השבוע בערב שבת, ביום שישי, אנו חוגגים בשמחה גדולה את יום ירושלים, במלחמת ששת הימים התקיים בנו באופן ממשי הפסוק:
"כי רגע באפו, חיים ברצונו, בערב ילין בכי ולבוקר רינה"
כפי שמסביר המלב"ים:
'כי רגע באפו' – שזמן האף לא נמשך הרבה רק רגע, וזאת שנית שגם בעת האף 'חיים ברצונו' – היה רצונו שאחיה, שלא היה האף כדי להמיתני רק כדי שעל ידו ימחול עוונותיי על ידי הייסורים וישוב יחייני, עד שקצב את הזמן שרק 'בערב ילין בכי', 'ולבוקר' יבא 'רנה' שהיה זמנם רק מערב עד בוקר.
ממש לפני המלחמה בייחוד מיום העצמאות, עת נכנסו הכוחות המצריים לחצי האי סיני, אחז פחד ויראה גדולה אפפה את כל יושבי ארץ ישראל ואת כל יהודי העולם, אך הפחד הנורא לא שיתק, אלא המשיך חיים ברצון ה', חיים שהולידו תושייה ויוזמה, אומץ והעזה, הפחד הוליד את 'מבצע מוקד', המבצע ששינה את פני ההיסטוריה, שהפך את הקערה על פיה, והביא יחד עם גבורת לוחמינו בכל מקום ומקום, יחד עם מסירות הנפש המדהימה, את הניצחון הגדול.
המהפך האדיר שחווינו הבליט שני דברים, שהם דבר אחד.
הדבר הראשון, עם ישראל ניצח ללא עזרת אומות העולם, כאשר הוקמה מדינת ישראל בתש"ח, היא הוקמה בסיוע מסוים של אומות העולם, שניסו לכפר על עמידתם מנגד בתקופה הנוראה של השואה, הסיוע שקיבלנו מן האומות יצר עימות ביננו לבינם בשאלה לזכות מי נזקפת הקמת המדינה, עימות שפגע בעצמאותינו.
במלחמת ששת הימים לא היה לאיש ספק, שהנצחון הושג בכוחו של עם ישראל, לא הייתה מדינה שהסכימה לסייע, כל המדינות, ובראשם ארה"ב הפרו את ההסכמים והערבויות עליהם חתמו, אחרי מבצע קדש, ועל כך מאירה לנו באור חדש נבואת ישעיהו:
פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי…וְאַבִּיט וְאֵין עֹזֵר וְאֶשְׁתּוֹמֵם וְאֵין סוֹמֵךְ וַתּוֹשַׁע לִי זְרֹעִי וַחֲמָתִי הִיא סְמָכָתְנִי…חַסְדֵי ה' אַזְכִּיר תְּהִלֹּת ה' כְּעַל כֹּל אֲשֶׁר גְּמָלָנוּ ה' וְרַב טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר גְּמָלָם כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָיו.
כאן אולי המקום להזכיר את הדברים הנפלאים של הרב נריה, ששאל מדוע לא זיכנו ה' בתש"ח לשוב לירושלים, אז התשובה הראשונה היא שירושלים צריכה להגיע מכוחם של ישראל בלבד, אבל הרב נריה הוסיף עוד תשובה, בתש"ח, עוד לא היה צבא ההגנה המאוחד לישראל, היו תנועות שונות, ההגנה, הלח"י והאצ"ל, וממילא אם היו כובשים את ירושלים היה דיון מי כבש את ירושלים, והרי ירושלים היא מעל ומעבר לזה, ירושלים לא נתחלקה לשבטים, לכן המתין הקב"ה עם כיבוש ירושלים עד שצה"ל ששייך לאומה כולה יקום ואז ירושלים משוחררת על ידינו.
ואם נוסיף לדבריו הנפלאים, אפשר לומר שמה שהביא את הנס הגדול של ניצחון עם ישראל על אוייביו במלחמת ששת הימים, הוא הרצון העז שלנו להתאחד ולהתלכד. רצון שהתבטא בכך שהוקמה לראשונה בתולדות המדינה, ממשלת אחדות לאומית. למרות שכל המעצמות הזהירו את ישראל באזהרה חמורה לבל תצא למלחמה, יצאנו למלחמה, וניצחנו כשאנו מאוחדים ומלוכדים.
ובאמת גם בתנ"ך אנו רואים שרק בתקופת דוד, שיש מלך, מלך שמאחד ומגבש את כל האומה ירושלים נכבשת על ידו.
יְרוּשָׁלִַים הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו, שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה'
רק שכל שבטי ישראל מחוברים אפשר להגיע לירושלים.
הדבר השני, ראו את יד ה', בשחרור ירושלים, ממש ראו את יד ה', הרי אנו התחננו למלך ירדן שלא יצטרף למלחמה, אנו לא תכננו ולא רצינו, אבל ה' רצה, לא היו מפות, לא היו תוכניות מטכ"ל, והקב"ה הביא אותנו לירושלים
אבל גם במבצע המרכזי מבצע מוקד, ראינו את יד ה' גלויה ומופלאה.
למרות כושרם, מסירותם וגבורתם של הטייסים ואנשי חיל האויר, הם לא היו יכולים להצליח במבצע 'מוקד' להשמדת חילות האויר הערביים. חיל האויר הישראלי היה קטן, ומנה כמאתיים מטוסי מיראז' ומטוסי ווטור וסופר-מיסטר צרפתיים מיושנים. מולו מספר מטוסי המיג של חילות האוויר הערביים היה גדול פי שלושה וממיטב תעשיית המטוסים הרוסית.
הניצחון על חילות האויר הערביים הושג בזכות הניסים הגלויים כמעט כל מטוסי חיל האויר הישראלי יצאו להתקפה על חיל האויר המצרי ושדות התעופה שלו. במתקפה זו לא התגלה אפילו מטוס אחד בדרכו אל היעד. לא זאת בלבד, אלא שלמרות שמערך הנ"מ המצרי פעל בגל השני של המתקפה במלוא עוצמתו, כמעט כל המטוסים הישראלים יצאו ללא פגע לאחר ביצוע כל המשימות.
איך הנס הגדול הזה התרחש? שר המלחמה המצרי יצא לסיור אווירי עם המטכ"ל שלו והורה לכל יחידות הנ"מ לנצור את האש באופן מוחלט בין השעות 07:00 ל -8:00 בבוקר. בדיוק השעה בה טסו מטוסי חיל האוויר ליעדם. עובדה שלא הייתה ידועה למודיעין הישראלי לא בזמן התכנון ולא בזמן הביצוע.
לא זאת בלבד, אלא שסיור אווירי של 4 מטוסי מיג 21 חדישים, שהיה אמור לצאת בשעה 07:30 התעכב עקב השכמה מאוחרת של מפקדו אל דגידי, לאחר נשף לילי שערך מפקד חיל האויר המצרי, סידקי מחמוד, לטייסים המצריים. האיחור הזה מנע מחיל האויר המצרי לגלות מבעוד מועד התקפה אווירית ישראלית. איחור זה לא היה ניתן לחיזוי על-ידי המודיעין הישראלי.
הנס נעשה עוד יותר גלוי ומופלא, כאשר התגלה כי תחנת מכ"ם ירדנית חדישה זיהתה את ההתקפה הישראלית, והעבירה למטכ"ל המצרי את ההתראה בזמן, אך המודיעין המצרי לא הבין אותה. זאת מכיוון שבדיוק ביום המתקפה הישראלית הוחלפה מילת הקוד המצרי להתראה על מתקפה ישראלית.
מפקד חיל האויר, האלוף מוטי הוד, כתב בפקודת הקרב למבצע 'מוקד': "רוחם של גיבורי ישראל בכל הדורות תלווה אותנו בקרב. גבורתם בת האלמוות של לוחמי יהושע בן-נון, גיבורי דוד המלך, המכבים, ולוחמי מלחמת הקוממיות וסיני תשמש לנו מקור ממנו נשאב כוח ותעצומות רוח להלום באויב המאיים על בטחוננו, עצמאותנו ועתידנו. במיגורו המוחץ, נבטיח שלום וביטחון לנו, לבנינו ולדורות הבאים. טוסו, עוטו על האויב, הכו בו עד חרמה, השמידו מלתעותיו, הפיצוהו במדבר לכל עבר למען ישכון עם ישראל לבטח בארצו לדור ודור", שזו הרוח, שיש חיבור לעם ישראל בכל הדורות הקב"ה מסייע בגלוי.
אלוף פיקוד הדרום, ישעיהו גביש, חתם את פקודת הקרב שלו: "ויהי ה' עמכם", ואכן כל מי שמסתכל באופן ישר רואה את ה' עימנו, במלחמת ששת הימים, כי שנוגעים בירושלים הלא רציונאלי הוא המציאות שמופיעה לנגד עיננו.
התקיימו בנו דברי ישעיהו הנביא, שכנראה שראה ממש את הימים האלו ואמר:
לָכֵן יֵדַע עַמִּי שְׁמִי לָכֵן בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אֲנִי הוּא הַמְדַבֵּר הִנֵּנִי. מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ, קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יה' צִיּוֹן, פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם כִּי נִחַם ה' עַמּוֹ גָּאַל יְרוּשָׁלִָם, חָשַׂף ה' אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ.
יום ירושלים הוא תמיד סמוך לפרשת במדבר, כי הדבר המרכזי שבולט בסידור מחנה ישראל במדבר הוא שהקודש במרכז, שמחנה שכינה הוא ליבם של ישראל, ירושלים היא הלב של ישראל, היא המחברת אותנו, ועושה את כל ישראל חברים, והיא המחברת אותנו לקב"ה. יהי רצון שנזכה לראות בהמשך חזרת השכינה לירושלים, מתוך אחדות וחיבור.
