצטווינו לרשת את ארץ ישראל, היינו לכובשה וליישבה, ולכן נצטווה משה לספור את כל הגברים מגיל עשרים ומעלה, שהם יהיו צבא ישראל.

בתוך כך למדנו על הערך הגדול של השירות בצבא ישראל ועל ערך מצוות כיבוש הארץ ויישובה. אגב, יש טוענים בטעות ששבט לוי לא היה שותף בצבא, ובכך מתרצים את אי גיוסם של בחורי הישיבות לצבא. אולם לו היו לומדים את התורה כראוי לא היו טועים. משבט לוי הקימו את סיירת מטכ"ל, המשמר שליווה את ארון ה' שהלך במחנה והגן על הפיקוד שהיה בסמוך לארון. מהם היו הכוהנים שעודדו את החיילים, והם היו השוטרים שהענישו את מי שברח משדה הקרב. ואכן כן, מהם גם שהתפללו על הלוחמים שיחזרו עטורי ניצחון (ראו במקורות הרבים המובאים בפניני הלכה ליקוטים א' תש"פ, יב, ב, 1-2).

הפקידה הראשונה והשנייה

בפקידה הראשונה שבפרשת במדבר חזרה התורה על מניינם של ישראל כמה פעמים, מתוך שמחה וחביבות (במדבר רבה ב, יט). אולם בפקידה השנייה שבפרשת פינחס הייתה פחות שמחה, שבמשך ארבעים שנה עם ישראל לא התרבה. כשהיו ישראל משועבדים במצרים – "פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד", עד שבמשך מאתיים ועשר שנים התרבו משבעים נפש לשישים ריבוא גברים יוצאי צבא. ואילו במשך כל אותן ארבעים שנה, שבהן היו צריכים לגדול יותר מפי שניים, לא גדלו כלל. גם אם נפחית את כל המתים במגפות, מוכרחים להגיע למסקנה שיחד עם חטא המרגלים, חטאו גם בכך שהתרשלו במצוות פרייה ורבייה.

אכן מצוות יישוב הארץ קשורה למצוות פרו ורבו, שנאמר ליעקב אבינו: "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך. והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך" (בראשית כח, יג-יד).

תוצאות ההתרשלות

מכיוון שהתרשלו במצוות פרו ורבו במשך ארבעים השנים שנדדו במדבר, לא היו לישראל מספיק אנשים לנחול את שני עברי הירדן, לכן לא הייתה כוונה מתחילה לכבוש את עבר הירדן המזרחי, ורק בגלל שסיחון ועוג יצאו למלחמה נגד ישראל כבשו את ארצם. ואף אז לא התכוון משה להנחיל בפועל את עבר הירדן המזרחי, מפני שלא היו מספיק אנשים ליישב את כל מרחבי עבר הירדן המערבי, והמגמה הייתה להתמקד תחילה ביישוב עיקר הארץ, שהוא עבר הירדן המערבי, ומתוך העיקר המקודש יתפשטו וינחלו אחר כך גם את הצד המזרחי. ורק מפני שבני ראובן וגד ביקשו לנחול את עבר הירדן המזרחי, בדיעבד, נענה להם משה רבנו, מפני שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו. אולם התוצאה הייתה שבני ישראל התקשו לנחול את כל הארץ, ונותרו בה עוד גויים רבים שצררו אותנו (עי' במדבר כא, כא-לה, ורמב"ן שם כא).

הסתלקותו של משה

נראה שגם מיתתו של משה רבנו כרוכה בכך, שכן מדברי חכמים למדנו שמיתת כל דור המדבר, שהם היו בני דורו של משה רבנו, הייתה הסיבה העמוקה לכך שלא נכנס לארץ. "אמר לו הקב"ה למשה: באיזה פנים אתה מבקש ליכנס לארץ?! משל לרועה שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן. ביקש הרועה ליכנס לפלטרין של מלך. אמר לו המלך: אם את נכנס עכשיו מה יאמרו הבריות, שאתה השבית הצאן. אף כאן אמר לו הקב"ה למשה: שבחך הוא שהוצאת שישים רבוא וקברתם במדבר, ואתה מכניס דור אחר?! עכשיו יאמרו אין לדור המדבר חלק לעולם הבא. אלא תהא בצידן" (במדבר רבה יט, יג). אומנם משה רבנו נקרא רועה נאמן, ששמר על מספרם. "כשיצאו ישראל ממצרים מסרם למשה במניין… שש מאות אלף, בא (משה) להיפטר מן העולם בערבות מואב – החזירם במניין" (במדבר רבה כא, ז).

אבל להיכנס עם הדור החדש כבר לא היה יכול. כל דורו הסתלק, גם אחותו הגדולה מרים שעמדה לצידו תמיד הסתלקה, ולכן קצרה רוחו כאשר שבו לחטוא בבקשתם למים והיכה את הסלע. אבל נראה שאפשר לומר שאילו היו ישראל ממשיכים להתרבות היה משה רבנו מתחדש עמהם ונעשה שייך גם לדור הבא, ומתוך כך יכול היה בשמחה להנהיגם בכיבוש הארץ ויישובה. ואזי לא היו אומות העולם יכולים לכבוש אותה מאיתנו, שלא שלטו גויים במעשיו של משה רבנו (סוטה ט, א).

 

הצטרפו לקבלת רביבים

הרשמה לניוזלטר שלנו

עוד ברביבים

חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן