עולים מאתיופיה יראי שמיים ומשכילים, מדקדקים במצוות וטובי לב. שמחה מיוחדת בחתונותיהם של עולי אתיופיה . הנסיגה המתמדת של החינוך הממלכתי-דתי . הסיבה הפנימית לקשיי הממ"ד: חיבור בין ערכים מנוגדים באופן פשטני וללא העמקה. הממ"ד לא מצליח להכיל את הזרם התורני-לאומי בגלל כפיפותו לעמדות הליברליות-חילוניות השולטות במשרד החינוך.הפיצול בין זרם הממ"ד לזרם התורני מזיק לזה ולזה ,הקרע בין יוסף ויהודה, בין החינוך הממ"ד לתורני ובין הציבור החילוני לחרדי. נבואת הנחמה של יחזקאל על האיחוד העתידי
עם העולים מאתיופיה
לפני כשבועיים זכיתי לערוך חופה של אחד מתלמידי הישיבה, עולה מאתיופיה. היתה זו החופה הרביעית שזכיתי לערוך לעולה מאתיופיה שלמד בישיבתנו. ובעזרת ה', שלושה מתוך הארבעה הקימו את ביתם ביישוב הר ברכה. אחד מהם מהנדס אלקטרוניקה, ואשתו שגם היא עלתה מאתיופיה עובדת סוציאלית. שניים אחרים עומדים לקראת סיום לימודי הנדסה, והם נשואים לנשים שמשפחותיהן עלו מארה"ב ומבוכרה. וכולם יראי שמים, מדקדקים במצוות וטובי לב, הלוואי ונזכה לעוד משפחות נפלאות ויקרות שכמותן.
גם החתונות של העולים מאתיופיה מיוחדות. המנגינות הקצביות והריקודים שהולכים ומתגברים משאירים רושם עצום. וגם אני משתתף בריקודים, אמנם רחוק מלדייק, ואת הכתפיים אינני מנסה לשתף, אבל שומר על הקצב ברגליים, וגם זה משהו, במיוחד כשהריקודים מתגברים וצריך לקפוץ בקצב. בכל אופן, השמחה שאני שמח בחתונות הללו מיוחדת כל כך, עד שאני כבר ממתין לחתונה הבאה, שכרגע אינה נראית באופק.
ואזכיר דבר נפלא ששמעתי לפני כ-25 שנה מהרב עודד כי טוב, בנו של הרב אליהו כי טוב בעל 'ספר התודעה'. זה היה בעת שהחלו להגיע העולים הראשונים מאתיופיה, ורבים עמדו תמהים על יהודים חדשים שצבע עורם שחור. ואמר אז הרב עודד על פי דברי הכוזרי, שעם ישראל באומות הוא כמו לב באיברים, ולכן לא יתכן שלא יהיו בעם ישראל יהודים שחורים, שעל ידי כך יכלול עם ישראל את כל גווני האנושות, ויוכל לרומם את העולם כולו.
ובשבוע שעבר רציתי לכתוב על כך, כדי שלא להיכנע לתשקורת שיצרה מצב שבו גם התומכים בכיתות נפרדות לעולי החדשים מאתיופיה מפחדים לדבר על כך, מפחד שיוקעו כגזענים. אבל עתה נכון לדבר על יופיים של העולים מאתיופיה, ועל העתיד הטוב הנשקף לעם ישראל בעזרתם.
מצבו של הממ"ד
למרבה הצער, החינוך הממלכתי-דתי נמצא בנסיגה מתמדת. לפני כחמישים שנה בערך 29 אחוז מהתלמידים היהודים למדו בממ"ד, ו-5 אחוז בחינוך החרדי. לפני כעשר שנים – 19.7 אחוז בממ"ד ו-19.7 אחוז בחרדי. בשנה הקרובה, 27 אחוז מהתלמידים שייכים לחינוך החרדי, ו- 19.5אחוז לחינוך הממלכתי-דתי, כולל רשת 'נועם' ותלמודי התורה הציוניים.
אילו בתי הספר של הממ"ד היו במצב טוב, הם היו יכולים להוביל את החינוך בארץ, ולסחוף אליהם אוכלוסיות מסורתיות, עולים חדשים, וגם לא מעט מבני הציבור החרדי שרוצים שילדיהם ילמדו מדע ויהיו שותפים בבניין העם והארץ. בפועל, למרות היתרונות של הממ"ד והמשאבים הגדולים שעומדים לרשותו, ולמרות הגידול הטבעי של הציבור הדתי, הוא הולך וניגף, ובאופן קבוע מפסיד בכל מחזור כעשרים אחוז מהפוטנציאל שלו לציבור החרדי וכעשרים וחמישה אחוז לציבור החילוני.
הסתירות הפנימיות שבממ"ד
כפי הנראה הסיבה לירידתו של הממ"ד נעוצה בסתירה הפנימית שבעמדותיו הבסיסיות – בקרע שבין עמדות דתיות לעומת ערכים אוניברסליים-ליברליים. ואף שגם הערכים האוניברסליים חשובים ויש להם שורשים עמוקים ביהדות (אורות התחייה יח), מכל מקום כדי לשלבם או אף למזגם בערכים הדתיים, יש צורך בהעמקה יסודית. וכאשר מחברים ערכים שונים באופן פשטני, יוצרים סתירות פנימיות שמפריעות למערכת להתמודד עם הבעיות ולהתקדם. והסתירות באות לידי ביטוי בתחומים רבים: ביחס שבין תורה ומדע, תורה ועבודה, פמיניזם מול ערכי המשפחה, יחס לחרדים ויחס לחילוניים.
במצב המבולבל הזה, רבים מההורים מעדיפים להכריע את הסתירות לצד החרדי או החילוני. וגם אלה שחיים עם הסתירות הפנימיות, אינם מסוגלים לשאת את דגל החינוך הדתי-לאומי ברמה ולסחוף אחריהם ציבור נוסף.
היחס לזרם התורני
גם אי-יכולתו של הממ"ד להכיל בתוכו את הזרם התורני-לאומי קשורה לזה. כפיפותו לעמדות הליברליות-חילוניות ששולטות במשרד החינוך אינן מאפשרות לממ"ד לתת מקום אמיתי לזרם התורני. הממ"ד אמנם אינו מוותר על עקרונותיו הדתיים, כפי שאלה נתפסים בעיני ראשיו. אבל מעבר לכך, כאשר נוצרת התנגשות ממשית בין עמדות חילוניות מן האקדמיה לעמדות הציבור התורני, ראשי הממ"ד מעדיפים את העמדות החילוניות, מתוך תפיסה שאלו עמדות מקצועיות של מומחים מן האקדמיה שמולן עמדות של חובבנים בוגרי ישיבות. אילו היתה הבנה לסתירות שבין העמדות השונות, היה ניתן בשלב ראשון לתת מקום מכובד לשתי העמדות, ובשלב הבא אף ליצור ביניהן הפריה. אבל חוסר ההכרה בסתירה, גורמת לדחיקת העמדה התורנית.
וכך הציבור התורני נאלץ להקים לעצמו מוסדות פרטיים ויקרים, שאינם יכולים להוות מוקד משיכה לציבור הרחב. וגם בתי הספר של הממ"ד מידלדלים, עד שאינם יכולים להוות מוקד משיכה ראוי. וראשי הממ"ד, במקום לערוך חשבון נפש על כישלונם בהכלת הזרם התורני, הם מאשימים אותו בפלגנות.
החשדנות והחרדה
יש חוגים שהתאכזבו כל כך מראשי הממ"ד עד שאינם רוצים יותר שום שיתוף פעולה עם משרד החינוך. הם בטוחים שלא משנה מה יסוכם, לבסוף יבואו ויכפו עליהם עמדות שמנוגדות לאמונתם, וינסו להשליט את האקדמיה על עולם התורה. מבחינתם של אלה, כל שיתוף פעולה עם משרד החינוך פסול מעיקרו, ועמדה זו גורמת לפיצול נוסף.
ועדיין מרבית הרבנים מנסים לפעול עם הממ"ד, אבל נאלצים לספוג אכזבות לרוב. וכשהם נאלצים להרים ידיים, כפי שקורה במקרים רבים, מאשימים אותם בפלגנות ובהחרבת החינוך הממ"די. בהזדמנות אחרת אולי אתן לכך דוגמאות.
ההחמצה
ההחמצה גדולה עבור שני החוגים, כי יש ערך רב להדגשת מקומה של התורה מעל לשאר המדעים כפי שדורש הזרם התורני, ומאידך יש ערך רב לתפישה הרחבה וליחס המכובד לדרך ארץ, שקיים יותר אצל אישים שמזוהים עם הממ"ד, והפיצול פוגע בשני החוגים.
הקרע שבין יהודה ויוסף
במידה מסוימת הקרע הזה דומה לקרע שהיה בין שבטי יהודה ויוסף. יהודה ביטא יותר את הדבקות בתורה ואת מסירות הנפש על קידוש ה', ואילו יוסף ביטא יותר את גילוי דבר ה' לעמים כולם, בחכמה, בעושר וביופי. ואין שלימות בלי שיתוף מלא בין שניהם. וכאשר הם משתפים פעולה, ויהודה מוביל תוך הדגשת המקום המרכזי של התורה ועבודת ה', אזי עיקר קידוש ה' שנעשה בעולם נעשה על ידי יוסף דווקא. ולכן אהב יעקב את יוסף מכל בניו, ונאמר "הבן יקיר לי אפרים", כי כל תכלית בריאת העולם לגלות את השכינה בתוככי העולם הזה, וזהו ייעודו של יוסף. וכשיש קרע בין יוסף ליהודה שניהם משלמים מחיר כבד, אבל את המחיר הכבד יותר משלם יוסף. כי בזכות הדבקות של יהודה בה' במסירות נפש, גם במצב המדולדל וגם בגלות הוא מצליח לשרוד ולהתקיים. אולם יוסף, שתפקידו לגלות את האמונה בשלמות, בנחת, ביופי ובחכמה, אינו מצליח להתקיים במצב מדולדל שמצריך מסירות נפש. וזה מה שקרה לעשרת השבטים שהונהגו על ידי יוסף – הם גלו ואבדו. ורק אותם שחזרו הסתפחו ליהודה הצליחו לשרוד עמו.
העתיד לקרות לזרם התורני והממ"די
ואם לא תיווצר האחדות הנדרשת בין שני החוגים, מסתבר שזה מה שיקרה להם: הזרם התורני יתקיים בצורה מדולדלת, וזמן רב יעבור עד שיצליח להטמיע בתוכו את רוחב הדעת והדרך-ארץ שקיימים בחוג המזוהה עם הממ"ד. אולם הזרם הממ"די עלול בעקבות הקרע להיכחד לחלוטין, חלקו יסתפח לחילוניות וחלקו לזרם התורני או החרדי.
הציבור החרדי והחילוני
וכמו שקורה בין שני האגפים של הציבור הדתי לאומי, כך באופן קיצוני יותר קורה בכלל ישראל, בין הציבור החרדי והדתי לציבור החילוני הערכי, שכמוהם כיהודה ויוסף. החרדים והדתיים יכולים לשרוד לבדם, אבל במצב ירוד ומדולדל, רחוק מאוד ממה שהיה צפוי לעם ישראל עם חזרתנו לארצנו. אבל החילונים, בלי קשר לתורה ואמונה, לא יוכלו לשרוד לטווח ארוך. ובינתיים כולם משלמים מחיר כבד על הקרע הזה. ואם ישכיל הציבור שהולך בדרכו של מרן הרב קוק, יזכה לסלול את הדרך לאיחוד יהודה ויוסף, ומתוך כך יוביל את הציבור החרדי והחילוני לדרך הרוממה של תורת ארץ ישראל.
נבואת יחזקאל
ויתקיימו בנו דברי הנביא (יחזקאל לז, יט-כח): "כה אמר ה' אלוקים: הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חבריו, ונתתי אותם עליו את עץ יהודה, ועשיתים לעץ אחד, והיו אחד בידי… ולא יהיו עוד לשני גויים, ולא יחצו עוד לשתי ממלכות… ועבדי דוד מלך עליהם, ורועה אחד יהיה לכולם ובמשפטי ילכו וחוקותיי ישמרו ועשו אותם. וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי יעקב… וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם עד עולם… והרביתי אותם… והיה משכני עליהם והייתי להם לאלוקים והמה יהיו לי לעם. וידעו הגויים כי אני ה' מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם".
