בתחילת הפרשה שלנו משה רבנו מקהיל את עם ישראל:
וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם.
מדוע מקהיל משה רבנו את עם ישראל?
המדרש עונה כמה תשובות, תשובה אחת:
ויקהל משה. הוצרכה פרשה זו להיות בקהלה להקהילם ולהזהירם על השבת, כי יותר מן השבת אין חומרא לא מועדים ולא דבר אחר.
אך קשה, הציווי על השבת הופיע כבר במקומות רבים, מדוע דווקא בפעם זו הוצרך 'ויקהל'?
אך ישנה תשובה שנייה במדרש:
ויקהל משה…אשריהם הצדיקים שיודעים לעשות פשרה בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך אמר משה רבינו עליו השלום 'ויקהל', תבוא 'ועשו לי מקדש', ותכפר על מעשה העגל, שנאמר בו 'קום עשה לנו אלהים'.
ותבוא קהלת משה רבינו, שנאמר 'ויקהל משה את כל עדת…', ותכפר על קהלת אהרן, דכתיב: 'ויקהל העם על אהרן'
תבוא אמירת משה רבינו שנאמר 'ויאמר אליהם משה', ויכפר על אמירת אהרן, שנאמר 'ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים'
תבוא אמירת 'זה הדבר', ותכפר על אמירת כי 'זה משה האיש'
תבוא 'אלה הדברים', ותכפר על אמירת 'אלה אלהיך ישראל'
תבוא נתינת הזהב התנופה, ותכפר על נתינת זהב העגל.
במילים אחרות אומר המדרש, פרשת ויקהל היא תיקון לחטא העגל, בכמה וכמה צדדים וננסה לבארם.
הדבר הראשון הוא שעם ישראל רוצה לעשות פעולות להשראת השכינה בעולם, חטא העגל היה פעולה לא מכוונת, פעולה ללא הציווי האלוקי, ולכן הייתה חטא חמור, אבל הרצון הבסיסי, לפעול להשראת השכינה בעולם הוא טוב, לכן ככפרה על עשיית העגל, עושים מקדש.
הדבר השני הוא החיבור של ישראל, אין דבר גדול ויקר מאחדותם של ישראל, אך מובן שהאחדות הזאת צריכה להיות מכוונת לשם שמיים, מכוונת לקידוש ה', ולכן התיקון להיקהלות לעשיית העגל יש היקהלות לבניין המקדש.
הדבר השלישי, כוח הדיבר הוא כוח אדיר, אך יש אמירות בונות ויש אמירות מחריבות, כתיקון על האמירה המחריבה 'קום עשה לנו אלוהים!', מופיעה האמירה של משה רבנו שמצווה על שמירת השבת.
הדבר הרביעי, עם ישראל רצה גילוי ממשי של השכינה בעולם, המילה 'זה', רומזת על משהו ממשי ומוחשי, ולכן כשמשה איננו עם ישראל טועה ונכשל, וכעת יש ציווי לעשיית בית ה', משכן להשראת השכינה בעולם.
הדבר החמישי, לזכור שרק ההליכה המדוייקת אחרי הציווי האלוקי תביא להשראת השכינה, 'אלה הדברים' – לעומת 'אלה אלוהיך'
הדבר השישי, עם ישראל הוא עם מלא נתינת וחסד, רק שצריך לכוון לאן לתת.
גם הרמב"ן בפירושו כותב:
ויתכן שהיה זה ביום מחרת רדתו, ואמר לכולם ענין המשכן אשר נצטווה בו מתחלה קודם שבור הלוחות, כי כיון שנתרצה להם הקב"ה ונתן לו הלוחות שניות וכרת עמו ברית חדשה שילך השם בקרבם הנה חזרו לקדמותם ולאהבת כלולותם, ובידוע שתהיה שכינתו בתוכם כעניין שצווהו תחלה כמו שאמר: 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', ולכן צווה אותם משה עתה בכל מה שנצטווה מתחלה.
משה רבנו יורד מהר סיני בפעם השנייה ובפיו הבשורה המופלאה, השכינה תחזור לעם ישראל, לכן הוא מקהיל את עם ישראל, ואומר להם עוון העגל נמחה, הקב"ה ישרה שכינתו בתוכנו, אך כדי שתהיה השראת השכינה צריך להקהל.
ואכן את הביטוי 'הקהל' מוצאים אנו בשני מקומות נוספים בתורה. ביחס למעמד הר סיני:
וַיִּתֵּן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱ-לֹהִים וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל.
ובמצוות הקהל:
וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אלֹוקיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם. הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹוקֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.
כל פעם שיש השארת שכינה בישראל, צריך היקהלות, כי השראת השכינה תלויה בחיבור ואחדות ישראל.
אנו לקראת חג הפורים הישועה בו הגיעה ע"י הכינוס והאחדות, ולכן כל המצוות בו עוסקות בחיבור ואחדות.
כדברי הנתיבות שלום:
והנה חז"ל תקנו ב' מועדות, פורים וחנוכה, שיאירו לישראל באורם את כל חשכת הגלות הארוכה. וראוי לבאר החילוקים בין פורים לחנוכה. בפורים יש כמה מצוות מיוחדות, מקרא מגילה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים, והעולה על כולנה מה שאמרו חז"ל: חייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, שבפורים צריכים להיות בשמחה מופלגת כזו שלא מצינו דוגמתה בכל הימים טובים ואפילו בזמן שמחתנו שאין בהם מצוה להיות שמחים כל כך עד דלא ידע. ואילו בחנוכה אין את כל העניינים הנזכרים. ואם אמנם בפורים הייתה גזירה להשמיד את כל היהודים מה שאין כן בחנוכה שהיו גזירות רוחניות, אך הרי לכאורה אצל עם ישראל השמדה רוחנית יותר גרועה מהשמדת הגופים, ואין לך השמדה יותר גדולה מאשר להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך וכתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל. ואם כן ישועה רוחנית היא יותר גדולה, ומדוע נאמרו כל אלו העניינים של שמחה דווקא בפורים. ויש לבאר העניין שאור הפורים הוא למעלה מכל השגה. כאשר מצינו שדבר הגזרה כבר נכתב ונחתם בטבעת המלך אשר אין להשיב… שבכל מקום שנאמר במגילה המלך הכוונה למלכו של עולם, הקב"ה כביכול חתם בטבעת המלך להשמיד את כל היהודים, וכזו גזרה שנחתמה בטבעת המלך מעולם לא הייתה. ולכן אמרה אסתר לך כנוס את כל היהודים וצומו עלי, כי זו גזרה שאין בכחם של יחידים לשנותה כי אם ע"י שתכנוס את כל היהודים. בחנוכה הייתה גזרה ככל הגזרות שלא נחתמה בטבעת המלך ויכולים עוד לבטלה. משום כך לא נצרכו חשמונאי ובניו לכנוס את כל היהודים, אלא יצאו יחידים למלחמה ששיתפו בה את כל כלל ישראל וניצחו במלחמה. מה שאין כן בימי מרדכי ואסתר נחתמה הגזרה בטבעת המלך, וכדי לשנותה נזקקו לכח של למעלה מן הטבע, וכח זה ישנו בכלל ישראל שיכולים בכח הכלל לשנות אפילו גזרה שנחתמה בטבעת המלך .
הכוח המיוחד המתגלה בפורים הוא כוח האחדות והחיבור.
יהי רצון שבימים אלה תעלה תפילתנו לקב"ה, ויחד ננצח!
