מסורת הגיור | פרק ג | איסור נישואין ל'נטען על הנוכרית'

א – יסוד הדין

תקנו חכמים ש'הנטען על הנוכרית', היינו שנחשד שזנה עִמה, גם אם התגיירה – לא ישאנה. כלומר, כיוון שהתגיירה – מותר לה להינשא לכל ישראל, אבל לא לזה שנחשד עליה. אמנם בדיעבד, אם נשא אותה לאשה – אינם צריכים להתגרש. וכמובא  במשנה (יבמות כד, ב): "הנטען על השפחה ונשתחררה, או על הנוכרית ונתגיירה – הרי זה לא יכנוס, ואם כנס – אין מוציאין מידו". הטעם לאיסור הוא משום 'לזות שפתיים', כמובא בגמרא שם: "אמר רב אסי: הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה וּלְזוּת שְׂפָתַיִם". וכן נפסק בשו"ע אה"ע יא, ה.

שני פירושים נאמרו בראשונים בביאור ה'לעז' שבעטיו תקנו חכמים את איסור 'נטען'.

לרוב הראשונים חשש הלעז הוא כפי שכתב רש"י (שם, 'לא'): "שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון", כלומר אם יישא אותה, יטענו הרואים שהוכח שחטאו. וכן פירשו ריב"ן, ראב"ן, רי"ד, ריא"ז, אור זרוע, ר' אברהם מן ההר, ונימוקי יוסף. וכך עולה מדברי תוספות (יבמות כד, ב, 'משום'), רא"ש (שם ב, ו), מרדכי (שם ב, רמז יד), אגודה (ב, יט), וכפי שלמדו מדבריהם: משחא דרבותא (אה"ע יא, ה); ויאמר ויצחק (אה"ע קנה), הרב בלייח (כתבי יד, מעיזבונו של הרב פינגרהוט), וחבלים בנעימים (ג, עב).[1]

ולרמב"ן, רשב"א וריטב"א, חשש הלעז הוא "שלא יאמרו לשום זנות נתגיירה זו", ולא לשם שמיים. וכך דעת ר"ח (אוצר הגאונים יבמות עמ' 302) ומאירי.

דין 'נטען' חל גם כאשר נטען שנוכרי חטא עם יהודייה, שאם התגייר לא ישאנה, משום שכל טעמי הלעז שנאמרו בנטען על הנוכרייה שייכים גם בנטענת על הנוכרי (ראו שו"ת אור שמח ב, לב). וכן אמרו בתוספתא יבמות ד, ו: "גוי ועבד הבא על בת ישראל, אף על פי שחזר הגוי ונתגייר, עבד ונשתחרר – הרי זה לא יכניס, ואם כנס – לא יוציא". וכן נפסק ברמב"ם (גירושין י, יד), ובשולחן ערוך (אבן העזר יא, ו): "נוכרי ועבד הבא על בת ישראל, אף על פי שחזר הנוכרי ונתגייר, והעבד נשתחרר – הרי זה לא ישאנה, ואם כנס – לא יוציא".[2]

השאלה שהתעוררה בדורות האחרונים היא האם איסור 'נטען' חל גם במקרה של יהודי שכבר מקיים חיי זוגיות עם נוכרית, או יהודייה שכבר מקיימת חיי זוגיות עם נוכרי, וממילא לא ירצו להתגייר אם אחר כך לא יוכלו להתחתן. או שבמקרה זה אין איסור, מטעמים שונים שיבוארו להלן, וממילא יש טעם בגיור, כדי שינשאו כדת משה וישראל.

ב – המחמירים שלפי שתי השיטות יש איסור 'נטען' גם כשחיו יחד

לכאורה לרש"י ודעימיה, כאשר היהודי היה בקשר פומבי עם בת זוגו הנוכרייה, מותר להם להתחתן אחר גיורה, שכן האיסור משום חשש לעז, שמא מתוך שיתחתנו יתחזק הלעז שחטא עמה, אבל כאשר עוד לפני הגיור הכל יודעים שחטא עִמה, אין איסור. אולם לדעת רמב"ן ורשב"א, האיסור גם כאשר הקשר היה פומבי, שכן הלעז הוא על הגיור עצמו, שאינו לשם שמיים אלא לשם אישות.

אולם הקשו כמה אחרונים על רש"י ודעימיה, שלשיטתם אין איסור 'נטען' כאשר הקשר שלהם היה ידוע, מהמפורש בתוספתא (יבמות ד, ו): "הבא על השפחה ועל הנכרית, אף על פי שחזרה שפחה ונשתחררה, נכרית ונתגיירה – הרי זה לא יכניס, ואם כנס – לא יוציא". הרי שגם כאשר ידוע שחטא עִמה – אם כנס לא יוציא, ולא מסתבר שרש"י יחלוק על התוספתא. וכן למדנו מנימוקי יוסף (על הרי"ף שם) שכתב כפירוש רש"י, ועם זאת כתב שהאיסור הוא גם כאשר "בא על השפחה ועל העובדת כוכבים בודאי". וכן נפסק בבית שמואל אה"ע יא, יז. ביארו כמה אחרונים שלשיטתם גם כאשר ידוע שחטאו יש לאסור, כי אם יתחתנו יתחזק הלעז, שכן נישואיהם יזכירו תמיד את חטאם (דברי חיים ב, לו; אחיעזר ח"ג כו, א). ורש"ק ביאר שלא ייתכן שלרש"י אם בוודאי חטאו יהיה מותר, כי אז יצא חוטא נשכר (טוב טעם ודעת קמא רל).[3] מעין זה כתב לפניו בשו"ת תורת חיים (מהרח"ש מסלוניקי) ג, מד.

בנוסף, יש לומר שגם רש"י מסכים לטעם הרמב"ן והרשב"א, וכפי שגם הרשב"א בתשובה (ח"א סי' אלף רה) כתב את שני הטעמים, אלא שרש"י כתב שהלעז הוא על שחטאו, כי ביאר את המשנה, שכללה גם דין שפחה, ובשפחה אין שאלה על הגיור כי הוא נעשה בעצם שחרורה, ואזי חשש הלעז היחיד הוא שיתברר שחטאו. וכ"כ בית יצחק יו"ד ח"ב ק, א-ב; אחיעזר ח"ג כו, א; אהלי אהרן ב, לה.[4]

ואף אם רש"י לא מסכים לשיטת רמב"ן ורשב"א, נפסק להלכה שאף אם ודאי בא עליה – לא יכנוס, וכפי שכתב בשו"ע אה"ע יא, ו: "נוכרי ועבד הבא על בת ישראל, אף על פי שחזר הנוכרי ונתגייר, והעבד נשתחרר – הרי זה לא ישאנה, ואם כנס לא יוציא". וכן כתב בית שמואל אה"ע יא, יז, ומשחא דרבותא אה"ע יא.

ג – סיכום דעת המחמירים

לסיכום, לדעת המחמירים אין לגייר בת זוג נוכרייה שהיתה בקשר עם יהודי כדי שיוכלו אחר כך להתחתן, הואיל ומצד דין 'נטען' אסור להם להינשא אחר הגיור.

וכן דעת בית יצחק (יו"ד ח"ב ק); יד הלוי (א, יו"ד קמה); אמרי יושר (א, קעו); תפארת אדם (ח"א אה"ע צד); דעת כהן (קנה); קרית חנה דוד (ח"ב יו"ד יח); תורת חיים (מהרח"ש ג, מד); רוח חיים (פלאג'י, אה"ע טז); שואל ומשיב (תניינא ג, לט); שו"ת רבי ברוך (טולידאנו, סי' יד); הרב גרשון שטרן (תל תלפיות ט); מנחת אלעזר (ג, ח); מאורות נתן (קח). ויש שהחמירו כדעת רשב"א, למרות שלפי דעתם לרש"י מותר, וכ"כ בית שערים (יו"ד שסא); פקודת אלעזר (יו"ד פט).

ויש שמצד דין 'נטען' החמירו, אבל למעשה התירו להשיאם מפני שעת הדחק, כדי למנוע התבוללות. וכ"כ פרי השדה (ב, ג); הרב יששכר קאהן (בינת יששכר אה"ע טז); והרב שלמה זלמן ברודי (תל תלפיות ט).

אמנם גם לדעת המחמירים, אם אחר שהתגיירה התחתנה עם ה'נטען' עליה, אין לדרוש מהם להתגרש, כמבואר במשנה ביבמות כד, ב.

ד – כאשר התרו בהם שלא להתחתן, לדעת המחמירים

יש מהמחמירים שכתבו שאם בית הדין התרה בבני הזוג שאסור להם להתחתן ועברו והתחתנו – עליהם להתגרש. וכפי שנפסק בשו"ע אה"ע יא, ח: "כל היכא שהתרו בו, ועבר וכנס – לא מקרי דיעבד, ומפקינן לה מיניה".

וכ"כ הרב אליהו אהרן מילייקובסקי-סמונוב בשו"ת אהלי אהרן ב, לו, והוסיף: "אפילו אם ימצאו אנשים דלא מעלי, ויסדרו להם חופה וקידושין כדת משה וישראל אחר שתתגייר… דכיוון דהענין נמסר להכרעת בית דין, והבית דין הלא צריכין לומר להם שלא ישיאנה – לא יהני אפילו אם יכנוס אותה. כן מבואר בשו"ע אה"ע (סימן יא, ח), דכל היכא שהתרו בו וכנס – לא מקרי בדיעבד. והגם שהב"ח חולק על זה (כי מדובר באיסור לעז ולא באיסור עצמי), אבל החלקת מחוקק והט"ז, וכנראה גם הבית שמואל, מסכימים לפסקו של השו"ע, דבגוונא זו לא מקרי בדיעבד". ולדעת הרב נאהורי (רחמיך רבים יד), כיוון שאיסור זה מפורסם, שאף בעיתונים מוחים כנגד הפושעים בזה בשאט נפש, נחשבים כמי שהתרו בהם, ויש לדרוש מהם להתגרש.

אמנם בשו"ת גושפנקא דמלכא (עמ' כד-כה) כתב הרב פארוז קרסנטי מאלג'יריה, שאם בית הדין שהתרה בו לא היה היחיד המוסמך באותו מקום, והיו שם רבנים שהתירו לו לשאתה – אינו צריך לגרשה.

ה – המקילים לפי רש"י ודעימיה

מנגד, רבים סוברים שלפירוש רש"י ורוב הראשונים, שחשש ה'לעז' הוא שמא מתוך שיינשאו, יתחזק הלעז שחטאו לפני כן, ממילא כאשר הכל יודעים שחטאו, כגון שחיו יחד כדרך איש ואשתו – אין חשש לעז ואין איסור. כלומר איסור 'נטען' נועד לשמור על כבודו של יהודי שנוהג כהלכה, שאם יָצא עליו שם שחטא עם נוכרייה, ואחר גיורה ישאנה, אזי יתחזק השם הרע עליו ויתבזו הוא ומשפחתו, ויהיה מכך חילול השם, שיתברר שאדם שמוּכַּר כשומר מצוות אינו נוהג כהלכה. אבל כאשר מדובר ביהודים שידוע שלא נהגו כהלכה, אין חשש שיתבזו מחמת הנישואין, וגם לא יהיה מכך חילול השם מעבר לחילול השם שכבר נעשה בעת שנודע לכל שהם חוטאים. וכ"כ הרב גוטמכר (אדרת אליהו פה); הרב גלזנר ('חקור דבר'); הרב ספיר (אבן ספיר ח"ב עמ' קסט); תעלומות לב (ג, כט); שו"ת אור שמח (ב, לב); הרב טבק (תשורת ש"י תניינא ג); הרב אריה ליב ברוידא (מצפה אריה יו"ד תניינא מא); הרב חיים סגל (אורח לחיים אה"ע כה); הרב נפתלי הניג (תפארת נפתלי יו"ד צו); הרב יוסף משאש (מים חיים, מים קדושים ג, קח); הרב שלום משאש (שמש ומגן ח"ב יו"ד לב); הרב שלמה נתן קוטלר ('תבונה' פרנקפורט ב, כ); זיו הלבנון (נז); הרב מנחם פולק (חלק לוי יו"ד קי); עולת נח (אה"ע ב); אג"מ (אה"ע א, כז); הרב חיים פישל אפשטיין (תשובה שלמה ח"ב אה"ע י); בית אב"י (ח"א יו"ד צא); הרב רחמים חי חויתה הכהן (זכרי כהונה א-ב, שיירי שמחה ג, י); הרב אברהם נתן אלברג (בית נאמן, בנין ירושלים א); הרב הרצוג (פסקים וכתבים ד, צט); חבלים בנעימים (ג, עב).

ואף שאמרו בתוספתא (יבמות ד, ו), שהאיסור לשאת את המתגיירת שנטען עליה הוא גם כשבוודאי זנו, וכן נפסק בשו"ע אה"ע יא, ו, ביאר בשו"ת אור שמח ב, לב, שזה דווקא כאשר זנו במקרה, אבל לא גזרו על מצב שבני הזוג חיים יחד והם אדוקים זה בזה. ובשו"ת רשב"ן (אה"ע לז) ביאר שכאשר הם עצמם מודים שחטאו, ורוצים לתקן את חטאם – אין איסור. כיוצא בזה כתב באפרקסתא דעניא (ח"ג יו"ד קצא), שבמקרה שאין קול ורינון מאחרים, "אלא רק ממה דהוא עצמו בא עִמה להתגייר, ואין כאן משום אחזוקי קול הראשון" – אין איסור.

ויש מבארים שגם לפי התוספתא, שהאיסור הוא גם כשידוע שבא עליה, זה דווקא כאשר רק מעטים יודעים שחטאו, ואזי כאשר יינשאו יתפרסם לכל שחטאו. אבל כאשר הדבר כבר ידוע לכל, אין יותר חשש לעז. וכ"כ רש"ק (טוטו"ד קמא רל); הרב משה אהרן קראוס (ירושת פליטה כו); הרב שלמה נתן קוטלר ('תבונה' פרנקפורט ב, כ).

והרב משה שמואל גלזנר חידש ב'חקור דבר', שהתוספתא כשיטת ר' נחמיה שגיור לשם אישות פסול. והואיל ואין הלכה כר' נחמיה, וגיור לשם אישות בדיעבד תקף, רש"י ביאר שה'לעז' הוא שיתפרסם שחטאו, ולכן אם כבר ידוע שחטאו – אין יותר חשש לעז. ולגבי מה שפסק השו"ע אה"ע יא, ו, שיש איסור 'נטען' גם בגוי שידוע שבא על בת ישראל, ביאר הרב גלזנר שזה דווקא בנוכרי שחטא עם יהודייה, שאז אם יחזור לסורו תישאר עגונה. אבל ביהודי שחטא עם נוכרית אין איסור. וכפי שלמדנו למעלה, לשאר המתירים משמע שגם בנוכרי שחטא עם יהודייה אין איסור. וכעין זה כתב הרב ליבס בשו"ת בית אב"י ח"א יו"ד צא, שבתוספתא חששו לשיטת ר' נחמיה, ולכן לא ישא שמא הגיור בטל. אבל אם נשא – לא יתגרשו, משום שיש צד שהגיור תקף, ומספק לא יוציא. אבל מכיוון שאין הלכה כר' נחמיה, יכול לשאתה לכתחילה. וכ"כ עוד פוסקים, שסתם תוספתא כרבי נחמיה: אורח לחיים (אה"ע כה, באחד התירוצים); תשורת ש"י (תניינא ג); הרב אלברג (בית נאמן, בנין ירושלים א).

ו – המקילים גם לפי רמב"ן ורשב"א

כפי שלמדנו לעיל (ב, ח), רבים סוברים שאם בני הזוג כבר חיו יחד, המניע לגיור נחשב לשם שמיים, ואם כן גם לרמב"ן ולרשב"א אין איסור 'נטען'. שכן חשש הלעז ב'נטען' הוא שהגיור לשם אישות, וכאן שהם כבר חיים יחד – אין חשש לעז.

וכן כתב הרב גוטמכר (אדרת אליהו יו"ד פה), שגם לדעת רמב"ן ורשב"א אפשר לגייר בנות זוג של יהודים כדי להשיאם, שהואיל והם נשואים בנישואין אזרחיים – אין הגיור לשם אישות, משום שזוגיותם מובטחת, וממילא אין לעז על הגיור שהוא לשם אישות. וכן בתשורת ש"י (תניינא ג') צירף סברה זו. וכ"כ הרב שמואל מטלון (עבודת השם אה"ע ד). וכ"כ צוף דבש (יו"ד נו); תעלומות לב (ג, כט); אבן ספיר (ח"ב עמ' קסט); הרב חיים סגל (אורח לחיים אה"ע כה); הרב אלברג (בית נאמן, בנין ירושלים א); הרב הניג (תפארת נפתלי יו"ד צו); הרב קראוס (ירושת פליטה כו); הרב פיינשטיין (אג"מ אה"ע א, כז); חבלים בנעימים (ג, עב); הרב צבי דב אייזנר (וילקט יוסף י, קנ); הרב יעקב מסקין (אבן יעקב חגיגה, שו"ת מד), ועוד.

עוד כתב בעניין זה הרב אריה ליב ברוידא (מצפה אריה תניינא יו"ד מא), שאיסור 'נטען' הוא רק לאחר שכבר התגיירה ומבקשים שישיאום, שאז אין חטא חמור כל כך שיחיו בלי נישואין. אבל אם אינה מוכנה להתגייר אם לא ישיאום אחר כך, בזה התיר הרמב"ם בתשובתו לגייר, כדי להצילו מחטא חמור שיישאר עִמה בגיותה (תשובת הרמב"ם תובא להלן ד, ג).

והרב נח סגל (עולת נח אה"ע ב) כתב שלפי הרבה ראשונים האיסור משום לזות שפתיים הוא עצה טובה, ולא איסור גמור.

ז – האם נישואין אזרחיים נחשבים במעמד של 'כנס – לא יוציא'

בתוספות (יומא פב, א-ב, 'מה') מבואר שלדעת ר"ת כאשר בת ישראל המירה דתה ונישאה לגוי, ואחר כך ביקשה לחזור בתשובה, וגם בן זוגה הגוי התגייר – מותר להם להינשא (ואילו לדעת ר"י אם חטאה עם הגוי בעודה נשואה ליהודי – אסורה לגוי גם אחר שיתגייר). ביאר החיד"א בשו"ת חיים שאל א, מט, שלדעת ר"ת בכך שהיו נשואים בעת המרתה, נחשב כ'כנס' שאינו צריך להוציא. וכן כתב בשו"ת ישא אי"ש אה"ע ז, לגבי נישואי תערובת, שהואיל והיו נשואים בנישואין אזרחיים, נחשב כמי שכבר היה נשוי עִמה, שעל כך אמרו במשנה (יבמות כד, ב): "ואם כנס – אין מוציאין מידו". וכ"כ עוד פוסקים רבים על פי החיד"א: הרב מרדכי בן ג'ו (שו"ת רמב"ג אה"ע יח); הרב יצחק אלמליח (שיח יצחק אה"ע סח); תשורת ש"י (תניינא ג); הרב שלום קוטנא ('וכתורה יעשה'); אבן יקרה (תניינא לט); הרב משה שמואל גלזנר (חקור דבר עמ' א); הרב אליהו פוסק (דברי חכמים וחידתם פ"ב, יג, ז); הרב מנחם פולק (חלק לוי יו"ד קי); שאילת משה (צה); שו"ת הרב אברהם פינגרהוט (יד); תבואות שמ"ש (יו"ד סו); הרב עובדיה יוסף (יבי"א ח"ח יו"ד כד).

ויש שהביאו סברה זו, שכיוון שנשואים בנישואין אזרחיים נחשב  כ'כנס' ש'לא יוציא', אך לא הזכירו את החיד"א או ר"ת. כ"כ הרב שלמה נתן קוטלר ('תבונה' פרנקפורט ב, כ); הרב שמואל ילוב (שלמי שמואל סי' ה); הרב שלום יצחק לויטן (שאילת משה צו).

ויש פוסקים שמשמע מדבריהם שגם בלא נישואין, מכיוון שהם בזוגיות ואדוקים יחד, על פי החיד"א הם נחשבים כ'כנס'. כך משמע מדברי הרב שמואל מטלון (עבודת השם אה"ע ד. וראו מנחת הח"ג ח"א יו"ד ה), וכך משמע קצת מפרחי כהונה (אה"ע י).

פוסקים נוספים הביאו את דברי ר"ת כראיה להתיר את איסור 'נטען', שאם ר"ת התיר במקרה שהבת המירה דתה ובעלה הגוי התגייר, מבלי לחשוש לדין 'נטען' – הרי שאין לזות שפתיים במקרים אלו (אך לא הזכירו את הסברה שמכיוון שכבר נשואים נחשב כ'כנס'). ומהם: ר"ש קלוגר (טוב טעם ודעת קמא רל); הרב שלמה זלמן ברודי (תל תלפיות י); הרב יששכר קאהן (בינת יששכר אה"ע טז); הרב אליהו קלצקין (דבר הלכה, מילואים לג); והרב לייבס (בית אב"י ח"א יו"ד צא).

מנגד, יש שלא החשיבו נישואים אזרחיים כ'כנס', ולכן אסרו עליהם להתחתן, ודחו את הראיה מדברי ר"ת. כ"כ הרב שמואל נהון (הובא בשו"ת רמב"ג אה"ע יט): "וכי מפני שפקרו טפי, והלכו אצל ערכאותיהם והשיאו אותם עון אשמה, נחשוב זה כנישואין בדינינו?!" וכ"כ לבושי מרדכי בקונטרס 'ישב מצרף' (עמ' פ'); ארץ צבי (תאומים, אה"ע ד); הרב רחמים נאהורי (רחמיך רבים יד). וכן כתב בית שערים (יו"ד שסא), שאפילו אם יש להם ילדים משותפים, לא נחשב כ'כנס'. והרב מנחם ריזיקוב (שערי שמים אה"ע ו) ביאר שמה שהתיר ר"ת הוא דווקא "באיש הבא לגייר, וצריך לימול", שהואיל "ויש בזה סכנות נפשות וצער וכאב, ואפילו הכי מקבל עליו בלב שלם", זה סימן שרצונו להתגייר בלב שלם. אך אין ללמוד מכך היתר לגייר ולהשיא בת זוג נוכרייה, אלא אם כן ברור שרצונה לשם שמיים. גם הרב עוזיאל (משפטי עוזיאל ח"א יו"ד יד), הסכים שנישואין אזרחיים אינם נחשבים כ'כנס', אלא שכדי להצילם מחטא הורה לגייר ולהשיא, כמבואר בפרק הבא.

ח – האם יש איסור כשהפרידה לא מוסרית

חידש הרב גלזנר ב'חקור דבר', שאיסור 'נטען' קיים רק כאשר היהודי נטען על הנוכרית, אבל לא כאשר בא עליה בוודאי. שכן אם היהודי התחייב להתחתן עם הנוכרייה, אין זה מוסרי שיפר לה את הבטחתו, ולכן אם היא מסכימה להתגייר – מצווה עליו לישאנה. וכן יש ללמוד מדין 'אשת יפת תואר', שאם ישראל "בא על נכרית, שפיתה אותה והבטיחה שישאנה, או שאנסה שלא בשעת מלחמה, הרי קל וחומר איכא דמחויב לישאנה אם תתרצה להתגייר. דאם במלחמה, שנעשית שבויה, אמרה התורה שלא ילחצנה במלחמה, על אחת כמה וכמה שלא בשעת מלחמה שאסור לעשות כן. ומצווה איכא לישא אותה אם תתגייר, ומכל שכן בהבטיחה לישאנה ועל ידי כן נתפתתה לו". ואם כן, "איך יכלו חכמינו ז"ל לאסור בבא על הנכרית שלא לישאנה בשביל לזות שפתים, במקום איסור תורה שלא תיבעל וילך לו".[5] כיוצא בזה כתב הרב צבי גוטמן (ארץ הצבי עמ' תעה, וכך סבר השואל שם, הרב משה שפיץ): "והסברא שמביא כבוד תורתו בפירוש הרשב"א נכונה היא, ויש לה בית אב בתוספות… אודות 'נטען על הפנויה', שאין להחמיר מלכנוס לכתחילה משום לזות שפתים. דאדרבה, מצוה לכונסה, משום דבאנוסה כתוב: 'ולו תהיה לאשה', לכן גם כאן, אדרבא – מכיון שידוע לבריות שהם דרים ביחד, ממילא יותר נכון שישאנה בהיתר ויכנוס לכתחילה".

מנגד, הרב זילברשטיין (ב'תל תלפיות' ט) חלק בתקיפות על סברת הרב גלזנר ללמוד מ'אשת יפת תואר' שמצווה ליהודי לגייר את אשתו הנוכרייה ולא לעוזבה כל זמן שהיא מסכימה להתגייר. וכתב: "ישתקע הדבר ולא יאמר", שכן דין 'אשת יפת תואר' אינו מבוסס על הטעם המוסרי שלא לפגוע באשה. והוסיף שהתחייבות היהודי לנוכרייה לחיות עִמה אינה נחשבת כלל, והפליג לטעון ש"הבטחת דברים לא שייך בנכרית", שכן כתבו בתוס' פסחים צא, א, 'לא', על פי הירושלמי, "שאין לבטוח על דבריהם, אשר פיהם דברי שוא, לכן גם בישראל לנכרית אין חייב לקיים דברו". וכך כתב בית שערים יו"ד שסב, ו, שאין ללמוד 'בניין אב' מדין אונס, שכן דינו חל רק על בתולה. וכן אין ללמוד מדין 'אשת יפת תואר', הואיל ואמרו חכמים שיוצאים ממנה בנים סוררים ומורים, ואיך אפשר לומר שמצווה לגייר נשים נוכריות ולשאתן. וכ"כ בברכת חיים (סי' כח) ובלבושי מרדכי אה"ע מב.

ט – סיכום

תקנו חכמים ש'הנטען על הנוכרית', גם אם התגיירה – לא ישא אותה לאשה, משום לזות שפתיים. ואם עברו ונישאו – אינם צריכים להתגרש (יבמות כד, ב). לרש"י ורוב הראשונים חשש לזות השפתיים הוא שמתוך שיתחתנו, יתחזק החשד שאכן חטאו לפני שהתגיירה. ולרמב"ן ורשב"א לזות השפתיים היא על גיורה, שיאמרו שאינו לשם שמיים אלא לשם נישואין. רבים סוברים שלפי שני הפירושים, מותר למי שחי בזוגיות עם נוכרייה לשאתה לאשה אחר גיורה, שכן אין חשש שיצא עליהם שם רע נוסף, אחַר שכבר כולם יודעים שחטאו. וכן אין לחשוש שיצא שם רע על גיורה, שהואיל והיא כבר נשואה לו, גיורה אינו לשם נישואין. ויש מוסיפים לטעון שהואיל והיו נשואים בנישואים אזרחיים, הרי הם נחשבים כזוג שכבר התחתן ואינו צריך להתגרש.

מנגד, יש סוברים שאסור להם להתחתן, כי בנישואיהם יזכירו לכל את חטאם, וגם על הגיור עצמו יצא שם רע שאינו לשם שמיים כראוי. ועדיין יש מקום לומר, שאף לדעתם אולי יש לגיירה ולהשיאם כהלכה למרות האיסור, כדי להציל את היהודי מהתבוללות. על כך בפרק הבא (על שאלת 'קבלת המצוות' והגדרתה ראו בפרק ז).

[1]. הראשונים שהזכרנו ככאלו שכך עולה מדבריהם, עסקו בשאלה אם גם 'נטען' על פנויה יהודייה אסור בנישואין עמה. הרי שלדעתם יסוד איסור 'נטען' הוא כדי שהנישואין לא יחזקו את הלעז שחטאו בזנות.

[2]. הוסיף באור שמח ב, לב, שכיוון שחשש הלעז שווה בין 'נטענת' ל'נטען', גם דינם שווה, וזאת למרות שיהודייה שנאנסה על ידי גוי אינה מחויבת להיהרג ולא לעבור, כי אין זה נחשב לה כגילוי עריות (רמב"ן, רמ"א יו"ד קנז, א).

[3]. ראו מנחת יחיאל ח"ג סג, א, שכתב שאיסור 'נטען' הוא גם משום קנס. וכ"כ ויאמר יצחק קנה, על פי הסברם של רשב"א וריטב"א בדעת רש"י.

[4]. הסבירו שהרשב"א לא ביאר כרש"י כי סבר שהשפחה בעת קנייתה צריכה לטבול ולקבל מצוות לרצונה, ואם לא רצתה בזה, ממילא עליה לטבול לקבלת מצוות בעת שחרורה. אולם לרש"י מעיקר הדין יכול האדון להטבילה לשם שפחה בעל כורחה, ולכן הלעז הוא על שחטאו. ואף אם ידוע שחטאו, בכך שיתחתנו יחזקו את הלעז ויזכרו אותו תמיד (אחיעזר ח"ג כו, א). (הרמב"ם כתב לעניין גיור שפחה שצריכה לטבול לרצונה, ואסור להשהותה יותר משנים עשר חודש בלא שתטבול לגיור בכניסתה לשפחות. אמנם היה אפשר להשהותה אם תקבל בפני בית דין להיות במעמד של 'גר תושב').

[5] כעין זה כתב רבי חיים פלאג'י (חיים ושלום אה"ע ב, קח), "שיתקן בהיתר כל מה שעשה באיסור". וכן כתב הרב אליהו פוסק (דברי חכמים וחידֹתם ב, יג), שאין להתעלם מבני לויה, וכפי שאמר ר' פנחס בן יאיר ביחס לגוי שליווה אותו.