במרכז פרשתנו מופיעות ההכנות האחרונות לקראת יציאת בני ישראל למסעם במדבר. הדבר מתחיל בכך שהקב"ה מלמד את משה להבין את הסימנים של הענן, "ולפי העלות הענן מעל האהל ואחרי כן יסעו בני ישראל, ובמקום אשר ישכן שם הענן שם יחנו בני ישראל…". אחר כך מצווה הקב"ה את משה בדבר האופן בו יודיעו הודעות לעדת ישראל- כל פרשיית החצוצרות. לאחר מכן מופיע כל סדר מסע הדגלים, ולבסוף, מופיעה בקשת משה ליתרו להצטרף לעם ישראל במסעו, "ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם, לכה איתנו והטבנו לך כי ה' דיבר טוב על ישראל".
כבר בבקשתו של משה אנו מוצאים את המניעים הפנימיים לבקשה זו. יתרו מכונה בבקשה "חובב בן רעואל", וכפי שמציין רש"י גם יתרו עצמו מכונה רעואל, וכפי שאומרת התורה כאשר בנות יתרו פוגשות לראשונה את משה כשזה עוזר להן להשקות את צאנן ועל כן חוזרות הבנות מוקדם לביתם, "ותאבונה אל רעואל אביהן".
וחז"ל מלמדים אותנו שיתרו נקרא חובב על שם שחיבב את התורה, ונקרא רעואל על שם שנעשה רע (חבר) לאל. כלומר, השם חובב בן רעואל מלמד על חיבוב התורה מתוך קרבה לריבונו של עולם.
מאידך משה מדגיש שחובב בן רעואל הינו מדייני- גוי. ונראה שרצה משה שדווקא יתרו שהיה כומר לעבודה זרה ולא הניח עבודה זרה בכל העולם שלא עבדה (כדברי חז"ל), כשע"פ המדרש שמואל "אמר רבי יהודה בר סימון מוכתב הי' יתרו מאסרטיא [=צבא] של עמלק, וכיון שנפל בא ונתגייר, הדא הוא דכתיב וישמע יתרו כהן מדין"- כלומר יתרו היה שייך לכוחות המתנגדים ביותר לעם ישראל, צבאו של עמלק, והיה גם שותף להחלטת פרעה ועמלק לכלות את ישראל, כדברי המדרש (שמות רבה) "עמלק ויתרו היו בעצה עם פרעה, כשראה יתרו שאבד הקב"ה את עמלק מן העוה"ז ומן העוה"ב ת(ו)הא ועשה תשובה, שכן כתיב למעלה כי מחה אמחה את זכר עמלק ואח"כ וישמע יתרו, אמר אין לי לילך אלא אצל אלוה של ישראל", ואין ספק כי הישארותו של אדם שעשה את תהליך כה משמעותי מהתנגדות חריפה לעם ישראל עד היותו מחבב את התורה מתוך אהבת ה', שדבר זה מהווה מודל ודוגמא, חיזוק ותמיכה לעם ישראל להמשיך לעבוד את ה', להוקיר את התורה ולהבין את גודל הזכות שזכו בה.
וכפי שכותב הזוהר (על פי תרגום אוצר אישי התנ"ך) "כיוון שבא יתרו, שהיה כומר עליון על כל העבודות זרות, ואמר 'עתה ידעתי כי גדול ה", מיד התגבר והשתלט כבודו של הקב"ה על הכל, וכיוון שהוא עבד להקב"ה מיד כולם התרחקו מהעבודה זרה שלהם והבינו שאין בה ממש, ואז נתקדש שמו הקדוש של הקב"ה בכל העולם".
ובכדי לשכנע את יתרו ללכת עימהם, מבטיח לו משה הטבות רבות ואומר לו שעם ישראל בדרכו לארץ ישראל, וכפי שכותב רש"י "מיד עד ג' ימים אנו נכנסים לארץ" וממילא, כיוון שיזכו בארץ ישראל, ארץ זבת חלב ודבש, יהיה בכוחם להטיב לך הטבות רבות. אבל יתרו מסרב ואומר "לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך".
בפשט הדברים יתרו רוצה לחזור למקומו כפי שכל אדם לחזור למקום אותו הוא מכיר כיוון ששם מכירים אותו ושם הוא מכיר את כללי ההתנהגות, את הנורמות החברתיות, את ה'ניואנסים' הנימוסיים וכו'. ורש"י כותב על פי המדרש שסיבת הסירוב היא "אם בשביל נכסיי אם בשביל משפחתי".
ולכאורה אחרי מה שאמרנו על גדולתו של יתרו לא כל כך מובן רצונו לשוב אל ארצו ומולדתו, שכן יתרו מחבב את התורה, אוהב את הקב"ה ולכאורה רצונו צריך היה להיות ללכת עם העם הנבחר לארץ הנבחרת, לזכות לתורה באופן יותר שלם ולזכות לקרבת ה' באופן הנעלה ביותר בארץ אשר "עיני ה' אלוקיך בה". ולכאורה רצונו של יתרו לחזור בשל נוחות, וכל שכן בשביל נכסים, תמוהה, ופרט כשגם חלק ממשפחתו נמצאת עם עם ישראל, כפי שמדגיש הפסוק באומרו שיתרו הוא "חותן משה".
ולכן נראה לבאר שיתרו רוצה להפיץ את האמונה בה' אלוקי ישראל בעולם, ולכן הוא רוצה לחזור אל מקומו ואל משפחתו שלא זכתה להצטרף לעם ישראל, בכדי ללמדם את מה שלמד הוא. וכך גם ניתן לפרש את רצונו לחזור לנכסיו- הוא רוצה לנצל את עושרו בכדי להפיץ את הבשורה האלוקית, הוא רוצה שכספו ישמש לשרת את האידיאלים האלוקיים, ולא שישאר עקר ללא משמעות ותוכן.
כלומר יתרו, לגדולתו, מוכן לוותר על התעלותו האישית (למרות אהבתו העצומה את התורה ואת הקב"ה) בכדי להועיל, בכדי לתרום ולתת. הרגשתו המובנת היא שבהשארותו עם עם ישראל לא יתרום ויתן כפי שיוכל במקום אחר שהרי במקום בו נמצאים משה ואהרן תרומתו לא תהיה משמעותית- "שרגא בטיהרא מאי אהני לן" (נר בצהריים, מה מועיל לנו?!).
משה מבין שזהו הדבר שמפריע ליתרו ואומר לו "אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותנו במדבר והיית לנו לעיניים", כלומר, משה מדגיש את תרומתו המיוחדת של יתרו כמי שבא מבחוץ ורואה ומתפעל מדברים שהנמצאים 'בפנים' לא רואים ולא מתפעלים מהם, שהרי לעיתים אין בעל הנס מכיר בניסו.
ולכן אומר משה כביכול ליתרו 'אתה תהיה לנו לעיניים- אתה שכבר ראית מה שאנחנו לא ראינו, אתה שאמרת "ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה, אשר הציל את העם מתחת יד מצרים", וחז"ל אומרים שהיה הראשון לברך את הקב"ה, 'אתה שהבנת שצריך לסדר את ההנהגה בישראל באופן מדורג- אתה יכול להמשיך ולתרום, להמשיך ולתת ותרומתך תהיה משמעותית'.
דהיינו, יש כאן אמירה משולשת (על פי ג' הפירושים שמביא רש"י במקום):
- הדגשה של התרומה העצומה שהייתה ליתרו בעבר, שמבטאת ומוכיחה את היכולת שלו לתרום אפילו במקומם של משה ואהרון.
- לשון עתיד, 'על כל דבר ודבר שיתעלם מענינו תהיה מאיר ענינו'- כלומר, הדגשת התרומה העתידית שתהיה מהישארותו.
- הגדשת האהבה העצומה שיש אל יתרו "שתהה חביב עלינו כגלגל ענינו"- דבר שמבטיח שרעיונותיו ועצותיו של יתרו יהיו בעלי ערך, התייחסות רצינית ואפשרות השפעה אמתית.
משה חוזר גם על הבטחת ההטבות שיתכן כי מבטאות שתועלתו של יתרו לא תהיה רק במדבר אלא גם לאחר הכניסה לארץ הוא יקבל חלק ונחלה ויהיה שייך למהלך גאולת עם ישראל.
מפשט הפסוקים נראה שיתרו קיבל את דברי משה ונשאר עם עם ישראל, כפי שאנו מוצאים בהמשך התנ"ך שבני יתרו נמצאים בארץ ישראל.
מפרשיה חשובה זו אנו לומדים שכל אדם צריך לחפש היכן המקום בו יוכל לתרום בצורה הטובה ביותר ומהו הדבר שביכולתו לעשות כדי לתת את הנתינה המשובחת והאיכותית ביותר. זהו המניע המשמעותי ביותר לבחירת מקום המגורים, המקצוע ואפילו בחירת בת הזוג- כפי שמקובלנו מהרב שליט"א [=הרב אליעזר מלמד] ששאלה חשובה ביותר בבחירת בת זוג היא, האם אתה חושב שאתה יכול לשמח אותה?
יהי רצון שנזכה לפתח בתוכנו את הרצון לתת ושכל אחד ואחד ימצא את המקום והתחום בו הוא יכול לתרום את התרומה הגדולה והחשובה ביותר.
