בפרשת השבוע אנו ממשיכים לראות כיצד עניין המשכיות הדורות, העמדת הצאצאים, קיום מצוות פריה ורביה, הוא העניין המרכזי סביבו נסוב הכול. ואנו רואים כיצד החל מהדיבור הראשון של "לך לך מארצך.. ואעשך לגוי גדול" אל אברהם אבינו מוזכר עניין הזרע בכל דיבור ודיבור. וכך ממשיך גם בדיבור הראשון בארץ ישראל "לזרעך אתן את הארץ הזאת" ובכל שאר הדיבורים. ולא לחינם ניסיונו הגדול של אברהם הוא בעניין הזרע, עקידת יצחק.
גם בפרשתנו, אחרי מות שרה וקבורתה, "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל", לפני מותו דואג אברהם לזיווגו של יצחק, דהיינו, אברהם דואג להמשכיות הזרע. ואף רואים שהדבר האחרון שעושה אברהם לפני מותו הוא "ויוסף אברהם ויקח אישה ושמה קטורה ותלד לו…". כלומר, הדבר בו עוסק אברהם לפני מותו הוא הגדלת הזרע, בפריה ורביה.
דבר מופלא מצאנו ברש"י (פי"ח, כ"ה) על הפסוק "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע", ומפרש רש"י "חלילה לך'- לעולם הבא". ומבאר החיזקוני שהכוונה ב'עולם הבא' היא לדורות הבאים, כלומר, חלק מהביטוי של העולם הבא, שהוא תכלית כל עבודתנו בעולם הזה, הוא הדורות הבאים, שהם ההתקשרות המוחשית של האדם בנצח.
אלא שבפרשתנו אנו מוצאים שלא די בהמשכיות הזרע אלא צריך לדאוג לכך שהזרע יהיה מחונך ומוכשר להמשכת דבר ה' בעולם, כדברי הקב"ה על אברהם אבינו "ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום…" אולם זה איננו מספיק, אלא מוסיף הקב"ה ואומר "כי ידעתיו", כלומר, אהבתי וקרבתי אותו אליי (רש"י) "למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". כלומר, מדגיש הקב"ה כי לא די בפריה אלא יש צורך גם ברביה, דהיינו בחינוך ובהנחלה של דרך ה'.
ואכן, אברהם לפני מותו מפריד ומבדיל בין צאצאיו השונים, "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי…".
גם בעניין שידוכו של יצחק מקפיד אברהם מאוד לא רק על עצם השידוך אלא גם על איכותו כפי שרואים בפסוקים. וננסה מתוך כך לדלות מספר עניינים יסודיים משידוך היהודי הראשון:
- אנו רואים שהדבר הראשוני והיסודי הוא הסביבה והנורמות לאורם גדל/ה המשודך/ת, וכדברי הפסוק "לא תיקח אישה לבני מבנות הכנעני… כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אישה לבני ליצחק".
- אולם הדבר היותר משמעותי הוא להתחתן עם מישהי שאפשר יהיה להמשיך איתה את הדרך האידיאליסטית, האמונית, בה צועד האדם. "ואם לא תאבה האישה ללכת אחריך וניקית משבועתי זאת רק את בני לא תשב שמה".
- המידה היסודית אותה צריך לבדוק היא מידת החסד, ולכן גם הבדיקה שעושה אליעזר, עבד אברהם, איננה ניחוש או סימן אלא בדיקה אמיתית של מידות המשודכת.
- הדבר האחרון עליו נעיר הוא שתור האהבה לבוא אחר הנישואין ולא לפניהם. ואנו רואים שיצחק כלל לא פגש את רבקה אלא אליעזר בחר והחליט בשבילו על שידוכו, והבחינה הייתה, כפי שאמרנו, בשלושת הפרמטרים החשובים והיסודיים של הנורמות לאורם התחנכה, היכולת להמשיך לצעוד בדרך אידיאולוגית משותפת ומידת החסד. ואילו האהבה הגיעה רק אחרי הנישואין, כפי שאומר הפסוק "ויביאה יצחק האהלה שרה אימו ויקח את רבקה ותהי לו לאישה ויאהבה".
ונעיר שהתורה מספרת, ולא בכדי, שיצחק ורבקה ראו אחד את השני בטרם נישאו. ונראה שזה על פי הדרכת חז"ל שלא יקדש אדם טרם יראנה שמא תתגנה עליו, ומפרשתנו רואים שלא פחות חשוב מכך שהאישה תראה את החתן, כיוון שודאי חשוב להקפיד שלא תהיה דחייה וגנות, אבל כשמדברים על אהבה, הרי שתורה לבוא רק אחרי הנישואין.
יהי רצון שנזכה שכל הרווקים והרווקות ימצאו את זיווגם ובטוחני שאם ילכו בדרך זו, בדרך האבות והאימהות, ויעשו את העיקר עיקר ואת הטפל טפל ויותירו את האהבה למקומה הנכון, יזכו להקים בתים מפוארים ולהיות שותפים בנצח על ידי גידול משפחתם בשמחה.
