התורה מקדימה לאיסורי עריות, הקדמה יסודית:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי ה' אֱלֹוקיכֶם. כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ. אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלוֹקיכֶם. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה'
התורה מזהירה אותנו לא לעשות כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען, מהם המעשים של ארץ מצרים וארץ כנען, שאנו צריכים להיזהר לא לעשותם?
רש" מסביר:
כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם – מַגִּיד שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם שֶׁל מִצְרִיִּים וְשֶׁל כְּנַעֲנִיִּים מְקֻלְקָלִים מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁיָּשְׁבוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל מְקֻלְקָל מִן הַכֹּל….
מהו היו מעשיהם של המצרים והכנענים?
הרמב"ן לומד זאת על פי ההקשר:
'וכמעשה ארץ כנען' – על העריות שהיו הכנענים בהם רעים וחטאים…ועל דעת רבותינו בתורת כהנים היו גם המצרים שטופים בזימה בכל העריות ובזכור ובבהמה…
מדוע הקב"ה מביא את עם ישראל לעמים המקולקלים ביותר? כי כגודל הקלקול, גודל היצר, גודל כוחות החיים, וממילא כגודל עוצמות החיים כך גודל היכולת לקחת את הכוחות האלה ולקדש ולרומם את המציאות.
הכלי יקר הולך בדרך אחרת לגמרי:
והכתוב מאשים את ישראל על אשר בקשו ליישב ישיבה של קבע במצרים…וכל זה עשו בעבור שהיו אדוקים בגלולי מצרים…ועל זה נאמר כאן כמעשה ארץ מצרים כאותו מעשה שעשיתם בארץ מצרים ומהו המעשה הרע אשר עשיתם אשר ישבתם בה שבקשתם בה ישיבה של קבע מצד שחשקה נפשכם בגילוליהם ובשיקוציהם נפשם חפצה, לא תעשו עוד כאלה לבקש ישיבה של קבע בין עם סורר ההולכים בדרך לא טוב פן תלמדו ממעשיהם כי כן קרה לכם במצרים.
וכמעשה ארץ כנען, היינו שהוא מאשים את ישראל על שמאסו בארץ הקדושה אשר הייתה חביבה על האבות והמה מאסו בה עד אשר הוצרך הקב"ה להביאם שמה בעל כרחם שלא בטובתם…
הכלי יקר מפנה את תשומת ליבנו לתופעה שיש להתבונן בה, יש שתי בעיות שמקשות עלינו להתקדם ולהשתנות.
הדבר האחד, קל לנו להיות במקום שהוא נוח, ללא מאמץ, אפילו שהוא מקום מקולקל ונמוך, לאדם יש נטייה לבחור בדרך הקלה והפשוטה, לחברה יש נטייה לבחור במכנה המשותף הנמוך, עם ישראל רצו להישאר במצרים, כי להיות במציאות המצרית, זה ללא מחויבות, ללא אחריות וללא מאמץ נפשי ומוסרי.
הדבר השני, קשה לנו לשנות את המקום שלנו, כל אחד מתרגל ומתחבר למקומו, וגם אם יש מקום יותר טוב קשה לנו להתקדם אליו, כי אנו מקובעים במקומנו.
כנגד זה אומרת התורה, צא מהמקום הנמוך, ועלה למקום הטוב, למקום המתאים לישראל.
לצערנו אנו חווינו את זה השנה, עד שהקב"ה לא הכריח אותנו לא יצאנו למלחמה באויבינו מבקשי נפשנו.
כי קשה לשנות, קשה לזוז, יותר קל להישאר במקום ללא שינוי וללא תזוזה.
אבל אנו נדרשים לעלות.
יהי רצון שנזכה לעלות מעלה מעלה – ונזכור את דברי הגר"א: אם אין האדם עולה מעלה מעלה על כורחו יורד מטה מטה!