בפרשתנו מספרת התורה על הברית שכורת ה' עם ישראל, וכך אומרת התורה:
"הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ, אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ, וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו, וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַה' אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר"
ויש להתבונן בכמה וכמה עניינים:
- מה הכוונה 'היום הזה', מתי הוא זמן כריתת הברית? הפרשייה מופיעה מיד אחרי מקרא ביכורים, אבל זו פרשיה בפני עצמה, ומתי נכרתת ברית זו?
- מה פירוש הביטוי 'האמרת', 'האמירך', שהוא כפי שכותב רש"י ביטוי ייחודי בתורה?
- מהצד שלנו, חוץ מהביטוי האמרת, ברור מה חלקנו – לקבל על עצמנו את ה' כמלך, ללכת בדרכי ה' ולשמור את מצוותיו בכל ליבנו ונפשנו ולשמוע לקול ה'. אך בצד של הקב"ה לא ברור מה ההתחייבות – להיות לו לעם סגולה – מה הכוונה? לשמור כל מצוותיו – זה החלק שלנו ולא של הקב"ה? וגם להיות עם קדוש לה' אלוקיך – זה דבר שאנו צריכים לעשות ולא הוא.
כדי לא להאריך מדי נענה רק על השאלה הראשונה, ואי"ה ויזכנו בשנה הבאה ננסה להשלים את שאר השאלות.
מהו 'היום הזה'?
רש"י מבאר: 'היום הזה ה' אלוקיך מצווך – בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאלו בו ביום נצטווית עליהם', כלומר, לשיטת רש"י היום הזה, הוא כל יום ויום. כל יום הקב"ה כורת איתנו ברית מחדש, כל יום יש הזדמנות להיכנס לברית עם הקב"ה, וכל יום האדם והעם נדרשים לבחור מחדש ולהיות שייך לברית האלוקית.
הקב"ה דורש מעם ישראל לחוש יום יום את הזכות והחסד שיש להם להיות שייכים לקב"ה, להיות מחוברים לדבר ה', להיות האומה שנושאת בעצם קיומה שם שמיים.
הרמב"ן מבאר: "היום הזה ה' אלוקיך מצווך לעשות – הנה השלים משה לבאר את התורה ולחדש כל המצות אשר צווה אותו השם לחדש להם, ולכך אמר היום הזה ה' אלוקיך מצווך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים, כי כבר השלמתי לך הכול", כלומר, לשיטת הרמב"ן הברית היא רק אחרי שנאמרה כל התורה כולה. הברית האלוקית עם ישראל היא על התורה כולה – רק שמירת כל התורה כולה תייצג באופן שלם את הופעת הקב"ה בעולם, רק תורת ה' תמימה היא המשיבת נפש, שלימות התורה היא המרוממת את כל המציאות. זהו עקרון יסוד חשוב מאד, ספר תורה שחסרה בו אות אחת הוא פסול.
האור החיים הקדוש מבאר: "ונראה שכונת הכתוב היא על זה הדרך לפי שכל התורה צווה אותה ה' בהר סיני בין דברים שיש בהם קום עשה באותו זמן בין דברים שאינם בקום עשה אלא לאחר זמן כאותם האמורים בפרשה זאת, בכורים ומעשרות שאינם נוהגים אלא בארץ, וצווה ה' אותם הגם שלא היה זמנם מטעם כדי ללמוד אותם ולקבל שכר על קבלתם, ואמר להם משה כי הן היום מצוה אותם לעשות החוקים האלה שהם בכורים ומעשרות שעד היום נצטווו ללמוד דיניהם לבד והיום הזה מצוה אותם לעשות כי הגיעו לארץ, ותיבת היום לאו דווקא אלא זכר זמן המוכן בשם היום הזה", כלומר, לשיטת האור החיים היום הזה הוא יום ההתחייבות שלהם במצוות התלויות בארץ, שזה אחרי ירושת הארץ וחלוקתה לשבטים – זהו יום הברית, כי אי אפשר לשמור את התורה אלא בשלימות הארץ ויישובה. הברית האלוקית עם ישראל יכולה להיות רק בארץ ישראל, הופעת דבר ה' בעולם באופן שלם יכול להתקיים ולהופיע רק בישראל.
כמו שכותב הרב באדר היקר:
"…מההרגשה הגדולה של המוסר האדיר, הנחמד והנעים, הנמצא בעומק המצות המעשיות כולן, שבאמת עיקר תעודתן הוא בארץ ישראל ובזמן התחיה הלאומית הגמורה, אבל כמה כדאי הוא התכלית הנעלה הזה לרדוף אחריו ברגש מלא עז ד' של עבודת דור דורים, 'אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוץ לארץ, היו מצויינים במצוות, ש'כשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים, … שירמיהו אמר הציבי לך ציונים אלו המצוות שישראל מצויינים בהם".
אחרי ההתבוננות בדברי המפרשים השונים, יש להעיר הערה כללית: בענייני אמונה אין צורך להפוך את הדברים למחלוקת, יש כאן צדדים שונים של אותו העניין – הברית האלוקית, איננה עניין היסטורי אלא היא דבר חי שמתחדש יום יום, כי הם חיינו ואורך ימינו, והברית החיה הזאת יכולה להתקיים באופן שלם רק בשלימות התורה והארץ, כגוף חי שכל חיתוך בו, פוגע בחיוניותו.
יהי רצון שנזכה לחיות יום יום את הברית האלוקית, להיות מחוברים לכל מרחבי התורה והארץ.
