התרבות דמוגרפית תלויה בהקדמת גיל הנישואין לא פחות משהיא תלויה במספר הלידות לכל אישה ● אין להמנע מחישובים כאלה מתוך שיקולי רווחת האישה והתפתחותה המקצועית. תנו לנשים לדעת ולבחור
במצרים הפכנו ממשפחה לעם
לכל אומה אופי מיוחד משלה. ולזה רמזו חז"ל בדברם על השר שיש בשמיים לכל אומה. שר זה מבטא את המהות של אותה האומה. אופייה המיוחד של הממלכה המצרית הוא בכוחה החומרי. מצד אחד הצטיינו המצרים בניהול הממלכה וחיזוק יציבותה. מצד שני זה התבטא בנטייה חזקה מאוד אחר תאוות חומרניות, ולכן צוותה התורה (ויקרא יח, ג): "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו", וכפירוש חז"ל בתורת כוהנים שם, שהיו שטופים בתאוות (ועיין במהר"ל גבורות ה' פרק ד').
לא במקרה הייתה הגזרה האלוקית שישראל ישתעבדו דווקא למצרים. משמעויות רבות לכך. אבל הנוגע לעניינינו הוא שהגידול המספרי העצום של עם ישראל נעשה במצרים. כוחות החומר של מצרים נקלטו אצלנו ככוח המאפשר ריבוי אדיר. וזו המשמעות העמוקה של ההבטחה האלוקית לאברהם אבינו, בברית בין הבתרים: "גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם… ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". רכוש גדול לא רק בכסף וזהב, אלא יותר מזה, בריבוי הילדים.
וזהו שנאמר (שמות א, ז): "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד, ותמלא הארץ אותם". בפועל, תוך מאתים ועשר שנים גדלה המשפחה בת שבעים הנפשות עד שנעשתה לעם ובו ששים ריבוא גברים מגיל עשרים ועד ששים. ואם נחשב את מספר הצעירים כמספר המבוגרים, ואת מספר הנשים כמספר הגברים, הרי שמדובר בעם המונה כשני מיליון וחצי נפשות.
כמה ילדים ילדה אישה במצרים
כמה ילדים הייתה צריכה ללדת כל אישה בממוצע, כדי שבמשך מאתים ועשר שנים משפחה בת שבעים נפשות תהפוך לעם בן שני מיליון וחצי נפשות?
באחת השנים, כשהגענו בפרשת השבוע לפרשת שמות, ביקשתי מהרב יונדב זר לחשב זאת. הבדיקה העלתה כי השאלה באיזה גיל היו רגילים להתחתן משמעותית לא פחות מהשאלה כמה ילדים היו לכל אישה. כי אם היו רגילים, למשל, להתחתן בגיל 22, הרי שצריך שלכל אישה יהיו כ12- ילדים. אבל אם היו רגילים להתחתן בגיל 15, כפי שכנראה היה מקובל בדורות ההם, הרי שמספיק שלכל אישה יהיו ששה ילדים.
יש לציין כי בחישוב זה נכללים הילדים הבריאים שהגיעו לחתונה, וממילא הולידו אף הם ששה ילדים בממוצע. אבל הילדים שמתו כתינוקות ונערים אינם נחשבים.
ההתקדמות הדמוגרפית תלויה גם בגיל הנישואין
בעקבות החישוב הזה נתגלתה לנו עובדה מדהימה, עד כמה משפיע גיל הנישואין על ההתקדמות הדמוגרפית. במילים אחרות, עם הרוצה להגביר את קצב גידול האוכלוסייה, צריך לחתור להורדת גיל הנישואין.
חובה לציין שגם ההלכה מדריכה את האדם להתחתן בגיל צעיר, כמבואר בקידושין כט, ב, ובשולחן ערוך אבן העזר א, ג. בנוסף לכך, המציאות מראה כי דחיית גיל הנישואין גורמת לקשיים רבים במציאת בן זוג.
רבים מאתנו שואפים להקים משפחה גדולה, כדי לקיים את מצוות פרייה ורבייה בהידור. ואין כמעט 'מימוש עצמי' גדול יותר מהעובדה שאדם זוכה להקים משפחה גדולה ומפוארת.
כדי להמחיש את השפעת שני הגורמים המרכזיים – גיל הנישואין ומספר הילדים, על גידולה של המשפחה, מצורפת כאן טבלה שהכין הרב יונדב זר.
בטבלה מצוין מספר הצאצאים שיהיו לזוג בהגיעו לגיל מאה, כאשר בצד הימני מצוין גיל הנישואין הממוצע של בני אותה המשפחה, ובשורה העליונה מצוין מספר הילדים הממוצע של בני אותה המשפחה.
מספר הצאצאים הממוצע למייסדי משפחה אחר עבור מאה שנה מהלידה הראשונה
שלושה ילדים ארבעה ילדים חמשה ילדים ששה ילדים שבעה ילדים שמונה ילדים גיל הנישואין
89 150 224 464 608 774 21
54 99 166 328 459 598 22
44 89 150 272 394 515 23
40 84 136 249 344 423 24
39 80 120 238 315 376 25
39 74 102 202 246 280 26
דוגמאות להשפעת גיל הנישואין
כדי להבליט את ההשפעה של גיל הנישואין, שימו לב למשל למשפחה שמספר הילדים הממוצע לדורותיה הוא ששה. אם גיל הנישואין הממוצע שלהם יהיה 21, אזי יהיו להם לאחר 100 שנה 464 צאצאים; לעומת זאת, אם גיל הנישואין הממוצע יהיה 26, למרות שמספר הילדים הממוצע יישאר ששה, עקב איחור הנישואין לגיל 26 יהיו להם "רק" 202 צאצאים לאחר 100 שנה. ואפילו אם ירצו להתקדם יותר, ולהוליד שמונה ילדים בממוצע, עדיין יגיעו "רק" ל280- צאצאים, הרבה פחות מאותה משפחה שיש לה "רק" ששה ילדים בממוצע, אבל גיל הנישואין הממוצע אצלה הוא 21.
יש לציין, כי כמו שגיל הנישואין משפיע, כך גם ההפרש שבין הלידות משפיע. ככל שהמרחק בין הלידות רב יותר, כך גידולה הדמוגרפי של המשפחה מתעכב. בטבלה חושב ההפרש שבין הלידות במשפחות בנות שלושה עד חמישה ילדים בכשלוש שנים. החל מששה ילדים חושב ההפרש הממוצע שבין הלידות בכשנתיים. לכן יש קפיצה מסוימת במספר הצאצאים בין משפחות בנות חמישה ילדים לששה.
תרעומת פמיניסטיות
פעם, כאשר הצגתי את הטבלה הזאת, התעוררה תרעומת בקרב נשים פמיניסטיות, שטענו שיש בפרסומה משום התערבות בוטה בהחלטה שצריכה להיות של הנשים לבדן, כמה ילדים הן רוצות ללדת. עוד טענו שהכנסת גיל הנישואין כגורם משפיע יגרום בעקיפין לכך שנשים יתחתנו מוקדם יותר, ועל ידי כך לא ירכשו לעצמן מקצוע מכובד שיאפשר להן להתחרות כשוות עם הבנים. ויש שטענו שטבלה זו היא אחת הדרכים המתוחכמות שעל ידם "הרבנים" הופכים את הנשים לבתי חרושת לילדים, למען התורה, העם והארץ, תוך התעלמות מאישיותן.
למעשה אין בכוונתי ללחוץ על אף אישה ללדת יותר מכפי שהיא רוצה, אבל נדמה כי ראוי שכל אישה תתכנן לעצמה את חייה כאשר מירב העובדות מונחות לפניה. מצוי שנשים מגיעות לטיפת חלב, והאחיות מציגות לפניהן את האפשרות למנוע מעצמן הריון, בטענה שעליהן להחליט אם למנוע הריון או לא למנוע אחר שהעובדות ידועות להן. כך גם העובדות על עתיד האפשרויות של התפתחות המשפחה צריכות להיות מונחות לפני כל אדם, ועל פיהן יוכל לממש את הבחירה החופשית שהקב"ה נתן לו.
כמו כן תוכל כל אישה להתלבט בשאלה מה עדיף לה: לדחות את הנישואין ולמעט במספר הילדים כדי לקדם את הקריירה, או לוותר על קידום הקריירה כדי להגדיל את המשפחה. ואולי תמצא איזו דרך ביניים של שילוב בין קריירה ומשפחה, הכל לפי הרצון בלא שום כפייה.
עצות למקימי המשפחות הגדולות
לעיתים קורה שהורים רוצה להרבות מאוד בילדים, אבל כיוון שאינם יודעים לחנכם כראוי, ילדיהם אינם ממשיכים בדרכם, ונמצא שיצא שכרם בהפסדם. וההפסד הוא לא רק מפני רמת החינוך הירודה שלה זכו ילדיהם, אלא אפילו מבחינה מספרית משפחתם לא תגדל כפי שציפו, מפני שבעקבות המתחים והבעיות שהיו בבית, רבים מהילדים יחליטו להקים משפחות קטנות, וחלקם אף לא יתחתן.
עוד כדאי לדעת, כי לפעמים אישה שרוצה להקים משפחה גדולה, יולדת בתחילה בצפיפות רבה ארבעה ילדים, עד שתש כוחה והיא מתמוטטת, ונצרכת לעשות הפסקה של שנים ארוכות, או להפסיק לגמרי ללדת. לפיכך, גם מי שרוצה ללדת הרבה ילדים צריכה לערוך שיקול ארוך טווח, כיצד תוכל ללדת לאורך זמן ילדים רבים, כמו רץ מרתון שצריך לערוך את כוחותיו ולחלקם בשווה לאורך כל המרוץ.
כמובן שמניעת הריון צריכה להיעשות על פי ההלכה, ויש לשאול בזה שאלת חכם.
ויהי רצון שתתקיים בנו הברכה האלוקית, ונרבה כחול וככוכבי השמים לרוב.
(הואיל ואין רגילים לעסוק בהיבט הזה, אשמח לקבל הערות, הארות ושאר תגובות)
