רביבים

אל תגידו בגת

אין להצטער על כך שהתשקורת מתרגשת פחות מרצח של מתנחלים * ככל שיעשו פחות עניין מרצח מתנחלים, כך המחבלים יאבדו מוטיבציה לפגוע בהם

יחסה המפלה של התקשורת למתנחלים 
לב רבים מאוהבי המתנחלים נחמץ בראותם איך שוב ושוב התקשורת החילונית מפלה בין דמם של המתנחלים לדמם של שאר הישראלים. הנה למשל, במשך כמה ימים היו לנו שני חטופים – חייל ומתנחל. על החייל החטוף דיברו בראש כל מהדורת חדשות, ואילו את אליהו אשרי הזכירו רק לפעמים, וגם אז בסוף המהדורה. 

היה פעם אדם מתועב שטען שלמתנחלים לא אכפת שהמחבלים הורגים בהם, כי ממילא הם משריצים הרבה ילדים, ועל כל אחד שנהרג להם הם משריצים עוד כמה. ורבים אחרים טוענים תדיר כי המתנחלים מעדיפים למות למען האדמה הקדושה מאשר לשמור על חייהם, ולכן הם מפקירים את עצמם ואת ילדיהם לסכנה. 

טוב שלא ידברו על קדושינו בתשקורת 
במשך שנים חשתי פגיעה קשה מהתבטאויות אלה, אולם בתקופה האחרונה חשבתי כי בדיעבד יש להיות מרוצים מכך. הלוואי ולא ידברו כלל בתשקורת על מתינו הקדושים! וכי מעלתם משתנה בכלשהו מדיבורי התשקורת?! הלא הם נהרגו על קידוש ה', ואמרו חכמים שאין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתם, כי משום שנהרגו כיהודים שמייצגים את דבר ה' בעולם, הופקעו במיתתם ממעלתם הפרטית ונעשו שליחי ציבור של ה' וכלל ישראל, ונתקדשו. ומה זה משנה אם ידברו עליהם בתשקורת או לא. 
ואמנם המשפחה והחברים מצטערים מאוד על מיתתו של הקדוש, אבל גם להם לא תועיל התקשורת. את האבדה לא יוכלו להשיב, ונחמה אמיתית תהיה רק מבניין ציון וירושלים, ומה תועיל לנו התשקורת?! 

אדרבה, מוטב לבקש מהתקשורת שלא לסקר את הלוויות הקדושים. שלא יראו אותנו דומעים ומתאבלים. האמת שעדיף היה שלא לסקר כלל את "הצלחות" הפיגועים – ללא ספק זה היה מוריד את המוטיווציה שלהם באופן דרמטי. על סיקור הפיגועים בתוך הקו הירוק אין לנו שליטה, אבל כאשר הסיקור על "הצלחת" הפיגועים בתוך יש"ע מצומצם, המוטיבציה שלהם לפגוע במתנחלים פוחתת. וכך למרות שקל יותר לבצע פיגוע ביהודה ושומרון, בפועל את עיקר רשעותם הם מכוונים כלפי שאר האזרחים, יקירי התשקורת. 

עדיף שהמחבלים יבינו שחבל להם להתאמץ להרוג במתנחלים, כי ממילא זה לא משפיע על אף אחד. ההרוגים עצמם הרי זוכים למעלת קדושים, ושכרם בגן עדן עצום. והמתנחלים הנותרים, הרי משריצים במקומם המון מתנחלים אחרים. וגם כלל הציבור אינו נבהל מזה כל כך, כפי שהדברים משתקפים בתשקורת. ואם כן למה להם להשקיע מאמצים, לגייס אנשים וכסף, לתכנן, להסתכן ולמות עבור כך. 

ואם מטרת הפרסום לעודד את כוחות הביטחון להגביר את מאמצי הסיכול – כמדומה שכוחות הביטחון מודעים לערכם של חיי אדם ולשחיקה הנגרמת לביטחון כלל ישראל מכל פיגוע שמצליח, ואין צורך לעודד אותם לכך דרך הסיקור התקשורתי. ואם יש צורך בהפעלת לחץ, אפשר לעשות זאת בחשאי. 

כיוצא בזה אמר דוד בקינתו על שאול (שמואל ב' א, יט-כ): "הצבי ישראל על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים". אנו בתוך יישובינו נזכור ונקונן על האבדה. אבל כלפי חוץ – "אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצות אשקלון, פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים". שמא פרסום הקינה והאבל ידרבן אותם להתאמץ יותר לפגוע בנו. 
ומתוך הוקרה אמיתית של זכר הקדושים נזכה כולנו במהרה לגאולה שלימה. 

האם עלוני השבת צריכים גניזה? 
לאחרונה, עם התרבות עלוני פרשת השבוע, התעוררו רבים לשאול האם צריכים לגנוז עלונים אלו. מוסיפים הגבאים ואנשי המועצות הדתיות וטוענים, שכל המקומות שיועדו לגניזה התמלאו עד אפס מקום, וכבר אין יודעים לאן להוליך את כל דפי הגניזה המתרבים מיום ליום, ומוטלים בביזיון סביב למקומות המיועדים לגניזה. 

הקדמה על דין גניזה
ראוי להקדים כי אסור מן התורה למחוק אחד מן השמות הקדושים שנכתב לשם קדושה, שלגבי עבודה זרה נאמר (דברים יב, ג-ד) "ואיבדתם את שמם מן המקום ההוא", אבל לגבי שמותיו של הקב"ה נאמר בהמשך "לא תעשון כן לה' אלוקיכם". ונפסק להלכה שכל המוחק במזיד אחד מן השמות שנכתבו בקדושה, נענש במלקות (רמב"ם הל' יסודי התורה ו, א). וחכמים הוסיפו לאסור גם מחיקת פסוק בדרך ביזיון, למרות שאין בו שם קדוש. אבל מותר למחוק פסוק כדי לכתוב פסוק אחר, שרק מחיקה בדרך ביזיון אסרו חכמים (רמב"ם שם ו, ח). 
וכן הוא דין הגניזה: ספר תורה שיש בו שמות קדושים, צריך גניזה מהתורה. ספר קדוש שאין בו שם קדוש, צריך גניזה מדברי חכמים. 

דין ספרים המודפסים 
לפני כמה מאות שנים, לאחר שנתרבו כתבי הקודש בעקבות התחדשות הדפוס, התחילה שאלת הגניזה להתעורר. פעמים רבות המקומות שנועדו לאיסוף הגניזה נתמלאו, ואנשים הניחו את ספריהם הישנים מחוצה למקום הגניזה בצורה שאין בה כבוד, ופעמים שגויים לקחום כדי להשתמש בהם לצורכי קינוח בבית הכסא. לפיכך היו שהורו לשרוף את הספרים הישנים בצנעה, כדי שלא יגיעו לידי ביזיון (שבות יעקב ג, י יב). 

בנוסף לכך, היו שסברו שקדושת הספרים הנדפסים על ידי מכונה פחותה מקדושת כתבי היד שנכתבו מתוך כוונה קדושה (בדומה לדעת הפוסלים מצת מכונה למצווה וחוטי מכונה לציצית). ויש מי שסובר שהחובה לנהוג כבוד בספרים של תורה שבעל פה היא רק בשעה שמתכוונים ללמוד בהם, אולם אחר שבלו אין בהם יותר קדושה, ורק לאבדם בידיים דרך ביזיון אסור, אבל להניחם בדרך כבוד במקום שמשם ייקחום לאיבוד אין איסור (אג"מ או"ח ד, לט). אבל דעת רוב הפוסקים שגם ספרי קודש מודפסים שבלו חייבים בגניזה, ואסור לשורפם או להניחם באשפה. וכך נוהגים למעשה (ט"ז יו"ד רעא, ח, ועיין ציץ אליעזר ח"ג א). 

דין דפים שהודפסו ללימוד חד פעמי 
לפני שמורידים ספר לדפוס מוציאים הדפסה של דפיו לצורך. ועולה השאלה האם צריך לגנוז את אותם דפים. ודעת רוב האחרונים שהואיל והודפסו לצורך הגהה בלבד, לא חלה עליהם קדושה ומותר לאבדם או לזורקם באשפה (משיב דבר ב, פ; עין יצחק ה-ז). ואמנם יש אומרים שמדברי חכמים צריך לגונזם (שדי חמד באר בשדי ח'). ולמעשה דעת רוב הפוסקים להקל (ציץ אליעזר ג, א). 

דין עיתונים שיש בהם דברי תורה 
לדעת רוב הפוסקים, הואיל ורוב העיתון עוסק בדברי חול, כוונת הדפסתו אינה לשם קדושה, ועל כן גם דברי התורה שבו אינם צריכים גניזה. אלא שאסור לבזותם, כגון להשתמש בהם תשמישי גנאי (עיין מנחת יצחק א, יז-יח). ויש מחמירים לגזור את המאמרים התורניים ולגונזם. וכיוון שגם למחמירים החיוב הוא מדברי חכמים בלבד, להלכה יש להקל, ובתנאי שלא יניחום בביזיון, היינו שהמאמר התורני לא יהיה נראה כלפי חוץ. 

ודברים אלו אמורים לגבי עיתונים חיוביים כמו 'בשבע', אבל את דברי התורה שבעיתונים החילוניים דוגמת 'ידיעות אחרונות' לא שייך להביא לגניזה. ואף שבצד אחד מודפסים דברי תורה, הלא בצד השני יכולים להיות דברים הפוכים לגמרי, ואיך יתכן להחשיב דף זה כקדוש ולהביאו לגניזה. ובגניזת עיתונים אלו יש יותר חילול ה' מקידוש ה'. 

עלוני השבת 
לגבי עלוני השבת, יש מקילים, בדומה לדפי ההגהה, הואיל ונועדו ללימוד חד פעמי. ויש מחמירים. ונראה שלפי דעת רוב הפוסקים הדין יהיה תלוי ברוב: אם רוב העלון או חציו עוסק בדברי תורה, הרי שעיקר הדפסתו לשם לימוד תורה, ויש בו קדושה, וצריך לגונזו. ואם רוב ברור של העלון עוסק בדברי חול, הולכים אחר הרוב, ודינו כעיתון שאין צריך לגונזו. 
ויש להוסיף עוד צד להקל, שבימי הפוסקים שדנו בדין זה היתה האשפה מטונפת בצואה, וגם מי שסבר כי דפים מודפסים שיש בהם דברי תורה אינם חייבים בגניזה, מכל מקום הסכים שאסור לבזותם, ועל כן הצריך לגונזם. אבל כיום האשפה נקייה יותר, ואין בהנחה בה ביזיון כל כך, ולעומת זאת גם בהנחה בגניזה אין כל כך כבוד, ופעמים רבות הדפים מונחים בביזיון. 
לפיכך, נכון לעטוף את עלוני השבת בנייר או בשקית ניילון שאינה שקופה, וכך להניחם בפח בפחות ביזיון. וכן אפשר להניח את עלוני השבת בתוך עיתון (שדברי התורה שבו מוצנעים בעמודים הפנימיים), וכשיניחום כך בפח, לא יהיה בהם ביזיון. (ועל כל זה ויותר אפשר לעיין בפניני הלכה ליקוטים א, ה, ח-יז). 

דין העלונים למעשה 
קיבצתי מספר עלוני שבת וחישבתי את אחוז דברי התורה כולל הכותרות, לעומת הפרסומות, ההודעות, הסיפורים והדיווחים השונים. וכך יצא כי גיליון 'באהבה ואמונה' ו'קוממיות' – כמחצית מתוכנם או קרוב למחצית עוסק בדברי תורה, ועל כן ראוי לגונזם. 
לעומת זאת יש רוב דברי חול בגיליונות 'שבת בשבתו' (60% חול), 'מעייני הישועה' (63% חול), 'מעט מן האור' (70% חול), 'שבתון' (70% חול), 'השבת' (70% חול). 'עולם קטן' (80% חול). וכיוון שרובם חול, אין חובה לגונזם, אלא יש לעוטפם בשקית שאינה שקופה וכך להניחם בפח. וכן אפשר להניחם בתוך עיתון אחר, כדוגמת 'בשבע', וכך להניחם בפח. העיקר שדברי התורה לא ייראו כלפי חוץ. 

ראוי להדגיש כי אחוז החול אינו קובע את איכותם של הגיליונות. למשל ב'מעייני הישועה' ו'מעט מן האור' יש אמנם אחוז גבוה יחסית של חול, אולם מדובר בסיפורים, כתבות והודעות שיש בהם ערך רב, אלא שאינם צריכים גניזה. לעומת זאת ב'שבתון' ו'השבת' עיקר החול עוסק בפרסומות, שאין בהם שום צד ערכי.

הצטרפו לקבלת רביבים

הרשמה לניוזלטר שלנו

עוד ברביבים

חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן