תגובה לביקורת על הצעתי להסדרת נושא הנישואין בישראל • האם התורה נותנת לאיש מעמד מועדף בזוגיות לעומת האישה? • יסוד הזוגיות בין איש לאישה מתחיל מבריאת אדם הראשון כזכר ונקבה מחוברים זה לזה • תודעת החיבור ומצוקת הפירוד חזקה יותר אצל האיש, ולכן עליו הוטל ליזום את האיחוד מחדש • כוח האיש ביוזמה וביצירת הקשר וכוח האישה בהעמקתו ובהשלמתו • הכוח הנסתר של האישה מתגלה מאוחר יותר, ואז השפעתה מתגברת • גם בשלב הראשון, האישה היא שגורמת לאיש לחזר אחריה
תגובה לביקורת
בשבוע שעבר התפרסמה ביקורת מכובדת ונוקבת של הרב יהושע ון דייק על הצעתי ביחס להעלאת מעמד הנישואין המקודשים בישראל יחד עם הסדרת מעמדם האישי-כלכלי של מי שאינם נשואים כהלכה. כמדומה שביקורתו מבוססת על אי הכרת המציאות המשפטית במדינה – כמו למשל העובדה שכל שני גברים שערכו טקס 'נישואין' באחת המדינות המכירות בכך, נחשבים ונרשמים אחר כך כנשואים במדינת ישראל. וזאת בנוסף לאי הבנה של הצעתי.
בעזרת ה' אקדיש לכך עוד טור או שניים. בינתיים אציין שלא באתי לכתיבת ההצעה מתוך עמדה של התגוננות והכרה בצורך להתפשר עם השיח הליברלי. אני בתחושה אופטימית שככלל, הציבור היהודי על כל מרכיביו מתקדם מבחינה רוחנית וחותר להדגיש יותר את זהותו היהודית, ותוך שנים לא רבות התקדמות זו תבוא לידי ביטוי בכל המערכות הציבוריות והחוקתיות שלנו. גם אם לפעמים נראה שהצד החילוני גובר, לא ירחק היום שרוב הציבור ישמור מצוות.
וכאן עולה כנגדנו טענה מוצדקת: מה התוכנית שלכם לפתרון בעיות החינוך, החברה, הכלכלה, המשפט, הביטחון, יחסי החוץ וכו'. אתם הרבנים רגילים בעיקר לבקר, האם יש לכם תוכנית מעשית?
ההתעניינות הגוברת בערכי התורה נובעת בעיקר מהריקנות שבאלטרנטיבה החילונית, וכל זמן שאין לנו תוכנית רצינית – ההתקדמות מתעכבת, מפני שאנשים רבים סבורים שאמנם ערכי היהדות יפים ונאים, אבל אי אפשר לנהל על פיהם מדינה. בעזרת ה' בקרוב רוב הציבור ישמור מצוות, ועדיין אין לנו משנה סדורה ותוכנית לארגון חיינו הציבוריים ברוח התורה. מציאות זו עלולה להסיג אותנו אחורה.
לפיכך הרגשתי חובה לנסות לשרטט קווים לתוכנית וחזון למדינתנו, מדינת ישראל. התחלתי בתחום החינוך בגלל ערכו המרכזי של לימוד התורה בחיי האומה. ומכיוון שנושא המשפחה עלה על סדר היום הציבורי, הקדמתי את העיסוק בו, כאשר העיקרון המנחה הוא שבחיי הכלל יש להבליט יותר את אופייה היהודי של המדינה, ובחיי הפרט יש לאפשר את מרב החירות. שני ערכים אלו הם יסודות תורניים, ובעזרת ה' ארחיב עליהם בהמשך.
האיש והאישה
לכאורה היה ראוי שאמשיך בכך עכשיו. אולם מכיוון שבמסגרת לימודי ההלכה וכתיבת 'פניני הלכה' אני עוסק עתה בהלכות אישות, חשבתי לשתף את הקוראים ברעיונות כלליים אודות האיש והאישה בהלכה ובמחשבה. אני עוד מתלבט אם לכלול אותם בספרי הבא, כי אולי אין ראוי להרחיב בספר הלכה ברעיונות מחשבתיים. ואולי תוכלו גם אתם הקוראים לסייע לי בעצה.
השאלה שרבים שואלים היא מדוע התורה מעניקה מעמד מועדף לאיש, מדוע האיש הוא זה שמקדש את אשתו והוא זה שמגרש אותה ומדוע נפסק להלכה שמצוות עונה ופרו ורבו מוטלות כחובה על האיש ולא על האישה.
יסוד הזוגיות בתורה
יסוד הזוגיות שבין האיש והאישה נקבע בעת הבריאה, שנאמר: "ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם" (בראשית א, כז). הרי שהאדם השלם שנברא בצלם אלוקים הוא הזכר והנקבה יחד.
לאחר התיאור הראשון של בריאת האדם באופן כללי, חזרה התורה וביארה שבתחילה נברא האדם יחיד, כאשר שני פרצופים כלולים בו, פרצוף זכר ופרצוף נקבה. ובזה היה האדם שונה מכל בעלי החיים, שכולם נבראו מתחילה זכר ונקבה, ורק הוא נברא בתחילה כיחיד.
אדם זה ששני הפרצופים כלולים בו נקרא אדם הראשון, והוא שנצטווה לתקן את העולם ולשומרו – "לעבדה ולשמרה", והוא שקרא שמות לכל הבריות.
והמתין ה' עד שירגיש האדם את צער בדידותו ושלא טוב לו להיות לבדו, וכמענה לכך הפיל עליו תרדמה, "ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה. ויבן ה' אלוקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאישה, ויביאה אל האדם" (בראשית ב, כא-כב).
צלע הוא צד
צלע משמעותו צד, כמו "צלע המשכן", שפירושו אחד מצדדי המשכן. אם כן כשלקח ה' אחת מצלעותיו של האדם, הכוונה שלקח אחד משני צדדיו. שבתחילה היו הזכר והנקבה בצורתם המלאה כמעט, אלא שהיו מחוברים גב אל גב, כשפרצוף הזכר בולט יותר (עי' עירובין יח, א).
בסדר הגילוי הזכר קודם למצווה המשותפת
אף שכל המעלות והמצוות שבנישואין משותפות לאיש ולאישה כאחד, על האיש הוטלה החובה ליזום את הקשר ביניהם. היסוד לכך ממה שלמדנו לגבי אדם הראשון, שכאשר היו כלולים בו שני פרצופים, פרצוף הזכר היה גלוי יותר ופרצוף הנקבה נסתר. ולכן כאשר הופרדו, התודעה העצמית הגלויה של האדם הראשון נשארה אצל הזכר, ועל כן הוא זה שזכר את מצוקת היותו בודד, והוא זה שהבין שנקבה זו הופרדה ממנו, והוא זה שאמר: "זאת הפעם עצם מעצמַי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אישה, כי מאיש לוקחה זאת" (בראשית ב, כג).
השלב הראשון בזוגיות
כעין סיפורו של אדם הראשון קורה בכל הזוגות. בשורשם העליון נשמותיהם של בני הזוג מחוברות, ובתהליך ירידתם לעולם הופרדה נשמת הנקבה מהזכר, כאשר התודעה הראשונית נשארה יותר אצל הזכר. ועל כן בדרך כלל הוא זה שחש רצון יותר חזק ומוחצן להתחבר עם בת זוגו שנפרדה ממנו, כדרך ש"אדם מחזר אחר אבידתו" (קידושין ב, ב).
ולכן הטילה התורה על האיש את החובה והאחריות לחזר אחר בת זוגו לשם נישואין, והוא שצריך לקדש אותה לאישה ולהכניסה לחופה וליזום את החיבור עמה לשם מצוות פרו ורבו.
מכיוון שעל האיש מוטלת האחריות ליזום את הקשר, המעלות שבנישואין נזכרות בדרך כלל בלשון זכר, כדי לבאר לו את ערך הנישואין ולעודד אותו ליטול עליו את תפקידו, לחזר אחר אשתו ולקדשה לאישה. וזהו שאמרו חכמים "כל אדם שאין לו אישה אינו אדם" (יבמות סג, א). ועוד אמרו: כל אדם שאין לו אישה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא תורה, בלא חומה, בלא שלום (יבמות סב, ב).
תכונת האיש
תכונתו של האיש שהוא יכול להפריד בין התחומים, להתעלם מכל מה שמסביב ולרכז את כל כוחותיו במטרה אחת. זאת התכונה שגורמת לבחור לחזר במרץ אחר בת זוגו, להתגבר על הקשיים, ולהתמיד בכך עד שתסכים להתחבר אליו. זו גם התכונה המתאימה ללוחם בצבא, או למי שצריך להקדיש את עצמו לעבודה. לכן האיש הוא שמקדש את אשתו.
השלב השני של האישה
לאחר כל שלב ושלב שהאיש יוזם, האישה בקבלתה את בעלה עושה את הקשר ביניהם עמוק ושלם, ומעלה אותו למדרגה גבוהה יותר. אם נתבונן נמצא שכוחו של האיש ביוזמה הראשונה, בפריצת הדרך, בחיזור ובקידושין. אולם פעמים רבות לאחר שהגברים משיגים את מטרתם בחתונה, הם מאבדים עניין בקשר הנפשי השלם, מפני שהם היו ממוקדים בהגעה לחתונה, ולא התכוננו כראוי לכל האתגרים הכלולים בחיי הנישואים. ואז מתגלה יותר כוחה של האישה, שמסוגלת להעמיק ולהרחיב את הקשר הנפשי ביניהם. אלא שכדי שהיא תצליח בכך, האיש צריך להיות בבית. ועל כן נצטווה האיש לשמח את אשתו בשנה הראשונה, שנאמר: "נקי יהיה לביתו שנה אחת, ושימח את אשתו אשר לקח" (דברים כד, ה). ובזמן שהוא משמח את אשתו, האישה שהיא עיקר הבית בונה ורוקמת בשלמות את חייהם הזוגיים.
כך גם לגבי מצוות פרו ורבו, האישה היא שמגדלת את התינוק ברחמה, ונטייתה של האישה להשקיע אז יותר בקשר ביניהם ולהעמיק אותו.
הגלוי והנסתר
מהצד הגלוי, האיש הוא ראשון, מנהיג ומוביל, ולכן הוא זה שצריך ליזום את הקשר. מאידך, מכיוון שהאיש נחשב כממשיכו של האדם הראשון והאישה כממשיכה את חוה, הרי שמצד מסוים האישה במדרגה גבוהה יותר. שכן החומר שממנו נברא האדם הוא עפר מהאדמה, שנאמר: "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה" (בראשית ב, ז). ואילו האישה כבר נבראה מהאדם, שנאמר: "ויקח אחת מצלעותיו", הרי שהיא שלב נוסף בהתפתחות. ולא זו בלבד, אלא שעוד הוסיף ה' ובנה את האישה באופן מיוחד כדי לייפותה, שנאמר: "וייבן ה' אלוקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאישה", ובכך האישה נעשתה יפה יותר (עירובין יח, א).
כוחו של האיש גלוי וחיצוני יותר, וכוחה של האישה מוסתר ופנימי. סדר העולם הוא שבתחילה הצד החיצוני מתגלה ואחר כך הצד הפנימי. וכך בתחילה מעמדו של האיש גבוה יותר – הוא מחזר, מקדש ומעורר למצוות עונה ופרו ורבו. אולם ברבות השנים, בזכות מעלתה של האישה, שיכולה לקלוט את היוזמה שלו ולהופכה לדבר שלם, מעמדה במשפחה עולה. עד שבמבט מעמיק, פעמים רבות מוצאים שהשפעתה מרובה משל האיש.
שותפות האישה בשלב הראשון
אם נתעמק, נמצא שכמו שהאיש שותף בשלב השני שבו האישה מבססת את המשפחה, כך בסתר האישה מניעה את השלב הראשון. אמנם החיזור הגלוי נעשה על ידי האיש, אולם האישה בעצם קיומה היפה והטוב מושכת אותו לחזר אחריה. אמנם האיש הוא שמקדש את האישה, אולם האישה ברצונה העמוק ליצור זוגיות ומשפחה מביאה אותו לכך. ויש מקרים שבהם האיש רוצה להתחבר לאישה בלא התחייבויות ארוכות טווח, ורק מפני שהאישה אינה מסכימה להתחבר אליו בלא נישואין מחייבים, הוא נושא אותה לאישה.
בעזרת ה' בפעם הבאה נמשיך להתעמק ברעיונות הללו. ונבאר את התהליך הקבוע, שבו בתחילה מעמד האיש גבוה יותר ובמשך הזמן מעמד האישה עולה. כך בתהליך ההיסטורי, מנקודת השפל בעקבות חטא אדם הראשון ועד העולם הבא שבו מעמד האישה מעל מעמד האיש, וכך בזעיר אנפין בחיי כל זוג וזוג.
