מצווה לקבוע יום טוב לשמחה והודאה לה' ביום שנעשית תשועה לישראל • כך קבעה מועצת הרבנות הראשית, בעת שכיהנו בה פאר גדולי הרבנים בארץ • הגאון רבי משולם ראטה כתב שמצווה לומר ביום העצמאות הלל עם ברכה, וכן הורה מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל • ביום העצמאות, חובה להעלות על נס את חיילינו הגיבורים שמחרפים את נפשם על הגנת העם והארץ • ראוי להזכיר לכל החוגגים את הקמת היישובים החדשים, וכן לחוגגים את שיקומם של היישובים שחרבו, כדוגמת חומש ושא־נור
מצוות חג יום העצמאות
מצווה לקבוע יום טוב לשמחה והודאה לה' ביום שנעשית תשועה לישראל, ועל סמך זה נקבעו פורים וחנוכה כימים טובים לדורות. שכך למדו חכמים בקל וחומר – ומה ביציאת מצרים שניצלנו מעבדות לחירות נצטווינו לחוג את הפסח ולומר שירה בכל שנה ושנה, קל וחומר בפורים שניצלנו ממיתה לחיים (על פי מגילה יד, א, וכן מבואר בריטב"א שם). וביאר החתם סופר (יורה דעה סו"ס רלג, ואורח חיים רח), שכיוון שמצווה זו נלמדת בקל וחומר, היא נחשבת כמצווה מהתורה. אלא שמהתורה אין הדרכה מפורטת כיצד לעשות יום טוב, וכל שעושה בהם איזה זכר לתשועה יוצא ידי המצווה מהתורה, וחכמים הם שקבעו לקרוא את המגילה ולעשות משתה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים בפורים, ולהדליק נרות בחנוכה.
קביעת יום טוב ביום העצמאות
כך קבעה מועצת הרבנות הראשית, בעת שכיהנו בה פאר גדולי הרבנים בארץ, ובראשה שני גאוני ישראל, הרב הרצוג והרב עוזיאל. וכך הייתה דעת רוב הרבנים בארץ, וכפי שכתב הגאון רבי משולם ראטה בספרו שו"ת קול מבשר (חלק א, כא), וביאר את החובה הזאת על פי הרמב"ן והריטב"א ועוד ראשונים ואחרונים. וכן נהגו ישראל בקהילות רבות, שקבעו ימי שמחה לזכר ניסים שנעשו להם, שהיו קטנים בהרבה מהקמת מדינת ישראל. בקהילות רבות קראו לימים אלו על שם חג הפורים, כגון "פורים פרנקפורט" ו"פורים טבריה". ויש מקומות שנהגו באותם ימים לערוך משתה, משלוח מנות ומתנות לאביונים (ראו מהר"ם אלשקר סימן מט, מ"א תרפו, ה, וא"ר שם; חלק א' קנה, מא; ישכיל עבדי חלק ז' אורח חיים מד, יב; חלק ח' השמטות ד).
אמירת הלל
חובה להודות לה' על התשועה שעשה לכלל ישראל, וכפי שאמרו חז"ל שאחר נס קריעת ים סוף, "נביאים שביניהן תיקנו להם לישראל שיהיו אומרים הלל על כל פרק ופרק וכל צרה וצרה שלא תבוא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן" (פסחים קיז, א). ופירש רש"י, שעל פי זה תיקנו חכמים בימי הבית השני לומר הלל בחנוכה (וכן מבואר בירושלמי פסחים י, ו, ושמות רבה כג, יב, ומגילה יד, א).
לפיכך מצווה לומר הלל ביום העצמאות, שבו ניצלנו מהצרה הגדולה ביותר, מצרת הגלות והשעבוד לזרים, שגרמה לכל הגזרות והרציחות האיומות במשך אלפיים שנה. ואם טעינו לחשוב בשאננות שעידן האנטישמיות וסכנותיה חלפו מהעולם, באו השנים האחרונות ולימדו אותנו שעדיין עלינו לעמוד על המשמר, ואילולי מדינת ישראל מי יודע מה היה מצב היהודים בעולם.
כתב הגאון רבי משולם ראטה שמצווה לומר ביום העצמאות הלל עם ברכה, וכן הורה מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל. אומנם יש גדולים שמחמת חששות שונים הורו לומר הלל בלא ברכה, והרוצה לנהוג כמותם יש לו על מה לסמוך. אבל למי שסובר שאין להודות לה' על הקמת המדינה וכל הדברים הטובים שבאו לישראל על ידי כך – אין על מה לסמוך, ובכפירתו בטובתו של ה' הוא מרחיק את הגאולה (סנהדרין צד, א).
הצלה רוחנית
התנועה הציונית והקמת מדינת ישראל הצילו את העם היהודי גם מבחינה רוחנית. סיבות רבות גרמו לחילוניות שפשתה בדורות האחרונים, כשהעיקרית שבהן היא הקושי להתמודד עם ההשכלה והסביבה המודרנית (ראו פניני הלכה 'אמונה ומצוותיה' פרק ל), אבל העלייה לארץ לא הייתה הגורם לבעיה אלא הפתרון. לכן בכל קהילות הגולה, אחוז המתבוללים והחילוניים גדול לאין ערוך מאשר בארץ. מי שאינו רואה זאת ומטיח דברים נגד מדינת ישראל, כופר בטובה שהיטיב ה' לנו, וכפוי טובה כלפי פעילי התנועה הציונית לדורותיהם.
אומנם כופרים רבים פעלו במסגרת התנועה הציונית, ואחת המגמות שלהם הייתה לחלן את העם. אולם הצד החיובי שבהם, שהתמסרו למען הצלת עם ישראל ובניין הארץ – גבר, וכך בפועל, בזכות התנועה הציונית ופעילותה למען קיבוץ הגלויות, העם היהודי ניצל מבחינה חומרית ורוחנית.
לימוד תורה ביום העצמאות
בשלוש קדושות נתעטר יום העצמאות: בקדושת מצוות יישוב הארץ, בקדושת התגשמות דברי הנביאים וקידוש השם לעיני העמים, ובקדושת הצלת ישראל מיד צורריהם. לפיכך, מצווה לקבוע לימוד תורה ביום העצמאות כמו בשאר חגי ישראל.
שתי סיבות עיקריות לכך. ראשית, בימים שמתגלה בהם קדושה יש לתת ביטוי לקדושה זו על ידי לימוד התורה, שהיא המצווה הנעלה, המרוממת והמשמחת ביותר. וזהו שאמרו חכמים: "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה" (ירושלמי שבת טו, ג). כמו כן, לכל יום אופי משלו, ומצווה ללמוד תורה מענייני היום. וכפי שאמרו חכמים, שמשה תיקן להם לישראל "שיהיו שואלים ודורשים בעניינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג" (מגילה לב, א).
נפרט את המצוות שחשוב ללמוד ביום העצמאות.
השירות בצבא וביחידות הקרביות
ביום העצמאות חובה להעלות על נס את חיילינו הגיבורים שמחרפים את נפשם על הגנת העם והארץ, ומקיימים בכך שתי מצוות גדולות, שכל אחת מהן שקולה כנגד כל המצוות שבתורה: הצלת ישראל ויישוב הארץ.
אויבינו חשבו על סמך הדיבורים ששמעו בתקשורת הישראלית, שאין לציבור הישראלי כוח לעמוד במלחמה ממושכת, ועל כן היו בטוחים שיוכלו לנצח אותנו. גם בקרב הציבור הישראלי היו רבים שחששו מכך. בעקבות זאת מנהיגים שונים הסכימו לנסיגות מסוכנות, בחושבם שעל ידי כך יצילו את מדינת ישראל, ובפועל עודדו את אויבינו והעצימו את הסכנה. חיילינו הגיבורים, שמוכנים לחרף נפשם ולשרת בחזית במלחמה שנמשכת כבר יותר משנתיים וחצי, מקיימים בגופם את שתי המצוות העצומות הללו.
האימהות והנשים
לא פחות מחיילינו הגיבורים, יש להעלות על נס את האימהות והאבות הגיבורים, את הנשים הנשואות שהסכימו שבעליהן ישרתו כל כך הרבה ימים בחזית. לעיתים אני תוהה למי יותר קשה, לחייל שבחזית או לאם והאישה שבבית. במידה מסוימת לנשים יותר קשה, משום שהגברים עוסקים במלחמה, והנשים צריכות לקיים את שגרת חיי המשפחה תוך דאגה מתמדת ליקיריהן שבחזית. דוגמה קטנה: אישה אחת מהיישוב, שבעלה נפצע קשה בלבנון. בשבוע הראשון הוא היה במצב של סכנת חיים, מאז במשך שנה וחצי עבר ניתוחים רבים וברוך ה' מצבו הולך ומשתפר. בינתיים בנם הבכור גויס, וכעת הוא נלחם במקום שאביו נפצע. הדאגה עצומה, אולם האם נושכת את שפתיה, ויודעת שעליה לעודד את בנה ובעלה, ולהמשיך לגדל את ילדיה הרבים מתוך אמונה ושמחה, לתורה ולמצוות לחופה ולמעשים טובים.
חיילי המילואים שנושאים בנטל הכבד מספרים, שבדרך כלל הנשואים שהמשיכו לשרת עד עכשיו הם אלה שנשותיהם מבינות את הערך הגדול שבשירות הצבאי, ומוכנות לשאת בעול המשפחה והדאגה בתקופות הארוכות שבעליהן משרתים בחזית. בזכות נשים צדקניות ישראל נגאלו ממצרים, ובזכות נשים צדקניות אלה ישראל נגאלים עכשיו.
יישוב הארץ ביהודה ובשומרון
בחסדי ה', ומתוך ייסורי המלחמה, מוקמים עתה ביהודה ובשומרון יישובים חדשים, גבעות צומחות ומתפתחות. גם בחלק מהיישובים הוותיקים ישנה תנופת צמיחה. כמובן שגם במצווה גדולה זו צריך לעסוק ביום העצמאות, ולנסות לעודד את מי שיכול, לעלות ולהתיישב, להפריח את השממות ולהקים משפחות מבורכות.
ברכת "מציב גבול אלמנה"
ראוי להזכיר לכל החוגגים את הקמת היישובים החדשים, וכן לחוגגים את שיקומם של היישובים שחרבו, כדוגמת חומש ושא־נור, שראוי לברך על ראיית היישוב המתחדש את ברכת "מציב גבול אלמנה". את הברכה יכול לברך מי שלא ראה את המקום שלושים יום והוא מתרגש ושמח לראותו.
פרו ורבו
עוד מצווה שחשוב מאוד לעסוק בה כל השנה, ובמיוחד ביום העצמאות – מצוות פרו ורבו, שממנה נמשכת ברכה למשפחה ולעם כולו. פעמים רבות, אותן הנשים הצדקניות שתומכות בבעליהן ובילדיהן שמשרתים ביחידות הקרביות, הן גם שזוכות לקיים מצווה זו בהידור. וכך יחד עם הקשיים והאתגרים הכרוכים בגידול משפחה ברוכה, הן גם זוכות לנחת ושמחה שקשה לשער. יש אנשים שאינם מודעים לגדולת רוחן, ולעיתים אף מרשים לעצמם ללעוג להן על שלא שירתו בצבא, ואינם מבינים שתרומתן לצבא ולהתיישבות גדולה פי כמה וכמה. בזכות שסדר הערכים שלהן מדויק יותר, זכו להקים משפחות מבורכות מאוד ביהודה ובשומרון, וילדיהן הרבים ממלאים את היחידות הקרביות בחיילים אמיצים, שבהמשך יקימו גם הם משפחות מבורכות.
יישוב הארץ בזכות פרו ורבו
בזכות מצווה גדולה זו ישראל נוחלים את הארץ, וכפי שנאמר ליעקב אבינו: "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך. והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך" (בראשית כח, יג-יד). כשחטאו ישראל בחטא המרגלים, במקביל גם חטאו בכך שלא פרו ורבו, ובמשך ארבעים שנות המדבר לא התרבו. עד שנוצר מצב שלא היו מספיק אנשים בישראל כדי לנחול את כל ארץ ישראל, ואויבים רבים נשארו בה לצנינים (ראו רמב"ן במדבר כא, כא; מלבי"ם שמות כג, כט; במדבר לג, נה).
קליטת עלייה
על עוד מצווה עצומה צריך ללמוד ביום העצמאות, מצוות העלייה לארץ והמצווה הגדולה לקלוט את העולים החדשים, כמו גם את הצעירים היהודים שבאים ללמוד בארץ במשך שנה אחת. כל כך גדול עניין זה, עד שאמרו חכמים: "גדול קיבוץ גליות כיום שנבראו בו שמיים וארץ, שנאמר: 'ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו, ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ, כי גדול יום יזרעאל' (הושע ב, ב)" (פסחים פח, א).
