רביבים

העצמאות שבצניעות

מדוע התעוררה בעיית הצניעות בלבוש ביתר תוקף בשנים האחרונות • הרמאות העצמית של נערות המושפעות מתרבות המערב • תספורת הפעמון לנערים – חיקוי של שחקנים מהוליווד • איך נכון לחנך לצניעות? • מה הקשר בין צניעות הלבוש לרפיסותה של ישראל מול העולם • דווקא הצניעות מעוררת יותר את כוחות החיים הפנימיים והייחודיות של האדם

שאלה: בשנים האחרונות התעוררה בתיכונים הדתיים לבנות שאלה, כיצד להתייחס לבנות שאינן מקפידות על גדרי צניעות הלבוש. האם ראוי להעניש את מי שמגיעה שלא בהתאם לכללים? או שמא הדרך הראויה היא להסביר בעמקות את ערך הצניעות, ולתת לבנות הללו להבין מעצמן אילו בגדים ראוי ללבוש? והאם הרב או מנהל האולפנה צריך לעסוק בזה או המורות? ובכלל מתעוררת שאלה כללית יותר, איך ייתכן שככלל אנחנו נמצאים בתהליך של התחזקות דתית, עד שישנם אישים דתיים שמתמרמרים על ההקצנה הדתית, ואילו מנגד בתחום זה ישנה הידרדרות? מה קרה לנו בשנים האחרונות?

מה קרה בשנים האחרונות

תשובה: נדמה שכדאי להסביר בתחילה מדוע בעיה זו התעוררה דווקא בשנים האחרונות. כאדם שמכהן בתפקיד הנכבד של אב לתשע בנות, ומהן נערות ונשים צעירות, למדתי ששאלת הצניעות בלבושי הבנות נעשתה בשנים האחרונות כאובה. במשך מספר שנים רבות למדי, קובעי הטון באופנה העולמית הרשו ללבוש חצאיות ארוכות. אמנם לא תמיד זה נחשב הכי 'אין', אבל במסגרת הפלורליזם הפוסט מודרני ניתנה רשות ללבוש חצאיות בכמה אורכים, והדתיות, תוך ויתורים מסוימים, יכלו להסתדר. בחסות הסובלנות הזמנית הזו אף התפתח הסגנון המיוחד של המתנחלות עם החצאיות הארוכות לוחכות הרצפה, קצת שאנטי עם נגיעות עדכניות. קו שמשדר פשטות איכותית, עם כביכול הבטחה לעצמאות ייחודית.

הבעיה שלאחרונה החצאיות הארוכות ממש יצאו מהאופנה, האנשים הקובעים בענף גמרו והחליטו שארוך זה 'אאוט', והדתיות במבוכה. מצד אחד יש מחויבות לריבונו של עולם ולתורתו הקדושה, ומנגד איך אפשר להמרות את צו האופנה?! איך יראו את פניהן ברחוב לאחר שבכל רשתות הטלוויזיה וכלי התקשורת החילוניים הועברו רמזים חד משמעיים של כוהני האופנה המובילים ש"ארוך זה כבר לא זה", ומי שממשיכה ללבוש ארוך היא ממש "לא בעניינים", ובכל החנויות הנחשבות אין יותר חצאיות ושמלות ארוכות?

על רמאות עצמית

נשים בארץ מתחילות להתמרמר שהבגדים ה"נכונים" עוד לא הגיעו לכאן, אבל תיכף אפשר להשיג אותם בכיכר המדינה, ואחר כך בעוד חנויות. וכאן מגיעות בנות דתיות ומתוך "חירות מוחלטת" טוענות כי בדיוק אלה הבגדים שהן עצמן תמיד רצו ללבוש. ורק נותרה דילמה מה עושים עם ההתנגשות שנוצרה בין הדת למצפון

ויש שטוענות בתוקף רב שבאמת הן אוהבות ורוצות את הבגדים הללו ורק במקרה יצא שזו המודה כעת. וההוכחה לכך שהן בכלל לא מושפעות מהמודה, שכך הן מרגישות מבפנים בעת שהן עומדות לבדן מול הראי. ובכלל לא חשוב להן להיראות יפות בעיני מישהו אחר, אלא הכי חשוב להן להיראות יפות בעיני עצמן, ללבוש דבר שידגיש את היופי הפנימי שלהן…

והן לא שמות לב לכך שכל מושגי היופי שלהן נעים ונדים ברוח הנושבת מבתי האופנה הגדולים שבמערב, שמסיבות כלכליות מגייסים אמנים כישרוניים, כדי לחדש מעת לעת קו אופנתי. בתחילה הם מלבישים בקו החדש שחקניות ודוגמניות ושאר מפורסמות, ומוכרים מספר בגדים מצומצם מהקו החדש למי שמבינה באמת בבגדים (כלומר למי שמסוגלת לשלם אלפי דולרים על בגד). במשך מספר שבועות נותנים לשאר הנשים להתבונן בהן ולקנא, ובתוך כך מתחילים בייצור רחב יותר של בגדים בקו זה לנשים שקצת פחות מבינות בבגדים אבל עדיין די מבינות (כלומר, מסוגלות לשלם מאות דולרים לבגד). תוך שבועות ספורים המפעלים השונים מנסים בזריזות רבה לחקות את הקו החדש, כדי שגם הם יספיקו לרכוב על הגל ולמכור בגדים ביוקר. אמנם לא ביוקר כמו בתי האופנה המובילים, אבל בהחלט במחיר גבוה בהרבה ממחיר הבד והייצור. וכאן משתלבים האינטרסים הכלכליים של בתי האופנה היוקרתיים עם המפעלים הגדולים.

ובתוך כך נשים בארץ מתחילות להתמרמר, שבגלל שהן במזרח התיכון, הבגדים ה"נכונים" עוד לא הגיעו לכאן, אבל תיכף אפשר להשיג אותם בכיכר המדינה, ואחר כך בעוד חנויות. וכאן מגיעות בנות דתיות ומתוך "חירות מוחלטת" מגיעות למסקנה המקורית, כי בדיוק אלה הבגדים שהן עצמן תמיד רצו ללבוש. ורק נותרה דילמה מה עושים עם ההתנגשות שנוצרה בין הדת למצפון.

מילא כשאדם יודע שהוא נגרר, אבל כאשר משערות ראשו ועד ציפורני רגליו כולו גרור, ובעודו נסחב הוא טוען שהכל נעשה מתוך חופש מוחלט ותפישה מקורית, זה די משפיל.

עצמאותו של בחור

לפני קרוב לעשרים שנה החלו בחורים צעירים לספר את שיער ראשם בצורה שמזכירה פעמון, ולפצל אותו בשביל לשני צידי המצח, כפי שעד אז נהגו רק בנות. הזדמן לי לשוחח עם אחד מהבחורים הללו, שסיפר לי על תלאותיו בישיבה התיכונית, ועל כך שהמחנך שלו מתנגד מאוד לתסרוקת שלו וכמעט זרקו אותו מהישיבה בגלל זה. אבל הוא מרגיש שתסרוקת זו ממש מבטאת את העצמיות שלו, וכדי להיות נאמן לעצמו היה מוכרח להתעמת בממסד הדתי החזק שעומד כנגדו. ולכן למרות שהוא די מעריך את הר"מ שלו, הוא מרגיש חובה מצפונית לשמור על עצמאותו.

בתחילה קצת התפעלתי מעצמאותו של הבחור, ומנגד התפלאתי קצת על המחנך שהתעמת איתו על דבר שאין בו צד הלכתי. סיפרתי על כך לחבר והוא הסביר לי שזו מודה שהתחילה לפני כשנה אצל מספר שחקנים בהוליווד, והמעריצים הצעירים שלהם מחקים אותם ומגדלים שיער כמותם, וכך תסרוקת זו הולכת ומתפשטת בקרב צעירים בכל רחבי העולם. ואז הבנתי שהבחור ה"עצמאי" הוא אחד האחרונים בשורה של מאות מיליוני חקיינים, ובטענותיו הפך את היוצרות. הוא מחשיב את עצמו כלוחם צדק יחיד שעומד לבד מול ממסד עצום וחזק, בעוד שהאמת היא שהיהדות היא שעומדת כאי קטן של אמונה וחזון לתיקון עולם מול אוקיינוס שוטף וקוצף של חקיינות וריצה אחר הבלי עולם הזה.

אז הבנתי שמאבקו של הר"מ אינו נגד תספורת זו אלא נגד תופעת החקיינות, כמצוות התורה "בחוקותיהם לא תלכו".

על הבעיות של עם ישראל

אחר כך יושבים אנשים בסלון ושואלים, מדוע ממשלת ישראל נכנעת מעת לעת ללחץ הבינלאומי, ואינה מעזה לומר שיש לנו זכות מלאה על ארץ ישראל כפי שכתוב בתנ"ך, ועלינו ליישב אותה למלוא אורכה ורוחבה. כשדתיות וחרדיות אינן מוצאות עוז בלבבן לשמור על כללי ההלכה בניגוד לקו שהכתיבו מעצבי האופנה, ואפילו חנויות שקמו עבורן, עם הבטחה לעצמאות, אינן מצליחות להיות נאמנות להלכה, גם ראשי ממשלה ושרים מתקשים לחרוג ממה שמעצבי דעת הקהל הבינלאומית מרשים להם לומר…

ולמעלה בקודש, חכמי ישראל אינם מצליחים להעמיד חזון לתיקון עולם, מפני שצריכים להגיב תמיד על מה שאחרים עושים, לשמור על הישרדותה של היהדות, במקום לשאוב מהמעיינות המקוריים של ישראל מים חיים וטהורים ולהביא ישועה וגאולה לעולם.

העצמאות קשורה בצניעות. כאשר יותר מדי משתוקקים למצוא חן בעיני אחרים, ומוכנים לשם כך להשתנות לפי המודה המתחלפת, אי אפשר להקשיב לקול הפנימי העצמאי.

טוב לנו להתמודד עם בעיית הלבוש

לפיכך טוב מאוד שבעיה זו התעוררה בשנים האחרונות, מפני שעל ידי ההתמודדות איתה נוכל לברר את התפקיד המיוחד של עם ישראל להיות אור לגויים.

אולי ההתמודדות הזו שהזדמנה לנו עכשיו, מבשרת שכבר הגענו למצב שבו אנחנו מסוגלים לחדש בעולם דברים בעלי משמעות וערך, ולשם כך צריכים לבצר תחילה את הייחודיות והצניעות.

דרך ההתמודדות – להתייחס לכך כבעיית משמעת

למרות שרעיונות עמוקים צפונים בהלכות צניעות, כאשר רוצים לטפל בבעיה זו לא כדאי לדבר עליהם, אלא רק על הכבוד והמסגרת שמתבטאת בכך.

שמעתי מגיסתי שמלמדת בתיכון חילוני בערד, ששם קבעו כללי הופעה בבית הספר, ומהם: איסור הופעה בגופיה, במכנסיים קצרים ובכפכפים, ונציגים מצוות ההנהלה עומדים בשער בית הספר ולא נותנים למי שאינו לבוש על פי הכללים להיכנס, וכך אין תופעה של הפרת הכללים.

כיוצא בזה צריך לעשות בתיכונים הדתיים, לקבוע כללים פשוטים וברורים על פי ההלכה, ולאכוף אותם בעקביות. באופן זה לא יהיה צורך להתעסק בכך ולדבר על כך.

עוד עיקרון חשוב מאוד, שרק מורות ומנהלות יטפלו בכך, ולהוציא לגמרי את המורים והרבנים מהעיסוק בנושא הזה.

בחוקותיהם לא תלכו

מעבר לכך, ובלא קשר לאכיפת הכללים, יש צורך לבאר בהרחבה את ערכה ומעלתה של הצניעות, ולהדגיש תחילה את העצמאות שבצניעות, מפני שזה הרעיון הפשוט, המקיף והבסיסי ביותר, ויסודו במצוות התורה: "בחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח, ג). והכוונה שלא ללכת במנהגי הפריצות של הגויים ולא להיגרר אחר דתם ואמונתם.

הצניעות שומרת על עצמאות מחשבתנו ועל חירות רוחנו. הלא יצאנו לחירות משעבוד מצרים כדי לקבל את התורה הקדושה ולגלות את אורה בארץ ישראל, ולהביא מתוך כך תיקון וגאולה לעולם. ואיך נמעל בשליחותנו המקודשת ונכניס את עצמנו מרצון לעול תרבות הגויים, בהיגררות חסרת טעם אחר אופנה שנקבעה בניכר?

ערך האהבה והיופי

עם החינוך לצניעות, צריך להיזהר מאוד שלא לגרום לדיכוי כוחות החיים, אלא להכוונתם והעצמתם. לא נותר לנו מקום להסביר הפעם יסוד עמוק זה, אבל מוכרחים לרמוז, שהצניעות האמיתית נועדה להעצים את האהבה בין בני הזוג, בכל הרבדים שבהם אדם בא לידי ביטוי, מהרוחני ביותר ועד הגשמי ביותר.

וכן חובה לציין, שיש ערך רב בכך שאישה תלבש בגדים יפים ומתאימים שמכבדים את צלם האלוקים שבה, כי זה חלק ממלוא האישיות השלמה, שבאה לידי ביטוי גם ביופי. אלא כדי שיופי זה לא יזלוג לכיוונים שליליים, ישנן הגדרות הלכתיות ששומרות עליו במסגרת הראויה.

הצטרפו לקבלת רביבים

הרשמה לניוזלטר שלנו

עוד ברביבים

חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן