בפרשת השבוע שלנו מופיע פעמיים איסור הונאה:
וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו:
בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ, לְפִי רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת הוּא מֹכֵר לָךְ:
וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח, וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ.
כשאנו מתבוננים בפסוקים אנו רואים באופן ברור שהתורה דואגת הן למוכר והן לקונה, לכן שוב ושוב היא מזכירה את שני הצדדים, 'וכי תמכרו' 'או קנה', 'תקנה', 'ימכר'.
התורה מלמדת אותנו משפט צדק שדואג לכל הצדדים במסחר, הן לקונה והן למוכר, והתוצאה הברוכה של מסחר ישר ותקין היא חוסן בטחוני וחוסן כלכלי, את הברכה האמורה בתורה ניתן תמיד לבאר בשני אופנים אופן ניסי ואופן טבעי, ובאמת, אין סתירה כי הקב"ה הוא שיצר את חוקי הטבע והעולם, וממילא כשעושים את דבר ה', יש ברכה כי זה מתאים לחוקים האלוקים שעומדים ביסוד העולם.
כאשר יש מסחר תקין, יש אחווה, יש דאגה הדדית אחד לשני, אף אחד לא רוצה להרוויח על חשבון חברו, ברגע שיש אחדות ואחווה, הדבר תורם לחוסן של החברה, ומגיע לידי ביטוי גם ברמה הביטחונית.
מחקרים רבים הראו שאחד הדברים שהכי פוגעים בכלכלה הוא חוסר יושר ושחיתות, אנשים לא רוצים להשקיע ולהתאמץ אם יש חשש כבד שמאמציהם לא יניבו פירות בשל שחיתות ומרמה.
ההשפעה של היושר והצדק איננה נקודתית אלא השפעה לאומית כללית.
על פי דברנו ניתן להבין את דרשת חז"ל, שעל פניו נראית תמוהה, כשאנו קוראים את פשט הפסוקים ההונאה הכתובה כאן מובנת מאד, כפי שמסביר רש"י, כשאדם מוכר שדה, הוא לא מוכר אותה לצמיתות, אלא עד היובל, ולכן כדי לחשב את שוויה, מחשבים כמה שנים נותרו ליובל, כמה יבול מפיקה השדה לשנה וזה פחות או יותר שוויה, והאזהרה היא לא למכור את השדה ללא החישוב המדויק.
אך חז"ל בכדי להסביר את הכפילות של איסור ההונאה המופיע בפסוקים כותבים:
'וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ' – זו הונאת דברים. יכול זה הונאת ממון? כשהוא אומר: 'וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ, אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו' – הרי אונאת ממון אמורה, הא מה אני מקיים 'וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ'? הרי הונאת דברים.
ולכאורה מה הקשר להונאת דברים, שעניינה להעליב ולפגוע באדם, לכל הפסוקים האמורים כאן?
הנצי"ב בפירושו העמק דבר, ענה על כך תשובה פשוטה:
ובאשר שמצוי הוא במשא ומתן להתקצף ולאנות את חברו בדברים, משום הכי סמך אזהרה זו לכאן…
אך לאור דברינו, ניתן לומר יותר מכך, אנו מדברים על בניית החוסן החברתי הלאומי, וממילא כהמשך לאיסור ההונאה הכלכלית, מופיע איסור הונאת דברים, שעניינו לא לפגוע ולהעליב, כי גם זה חלק מהחוסן החברתי.
אלא שיש לשאול, מה יכול לאדם להתגבר על יצר תאוות הממון שהוא ללא כל ספק אחד היצרים החזקים באדם?
הרש"ר הירש עונה, אחרי שלמדנו במצוות השמיטה והיובל שהארץ וכל אשר בה היא של הקב"ה: 'כי לי כל הארץ', אנו מבינים שהקב"ה הוא '…מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם', וממילא צריך האדם לדעת:
עין ה' צופיה בכל חיי הבריות זה עם זה. כי אין ה' יושב רק במקדש, אלא הוא שוכן בקרב העם ומברך את משאו ואת מתנו, אך אין ברכת ה' שורה אלא אם כן המשא והמתן של הכל עם הכל מצמיח ישועה לכל.
הברכה תלויה בכך שאין אחד מאנה ומצער את חברו, שאין אחד מנצל את המעמד שזכה בו כדי לקפח את חברו. כי אין הברכה שורה אלא אם כן אמת כל האמיתות מתגשמת בחיי כל אדם וכל העם – 'כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם'.
רצון ה' הוא שהמסחר יביא ברכה לכולם ולא שיתעשר על חשבון חברו, גם את המעמד החברתי ואת הכבוד, לא תשיג ע"י ביזוי החבר, אלא דווקא על ידי אהבה ואחווה, על ידי נתינת כבוד לחברך.
כדי לבנות חברה בריאה צריכים שכל אדם ירגיש שמעריכים אותו, ומכבדים אותו, ולא מחפשים את חסרונותיו כדי לפגוע ולהעליב, ולא רומסים את כבודו, על ידי שקר ורמאות, על ידי מילים פוגעות ופוצעות, שכידוע, יכולות לפגוע לעיתים הרבה יותר מפגיעה כלכלית, כפי שכתבו חז"ל בחומרה רבה על הונאת דברים, שחמורה יותר מהונאת ממון.
וכמו שמזהיר ספר החינוך:
וראוי להיזהר שאפילו ברמז דבריו לא יהיה נשמע חירוף לבני אדם, כי התורה הקפידה הרבה באונאת הדברים, לפי שהוא דבר קשה מאד ללב הבריות. והרבה מבני אדם יקפידו עליהן יותר מן הממון…לא יהיה באפשר לכתוב פרט כל הדברים שיש בהן צער לבריות, אבל כל אחד צריך להיזהר כפי מה שיראה, כי ה' ברוך הוא, הוא יודע כל פסיעותיו וכל רמיזותיו, כי האדם יראה לעיניים והוא יראה ללבב…
אנו נמצאים בימים של מלחמה, ימים שבהם כולנו משתוקקים לחיבור ואחווה, שהרב מנחם קלמנזון, גיבור ישראל, דיבר בדם ליבו, על האחווה, כל עם ישראל זעק איתו, ואמר: 'את אחיי אנוכי מבקש'.
כולנו, מבינים שזה הכוח הגדול והמשמעותי ביותר, שבו נוכל בטווח הארוך לנצח, והאחווה מגיעה דרך הרבה מעשים קטנים יום יומיים, לא דרך סיסמאות, לבניית חברה עם אחווה אנו צריכים לדאוג שכל אחד ואחד ירגיש שהוא מקבל את מקומו ואת מעמדו, שהוא מרוויח ומצליח, ומתוך המעשים הקטנים האלה נבנה אחווה ואחדות ונזכה לשבת בטח בארצנו.
