האמונה מוטבעת באדם, ולכן מאז ומתמיד הוא חיפש ביטוי לאמונתו • עובדי העבודה הזרה יצרו אלים המזוהים עם רצונותיהם הנמוכים, וכך לא התקדמו ערכית ומוסרית • התורה אסרה כל אמונה שמגבילה ומצמצמת את הא-ל: יש להאמין רק בה' אחד שברא הכול והוא מעבר לכול • גם היום אנשים בוטחים בדברים שנותנים להם עוצמה, כמו כסף וכבוד או אידיאולוגיות מסוימות • אידיאולוגיה שמבליטה ערך אחד ודוחקת את האחרים – סופה להחריב ולהיחרב • הנצרות והאסלאם יכולות להישאר בעולם, ובלבד שיוסרו מהן המרכיבים האליליים
האדם מחפש ביטוי לאמונתו
תכונת האמונה היא נחלת כל בני האדם. הנשמה בשורשה קשורה לאלוקים ויונקת ממנו את חייה, ועל כן באופן טבעי האדם מאמין שחייו קשורים לנצח, שיש להם ערך גדול, הרבה מעבר לשגרה הסתמית של חייו עלי אדמות. לכן בכל המקומות שבהם היו בני אדם, נמצא שיש להם דת כלשהי.
כלומר, על בסיס האמונה שטבועה באדם, החברות האנושיות השונות יוצרות לעצמן דת שתיתן מסגרת ממשית לאמונתן ותעניק משמעות לחייהן. בדרך כלל מייסדי הדתות תיארו לעצמם את האלים באופן מופשט יחסית, אולם מכיוון שדברים מופשטים קשים לתפיסה, יצרו פסלים ותמונות שיבטאו את הכוחות העליונים באופן מוחשי.
מכיוון שהאלים הללו נוצרו מתודעתם של אנשים שביקשו לתת לאמונה ביטוי בחייהם, הם סימלו את כל הדברים שאותם אנשים העריכו, כמו חיים, פריון, כוח, מלחמה, כסף, אהבה, יופי ועוד. כך נוצר שילוב קטלני בין הרצונות האנוכיים של האדם להשיג הנאות וכבוד לתחושת האמונה שבלבבו. במקום שהאמונה תרומם את האדם, ועל ידי כך תשנה את אופיו לטובה ותשפר את דרכיו כדי שיוסיף טובה וברכה לעולם – באה העבודה הזרה וניסתה להעניק משמעות לעולם כפי שהוא, ובכך חסמה את דרכה של האמונה האמיתית בה' אחד שמחייה את הכול, שמגמתה תיקון עולם בדבר ה'. האמונה אצל עובדי העבודה הזרה הפכה למכשיר שנועד להאדיר את רצונותיו והנאותיו של האדם כפי שהוא, ולסייע לו להגשים את רצונותיו. עובד האלילים אינו רוצה להשתפר במובן המוסרי, הוא רוצה לספק את צרכיו. לשם כך הוא מוכן להקריב קרבנות, ללחוש לחשים, לעשות פעולות מיסטיות שיסייעו לו להתעשר, לנצח את אויביו או להשיג דברים אחרים שהוא רוצה.
מדוע חשבו שהאלילים מועילים?
האם האלילים הועילו? הרי הם עץ ואבן? כיצד אנשים האמינו בהם? אלא שהם נתנו מענה לאמונה. אמנם מענה מזויף, אבל לא הייתה לאנשים אלטרנטיבה שנתנה ביטוי לאמונה המושרשת כל כך בחייו של האדם. ומכיוון שהאדם ביטא את אמונתו כלפי האלילים, אמונה זו העניקה לו ביטחון והעצימה את כוחותיו כדי לעשות את מה שהוא רוצה; שכן לא רק בשם עצמו הוא פועל, אלא גם בשם כוחות גדולים וחזקים ממנו שמצדיקים את שאיפותיו ודרכו.
הכוח המיסטי של האליליות
פרט לכך, רבים מפרשים שכשם שיש בעולם כוחות טבע שהאדם יכול לרתום לצורכו, כך מעליהם יש כוחות רוחניים הקרויים מלאכים ושדים, שמפעילים את כוחות הטבע, והאדם יכול להטותם לצרכיו על ידי פעולות מאגיות. באמת כל הכוחות הרוחניים שמפעילים את כוחות הטבע נבראו על ידי הבורא, ויונקים ממנו את חייהם, אולם עובדי העבודה הזרה בחרו לעצמם כוחות רוחניים מסוימים, התקשרו אליהם והצליחו להפעילם למען עצמם ולזכות בכך להצלחה. אך מכיוון שהם התייחסו אל הכוחות הרוחניים כמנותקים משורשם, כוחות אלו נהפכו בעבורם לכוחות טומאה, שאמנם העניקו להם עוצמה למשך זמן – אך לבסוף הביאו לאובדנם, הואיל וניתקו אותם ממקור החיים.
שלילת האמונות המוגבלות
כאשר חוטאים בעבודה זרה, כלומר מצמצמים את הגילוי האלוקי לפסל מסוים או להגדרה של תמונה מסוימת, הרי שגם האמונה והתודעה נשארות בתחום המוגבל, וממילא לא מצליחים להתרומם באמת אל מעבר לחיים המוגבלים ולא נותנים ביטוי אמיתי לאמונה. מכיוון שמדובר באליל שמוגדר באופן מצומצם, מתעוררות עליו קושיות שהולכות וגוברות, עד שהאדם נאלץ לכפור בו; אולם מכיוון שהוא מחפש אמונה, ינסה למצוא אליל חדש שיאמין בו. ומכיוון שאף הוא אליל, שוב יתאכזב ושוב יכפור. כך האנושות מיטלטלת בין אמונה לכפירה בלי למצוא מנוחה לנפש.
לכן אסרה התורה לעשות פסלים ותמונות לתיאור האמונה. בכלל זה גם אסור להגדיר את אלוקים בשום הגדרה שכלית או ערכית-מוסרית, מפני שכל הגדרה מעצימה ערך אחד על פני האחרים, וממילא אינה מבטאת את אין-סופיותו של הא ל שמעבר לכל גבול והגדרה ערכית. על אמונה מוגדרת מתעוררות קושיות מכל הערכים שאינם כלולים בה, וממילא שוב האדם מוטל אל הטלטלה הקשה שבין אמונה אלילית לכפירה.
רק על ידי שלילה מוחלטת של כל עבודה זרה, יכול האדם להגיע לאמונה בה' אחד שברא את הכול, אבל הוא עצמו מעבר לכל הגדרה. על אמונה טהורה כזו לא מתעוררות קושיות שמובילות לכפירה, והיא מניעה את האדם להתקדמות והתעלות תמידית בדרכי ה', ומאפשרת לעם ישראל לקבל את התורה והמצוות, שבאמצעותן יוכל עם ישראל לדבוק בדרכי ה' ולהוסיף חיים עד לתיקון העולם במלכות שד י.
עבודה זרה בימינו
במשך הזמן, בתהליך הדרגתי, מלחמתו של עם ישראל בעבודת אלילים הועילה, ורבים כבר אינם מאמינים בפסלים; אולם עדיין האמונה בכוחות שונים קיימת, וזו העבודה הזרה של ימינו. ישנם שני סוגים עיקריים של אמונות זרות:
המאמינים בכסף, בכבוד ובתאוות – יש מאמינים שאם יזכו בכסף או בכבוד, או יספקו את תאוותיהם השונות, יזכו לחיים הטובים באמת. אנשים אלו עובדים את אלילי הכסף, התאווה והכבוד וכיוצא בהם. לאמונה אלילית זו יש כוח רב, שכן לטווח הקצר היא מעניקה למאמיניה סיפוק ומרץ לחתור להגשמת חלומם, אולם לבסוף היא מכזיבה. גם אם במשך שנים ירמו את עצמם כאילו הצליחו להגשים את חלומם, בתוך ליבם פנימה הם יודעים שכל ההישגים שהשיגו בעולם הזה הם הבל. שום דבר מהדברים הרגילים שבעולם אינו מעניק ערך אמיתי לחייהם, ולכן גם אינו יכול להעניק להם סיפוק אמיתי. מגילת קהלת שחיבר שלמה המלך מתארת זאת.
המאמינים באידיאולוגיה מסוימת – אמונה גבוהה יותר, שיכולה להעניק לאדם משמעות גדולה יותר לחיים, היא אמונה בערכים או אידיאולוגיות שיהפכו את העולם לטוב ומתוקן יותר, כמו אמונה בערך האהבה, האמת, השוויון, הלאומיות, המדע, הדמוקרטיה, ההומניזם או הפמיניזם. כמו האמונה באלילים, גם אמונות אלו מעניקות למאמיניהן מרץ ואף מסייעות להם להצליח למשך תקופה מוגבלת, מפני שהן מקשרות אותם לערכים אמיתיים שיש להם חשיבות, והפעולה למענם חושפת כוחות חדשים במציאות. אולם לטווח ארוך גם אמונה זו מכזיבה.
כך, למשל, מאמיני הקומוניזם היו בטוחים שבהשלטת הקומוניזם יגאלו את העולם. לשם כך גרמו סבל נורא לאנשים רבים, עד שרבים מהם התפכחו מרוב הייסורים שהעבודה הזרה שלהם הביאה לעולם. וכן מאמיני הדמוקרטיה בטוחים שהשלטת הדמוקרטיה תגאל את העולם, ולשם כך הם מוכנים להקריב קרבנות רבים, עד שלבסוף מרוב ייסורים יתפכחו ויבינו שהדמוקרטיה לבדה היא עבודה זרה שהכזיבה.
וכך כל הערכים השונים, כל זמן שאינם מקושרים לאמונה השלמה בה' הכוללת את כל הערכים – הם מוגבלים ואליליים, וחוסמים את הדרך בפני האמונה השלמה, מפני שהם מציבים אלטרנטיבה שיעבור עוד זמן רב עד שיתברר שתכזיב. חשוב לציין שגם אמונה במנהיג דתי או חברתי מסוים, אפילו אם הוא צדיק, עלולה להיהפך בליבו של המאמין לעבודה זרה.
שילוב שני הדיברות הראשונים
רק השילוב שבין אמונה בה', ובין כפירה בכל עבודה זרה של אמונה, אידיאולוגיה או אישיות מסוימות, מוביל לאמונה השלמה שמקשרת את האדם אל מקור חייו. אמונה שכוללת את כל הערכים כאחד, ומקבלת את הדרכת התורה כיצד לגלותם ולשלבם בהרמוניה, באופן שיביא תיקון וברכה לאדם ולעולם.
הנצרות והאסלאם
בעקבות מתן תורה ופועלם של ישראל בעולם, קמו שתי דתות גדולות שהושפעו במישרין מאמונת ישראל: הנצרות והאסלאם. אולם עדיין יש בהן פשרה עם האליליות, כי עצם הגדרת הא ל כחסד בנצרות, או כדין באסלאם, הוא סוג של אלילות. בנוסף לכך, הנצרות הגשימה את הא ל בדמות אדם, ובכך סטתה מהאחדות הטהורה לשילוש מגושם, שמצר את היקף הערכים האלוקיים. למשל, הוא מגביל את ערך האהבה כך שיבוא לידי ביטוי כלפי שותפים לדרך, אולם כלפי אחרים פעמים רבות יתהפך לאכזריות נוראה. באסלאם יש חיסרון עמוק, שהוא מצמצם את האלוקות להנהגה האלוקית שמתגלה לאדם מלמעלה, והאדם צריך לקבלה בכבוד והכנעה, ולהשליטה על כל הברואים בכוח. הוא אינו רואה את הערך האלוקי הגדול שביצירה האנושית על כל מרכיביה, שהיא כולה גילוי אלוקי שנמשך ומתגלה על ידי האדם שנברא לשם כך בצלם אלוקים.
היחס לדתות השונות
כעיקרון, לפי ההלכה מותר לגויים להקים לעצמם דת שתיתן מסגרת מתאימה לאופיים המיוחד; ובתנאי שתהיה נקייה מאליליות, על ידי שתהיה מחוברת לאמונה הטהורה בה' שמתגלה דרך עם ישראל, ולא תכפה עצמה על אחרים ולא תבטל ערכים אחרים. כלומר, חזון הגאולה אינו תובע את ביטולן של הדתות השונות, אלא את הסרת הרוע האלילי שבהן, שחוסם את גילוי הטוב השלם ומוביל לשתלטנות רצחנית. כמו שנאמר: "והסירותי דמיו מפיו ושיקוציו מבין שיניו, ונשאר גם הוא לאלוקינו" (זכריה ט, ז).
