פרשת לך לך – בתנועה מתמדת

דבר השם הראשון לאברהם

הדיבור הראשון לישראלי הראשון הינו 'לך-לך', ובדיבור זה טמונה כל השליחות של עם ישראל בעולם.

'בעל הטורים' מדגיש את חשיבות דיבור זה ומשווה האמירה של "ויאמר ה' אל אברם לך-לך" לאמירה האלוקית הראשונה "ויאמר אלוקים יהי אור", וזו לשונו: "פתח באמירה, בלשון שנברא בו העולם, שבעשרה מאמרות נברא העולם, וכולו לא נברא אלא בזכות אברהם. לכך כתיב עליו 'מאמר'".

וכפי שאמירת 'ויהי אור' היא הכיוון הכללי של העולם מבריאתו ועד עתה, שרצה הקב"ה להאיר לבני האדם ולהוסיף אור וטוב בעולם. כך גם יצירת עם ישראל היא היצירה שעל ידה העולם יזכה לקבל את כל הטובות ונפלאות, את כל האור האלוקי שיואר לעולם.

תפקידו של עם ישראל

לאור זאת עם ישראל חייב לפעול ללא הרף בכדי להביא את האור האלוקי האין סופי לעולם. ולכן, הנקודה היסודית שעולה מהאמירה הראשונה של ה' אל אברהם, 'לך לך', היא קריאה לאברהם להתחיל לנוע, לזוז, להתקדם. וזאת לעומת נח, שבזכותו העולם היה קיים עד להופעתו של אברהם אבינו. לעומת העולם כולו שנקראים 'בני נח', מופיע אברהם אבינו שאליו הקריאה האלוקית אומרת לא לנוח אלא לזוז.

תפקידנו הוא לקדם את העולם, זהו התפקיד הכללי שלנו וזהו התפקיד הפרטי של כל אחד ואחד מישראל, להיות בעליה מתמדת. וכדבריו הידועים של הגר"א ש"אם אין האדם עולה מעלה מעלה, על כורחו ירד מטה מטה". וכפי שכתב על כך רבי ישראל סלנטר:

"בכוחה של הציפור לעלות מעלה מעלה בתנאי שתניע את כנפיה ללא הרף. ברגע שתפסיק להניע את כנפיה הרי היא צונחת ונופלת. אם אין האדם עולה מעלה מעלה על כורחו הוא יורד מטה מטה".

טובת ישראל ככלי לתיקון עולם

אבל גם יש כאן דגש נוסף. 'לך..לך'. מחד ההליכה היא ציווי אלוקי, (שלא מתחיל מרצונו של האדם). ומנגד יש כאן הדגשה שההליכה היא 'בשבילך, לטובתך, להנאתך'. וכפי שדורשים בחסידות 'לך-לך'- לך אל עצמיותך, אל פנימיותך, אל נשמתך, אל הכוחות הטמונים בך.

תפקידו של עם ישראל הוא לגלות את הכוחות האלוקיים שטמונים בו. האור והטוב- שתפקידם של ישראל להביא אותם לעולם- הוא מתוך פיתוחם וגידולם של ישראל. וכפי שמופיע אח"כ גם בפשט הפסוקים "ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה"- כלומר, מתוך שאעשך לגוי גדול ומבורך, שיגדל שמו בכל העולם, תזכה להיות ברכה ולהאיר לכל העולם.

ולכן כל מי שרוצה גדולה בעולם הזה צריך לסייע ולקדם את ישראל. וכל מי שלא עושה זאת ממילא חוסם בידיו ובמעשיו את השפע ואת הטוב מלבוא אליו. כפי שאומר הפסוק הבא "ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה".

היכולת להתקדם כל הזמן מתוך הרצונות הגדולים והנפלאים שטמונים בתוכנו, זוהי תכונתם של ישראל.

סבא נח לעומת אברהם אבינו

כאן המקום להעיר שבדרך כלל בכל הדרשות על נח נוהגים לומר שנח הוא 'צדיק בפרווה', כלומר, צדיק שדואג לחמם את עצמו ולא צדיק שמדליק תנור ומחמם את העולם כולו. אבל לכאורה יש להקשות על כך , שהרי עם כל הכבוד לכל הדרשנים אילולא נח סביר להניח שגם הם לא היו קיימים, שהרי נוח הציל את כל העולם כולו בתיבתו וגמל בכך חסד עם כל העולם כולו.

ולכן נראה לעניות דעתי להסביר שאכן נח הציל את העולם כולו, אבל הוא עשה זאת רק מפני ורק לאחר שהקב"ה ציווהו על כך. ואמנם נכון שאחר שהקב"ה ציווהו לעשות את התיבה, הוא עשה את הציווי במסירות, באהבה ובשמחה, אך יחד עם זאת צריך לשים לב שנח לא יזם את המהלך בעצמו.

לעומתו, אברהם אבינו הוא מעיין נובע שכל הזמן מתגבר ומתחדש. אף אחד לא ציווה את אברהם אבינו לעשות את הנפש בחרן, אבל אברהם עושה זאת. וזאת מפני שכיוון שהוא מלא בטוב הרי שהוא לא יכול שלא להיטיב לאחרים.

וזהו היסוד של אמירת 'לך-לך'- אומר הקב"ה לאברהם שיאמין ברצונות הטובים שלו וילך אתם.

יהי רצון שנזכה להיות בהתקדמות מתמדת ולהוציא מתוכנו את כל השאיפות, הרצונות והחלומות הטובים הגנוזים בנו ולחיות בשלמות את חיי העולם שנטע בתוכנו.