שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

אכילה על שולחן מלוכך

שלום לכבוד הרבנים, לגבי החובה לנקות שולחן או מפה שאכלו עליהם חלבי לפני שאוכלים עליהם בשרי. האם מספיק לנקות פירורים או שחובה ממש להעביר מטלית לחה? והאם כשאני אוכל אצל אדם שאיני יודע מהי מידת הקפדתו על דין זה אסור לי לאכול אפילו בשרי/חלבי מעל מפת בד(שמתנקה רק בכביסה) שלו? או שאולי ניתן במקרה כזה להקל בגלל שאדע להקפיד לא לאכול דברים שנופלים מהצלחת על מפה זו?

1. השולחן צריך להיות נקי לגמרי לפי אופי האוכלים ואופי המאכלים שאכלו עליו. כל אחד יחליט לעצמו האם מספיק לשם כך ניקוי יבש או עם מטלית לחה.

2. האוכל אצל אדם שספק לו האם מקפיד על דין זה, מותר לאכול אצלו על גבי צלחת, כך שלחם או מאכל אחר לא נוגע במקום שיכול להיות שנפל עליו מהמין השני.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-18 20:37:56

ציצית

אני אדפיס שסובל מחום קיצוני האם חובה עלי לשים ציצית

החלטה שלך. ציצית אינה מצווה כמו תפילין שחייבים לקיימה בכל מקרה, אלא רק מי ששם על עצמו בגד של ארבע כנפות חייו לקשור בו ציציות, אבל מי שלא רוצה לקיים את המצווה ולא שם על עצמו בגד של ארבע כנפות – פטור מציצית. אמנם אמרו חז"ל שכדאי מאוד להשתדל לקיים מצווה זו, אבל אם אתה לא מסוגל, זה משהו אחר. ובכל זאת כדאי מאוד שתשים ציצית פעם ביום לכמה זמן שאתה יכול, אם אתה יכול להיות בזמן התפילה עם ציצית, זה הכי טוב. ואם לא, אז תשים בזמן שהכי נוח לך לעשר דקות ותוריד.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-18 12:19:30

תפילת שחרית יחיד

כשאני אני מתפלל שחרית יחיד , מה אני צריך לאמר?(אשמח לפירוט) ובנוסף, אדם שנוהג להאריך בתפילה ולאמרה בכוונה ובטעמים האם זה נורמלי שהוא יתפלל שחרית יחיד שעה ? , האם בכלל מותר לאדם להתפלל שחרית יחיד שעה ? תוד. מראש .

כמו בציבור רק בלי חזרת הש"ץ ובלי הקדישים ובלי תחנון ('אשמנו בגדנו…') אלא רק נפילת אפיים

אם הוא אומר גם קורבנות זה בהחלט נורמלי, ובלבד שאומר את קריאת שמע בזמן (8:40) וכן את תפילת עמידה (9:30)

יש לציין שעדיף להתפלל במניין גם אם קשה יותר לכוון, שכן מלבד זה שתפילת במניין זה חובה, תפילה במניין נשמעת תמיד כפי שאמרו חכמים.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-17 14:37:12

מעשר לוי

שלום לכבוד הרבנים אני רוצה לתת מעשר ראשון ע״י נתינת הלוואה ללוי וכל פעם המעשר שאפריש ירד ממנה, זה ההודעה שברצוני לשלוח ללוי: ״אתה תקבל ממני את המעשר ראשון שאפריש עד סוף שנת השמיטה הקרובה בלי נדר. מעביר לך 200 שקל בפייבוקס ששלחת לי שיהיו הלוואה כספית כנגד המעשרות שאפריש בשנים אלה. במידת הצורך אאעביר כסף נוסף״ האם ניסוח זה מספיק בשביל להחשיבו כמכר לוויה? איך לחשב שווי של כמות קטנה של פירות? אפשר לחשב בערך? איך לתת רשות גם למשפחה שלי להשתמש בזה?

  1. כן
  2. להשתדל כמה שיותר לדייק
  3. פשוט לתת רשות, רק הם צריכים להודיע לך כל פעם כדי שתרשום זאת.
  4. שווי הפירות להלן

דין זה מבואר בפניני הלכה כשרות פרק ט העוסק במצוות תרומות ומעשרות. אפשר לקרוא מספר דרך האתר.

אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

י. אסור לפחות מאחוז אחד שמיועד לתרומת מעשר ועוד משהו שמיועד לתרומה גדולה, ואם טעה בזה, עליו להפריש שוב תרו"מ כסדר. לגבי מעשר ראשון ומעשר עני, צריך להשתדל לדייק, ולכן ימדוד פירות שרגילים למדוד את נפחם, ויספור פירות שרגילים לספור, והטוב ביותר לחשב לפי משקל, שהוא המדויק ביותר. אמנם בדיעבד, כשאין אפשרות לשקול או למדוד או לספור את הפירות, יפריש את המעשרות באומד. ואפילו אם יטעה הרבה, כל זמן שהתכוון להפריש כשיעור המדויק וטעה כדרך שאנשים לפעמים טועים – קיים מצוותו (ועי' להלן, כד).

כו. אפשרות נוספת היא שבעל הפירות ייתן ללוי ולעני הלוואה כספית כנגד המעשרות שהוא עתיד להפריש בשנה הקרובה, וכך מיד לאחר הפרשת המעשרות, הפירות עוברים לרשותם בלא צורך בפעולת קניין. ובכל עת שבעל הפירות יפריש מעשר, יחשב את שוויו, ויפחית אותו מן ההלוואה שהלוי והעני חייבים לו, ובכך פירות המעשר יחזרו לרשותו. אפשר לתת את ההלוואה לישיבה שמעניקה מלגות לאברכים שהם לוויים או עניים, או מעסיקה רבנים לוויים.

כז. בדיעבד, כאשר לא ניתן לעשות קניין או לסכם זאת מראש, ימיר בעל הפירות את פירות המעשר בכסף, וייתן אותו ללוי ולעני.

כח. מחשבים את שווי הפירות בשדה בגמר האיסוף, בלא שום טיפול נוסף ובלא חישוב ההוצאות עבור עבודת גידולם. כמו כן, החישוב תמיד לפי השווי הנמוך ביותר במשך כל העונה (עי' בפניני הלכה, 13).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-17 08:43:42

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת אמור – קידוש ה' הגדול

בפרשת השבוע, אנו נפגשים במצווה הגדולה בכל המצוות, מצוות קידוש השם:

ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם.

מפסוק זה אנו למדים על החיוב לקדש את השם ועל האיסור לחלל את השם.

זהו דבר ששמתי לב אליו השנה, שהכרזת העצמאות, הקמת המדינה הייתה בערב שבת פרשת אמור, וזה פלא הרי הקמת המדינה היא קידוש ה' הגדול ביותר שהיה מאז יציאת מצרים.

שהרי עצם תקומתה של מדינת ישראל הוא קידוש השם שאין כדוגמתו. כי מהו 'קידוש השם', וצריך לשים לב, לא מדובר בקידוש ה', אלא בקידוש השם, שהרי שמו של כל דבר הוא הדרך שבו מבטאים אותו בעולם, הדרך בה הוא מופיע.

שאנו אומרים 'טוב שם משמן טוב', הכוונה היא שיותר חשוב מעושר, זה איזה חותם האדם משאיר בעולם, השם – זה החותם העולה ממכלול מעשיו ומידותיו של האדם, כפי שהם מופיעים באופן ממשי בעולם.

ממילא קידוש השם, פירושו העלאת התגלות ה' בעולם. יש לקב"ה שמות שונים. כל שם מבטא צורה מסוימת של התגלות ה' בעולם. קידוש השם, פירושו מציאות או מעשה שמרבים התגלות ה' בעולם, לעומת, חס ושלום, חילול השם שפירושו מציאות או מעשה שממעטים את התגלות ה' בעולם.

התגלות ה' בעולם במלוא גודלה ושלמותה יכולה להיות רק על ידי עם ישראל, שהרי עם ישראל הם הנקראים בשמו של הקב"ה, לכן עצם העובדה שעם ישראל בגלות, שאין לו כבוד לאומי, והוא גולה מארצו, זהו חילול שמו של הקב"ה, וכשהוא יושב בארצו כעם ריבוני ומשגשג זהו קידוש השם, וכך מלמדנו הנביא יחזקאל:

וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל אַדְמָתָם וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי: וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם עַל הַדָּם אֲשֶׁר שָׁפְכוּ עַל הָאָרֶץ וּבְגִלּוּלֵיהֶם טִמְּאוּהָ: וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים.
תמצית הדברים היא שישראל נהגו בארץ שלא כשורה, וכתוצאה מכך הלכו לגלות. ובהמשך נאמר שם:

"וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ד' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ".

מדגיש רש"י:

"וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי" – השפילו את כבודי. ומהו החילול? באמור אויביהם עליהם: "עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ"…

זהו החילול. כלומר, עצם העובדה שישראל נמצאים בגלות סובלים ומושפלים הוא חילול השם הממעט הופעת ה' בעולם. ולכן:

"וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי… לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר ד' א-להים לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם: וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם…".

שואל שוב רש"י:

ומה הוא הקידוש? "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם"

כלומר, הגלות היא חילול השם ואילו בגאולה כשלעצמה מתקדש השם. וראשית קידוש השם זו שיבת עם ישראל לארצו, זה קיבוץ גלויות.

במילים אחרות, שמו של ה', כלומר, הופעתו וגילויו בעולם זה עם ישראל, ולכן קידוש השם וחילול השם, תלוי במצבם של ישראל, ואכן המהרש"ל, בביאורו למצות חילול ה' בסמ"ג שואל:

יש מקשים, למה תלה עיקר עוון החילול במילת השם יותר משאר עבירות, ולמה לא אמר "לא תחללו אותי"?
ועונה המהרש"ל:

ונראה לי שהוא יתעלה לא קפיד אלא אמעלת (= על מעלת) ישראל שלא יצא עליהם שום דופי וקלון, כי הם תלויים בשמו יתברך וזה מה שתיקנו בתפילת ראש השנה "ושמנו קראת בשמך", ויש להם סעד מן המקרא "ומה תעשה לשמך הגדול", כדאיתא בירושלמי.

אם ננסה לבאר יותר, כלל ישראל, הם שם ה' בעולם, וכלל ישראל, בא לידי ביטוי בשלושה דברים, עם ישראל, שנקרא בשם ה', תורת ישראל וארץ ישראל, לכן גם ארץ ישראל נקראת בשם ה':

כי שמך נקרא על עירך ועל עמך.

וכן תורת ישראל:

כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו.

ומכאן למדו לברכת התורה, הנקראת שמו של הקב"ה.

כלל ישראל מופיע דרך שלושה דברים כלליים, העם, הארץ והתורה, וממילא שלושה דברים אלו, התורה, העם והארץ, שנקראו בשמו של הקב"ה, יש לנו חיוב להגדילם ולרוממם, וחלילה לנו מלחללם ולהשפילם.

יותר מכך, מכיוון שכל מטרת הבריאה היא להופיע את שם ה' ולקדש את שמו, כפי שאומרת הברייתא בסוף פרק קניין תורה במסכת אבות:

כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, לא בראו אלא לכבודו, שנאמר: 'כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו'.

כל הבריאה היא לגלות את כבוד ה', שזהו קידוש שמו, לכן מצוות קידוש ה' כוללת חיוב למסור את הנפש על קידוש שמו יתברך במקרים מסוימים, שהרי כל הבריאה היא בשביל זה.

ואכן, בשלושת הדברים האלו מצאנו חיוב למסור את הנפש, שהרי על עם ישראל וארץ ישראל אנו מצווים להילחם מלחמת מצווה, והמצווה להילחם כוללת בתוכה את מסירות הנפש, כדבריו הפשוטים והיסודיים של המנחת חינוך:

מצוה זו (של מלחמת שבעת עממין) התורה ציוותה ללחום עמהם, וידוע דהתורה לא תסמוך דיניה על הנס, כמובא ברמב"ן ובדרך העולם נהרגים משני הצדדים בעת מלחמה, אם כן חזינן דהתורה גזרה ללחום עמהם אף דהיא סכנה…
על התורה נצטווינו למסור את נפשנו על שלוש העברות החמורות, ובשעת השמד אף על כל התורה כולה.

מצוות קידוש השם, מקיפה את כל חיינו, כל מעשה ומעשה של כל יהודי, כמי ששם ה' נקרא עליו, וכל שכן, כל מעשה ומעשה של עם ישראל, יש לו משמעות עצומה.

חיוב מסירות הנפש, הוא עניין מהותי, כפי שכותב הרב יהושע וייצמן:

העובדה שישנם ערכים שמקריבים למענם אף את החיים, נותנת משמעות לחיים עצמם. החיים אינם סתם תקופת זמן שחולפת על האדם. יש לחיים מטרה, ישנם כיוון ותכלית שאנו צריכים לשאוף אליהם, והם עומדים מעל החיים אין החיים מסתכמים רק במה שנראה לעיניים ונתפס על ידינו. החיים הם חלק ממערכת גדולה ועליונה, ועל כן ישנם פעמים שאנו נדרשים להקריב אף את החיים עצמם למען ערכים העומדים ממעל להם.

זכינו וחיינו הם קידוש השם, כל מה שמוסיף לכבוד עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל הוא קידוש השם.

יהי רצון שנזכה, מתוך מעשינו, לקדש שם שמיים ושיתקיים בנו הפסוק: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך".

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן