בפרשתנו אנו נפגשים בהרחבה עם עניין נגע הצרעת, כבר פגשנו פעמיים את עניין הצרעת, ונראה שהצרעת היא דרך אלוקית להעברת מסרים, אך לא סתם מסרים אלא מסרים שקשורים לדיבור לא מוצדק ופוגעני על אחרים.
הצרעת הראשונה בתורה מופיעה לאחר שה' נגלה אל משה במעמד הסנה ומצווה עליו להוציא את בני ישראל ממצרים. משה פונה אל ה' ושואל אותו מה עליו לעשות במקרה שבני ישראל לא יאמינו לו, וה' בתגובה נותן לו שלושה סימנים שהוא יוכל להראות לבני ישראל על מנת שהם יאמינו לו – הפיכת מטה משה לנחש, הפיכת ידו של משה למצורעת והפיכת מים מהיאור לדם.
חז"ל לומדים מהמקרה סיבה לקבלת צרעת, ”האומר דבר לחבירו שאינו בו", משה אמר לה' שבני ישראל לא יאמינו לו, ומאחר שבני ישראל כן האמינו לו הוא נענש בנגע הצרעת.
גם במקרה השני של צרעת מרים, הצרעת מגיעה אחרי הדיבור במשה.
הדיבור הוא הפעולה הכי קלה שהאדם עושה, ומאידך היא הפעולה שיכולה לגרום הכי הרבה צער וכאב, הדיבור הוא פעולה יום יומית ושגרתית, לכן רק הכוונה אלוקית יכולה לסייע לאדם לכוון את דיבורו, הצרעת איננה עונש אלא הכוונה אלוקית לתיקון.
כפי שכותב החינוך:
משורשי המצווה, לקבוע בנפשותינו כי השגחת השם ברוך הוא פרטית על כל אחד ואחד מבני אדם, וכי עיניו פקוחות על כל דרכיהם, כמו שכתוב: 'כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה', ולכן הוזהרנו לתת לב אל החולי הרע ולחשוב כי החטא גרם אותו…ויש לנו לבוא אל הכהן שהוא העומד לכפרת החוטאים, ועם חברת המכפר אולי יהרהר בתשובה ויוסגר קצת ימים כדי שישיב אל לבו ענייניו במתון, ויפשפש במעשיו. ולפעמים יוסגר שני הסגרים, שמא הרהר תשובה ולא תשובה שלמה לגמרי..
ולכן הזהירתנו התורה כי בהגיע אל האדם החולי הרע, והוא הצרעת, שלא יקחנו דרך מקרה, רק יחשוב מיד כי עוונותיו גרמו, וירחיק מחברת בני אדם כאדם המרוחק מרוע מעשיו, ויתחבר אל המכפר המרפא שבר החטא ויראה אליו נגעו, ובעצתו ובדבריו ובפשפוש מעשיו יוסר מעליו הנגע, כי האל ברוך הוא שמשגיח עליו תמיד יראה מעשה תשובתו וירפאהו, וזהו ענין ההסגרים כמו שאמרנו.
הקב"ה נותן לנו הכוונה, קריאה לתשובה ותיקון, והשאלה היא האם אנו מקשיבים לסימנים האלוקיים? האם אנו מבינים שכל מה שקורה לאדם אלו הם סימנים?
כפי שכותב הרב אריאלי זצ"ל (מדרש אריאל) על דברי חז"ל: "אדם כי יהיה בעור בשרו" – אדם להוציא עכו"ם (גויים):
"כבר ביארנו קודם שאצל הגויים, אין בהם מופת זה של נגעים, שאינם מחלה טבעית הניתנת לרפואה על ידי סמי רפואה, אלא כולה ניסית הם הנגעים, כדי להחזיר את החוטא מישראל בתשובה, בבחינת 'כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בנו ירצה', וישראל בלבד הם הנקראים למקום, אלא שאם זכה – אז הייסורים הבאים עליו, כדי להשיבו בתשובה וכדי שיגיע למדרגתו מתחלפים על ידי ייסורי התורה והעמל בה – 'אשרי הגבר אשר תייסרנו יה, ומתורתך תלמדנו', שאין אלה אלא ייסורים של עמלה של תורה, ואי השגתה בכל הקפתה".
כלומר הצרעת היא מתנה מופלאה, שלא כולם זוכים לקבלה, כי אין זכות גדולה יותר מקבל הכוונה אלוקית אישית, ואיזו תחושה מופלאה היא שהקב"ה רוצה אותי, מתעניין בי, דואג לי ומכוון אותי.
גם בימינו הקב"ה שולח לאדם ולאומה סימנים, וצריך האדם להבין שאין מקריות ואקראיות, אלא הכול מכוון, וצריך מאמצים להבין את הסימנים האלוקיים.
הסימנים האלוקיים נועדו לעורר את האדם ולכן לעיתים הם כואבים, כי כידוע לכולנו כאב מזעזע ומעורר אותנו יותר מכל דבר אחר, אך מי שבאמת רוצה בכל ליבו להאזין להכוונה האלוקית יכול לעסוק בלימוד התורה ולחפש את ההדרכות האלוקיות שהקב"ה מכוון אותנו בתורה, ומתוך הלימוד ישים לב אל חייו והנהגתו, ויראה האם הם מתאימים לדבר ה'.
יהי רצון שנזכה להבין נכון את הסימנים האלוקיים, ושהקב"ה ישלח לנו את הסימנים בחסד ולא על ידי פיגועים רצחניים.
