רביבים

מדריכות, מפקדות וקדושת המחנה

בירורים בעקבות סירובם של חיילי הסדר להשתתף בקורס בהדרכת חיילות ● יש שואלים: מה ההבדל בין הדרכה ע"י חיילות לבין לימוד באוניברסיטה? ● הצורך בדעת ובמידתיות בכל תחום בחיים כדי לאזן בין ערכים.

לפני שבוע וחצי נשלחו שלושה חיילים מבני הישיבה לקורס שמועבר על ידי מדריכות ומפקדות. הם סירבו להשתתף בקורס, ונשפטו על כך לעשרים ואחד יום בכלא. אני כמובן הצדקתי את הבחורים, ושיבחתי את אומץ ליבם ואת נכונותם לשלם מחיר אישי על עקרונותיהם.

בעקבות זאת היו שהתעוררו לשאול או לתקוף, אם מחמירים שלא לשמוע שיעור ממדריכות בצבא, איך מתירים ללמוד באוניברסיטה? וכי בשביל מקצוע וכסף אפשר להקל ואילו לשם בטחון ישראל אסור להקל?

ויש שטענו להיפך, כשם שחובה להחמיר בצבא כך חובה להחמיר בכל תחומי החיים, כפי שנוהגים המחמירים שבחרדים.
והיו שהוסיפו ותקפו, האם אלה שאינם מוכנים לשמוע מדריכות בצבא נמנעים גם באזרחות מללכת לקופאיות בבנק או בסופרמרקט? האם רק על חשבון הצבא מחמירים?

אמת המידה

תשובה: אמת המידה היא היסוד החשוב ביותר בכל תחום. עולמנו מורכב מערכים רבים, ועלינו ללמוד תמיד כיצד הם משתלבים זה עם זה. כך ביחס שבין מצוות תלמוד תורה לעיסוק ביישובו של עולם, כך ביחס שבין תורה ומדע, וכך ביחס שבין ההשקעה במשפחה למצווה לתרום לחברה. לשם כך צריכים דעת, ועל זה אמרו חכמים שגדולה דעה שניתנה בין שני שמות קדושים, ועוד הוסיפו, שמי שאין בו דעה אסור לרחם עליו, (סנהדרין צב, א) מפני שאי אפשר לעזור לו, כי את הכול הוא הורס בחוסר דעת.

במיוחד בתחום הצניעות צריכים אמת מידה, שכן מצד אחד אי אפשר בשם הצניעות לדרוש הפרדה מוחלטת בכל תחומי החיים: ברחובות, באוטובוסים, במשרדים, בחנויות, בסעודות שבת משפחתיות וכו'. ומאידך, אי אפשר לטעון שכשם ש'מקילים' ללכת באותו רחוב כך יש להקל לרחוץ בבריכה מעורבת, למשל.

כללי הצניעות

הכלל היסודי הוא שאין מניעה לקיים קשר ענייני ומנומס, אבל חברות אישית שלא לשם נישואין אסורה. ומכיוון שהדחף הטבעי לקשר בין איש לאישה הוא חזק, לא ניתן להסתפק באמירה הכללית הזו, אלא יש צורך לקבוע סדרים חברתיים של צניעות. סדרים שיסייעו למניעת קשירת קשרים אישיים בין גברים לנשים שלא למטרת נישואין. וכך נקבעו בישראל נוהגים רבים של צניעות, אשר המרכזי שבהם הוא שהחברה מתפקדת כחברה נפרדת, בנים לחוד ובנות לחוד. יהודי שגדל והתחנך באופן זה אינו חש נוח בקשר אישי עם בן המין השני, וגם כאשר הוא נצרך לקשר ענייני עמו, הסיכון שהוא יתפתח לקשר אישי שיוביל לחטא ולחורבן המשפחה נמוך.

כך הצניעות שומרת על הרצון העצום לאהבה, שיופנה כולו לקשר המקודש שבין בני הזוג.

מנהגי צניעות תלויים בחברה ובאדם

מנהגי הצניעות תלויים במידה מסוימת בחברה ובאדם. למשל, בחברה בה נשים מקימות משפחות גדולות, בנות שמונה ועשרה ילדים, כדוגמת החברה החרדית והתורנית, באופן טבעי, הנשים נמצאות יותר בבית, וממילא יש פחות קשר בין גברים לנשים, והחריגה מזה פורצת את גדרי הצניעות. לעומת זאת, בחברה בה נשים עוסקות יותר בטיפוח קריירה, באופן הכרחי ישנם יותר קשרים בין גברים לנשים לצרכי עבודה, וממילא באופן טבעי שיחות רגילות בין גברים לנשים אינן נחשבות כלא צנועות. עם זאת דווקא בחברה כזו, יש צורך להקפיד יותר על מודעות לצניעות, כדי שהקשרים שבין גברים לנשים לא יובילו לכשלון.

מנהגי צניעות תלויים גם במקצוע

גם בחברה חרדית ותורנית, שכללי הצניעות חמורים בה יותר, ישנם אנשים שעיסוקם מחייב קשר עם בני המין השני, כדוגמת נשים שיוצאות לעבוד, במיוחד בתפקידים בכירים. וכן גברים שעוסקים בעבודה שמחייבת קשר עם נשים, כדוגמת רופאים, מחנכים של בנות וכיוצא בהם. ואנשים אלה מקיימים שיחות רבות עם בני המין השני, שיחות שלגבי אנשים אחרים מאותה חברה נחשבות כלא צנועות. הרי שכללי הצניעות קשורים למקום, לזמן, לחברה ולאדם. ולכן לא ניתן להקיש באופן מדוקדק ולהקשות ממקרה למקרה, מאדם לאדם ומחברה לחברה.

לימודים ועבודה במקומות שאינם צנועים

אנו משתדלים שנוהגי הצניעות יקיפו את כל מסגרות חיינו, אבל לצורך גדול, ניתן על פי ההלכה להקל. למשל, בלימודים אקדמיים ובמקומות עבודה.

למשל, מי שיש לו אפשרות ללמוד לימודים אקדמיים במקום צנוע, כדוגמת מכון לב, מכון טל ומכון לנדנר, עליו לעשות זאת, גם אם הדבר כרוך בהתפשרות מסוימת. אבל כאשר קשה לו מאוד ללמוד במקום הצנוע, כגון שהוא מרוחק ממקום מגוריו, או שאין שם את תחום הלימוד המתאים לו, אפשר להקל ללמוד באוניברסיטה רגילה. וכך גם לגבי מקום עבודה, יש להעדיף מקום צנוע, גם במחיר של ויתור מסוים על משכורת ומעמד. וככל שחוסר הצניעות במקום העבודה חמור יותר כך הוויתור צריך להיות גדול יותר. אבל כשאין ברירה, מותר לאדם ללמוד מקצוע ולעבוד במקום שאינו צנוע כראוי.

ומי שבאופן אישי יודע שהדבר יגרום לו להתדרדר ולחטוא, חייב לגדור את עצמו. שכן הרגישות בענייני צניעות שונה מאדם לאדם, והיא תלויה הן באופי והן בהרגלי החיים.

למשל, אדם שיודע שהוא רגיש בעניינים אלו, אסור לו לעסוק ברפואת נשים או להעניק טיפול פסיכולוגי לנשים. ומי שפחות רגיש לזה, רשאי לעסוק בתחומים הללו.

החובה להקפדה יתרה בצניעות בצבא

ומכאן לשאלה, מדוע בחור שמתכוון ללמוד באקדמיה, ובשעת הצורך ישמע גם הרצאות מנשים, צריך בצבא שלא להשתתף בקורס המועבר על ידי מדריכות.

ראשית, כבר התורה ציוותה על החיילים להיזהר במיוחד בענייני צניעות, שנאמר (דברים כג, י-טו): "כי תצא מחנה על אויביך, ונשמרת מכל דבר רע… כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך, והיה מחנך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך".

ובאר הרמב"ן, שצריכה היתה התורה להזהיר על כך במיוחד במחנה הצבא, מפני שהחיילים במחנות נוטים יותר לפריצות וניבול פה. ורש"י מבאר על פי חז"ל, שישנה אזהרה מיוחדת לחיילים מפני "שהשטן מקטרג בשעת הסכנה".

בנוסף לכך, הסביבה הטבעית של האדם מגוננת עליו, והקשרים שלו עם משפחתו וחבריו מסייעים לו לשמור על דרכו. וכך גם כאשר הוא נאלץ לצאת למקומות שאינם מתנהלים כראוי, הוא חוזר בכל יום למקומו, לאורח החיים הנכון והרצוי, וממלא את המצברים. אולם בצבא אין חוזרים בכל היום הביתה, וכך אדם הולך ומתנתק מסביבתו הטבעית ונעשה חשוף יותר להשפעת הסביבה. אם הוא נמצא בחברה מעורבת, הסיכוי שיחטא גדול בהרבה. זו הסיבה שרשויות החוק בצה"ל נדרשות לטפל בחומרה יתרה בתופעת ההטרדות ומה שמעבר להן.

הבדלי הגילאים

גיל המשרתים בצבא צעיר, שמונה עשרה עד עשרים ואחד, לעומת לימודים באקדמיה, שאצל בוגרי ישיבות הסדר הוא עשרים ושלוש ואילך. בגילאים הללו, הבדל של מספר שנים הוא משמעותי. בנוסף לכך, רבים מהלומדים באקדמיה כבר נשואים.

וכך לגבי המדריכות הצבאיות, שהן בנות תשע עשרה, לעומת מרצה באקדמיה שהיא בדרך כלל בת שלושים ומעלה. תופעות של שחוק וקלות ראש כמעט ואינן קיימות בהרצאות, לעומת המצב בצבא.

חובה ורשות

גם כשמדובר בלימודים אקדמיים ובעבודה, מי שמרגיש שהשהות בחברה שאינה צנועה פוגעת בו פגיעה משמעותית, חייב למנוע עצמו מכך. אבל בצבא אין בחירה, ועל כן, גם כאשר מדובר בפעילות שלרוב הציבור אינה מפריעה, הצבא חייב להתחשב במיעוט שהדבר מפריע לו הפרעה משמעותית.

הצבא כלל ישראלי

מקומות העבודה והאוניברסיטאות הינם גופים עצמאיים, שצריך לבקש מהם לנהוג על פי תורת ישראל אבל לא ניתן לחייב אותם בכך. לעומת זאת, צה"ל שייך לכלל ישראל, וכלפיו יש לנו תביעה שלכל הפחות לא יכריח חייל לנהוג בניגוד להדרכת תורת ישראל. כשם שגם מוסכם שמשרדי הממשלה מחויבים לנהוג על פי ההלכה בשמירת שבת וכשרות.

האם יש כאן החמרה

שאלה: בעבר רבנים הסכימו שחיילי השריון יקבלו שיעורי הדרכה מבנות, ומדוע עכשיו פתאום מועלית תביעה לשנות את הנוהג?

תשובה: לפי הידוע לי, מעולם לא היתה על כך החלטה. הצבא החל לתת לבנות להעביר מקצת מהשיעורים, והדבר הוצג ככורח, וכיוון שדובר אז על שיעורים מעטים, לא מחו. במשך הזמן השיעורים התרבו, עד שכיום ישנם קורסים שלימים שמועברים על ידי מדריכות. ברור לי שלכתחילה הדבר אינו מקובל על הרבנים.

בנוסף לכך, בעקבות חינוך מתירני קלוקל, נפרצו סייגים רבים בקרב חלק מהבנות המשרתות בצה"ל, והתנהגותן כיום גרועה בהרבה מהתנהגותן בעבר.

בנוסף לכך, במשך הדור האחרון התגבש ציבור תורני גדול שתובע מעצמו ומן החברה הסובבת אותו אמות מידה גבוהות יותר בכל תחומי ההלכה, ובכללן הצניעות. נוער זה גדל בחברה נפרדת, ועבורו השתתפות בהדרכה של בנות היא פריצת גדרי הצניעות. אם לא יתחשבו בציבור זה, חלק משמעותי ממנו עלול לקבל החלטה מרחיקת לכת, לנהוג כציבור החרדי ולא להתגייס לצבא. בכך יאבד עם ישראל נוער מסור ונלהב, שהיה יכול לתרום רבות, ובמקום זאת יהפוך למנוכר ומתבדל.

לפיכך חובה על כולנו, ובמיוחד על מנהיגי הציבור הדתי, לתבוע מראשי הצבא, שלעולם לא יכריחו בחור להשתתף בפעילות מעורבת או בשיעור שמועבר על ידי חיילת בניגוד לרצונו.

עוד כלל חשוב בענייני צניעות, שאף הצניעות צריכה להיעשות בצניעות. ועל כך בעז"ה בהזדמנות אחרת.

הצטרפו לקבלת רביבים

הרשמה לניוזלטר שלנו

עוד ברביבים

חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן