פרשת שמיני:
לקראת כניסת אהרן ובניו לתפקידם, ולקראת תחילת העבודה במשכן ומימוש ההבטחה 'ושכנתי בתוכם', אהרן ובניו מצטווים לטבול, משה מקריב קרבנות, בני אהרן סומכים ידם על הקרבן, משה מושח אותם בשמן המשחה, והם מתעטרים בבגדי הכהונה. עד כאן מובן ומתבקש.
אולם כחלק מההכנות נאמר להם גם הציווי הבא:
"מפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים, עד יום מלאת ימי מלואיכם כי שבעת ימים ימלא את ידכם… ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את משמרת ה'…"
מה מטרת ישיבה זו?
ניתן להסביר כי המטרה היא מעין סטאז' – לצפות כיצד מקריב ומבצע משה את תהליכי ההקרבה, לשנן ולהפנים את הכללים ופרטי ההלכות הנוהגות למשכן. בכוון זה מסביר הספורנו את שותפותם של בני אהרן במעשה הקרבן:
על הפסוק "וישחט את העולה וימציאו בני אהרן אליו את הדם ויזרקהו על המזבח סביב" (ויקרא, ט', י"ב) מסביר ספורנו (שם): "'וימציאו' – כדי שיתחנכו בהתעסקם בקרבן אביהם". 'יתחנכו', במובן של תחילת העבודה וההרגל בה, ואולי במשמעות חינוך כפשוטו – 'שיתחנכו בהתעסקם בקרבן אביהם'.
יתכן גם להסביר שמטרת הישיבה פתח אהל מועד במשך שבעה ימים רצופים, הייתה כדי להכין ולמרק את עצמם מבחינה פנימית, נפשית ורוחנית לתפקידם הגדול, להתבונן ולהתעמק במהות תפקידם כמשרתי עליון, השותפים בהשריית שכינה בעם ישראל.
כפי שמסביר הרב מלמד את מטרת השבת:
"בששת ימי המעשה מוטל על האדם לדאוג לצרכיו וליישובו של עולם, ומירב כישוריו ומרצו מופנים למלאכת שדהו ותיקון ביתו, להכנת מאכליו ובגדיו, ולכל מעשה יצירתי. ועם כל מה שאדם אוהב את מלאכתו, יש בה שעבוד. הצרכים השוטפים לוכדים את האדם בכבלי העולם הזה, ומשכיחים ממנו את האמונה והנשמה. השביתה מכל מלאכה ביום השבת מאפשרת לנו להתרומם מעל טרדות הזמן וצרכי המקום, אל עולם של חירות ומנוחה, עולם שבו הנשמה יכולה לבוא לידי ביטוי, וזהו שאמרו חכמים שהשבת היא מעין עולם הבא"
אולם נראה כי בישיבה המשותפת של אהרן ובניו יחד במשך שבעה ימים רצופים טרם הכניסה לתפקיד, יש מימד נוסף: בישיבה משותפת ורציפה זו, אהרן ובניו חווים חוויה משפחתית אינטימית מיוחדת בימים אלו, זוהי קירבה גדולה ואינטנסיבית של אב עם בניו.
כחלק מעיצוב דמותם של בני אהרן יש צורך בשהייה המאסיבית במשך שבעה ימים: "ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים", הבנים יחד עם דמות האב.
ישיבה זו של אב ובניו, מאפשרת לשוחח , לדון, לשתף, כאשר יושבים שבעה ימים רצופים, מדברים, מן הסתם מעלים התלבטויות, חששות, שאיפות, תקוות, הצבת יעדים משותפים, הגדרת המטרות הרוחניות עבורם כפרטים ועבור עם ישראל כולו, כנציגיו וכמשרתי הקב"ה וכו'.
הרב שמשון רפאל הירש בהקשר למצוות כיבוד אב ואם (פירוש רש"ר הירש לתורה, ספר שמות , כ', י"ב), כותב:
"הערובה היחידה לאמיתותן (של עובדות היסטוריות כיציאת מצרים ומתן תורה), היא המסורת. יסודה של מסורת אינו אלא מסירתה הנאמנה לבנים מידי האבות וקבלתה ברצון בידי הבנים מידי האבות. על כן לא נתקיימו לאורך ימים יסודות הבנין הגדול שייסד ה' בישראל- אלא על המשמעת העיונית והמעשית של בנים כלפי אבות ואמהות, …(ההורים) הם למעשה החוליה המקשרת את הילד אל העבר היהודי ועושה אותו לבן ישראל ולבת ישראל".
לא מפתיע אם כן, שלתפקידם הגדול כשותפים להשריית שכינה, נכנסים בני אהרן מתוך קשר משפחתי ישיר ועצמתי, במשך שבעה ימים רצופים של "זמן איכות" – הבנים ואביהם.
החיבור של אהרן לבניו הוא הנותן לו ולהם את הכוח והעוצמה לשרת את עם ישראל.
יהי רצון שנזכה לחיבור העמוק בין אבות ואימהות לבנים ולבנות ומתוך כך להמשיך יחד להשרות את השכינה.
