עשר בשביל שתתעשר

שיעור חובת נתינת צדקה מההכנסה הכספית ,לאחר העניים, ניתן לפרנס גם עמלי תורה בכספי מעשר, מדאורייתא, מדרבנן או ממנהג – מהו תוקף החיוב במעשר,מי נחשב לעני בעצמו שפטור ממעשר כספים.

כמה צריך אדם לתת לצדקה

מצווה מן המובחר לתת חמישית מההכנסות לצדקה, ומידה בינונית לתת מעשר. והנותן פחות מזה, מקיים את מצוות הצדקה כמידת 'עין רעה' (רמב"ם מתנות עניים ז, ה; שו"ע יו"ד רמט, א).

ומקור לכך מדברי הפסוק (דברים יד, כב) "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה". אמרו חכמים (בספרי שם): אין לי אלא "תבואת זרעך" שחייבת במעשר, אבל רווחים מריבית וסחורה וכל שאר רווחים מניין? תלמוד לומר "את כל", שהיה יכול לומר הכתוב "את תבואתך" ולמה נאמר "את כל", ללמדנו שצריך להפריש מעשר גם מריביות ומסחורה ומכל דבר שאדם מרוויח בו.

וזהו שנדר יעקב אבינו בצאתו לחרן, שאם ה' יהיה עימו וישמור עליו ויתן לו לחם לאכול ובגד ללבוש – "כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" (בראשית כח, כב).

וכשנעמיק להתבונן בפסוקים נמצא שאפשר להבין שצריך לתת מעשר, ואפשר להבין שמצווה לתת שני מעשרות, ולכן נאמר "עשר תעשר" ו"עשר אעשרנו לך". ורמזה לנו התורה, שאכן מעשר הוא מידה בינונית, ושני מעשרות מידה טובה, וכפי שגם מן הפירות נצטווינו לתת שני מעשרות.

מעשר כספים  להחזקת לומדי תורה

אם יש עניים הנזקקים לצרכים בסיסיים כדוגמת מזון, בגדים וחימום – הם קודמים. אבל כשאין שם עניים שכאלה, מצווה לתת מעשר כספים לעמלי תורה. וכפי שכתב בספר אהבת חסד (חלק ב פרק יט): עיקר המעשר נתקן בשביל להחזיק לעמלי תורה, שזה לשון המדרש תנחומא (פרשת ראה): "עשר תעשר – עשר בשביל שתתעשר… רמז למפרשי ימים (היינו אותם אנשים שעוסקים במסחר) שיפרישו אחד מעשרה לעמלי תורה". וכן מבואר בשיטה מקובצת ובספר כנסת הגדולה, שמעשר כספים הוא כדוגמת המעשר הניתן לכהנים וללוויים, שנועד כדי שיתחזקו בלימוד התורה והפצתה בישראל.

אלא שכל זה אמור דווקא לגבי אותם לומדי תורה שראויים להוראה, ויש צורך לציבור שיהיו מורים ורבנים, ולכן יש לתת להם מלגות ומשכורת כדי לקיים על ידם את התורה בישראל. אבל מעבר לכך, כבר כתב הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה ג, י) שהרוצים להתפרנס מתלמוד תורה, מחללים את השם ומבזים את התורה ומכבים מאור הדת וכו'.

מהו תוקף החיוב לתת מעשר לצדקה

נחלקו הפוסקים בתוקף המצווה לתת מעשר וחומש. לדעת מיעוט הפוסקים החיוב מן התורה (כן משמע מתוספות תענית ט, א). ויש סוברים שהחיוב מדברי חכמים (ט"ז יו"ד שלא, לב). ויש סוברים שהחיוב מחמת מנהג (ב"ח שם).

אלא שצריך להדגיש, שעצם מצוות הצדקה היא מן התורה, רק שבדרך כלל צורכי העניים מרובים, ואין אפשרות לספק את צורכי כולם, ולכן יש צורך לקבוע כמה אדם צריך לתת לצדקה ולהחזקת לומדי תורה. ונקבע להלכה, שמידה בינונית לתת מעשר, ומידה טובה לתת חומש. מכאן שגם לדעת הסוברים שהמקור לתת מעשר הוא מחמת מנהג, הרי שמדובר במנהג שמפרש את מצוות התורה ונתקבל כהלכה מחייבת. ולכן הנותן פחות ממעשר אינו מקיים את מצוות התורה אפילו כמידה בינונית, אלא כמידת בעל עין רעה.

איזה עני פטור מלתת מעשר כספים

אם המקור להגדרת החיוב לתת מעשר הוא מן התורה, הרי שגם אדם עני, שמצבו דחוק מאוד, צריך לתת מעשר למי שעני ממנו או לצורך החזקת לימוד תורה, ורק באונס גמור הוא פטור. אבל אם נפסוק כדעת רוב הפוסקים, הסוברים שנתינת המעשר הוגדרה על ידי חכמים – הרי שמי שמצבו דחוק מאוד פטור מנתינת מעשר ויסתפק בנתינת מתנה קטנה למי שעני ממנו. אך מי שמצבו דחוק במקצת יהיה חייב במעשר כספים לשיטה זו. ואם נפסוק שנתינת מעשר כספים היא מנהג, אז גם מי שמצבו דחוק מעט יהיה פטור ממעשר כספים, והמנהג לתת מעשר חל רק על אנשים שמתפרנסים כממוצע פחות או יותר. כלומר, אם נחלק את האוכלוסייה לשלושה חלקים, הרי שכל הדיון נוגע לשליש התחתון, שהכנסתו נמוכה, אבל הנמצאים בשליש האמצעי, שהכנסתם סביב הממוצע, חייבים לכל הדעות בנתינת מעשר כספים.

ויש לדעת, שיש אנשים החיים בדוחק למרות שהכנסתם קרובה לממוצע (כשליש האמצעי), וזאת משום שהם הכניסו את עצמם להוצאות גדולות, כגון שקנו דירה במקום יקר יחסית. והפתרון אינו להימנע ממתן מעשר, אלא בהפחתת ההוצאות ובתכנון נכון.

עשר בשביל שתתעשר

דרשו חכמים (תענית ט, א): "עשר תעשר" – "עשר בשביל שתתעשר". ואף אמרו חכמים שמותר לנסות בזה את ה', שיפריש מעשר ויבחן את ה' לראות אם יעשיר אותו. אלא שצריך לדעת שברכה זו, כמו כל הברכות שהבטיחה התורה, אינה באה בדרך נס, אלא דרך עבודתו של האדם, שנאמר (דברים יד, כט) "למען יברכך ה' אלוקיך בכל מעשה ידך אשר תעשה". אבל מי שיתבטל ולא יעבוד לא יזכה לברכה. וכן מי שיבזבז את ממונו על מותרות לא יוכל אח"כ להתלונן שלא זכה לעשירות. רק מי שיהיה חרוץ ויעבוד כראוי ויכלכל את מעשיו באופן סביר, יוכל לנסות את ה' ולראות בעיניו את הברכה שבזכות המעשר.

פרנסת ילדים או תשלום עבור לימודיהם מכספי מעשר

עד גיל 18 ההורים צריכים על פי החוק והמנהג המקובל לפרנס את ילדיהם, ואין לפרנס אותם מכספי מעשר כספים.

וגם עבור לימוד התורה של הילדים אסור לשלם מכספי המעשר, שהואיל ומצווה על ההורים ללמד את ילדיהם תורה, אין לקיים את החובה הזו על ידי כספי מעשר כספים, כשם שאין לקנות תפילין ומזוזות מכספי מעשר.

פרנסת ילדים מעל גיל 18 מכספי מעשר

עבור לימוד התורה שלהם אין לשלם מכספי מעשר, משום שגם כשהם גדולים, עדיין יש מצווה להורים לדאוג שילמדו תורה עד שיידעו את כל הדרוש לקיום חיי תורה ומצוות כהלכה. אבל כיוון שלפי הנוהג והחוק ההורים כבר אינם חייבים לפרנס את ילדיהם שעברו גיל שמונה עשרה, אם אין לילדים כסף משלהם והם חיים בחסכנות, הרי שהם נחשבים באותו זמן כעניים, ומותר להורים לשלם עבור מזונם ולבושם ממעשר כספים. לפיכך יכולים ההורים לשלם לישיבות גבוהות והסדר מכספי מעשר, שהכסף שההורים משלמים הוא עבור הפנימייה והאוכל (עפ"י שו"ע הרב הל' ת"ת א, ז).

אבל אם ההורים מבוססים ונותנים לילדיהם את צורכיהם בשפע, אין ילדיהם נחשבים כעניים, ואין אפשרות לשלם עבור הפנימייה שלהם מכספי מעשר כספים.

תשלום עבור לימודים אקדמיים

גם מה שההורים משלמים עבור לימודי מקצוע באקדמיה או במסגרות אחרות יכול להיחשב מכספי מעשר, שכן ידוע שהצדקה המעולה ביותר היא זו שמעמידה את העני על הרגליים באופן שיוכל אח"כ לפרנס את עצמו. והואיל והילדים כבר מבוגרים, ואין להם כסף משלהם, הרי שבאותו זמן הם נחשבים עניים, וההורים יכולים לשלם עבור לימודי המקצוע שלהם מכספי מעשר. וכן כאשר יתחתנו יוכלו ההורים לשלם עבור צרכי חתונתם ורהיטי ביתם מכספי מעשר.

בתנאי שהילדים חיים בחסכנות

וכל זה בתנאי שהילדים חיים באותו זמן בחסכנות, שאם לא כן אינם נחשבים עניים, ואי אפשר לשלם עבורם מכספי מעשר כספים.

למשל, אם הם קונים בגדים פשוטים וחוסכים בכל הוצאותיהם, אפשר להחשיבם כעניים, וממילא לשלם עבורם מכספי מעשר. אבל אם הם חיים ברווחה יחסית, קונים בגדים יקרים ומוציאים כסף עבור בילויים במסעדות, אין הם נחשבים כעניים, ואין להחשיב את מה שמוציאים עליהם כמעשר כספים.

וכן לגבי ילדים שהתחתנו, אם הם מחזיקים רכב, או שוכרים דירה באזור יקר, ברור שאין הם נחשבים כעניים, ואין להחשיב את מה שנותנים להם כמעשר כספים. וכן אם קנו רהיטים ומוצרי חשמל יקרים, אין הם נחשבים כעניים. שאם היו עניים היו קונים רהיטים ומוצרי חשמל פשוטים.

מצווה מן המובחר

אנשים שמשכורתם ממוצעת ורוצים לקיים את המצווה מן המובחר, מפרישים חומש, שהוא שני מעשרות. את האחד נותנים מיד לצדקה, ואת השני חוסכים עבור ילדיהם כשיהיו גדולים. שכפי שלמדנו, אם יחיו בחסכנות יוכלו לשלם מן המעשר השני עבור לימודיהם וחתונתם.

והמעמיק יבין איך הנוהגים באופן זה זוכים לאושר ועושר, שהעניין הרוחני יהיה מרכזי יותר בחייהם, וייוותרו להם חסכונות רבים עבור מה שבאמת יצטרכו לאחר שיתרגלו שלא לבזבז את כספם על מותרות.

הבהרה

נודע לי כי אהרן גרנות הבין ממקורבי שאני מסכים שייקח את הדברים שכתבתי בערוץ 7 ויכתוב אותם בנוסח של ראיון. לפיכך אני חוזר מהביקורת שכתבתי על כך. כמו כן הבנתי כי המשפט שנוסף שם בדברי נכתב על ידי רב אחר ובשגגה יוחס אלי. על הטענות כלפי העיתונות החרדית ביחסה לאמת וביחסה לציבור הדתי והתורני אכתוב בהזדמנות אחרת.