Search
לוגו ישיבת הר ברכה
Search
Close this search box.


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

קניית מקרר

שלום אני צריך לקנות מקרר בימים הקרובים ראיתי שבמקררי סמסונג יש מנגנון שבת מובנה. האם אני יכול לסמוך על כך או לוודא שהדגם הספציפי מאושר על ידי אחד המכונים שמאשרים מקררים? הבנתי שככלל מקררי סמסונג מאושרים על ידי הרב הלפרין מהמכון הטכנולוגי להלכה ומצד שני הבנתי שמשמרת השבת אינה מאשרת את סמסונג ושהרב הלפרין אינו מקפיד על ניתוק חיישנים האם ניתן לסמוך על המקררים המאושרים על ידי המכון הטכנולוגי להלכה של הרב הלפרין למרות שאינם מקפידים על ניתוק חיישנים?

מותר, שכן ברגע שאין שום דבר בולט, כגון אור שנדלק, או שינוי טמפרטורה על הצג – מותר להשתמש במקרר זה בשבת גם אם יש בפנים חיישנים שפועלים, שכן כל פעולה שנעשית בקרבי המנוע ואינה ניכרת, אינה מלאכה, כפי שמובא בפניני הלכה פרק ט הערה 2 (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת יצא ספר קיצור לכל הפסקים המובאים בפניני הלכה – https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

פעולה שאינה דרך מלאכה כלל – מותרת. לפעמים מלאכה שנעשית בדרך של פסיק רישא מותרת לגמרי הואיל ואינה כדרך מלאכה כלל, וזאת כאשר לא ניכר כלל הקשר שבין פעולת האדם לתוצאה האסורה, ואף התוצאה האסורה אינה ניכרת. כגון לחתוך אשכולית או להוציא ממנה בכפית, למרות שנסחט ממנה מיץ (להלן יב, 15), וכפי שכתב במפורש בבית יוסף (שכ, י) לעניין שבירת קרח תוך התזת רסיסי מים. וכן לעניין מילוי מים קרים בכלי מתכת לוהט, שאם אין כוונה לצרוף את הכלי – מותר (בית יוסף שיח, יב, בשם המגיד משנה יב, ב; ועי' שו"ע שיט, ח, ונשמת אדם יח, ב, ובהרחבות ט, ה, ט-י; כ, ז, ב). וזה יסוד ההיתר לפתוח דלת מקרר שעובד על תרמוסטט, ודלת חדר שיש בו חימום על תרמוסטט, שהואיל ופתיחת הדלת אינה כדרך מלאכה, ולא ניכרת המלאכה הנגרמת מכך – מותר (להלן יז, ח). יסוד זה למדנו ב­כל המלאכות הנוגעות לאכילה, שכדרך מלאכה אסור וכדרך אכילה מותר (להלן בורר יא, ב, וטוחן יב, א-ב). מנגד, כאשר תוצאת המלאכה ניכרת מאוד, נוטים לכתחילה להחמיר אפילו בפסיק רישא דלא ניחא ליה בשני דרבנן (להלן יח, 2).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-17 10:03:17

הלכות שבת – מספריים ופותחן

מתי מותר להשתמש במספריים בשבת? האם מותר להשתמש בפותחן כדי לפתוח קופסת שימורים בשבת?

  1. כל דבר שמותר לחתוך אותו בשבת, מותר להשתמש לשם כך במספריים, כגון לחתוך אריזה של שקית אוכל, או מבגד חדש את חוט הפלסטיק עם התווית של בית החרושת.
  2. מותר להשתמש בפותחן בשבת. אביא לך את דין פתיחת אריזות מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

פתיחת אריזות

כד. מותר לפתוח כדרכן קופסאות שימורים ושקיות מאכלים, וכן לעשות פתח נוח לשקית החלב, שהואיל והן נועדו לשימוש חד פעמי עד שיסיימו את תכולתן, הן בטלות למאכל שבתוכן ואין להן חשיבות של כלי.

כה. מותר לקרוע גם אריזות חד פעמיות שיש בהן דברים אחרים הנצרכים בשבת, כגון אריזת מתנה ואריזת בגד. ובאריזות שעוד ישתמשו בהן מספר ימים באופן נוח, כאריזות טיטולים וממחטות נייר, טוב לעשות פתח גרוע מהמקובל בימות החול. והקורע מעטפה שיש בה מכתב שצריך לשבת, כיוון שיש לה יותר חשיבות, יקרע דרך קלקול באופן שלא ניתן להשתמש בה יותר.

כו. מותר לפתוח פקקי שעם עם חולץ פקקים, וכן פקקי פלסטיק, מפני שעוד לפני פתיחתם הראשונה, היו מוכנים לגמרי, וממילא בפתיחת הבקבוק בפעם הראשונה לא נעשים כלי חדש. והרוצה להקל גם בפקק מתכת, רשאי, ויש מחמירים לפתוח אותו מערב שבת, או לזורקו לאחר פתיחתו, כיוון שרק לאחר הצמדת המתכת לבקבוק במפעל, קיבל הפקק צורת הברגה, וממילא בפתיחת הבקבוק בפעם הראשונה נעשה לכלי חדש.

כז. מותר לפתוח לשונית של פחית שתייה ממתכת ולהפריד גביעי פלסטיק, והרוצה להחמיר ימזוג את המשקה לכוס או יפריד את הגביעים לפני שבת. וכן הדין לגבי קריעת שקית מאכל או שקית ממחטות נייר במקום הניקובים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-16 13:48:17

תכשיטים ושעון הוצאה בשבת לגברים

האם הגברים היו נכללים מקודם בהאיסור של הוצאת תכשיטים או לא? ומה הדין עכשיו בכלליות לגבי תכשיטים לגברים בהוצאה בשבת? ומה הדין ספציפי לגבי לילך בשעון לגברים? האם גם פה יש מחמירים ומקילים?

  1. מחלוקת כפי שמובא בשו"ע שא, ט
  2. מותר, קל וחומר מדין נשים.
  3. מותר
  4. כמעט בכל דבר יש מחמירים ומקלים. לשם כך נועדו ספרי ההלכה, כדי להכריע.אביא לך דינים אלו מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

    האסור והמותר בטלטול ברשות הרבים ובכרמלית

    ד. אסור ללכת ברשות הרבים או בכרמלית עם מאכל בפיו או דבר שמחזיק בידו או שנמצא בכיסו. אבל בגדים ונעליים, כובע ושעון, טפלים לגוף ומותר ללובשם. ואף מותר ללבוש בגד שאינו מתאים לעונתו, כגון מעיל בקיץ. וכן מותר ללבוש שני זוגות גרביים ושתי חולצות, גם אם עושה זאת כדי להעבירם לחברו. וכן מותר להתעטף במפה, שמיכה או מגבת כדרך לבוש, או להוציא מטפחת על ידי כריכתה סביב הצוואר כצעיף. והרוצה להקל, רשאי לצאת עם כיסוי ניילון מיוחד שנועד להגן על המגבעת מהגשם, למרות שעיקר ייעודו להגן על הכובע ולא על הגוף.

    ה. כל מה שרגילים לחבר לבגד מותר לצאת בו, כגון כובע שמחובר למעיל, תווית המפעל וכפתורי הרזרבה של הבגד, לולאה שתולים בה את הבגד אף שנקרעה בצד אחד. וכן הדין בדברים שרגילים לחבר לבגד כדי לקשטו, כגון כפתורים שבחפתי החליפות, ונוצה שמחוברת לכובע או לבגד.

    ו. אסור לצאת בלבוש רופף שעלול ליפול, שמא יטלטל אותו ד' אמות. אבל בכיפה מותר לצאת, מפני שאף אם תיפול לא יטלטלנה ד' אמות, כיוון שאין ללכת ד' אמות בלא כיסוי ראש. לגבי תכשיטים המנהג להקל ולא לחשוש שתסירם להראות לחברתה. וכן לגבי כפפות המנהג להקל, אך לכתחילה רצוי להחמיר, שמא יתחמם ויורידם.

    ז. מותר לצאת בדברים המשמשים את הגוף, כגון פלסטר ותחבושת המונחים על פצע כדי לרפאו או להגן עליו, צמר גפן באוזן כואבת, פלטה ליישור שיניים, מכשיר שמיעה ומשקפי ראייה. אבל אסור לצאת במשקפי שמש, שמא יורידם ויטלטלם כשיגיע לצל. אמנם הצריך להרכיבם גם בצל מפני חולשת עיניו, מותר לצאת בהם. וכן הדין כשהם מחוברים על ידי ציר למשקפיים רגילים, ובמקום מוצל מגביהים אותם בלא להסירם.

    ח. מי שלא יכול ללכת ללא מקל, כגון חיגר או עיוור שאינו מכיר את המקום שהולך בו, נחשב המקל כנעליו. אבל מי שיכול ללכת בלא המקל, למרות שהדבר קשה לו מאוד, אינו רשאי לצאת בו. וכן דין נכה שמרותק לכיסא גלגלים, נחשב הכיסא כנעליו ומותר לו להניעו בידיו ברשות הרבים, אבל אסור לאדם אחר להוליך אותו. ולצורך מצווה או לצורך גדול, מותר לבקש מגוי שיוליך אותו בכיסאו. גם ילד אסור לשאת בעגלה או בחיקו במקום שאין בו עירוב.

    ט. הנצרך לצאת עם מפתח לרשות הרבים, ישתמש בו כאבזם לחגורה. כלומר, ישחיל את המפתח על שרוך, ויקשרנו בקשר עניבה, ויחגור עצמו בו כך שהמפתח ישמש כאבזם.

    י. הנצרך לצאת מביתו עם תעודת זהות או תרופה, אם יוצא לצורך גדול או למצווה, יכול להוציאם בשינוי תחת כובעו או בתוך חולצתו באופן שלא יפלו (לעיל ט, יא). ונכון שילך ברציפות מרגע שיוצא מרשות היחיד עד שמגיע לרשות היחיד, בלא לעמוד כלל ברשות הרבים.

    יא. במקום שאינו מוקף עירוב ויש צורך ביטחוני שיהיו אנשים שצמודים לנשק ולטלפון נייד, מותר לצאת עמהם לתפילות ושמחות וכדומה, אך לא לטיול. את הטלפון יישאו לכתחילה בשינוי, ואת הנשק יישאו בלא שינוי מפני הסכנה שבנטילתו בשינוי (דיני הוצאה בבעלי חיים, לעיל כ, א-ד).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-15 23:13:08

הכשרת מכשיר נינג'ה

האם וכיצד ניתן להכשיר מכשיר "נינג'ה" חלבי שבטעות הונח בתוכו על המגש המחורר – לחימום קל כריך עם פרוסת בשר יבש. במגש נגע רק הלחם. ומשהוצא התבררה תכולתו. בתודה וברכה אברהם רוזנטל

כמו הכשרת תנור – לנקות ולחמם את המכשיר על החום הגבוה ביותר, וכשהוא מגיע לחום זה להשאירו כך עשר דקות.

דין תנור מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

תנור אפייה

כז. רבים נוהגים שלא להשתמש בתנור אחד לבשרי ולחלבי, אמנם הרוצה להשתמש בתנור אחד לשני המינים, רשאי, ובתנאי שתהיה תבנית לכל מין, ויקפיד להכשיר את התנור בין האפיות על ידי חימומו על החום הגבוה ביותר למשך כחצי שעה מרגע הפעלתו, ונוהגים גם לנקותו לפני כן.

כח. לא הכשיר את התנור לפני האפייה של המין השני – המאכל כשר, והתנור צריך הכשרה. וגם אם בטעות אפה בשר על התבנית החלבית, אם היתה נקיה לגמרי – המאכל כשר, והתבנית צריכה הכשרה על ידי הפעלת התנור. וכן אם אפה בבת אחת מאכל בשרי ומאכל חלבי בתבניות שונות – המאכלים כשרים, והתנור והתבניות צריכים הכשרה.

כט. כאשר רוצים לאפות בתנור בשרי או חלבי מאכל פרווה שיהיה מותר לאוכלו עם שני המינים, רבים נוהגים להכשירו לפני כן. והרוצים להקל, רשאים לאפות את המאכל בלא הכשרת התנור, ולכתחילה ישתמשו בתבנית פרווה (לעיל, יד).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-16 05:57:29

ניקוי אסלה בשבת

האם מותר בשבת להשתמש במברשת אסלה ?

כן, שהרי מברשת זו עשויה משערות שאינן בולעות ואינן נסחטות, כמו מברשת שיניים, שכן אינך מעוניין בניקוי המברשת אלא בניקוי השיניים או האסלה, והוי דרך לכלוך. אביא לך דין זה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

עץ, פלסטיק וניילון:

יג. רהיטי עץ וכלי פלסטיק שאינם בולעים לכלוך, מותר לנקות ולשפשף במים ובחומר ניקוי. וכך הוא דין עדשות מגע, מוצץ ופטמת בקבוק. אמנם בגד גשם ומפה העשויים מיריעות פלסטיק וניילון, אף שעשויים מקשה אחת ואינם בולעים, הואיל ומשמשים כבגדים ומפות, מותר לשטוף ולשפשף קלות בלבד, אך לא בחוזקה כדרך כיבוס.

יד. בגד, מפה או גרביונים העשויים חוטים סינטטיים (פוליאסטר), אסור לנקותם בעזרת מים, כיוון שבין חוטי הפלסטיק נבלע לכלוך שיוצא על ידי המים, הרי זה כדרך כיבוס האסורה.

טו. מותר להשתמש על ידי מים במברשות לניקוי שיניים, כלים ואסלה, ומותר לאחר השימוש לנקותם במים, כיוון שאין שערותיהם צפופות, אך לא יסחטם כיוון שנראה ככיבוס.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-15 18:22:01

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת ויחי – לשמור על ייעודנו וייחודנו!

בתחילת פרשתנו משביע יעקב את יוסף לקבור אותו, בקבורת אבותיו במערת המכפלה:

ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים, ושכבתי עם אבותיי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם, ויאמר אנכי אעשה כדברך

גם יוסף בסוף הפרשה יבקש בקשה דומה מאחיו:

ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת ואלוקים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב, וישבע יוסף את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלוקים אתכם והעלתם את עצמותי מזה

מדוע כל כך חשוב ליעקב וליוסף שעצמותיהם יעלו לארץ? עוד יש לשאול, אנו רואים שכאן מכונה יעקב ישראל מדוע? גם שיוסף משביע את אחיו, יש מעבר בולט בפסוק שבתחילה הוא מדבר עם אחיו, אבל מיד לאחר מכן הוא משביע את בני ישראל, מה פשר השינוי?

יש שתולים את העניין בחשיבות הקבורה בא"י, ויש לכך מקורות רבים, אך לענ"ד ניתן להסביר זאת באופן אחר.

הדאגה הגדולה של יוסף היא מכך שבניו ייטמעו במצרים, הירידה למצרים, כמו כל יציאה לגלות, טומנת בחובה סכנה אדירה של התבוללות, התבוללות מעשית ולא פחות מכך התבוללות רוחנית, זה פשט הפסוקים בפרשת ויגש:

ויאמר אנכי האל אלוקי אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם, אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ויוסף ישית ידו על עיניך

ממה יעקב ירא?

מסביר הנצי"ב:

אל תירא מרדה מצרימה…שהיה ירא שלא יהא נשקע זרעו בהתערבות האומה של מצרים.

וממשיך הנצי"ב להסביר את המשך הפסוקים:

כי לגוי גדול אשימך שם. לדרשות חז״ל משמעות גוי גדול שיהיו גוי מצוין בפני עצמן. ולא משוקעין במצרים…

הקב"ה מרגיע את יעקב, אל תדאג עם ישראל ידעו לשמור על הבדלותם ועל ייחודם, על ערכיהם ועל אמונתם, על הנהגתם והתנהלותם.

וממשיך הנצי"ב להסביר:

ואנכי אעלך גם עלה – שתי עליות היינו עליה חושית שיעלו בשעת גאולה לא״י, וגם עלה עליה רוחנית שביציאת מצרים יעלו במתן תורה ובעבודת הקרבנות יותר מאשר היו עוד לפני בואם למצרים

ויוסף ישית ידו על עיניך – …יש בזה הבטחה נפלאה לעיקר קיום האומה במצרים, ומשמעות עיניך היינו תשוקתו ומדתו המיוחדת שנתן יעקב עיניו על זה, ומבואר בפרשת וזאת הברכה דעין יעקב היא לשבת בטח בדד ('וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב')…ופירוש בדד הוא שלא להתערב יותר מן ההכרח עם אומות העולם…וכך הוא רצונו של הקב״ה כמו שכתוב ריש שירת האזינו בפסוק 'ה׳ בדד ינחנו', אבל מדות הללו מסוגלות להיות נשמרות אך ע״י תורה ועבודה שהמה מבדילים בין ישראל לעמים…ולעניין בדד. השתדל יוסף בכוחו לפנות ארץ גושן. ולהושיב את ישראל שם. כאשר יבואר עוד. ולא עשה כן אלא כדי שיהיו ישראל בדד…

כלומר, הדאגה של יעקב ברדתו עם בניו למצרים היא ההשפעה הרוחנית שעלולה להיות על עם ישראל, עלולים ישראל להיטמע במצרים ולשכוח את ייחודם.

ולכך מצווה יעקב את יוסף, אל נא תקברני במצרים, העובדה שיעקב לא נקבר במצרים, מציבה תמרור תזכורת גדול לעם ישראל כולו, לא זה מקומכם, אתם לא שייכים לכאן.

האדם והעם מחוברים לאבותם, בחייהם ובמותם, ולכן העובדה שיעקב קבור בארץ ישראל, יוצרת חיבור וזיקה עמוקה בין עם ישראל לארץ ישראל, זיקה שכל כך חשובה ומשמעותית.

כפי שכותב הרש"ר הירש את הדברים מנהמת ליבו:

יעקב יודע היטב שיוסף יקבור את אביו ברוב פאר והדר. אך הוא אומר לו: ״עם כל ה׳חסד׳ שלך, אל תעלים עיניך מן ה׳אמת׳. נוח לי יותר שלא להקבר כלל מאשר להקבר במצרים״. הדגש הוא על בקשתו שלא להקבר במצרים. היה מתקבל על הדעת שקיום בקשה מעין זו אינו כה קשה, עד שתהיה נדרשת שבועה גדולה שכזו. אך נראה מכל הסיפור שפרעה והמצריים לא היו רואים בעין יפה, אילו יעקב ומשפחתו היו יוצאים ועוזבים את מצרים לגור בארץ אחרת. גם העברת גופו של יעקב לכנען לא תעשה רושם טוב; היא תראה באופן ברור שבני משפחת יוסף טרם רואים עצמם כאזרחי הארץ, ושליבם עדיין קשור לארצם הקודמת.

אך יתכן שהסיבה שעוררה את בקשתו של יעקב, עמוקה עוד יותר. במשך שבע־עשרה השנה שגר במצרים, בודאי הבחין יעקב בהשפעה החזקה של ״האחז בה״ על צאצאיו. ודאי ראה שהם התחילו לראות את הנילוס כ״ירדן״ שלהם, ושחדלו מלראות את שהייתם במצרים כגלות. ואכן זו הייתה סיבה מספקת לתחינתו כבדת המשקל של יעקב שלא יקברוהו במצרים, אלא ישאוהו אל ארץ מולדתם האמיתית. הייתה זאת עבורו סיבה מספקת לומר להם: ״אתם אולי מקווים וחפצים לחיות במצרים, אך אני אינני רוצה אפילו להקבר שם״. זה הטעם מדוע אינו מביע את משאלתו כ״יעקב״ – מנקודת מבט פרטית ואישית; אלא כ״ישראל״ – כנושאו של הייעוד הלאומי, וכאזהרה על העתיד הלאומי של בניו.

הרש"ר הירש מדייק שכאשר יעקב מבקש את הבקשה הוא לא מבקש אותה כיעקב אלא כישראל, כלומר, יש כאן לא בקשה פרטית אלא בקשה לאומית.

יוסף בנו, ממשיך את מעשה אביו, וקריאתו לבני ישראל, ולא לאחיו, להעלותו לארץ ישראל, היא כדי שההבטחה והשבועה להעלותו לארץ תהדהד בבני ישראל, שהם צריכים וחייבים להעלות לארץ, אלו פסוקי החיתום של ספר בראשית, והקריאה: פקד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה!
חייבת להיות בליבם של ישראל, כי אם לא יש חשש גדול ונורא שהם ישכחו את ייעודם ואת מקומם.

הרב קוק כותב שמה שמחזיק את עם ישראל בגלות זה הצפייה והשתוקקות לארץ ישראל:

הָאִמּוּץ הָאֲמִתִּי שֶׁל רַעְיוֹן הַיַּהֲדוּת בַּגּוֹלָה בֹּא יָבֹא רַק מִצַּד עֹמֶק שִׁקּוּעוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמִתִּקְוַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יְקַבֵּל תָּמִיד אֶת כָּל תְּכוּנוֹתָיו הָעַצְמִיּוֹת. צִפִּיָת יְשׁוּעָה הִיא כֹּחַ הַמַּעֲמִיד שֶׁל הַיַּהֲדוּת הַגָּלוּתִית, וְהַיַּהֲדוּת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא הַיְשׁוּעָה עַצְמָהּ.

שיש חזון גדול, וקישור לארץ ישראל לא נטמעים באומות העולם ובגלות.

לדברים האלה בעיניי יש לימוד משמעותי לנו, כאן ועכשיו בשני מישורים:

המישור הראשון, אמנם אנו נמצאים בארץ, אך מיליונים מאחינו, נמצאים בגלות, מיליונים מאחינו לא שותפים לגאולתנו, הדבר פוגע בהם ובנו פגיעה אנושה, הדבר פוגע בהם, שהרי ההתבוללות הממשית והרוחנית היא נגע אדיר, שרק הולך ומתגבר משנה לשנה, אפילו בנאמנים והמחוברים לתורה ולמצוות, ההתבוללות פוגעת מאד בגלות, הרבה הרבה יותר מהנמצאים בארץ, והדבר פוגע בנו שכוחות רבים וטובים לא נמצאים איתנו ומסייעים בבניינה של מדינתנו.

העובדה שגדולי עולם לא השכילו לעשות כמעשהו של יעקב אבינו וקבעו את קבורתם בניו יורק, באומן, במרוקו ובשאר הגלויות מחלישה את הזיקה לארץ ישראל, ועלינו לפעול בכל המישורים להביא כמה שיותר מאחינו אל ארץ ישראל, כי לצערנו הרב, אנו יודעים שאין תקווה ואין עתיד בגלות.

המישור השני, היום ההשפעה התרבותית מאומות העולם נמצאת לא רק במיקום הגאוגרפי, אלא גם במיקום הווירטואלי, החשש להיטמע, להיסחף, להיות מושפעים, ולא להיות מצויינים, מובדלים ומופרשים הוא חשש כבד מאד, יעקב ויוסף, דאגו ופעלו, לשמור על הייחודיות של עם ישראל, ואנו צריכים ללכת בדרכם, ולעשות כל אשר ניתן כדי לשמור על דרכנו, ייעודנו וייחודנו.

יהי רצון שנלך בדרכם של אבותינו, ונזכה לעליה כפולה, עליה גשמית ועליה רוחנית.

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן