כשם שצום תשעה באב חמור מצום י"ז בתמוז, כך מכמה בחינות חטא המרגלים חמור מחטא העגל • שני החטאים היסודיים של דור המדבר מלווים את ישראל בכל הדורות • המרגלים חטאו בכך שלא הבינו את ערכה של הארץ ולא אהבו אותה • מי שכופר בערכה של ארץ ישראל, כופר ביכולת לגלות את דבר ה' בארץ • רוב מי שמבינים את ערכה של ארץ ישראל, מוצאים דרכים מעשיות כיצד להחזיק בארץ וליישבה תוך התמודדות עם האתגרים הקשים
ימי הצומות – חטא העגל וחטא המרגלים
חטא העגל – שבו עשו עגל מסכה והשתחוו לו (שמות לב), התרחש בי"ז בתמוז, וכפי שאמרו חכמים שבי"ז בתמוז נשתברו הלוחות (תענית כו, א). חטא המרגלים, שמוזכר גם בפרשת השבוע, פרשת דברים, אירע בתשעה באב.
כשם שצום תשעה באב חמור מצום י"ז בתמוז, כך מכמה בחינות חטא המרגלים חמור מחטא העגל, ועל כן לא נמחל עוון המרגלים, ועל כל השותפים בחטא נגזר שימותו במדבר. לא זו בלבד, אלא שיש אומרים שאין להם חלק לעולם הבא (סנהדרין קח, א). אמרו חכמים: "אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם בכיתם בכייה של חינם, ואני אקבע לכם בכייה לדורות" (סנהדרין קד, ב). באותה שעה נגזר על בית המקדש שייחרב ועל ישראל שיגלו מארצם (עיינו תנחומא שלח). כך אותו הלילה שבכו ומאסו בארץ חמדה הפך להיות ליל בכייה לדורות, עד שייבנה בית המקדש במהרה בימינו.
שני החטאים הגדולים
שני החטאים היסודיים של דור המדבר, חטא העגל כנגד טהרת האמונה, וחטא המרגלים כנגד יישוב הארץ, מלווים את ישראל בכל הדורות. העולם נמצא בתהליך תמידי של שינוי ועילוי, וממילא בכל דור מתעוררים אתגרים חדשים, ועולה טענה שהדרכת התורה אינה מתאימה לדורנו, וצריך לצרף לאמונה גם את עגל הזהב, היינו אידאולוגיות זרות או השפעות מדתות זרות. ועלינו להעמיק בתורה ולראות איך דווקא על ידה ניתן להתמודד עם האתגרים החדשים באופן המוצלח ביותר.
כיוצא בזה, בכל דור עלינו להתמודד עם קשיים חדשים בקיום מצוות יישוב הארץ, מאויבים שקמים עלינו מבחוץ ומקשיים שמתעוררים מבפנים. ועולה הטענה שאין אפשרות בעת הזאת להמשיך ליישב את הארץ. ושוב עלינו להתחזק לתקן את חטא המרגלים וליישב את הארץ על פי הדרכת התורה, ולהראות איך דווקא בזכות קיום מצוות יישוב הארץ, עם ישראל יזכה לרוב טובה וברכה.
במה חטאו המרגלים?
יש לשאול במה חטאו המרגלים? הרי לדעתם לא הייתה לעם ישראל יכולת לכבוש את הארץ, ואם העם יתעקש להילחם – יובס, וסכנה תרחף על קיומו. ואם כן, הייתה מוטלת עליהם חובה מוסרית להתריע מפני הסכנה, שכן קיומו של העם היהודי קודם למצוות יישוב הארץ. וגם אם טעו בהערכתם את המציאות, ובאמת ישראל יכלו לכבוש את הארץ, מכיוון שאמרו את דבריהם מתוך שכנוע פנימי, כדי להציל את העם מתבוסה וכיליון, לכאורה לא היה צריך להטיל עליהם עונש כה חמור, אלא לשבחם על האחריות הלאומית שגילו.
חטא מאיסת הארץ
אלא שהמרגלים חטאו בכך שלא הבינו את ערכה של הארץ ולא אהבו אותה. ולכן כשראו את הקשיים הכרוכים בכיבושה נפל ליבם, והחלו למצוא לעצמם צידוקים וטענות מדוע אי אפשר להיכנס לארץ. וכפי שנאמר: "וימאסו בארץ חמדה, לא האמינו לדברו" (תהלים קו, כד). לעומתם, יהושע וכלב שאהבו את הארץ ואמרו: "טובה הארץ מאוד מאוד" (במדבר יד, ז), ראו את המציאות נכוחה, והאמינו שאפשר לכבוש את הארץ, וכפי שאמר כלב לעם: "עלֹה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה" (במדבר יג, ל). אכן, התברר שהצדק היה עם יהושע וכלב. לוּ היו שומעים בקולם, כל דור המדבר היה ניצל וזוכה להיכנס לארץ. ודווקא המרגלים, שרצו כביכול לדאוג לשלומם של האנשים, שלא ימותו במלחמה, גרמו לכולם למות במדבר בחרפה.
חטא המרגלים ברוחניות
גם מבחינה רוחנית המרגלים חטאו. הם חשבו שחיי המדבר מקודשים ונעלים יותר, מפני שאין עוסקים בהם בענייני המעשה והחומר. כעין זה כתב רבי שניאור זלמן מלאדי, שהמרגלים לא רצו להיכנס לארץ ישראל בטענה שאין צורך לרדת לעולם המעשה, שכן אפשר לקיים את "התורה והמצוות ברוחניות ולא בעשייה גשמית", "אך באמת היו מוטעים, שהעיקר הוא לעשותם בארץ דווקא" (ליקוטי תורה שלח לח, ב).
אומנם ישנו שורש אמיתי לקטרוג: החשש הוא שמא העיסוק ביישוב הארץ ישכיח את לימוד התורה. וכדברי חכמים: "אמרה תורה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, כשייכנסו ישראל לארץ זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו ואני מה תהא עליי? אמר לה: יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו, שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בך" (הובא בטור אורח חיים רצ). התיקון הוא להקדיש את מחצית השבת לתורה, ולהמשיך את אורה וברכתה לששת ימי המעשה, שגם בהם צריך לקבוע עיתים לתורה.
כפירה באמונת הייחוד
יתר על כן, המרגלים חטאו כנגד האמונה, שכן עיקר האמונה שה' אחד, והוא המחייה את השמיים ואת הארץ, את הפרט והכלל. על כן עבודת ה' היא בלימוד התורה וביישוב הארץ. מנגד, העבודה הזרה מחלקת ומפרידה את העולם לתחומים שונים. הפירוד הגדול ביותר הוא הפירוד שבין השמיים לארץ, בין הרוח לחומר, שלעיתים נחשב לפירוד בין הטוב לרע.
הכופרים בערכה של ארץ ישראל כופרים ביכולת לגלות את דבר ה' בארץ, בכל המקצועות שמיישבים את הארץ, "בכל דרכיך דעהו". ואילו הדבקים במצוות יישוב הארץ דבקים באמונה שדבר ה' צריך להתגלות גם בכל התחומים הארציים. וזהו שאמרו חכמים: "כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק, וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוק" (כתובות קי, ב). והוסיפו: "כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה" (שם).
חטא המרגלים בדורות האחרונים
גם בדורות האחרונים, כשהחלה ההתעוררות לשיבת ציון ויישוב הארץ מחדש, קמו מנהיגים שניסו להניא את ישראל להישאר בגולה בטענה כי צפויות להם בארץ ישראל סכנות רבות של רעב ומחלות, שוד ורצח. היו שאף האשימו את העולים כי במעשיהם הם מסכנים את הרוב היהודי שנותר בגולה ופועל להשגת זכויות שוות. והיו שטענו שהעולים לארץ יֵרדו מבחינה רוחנית ויאבדו מעם ישראל.
לימים התברר כי בציוֹן הייתה פליטה, הן מפני השמד שבהתבוללות והן מההשמדה הפיזית של מיליוני היהודים שנותרו בגולה.
חטא המרגלים בדורנו
בדומה לכך היום, נדמה שהוויכוח על ארץ ישראל מבוסס על טענות ריאליות, האם ויתור על שטחים ימנע מלחמה או יקרב מלחמה? האם ניתן להחיל את הריבונות על יהודה ושומרון בלא לתת אזרחות לנוכרים שאינם מזדהים עם המדינה היהודית? אולם בפועל אנו מוצאים עובדה מעניינת. הרוב המוחלט של מי שאינם מבינים את ערכה המקודש של הארץ, מוצאים שיש קושי ליישבה ורוצים לסגת מחלקים ממנה, ולימים מתברר שהביאו אסונות על עם ישראל. הרוב המוחלט של מי שמבינים את ערכה, מוצאים דרכים מעשיות כיצד להחזיק בארץ וליישבה תוך התמודדות עם האתגרים הקשים.
הרצון משפיע על הניתוח השכלי
משל למה הדבר דומה? לעצלן שמנסים לשכנעו לעבוד. אלף טענות "ריאליות" יטען מדוע לא כדאי לו לחפש עבודה. ראשית, יטען שעדיף לקבל קצבת אבטלה. נוכיח לו שאם יעבוד ירוויח יותר, יטען שיש אבטלה ואף אחד לא מחפש עובדים, וחבל לבזבז זמן על חיפוש עבודה. ימצאו לו עבודה, יטען שלא כדאי לקבל אותה כי בעל הבית רמאי, או שאולי מחר יציעו לו עבודה טובה יותר. ואם בכל זאת נצליח לשכנע אותו לעבוד, יחוש כאב בגבו. נרפא את גבו – יחוש בראשו. נרפא את ראשו – יסתכסך עם חבריו לעבודה. נפייס ביניהם – ייפגע מהתנהגותו של המנהל. וכן על זו הדרך, תמיד יהיו דברים שיפריעו לו לעבוד. כללו של דבר, הבעיה היא שהוא לא רוצה לעבוד.
כך המצב בכל שאר תחומי החיים: מי שאינו מעריך לימוד תורה, יתקשה לשקוד על לימודה. מי שלא מעריך את השירות הקרבי, לא ימצא בקרבו תעצומות נפש לעמוד באימונים המפרכים המכשירים אותו להיות לוחם. מי שלא מעריך את חיי המשפחה, לא ימצא בקרבו כוחות לכרות ברית נישואים ולהקים משפחה.
תוצאת חטא העגל וחטא המרגלים בדורות האחרונים
בעת הקמת התנועה הציונית (תרנ"ז, 1897) מנה העם היהודי כ־11 מיליון נפש, ואילו הערבים שהתגוררו בכל סביבות ארץ ישראל התנ"כית, כולל לבנון, סוריה ועיראק, מנו כ־5 מיליון, כאשר בשני עברי הירדן גרו כ־700 אלף ערבים. הייתה אז ההזדמנות לעם היהודי לחזור לארץ, ולפרות ולרבות בה. אולם רוב עמנו פחד לעקור עצמו מהגולה ולעלות לארץ, וליטול את גורלו בידיו כמצוות התורה. הניסיון היה עצום, שכן העלייה לארץ באותם הימים הייתה כרוכה בקשיים רבים ובסיכונים. אולם הסירוב לקיים את המצווה לעלות לארץ כאשר היה אפשר, היה בבחינת חטא המרגלים של ימינו, וכפי שהוזהרנו בתורה, המחיר על כך היה נורא. עברנו את השואה, את שלטון הדיכוי הקומוניסטי ואת ההתבוללות.
וכך כיום, בכל העולם ישנם כ־15 מיליון יהודים מוצהרים, ומתוכם בארץ כ־7 מיליון יהודים. לעומת זאת הערבים שבסביבות ארץ ישראל, שזכו ליהנות מפירות המהפכה התעשייתית, הרחבת ייצור המזון ושיפור הרפואה, עלו מכ־5 מיליון לכ־90 מיליון. אם נחשֵב גם את הערבים שגרו במצרים ובכל חצי האי ערב, הרי שלפני 120 שנה הם מנו כ־22 מיליון, רק פי שניים מהעם היהודי, וכיום (תשפ"ו) כ־270 מיליון.
אך הבטיח ה' שיגאל את עמו. ככל שנתחזק יותר בקליטת עלייה, בהתיישבות בכל מרחבי הארץ, בהגדלת התורה והאדרתה, כך נזכה להתקדם בתהליך הגאולה בלא ייסורים.
