האם מותר להתריס כלפי שמיא?

מצינו שגדולי ישראל שואלים שאלות נוקבות, ואף מטיחים טענות כלפי שמיים • בני משפחות הקדושים יכולים לטעון מדוע אביהם שחירף נפשו נהרג על קידוש השם, אך עם ישראל ככלל אינו יכול להתלונן בנוגע למאורעות שמחת תורה • חובה לעשות חשבון נפש גם בתוך המלחמה • אסור לייצר פסלונים בצורת אדם, אבל מותר לעשות בובה שנעשית לשם משחק ילדים

לאחרונה ביקרתי באחד היישובים והעברתי שיחה לנוער, ואחת הבנות שאלה: האם מותר לכעוס על ה' שלא עזר לנו בשמחת תורה, ונתן לאויבינו לרצוח בנו? לאחר מכן התברר לי שהשואלת היא בת של אחד מהגיבורים הגדולים שחירפו את נפשם להצלת יישובי עוטף עזה.

כך השבתי: במסגרת שיח של אדם עם בוראו ואלוקיו, מצינו שגדולי ישראל שואלים שאלות נוקבות, ואף מטיחים טענות כלפי שמיים. וכאשר הכול נאמר מתוך אמונה וכנות, אזי מתוך המשבר והתפילה הקשה מקבלים כוחות להמשיך ללכת בדרכי ה' ברמה גבוהה יותר. וכדרך שאמר דוד: "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה. עורה למה תישן ה', הקיצה אל תזנח לנצח" (תהילים מד, כג-כד). וכן טען כלפי ה', שאחר שהבטיח לעזור למלכות בית דוד – "ואתה זנחת ותמאס… חיללת לארץ נזרו. פרצת כל גדרותיו… שסוהו כל עוברי דרך היה חרפה לשכניו" (תהילים פט, לט-מז). וכן נאמר: "ותאמר ציון עזבני ה', וה' שכחני" (ישעיהו מט, יד), וה' השיב שלא שכח וקרובה ישועתה לבוא. לכן בני משפחות הקדושים יכולים לטעון מדוע אביהם הצדיק, שלא אשם בכל המחדלים, וחירף נפשו להציל את בני ישראל, נהרג על קידוש השם, ואיך ה' לא שמר עליו והשאיר אותם יתומים. ואם מתוך אמונה ויושר לב יטענו כך, ויזכו להתפלל אל ה', ה' יעזור ויצמיח להם נחמה, ברכה וישועה.

בנוגע למאורעות אין מקום לכעוס

אולם עם ישראל ככלל, בנוגע למה שאירע בשמחת תורה, אינו יכול להתלונן. שכן ה' נתן לנו בחירה חופשית, ועם ישראל בחר לנסות לפייס את אויביו באמצעות ויתורים תוך התעלמות משאיפתם להחריב את מדינת ישראל. לפני כשלושים שנה, במסגרת הסכמי אוסלו, הממשלה הסכימה להכניס לארץ את ארגון המרצחים אש"ף, לציידו בנשק ולאפשר לו להקים רשות פלשתינית, תוך התעלמות מהמשך החינוך שלו למלחמה בישראל. לאחר מכן, בשנת תש"ס (2000), הורתה הממשלה לצאת מלבנון במהלך חד־צדדי תוך בגידה בצד"ל. הנסיגה נתפסה כתבוסה משפילה, העלתה את קרנו של החיזבאללה כארגון הראשון שהניס את צה"ל ובכך נעשה לכוח המוביל בלבנון, ומאז הוא הולך ומתחמש עד לכדי איום חמור על כל מדינת ישראל. הנסיגה גם עודדה את אויבינו ביהודה ושומרון לפתוח באינתיפאדה השנייה. לאחר מכן בשנת תשס"ה (2005) הממשלה החריבה את כל יישובי גוש קטיף, ובעקבות זאת חמאס השתלט על עזה. לאחר מכן, למרות שניתן היה להבחין בכוונת חמאס לתקוף את ישראל, ראשי מערכת הביטחון זלזלו בכוחו. גם כאשר חמאס תקף את ישראל הם הסתפקו במבצעים מוגבלים שאחריהם הוא המשיך להתחזק.

בהסכמים מחפירים מדינת ישראל שחררה מחבלים רבים תמורת חטופים אחדים שלנו. העסקה החמורה מכול הייתה בשנת תשע"ב (אוקטובר 2011), כאשר שוחררו 1,027 מחבלים תמורת גלעד שליט. פרט לכך ששחרור המחבלים תמרץ אותם להמשיך ללחום בנו, המחבלים המשוחררים חזרו לעסוק בטרור, והם שארגנו את מתקפת החמאס בשמחת תורה שגרמה למיתתם של קרוב לאלף וחמש מאות יהודים על קידוש השם. גם כאשר הגיעו לראשי מערכת הביטחון התרעות חמורות על כוונות החמאס לתקוף יישובים יהודיים, התעלמו מהן מתוך תפיסת עולם מוטעית שלא מבינה את מטרת אויבינו.

למרות שראשי מערכת הביטחון איימו תדיר שצה"ל יכול להחריב את לבנון ועזה, בפועל במחסני הצבא לא הייתה תחמושת לניהול מלחמה שתימשך מעבר לתקופה מוגבלת. קשה לתאר את גודל המחדל. תקציב משרד הביטחון הוא כשבעים מיליארד שקלים בשנה, מחיר התחמושת אחוז זעיר מכך, ובתוכנית ההיערכות השנתית לא דאגו לתחמושת מספיקה כדי לנהל מלחמה שבה נוכל לנצח את אויבינו שמאיימים עלינו תדיר.

בשנה האחרונה בעקבות המחלוקת הקשה סביב מערכת המשפט, כאשר טייסים הודיעו על כוונה לסרב ללחום באויב, במקום להבין את חומרת הפגיעה בכוח ההרתעה של מדינת ישראל ולהדיחם באותו יום, ראשי מערכת הביטחון העצימו את טענותיהם תוך איום פומבי על הממשלה שיכולתו של צה"ל נפגעת, ובכך עודדו את האויב לתקוף. גם מההתרעות בלילה האחרון שלפני ההתקפה התעלמו, לא העירו את ראש הממשלה ולא הכינו את הכוחות שנועדו לכך להגן על היישובים, ואף לא דאגו להעיר את החיילים הסמוכים לגבול כדי שיוכלו להתכונן להתקפה.

במצב כזה קשה להאשים את ריבונו של עולם. ה' נתן לנו חוכמה להבין ולתכנן את דרכינו, ונתן לנו עוצמה כלכלית וצבאית, וכאשר אנחנו בוחרים בחירות מוטעות האשמה עלינו. צריך לעשות חשבון נפש עמוק כדי להבין כיצד ראשי מערכת הביטחון, שאין לי ספק שטובת מדינת ישראל לנגד עיניהם, כשלו כל כך בהבנת האויב ובהכנת הצבא למלחמה הנדרשת נגדו.

הגירת ערבים מעזה למדינות אחרות

למרבה הצער, חשבון הנפש הכולל עוד לא התחיל להיעשות, וחובה לעשותו גם תוך כדי מלחמה, כי במלחמה ניתן להתחיל להניע תהליכים גדולים שיובילו להישגים לטווח ארוך. הגיע הזמן שנציגי הממשלה יתחילו להעלות גם את הפתרון של הגירת המעוניינים מעזה. שכן אחרי הכול, נדמה שאין פתרון אחר. אם יישארו במקומם, קרוב לוודאי שיחזרו לסורם ונצטרך להמשיך להילחם בהם.

פסלונים של צורות אדם וחיות

שאלה: האם מותר להעמיד על מדפים בסלון פסלונים קטנים של צורות אדם כדוגמת חיילים, ליצנים, מנהיגים, סופרים וחסידים רוקדים, וכן פסלונים של בעלי חיים?

תשובה: אסור לייצר פסלונים בצורת אדם אבל מותר להחזיקם בבית לקישוט. ופסלונים של בעלי חיים מותר לייצר ולהחזיק בבית.

נבאר את הדין בהרחבה: איסור חמור לעשות פסל כדי לעובדו עבודה זרה. בנוסף לכך אסרה התורה לעשות לשם נוי פסלים וצורות שמזכירות כוחות עליונים, שהרואים אותם עלולים לטעות ולדמות שיש להם כוח והשפעה וירצו לעובדם כאלילים. שנאמר: "לא תעשון איתי, אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם" (שמות כ, כ).

איסור עשיית פסלים לשם נוי חל על שלושה סוגים של פסלים: א) צורת אדם, כי האדם נברא בצלם אלוקים. ב) צורת מלאכים ג) גרמי שמיים – שמש וירח וכוכבים (עבודה זרה מג, ב). ופסלים בצורה של שאר דברים כמו בעלי חיים – מותר לעשות. בנוסף לכך אסרו חכמים להשהות בבית פסל שרגילים לעובדו, שמא יחשדו במי שמחזיק בו שהוא רוצה לעבוד את הפסל שבביתו. אבל אם אין מקום לחשד כזה, מפני שאין מי שמחשיב פסלונים אלה כאלילים, אין איסור להשהותם בבית.

לפיכך, אסור לייצר פסלונים בצורת אדם, אבל אם נוכרים ייצרו אותם, כפי שמקובל כיום שמייצרים פסלונים אלה בבתי חרושת בחו"ל, מותר לקנותם ולקשט בהם את הבית (חכמת אדם פה, ו, ועוד רבים). אומנם יש אומרים שעדיף לא לקשט את הבית בפסלון שלישראל אסור לעשות.

לעשות פסל של חצי אדם

האיסור לעשות פסל בצורת אדם הוא דווקא פסל של אדם שלם, עם פרצופו וכל גופו. בין אם הוא פסל שלם מכל צדדיו, ובין אם הוא תבליט של צידו הקדמי עם כל פרצופו וגופו. אבל מותר לעשות פסל אדם שיש בו חיסרון ניכר, כגון להחסיר בו חלק מהאוזן או הרגל. וכן מותר לעשות ביוסט, היינו פסל של אדם עם פרצופו המדויק וחצי גופו, כדוגמת פסלי הנשיאים הקודמים בחצר בית הנשיא. וכן מותר לעשות תבליט של פרופיל, הואיל ורואים בפרופיל רק עין אחת ויד אחת ורגל אחת (תר"י, רא"ש, טור ושו"ע ורמ"א קמא, ז, ועוד רבים). ואומנם יש מחמירים בזה (סמ"ג, מהרי"ט), אולם הלכה כדעת רוב הפוסקים שהתירו.

האם מותר לשחק בבובות של ילדים

שאלה: האם מותר לקנות בובה למשחק, או שמא היא נחשבת כפסל אדם שאסרה התורה? ואם קנו, האם צריך להסיר מהבובה אוזן או אף או עין, כדי שלא תהיה שלמה? ואם נפלה יד לבובה, האם מותר להחזיר את היד למקומה?

תשובה: לא רק שמותר לקנות בובות ואין צורך להסיר מהן דבר אלא אף מותר ליהודים לייצר בובות. שכן איסור התורה לעשות פסלים בצורת אדם הוא בתנאי שמדובר בפסל גדול או קטן שנעשה כדי להעמידו באופן מכובד. אבל מותר לעשות בובה שנעשית לשם משחק ילדים, הואיל ואינה דומה כלל לפסלי האלילים, שאין מעמידים אותה בכבוד, עובדה שלעיתים מניחים אותה על הארץ והיא מתלכלכת. כך כתב המהרי"ט (יורה דעה לה). וכן פסקו בדור האחרון הרב קאפח (תשובות לז) והרב עובדיה יוסף (יחוה דעת ג, סד).

אומנם יש שהחמירו להחשיב בובה כפסל שאסור לייצר ואף החמירו שלא להשהותה בבית בלא לפגום דבר בפרצופה (שבט הלוי ז, קלד). אולם העיקר להלכה שמותר ליהודי אף לייצר בובות למשחק, וכך הוא מנהג ישראל. לפיכך גם אם נפלה היד של הבובה מותר לתקנה, כי אין איסור עשיית פסל חל על בובה למשחק. קל וחומר שמותר לקנות בובה שיוצרה על ידי נוכרים, שכן איסור השהיית פסל בבית הוא מדברי חכמים, כדי שלא יחשדו בו שהוא רוצה לעבוד את הפסל, וכאשר אין שום חשש שיחשדו בו אין איסור.