הנה אנו מתייצבים שוב להתחיל מבראשית, בשנה משוגעת כזאת, שכל כך הרבה מהשגרה שלנו נשברת, אבל יש דברים שלא משתנים – שוב מתחילים מבראשית, כפי שהתחילו כבר אלפי שנים (מאז כולם עברו לסדר הבבלי שמסיימים את התורה פעם בשנה).
איני יודע אם רש"י ידע שפירושו יהפוך להיות הפירוש החשוב ביותר לתורה, אבל אני בטוח שהוא חשב הרבה מאד איך לפתוח את פירושו, שהרי כל מחבר ספר חשוב חושב הרבה על ההתחלה, כי איך שמתחילים קובע סדרי עדיפויות, משקלים.
אני רואה איך מו"ר הרב אליעזר מלמד חושב הרבה בכל אחד מספרי מפניני הלכה איך לפתוח, איך להתחיל, מה הדגש הראשוני, מהו הפתח ממנו יכנסו לכל הנושא. כך בכל ספר וספר, וכל שכן בספרו הכולל "המסורת היהודית", אז בואו ננסה להתבונן בתחילת פירוש רש"י על התורה:
'בראשית' – אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם', שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים', שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
דברי רש"י נפתחים ב'אמר ר' יצחק'. ר' יצחק הוא ר' יצחק המוזכר במדרש תנחומא, אך לענ"ד נכונים ונפלאים דברי הט"ז שכתב:
"נהירנא כד הוינא טליא (שהייתי ילד) ראיתי כתב אחד ישן נושן מאוד ביאור רש"י, כתוב בו שזה המאמר בשם ר' יצחק שמביא רש"י אינו מוזכר בשום מדרש או תלמוד, אלא שמה שאמר: מ"ט פתח בבראשית כו', הוא מדרש, ולא דברי ר' יצחק, אלא שזה ר' יצחק היה אביו של רש"י ולא היה למדן גדול, ורש"י רצה לכבד אביו ולהזכירו בתחילת חיבורו ואמר לו: שאל איזה קושיא ואכתבנה על שמך, והקשה לו סתם: למה התחילה התורה בבראשית כו'. וע"כ אין קשה למה הקשה בכפל, כי הקושיא ראשונה אינה אלא מצד כבוד אביו. כך ראיתי שם. אלא דמה שכתב שר' יצחק אביו של רש"י לא היה למדן גדול, זה אינו דבפרק בתרא דע"ז מביא רש"י פירוש על הגמרא וז"ל: לשון אבא מורי מנוחתו כבוד והוא נראה כו' עכ"ל"
כלומר באמת ר' יצחק המוזכר הוא ר' יצחק ממדרש תנחומא, אך לענ"ד ברור שרש"י בחר שלא כדרכו להזכיר את שם השואל כי הוא כשם אביו, ורצה לכבד את אביו. היסוד הראשון כשבאים ללמוד את התורה הוא "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך", "שמע בני מוסר אביך" – לקבל את התורה הנמסרת מדור לדור בענווה, ואולי גם ללמדנו שהיסוד להבנת התורה הוא מידות טובות, שענווה וכיבוד הורים עומדים בבסיסם.
רש"י – ענק שבענקים, גדול שבגדולים – מתחיל בכבוד אביו, כמי שאומר שכל התורה שהוא ילמד היא בזכות אבותיו שהעבירו את התורה מדור לדור ושהוא רק מהווה עוד חוליה.
היה אפשר לעצור כאן כי רק מסר זה הוא כבר מספיק, אבל תרשו לי להמשיך עוד קצת. אם נכנס לתוכן הדברים, כל ספר בראשית נכתב ללמדנו על זכותנו על ארץ ישראל.
רש"י מעמיד את היסוד הראשון ארץ ישראל לעם ישראל, ואי אפשר לפתוח את התורה בלי ההבנה הזאת. אין תורה בלי ארץ ישראל. התורה היא לא עניין לאדם פרטי אלא לאומה שלימה החיה בארצה, ומהווה מודל לחיים שלמים של חיבור שמים וארץ.
ב'דיבור המתחיל' הבא כותב רש"י:
"בראשית ברא – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל בשביל התורה שנקראת 'ראשית דרכו', ובשביל ישראל שנקראו 'ראשית תבואתו'".
בכך משלים רש"י להציב את שלושת היסודות: ארץ ישראל, תורת ישראל ועם ישראל. החיבור של שלוש יסודות אלו היא מטרת התורה כולה, שכן כל התורה מכוונת לבניין האומה הישראלית בארצה על פי החוקים והאידאליים האלוקים.
כל בריאת העולם, כל היצירה האלוקית, מכוונת לגילוי האור האדיר של האומה הישראלית, שחייה חיים שלמים ומאירה את כל מרחבי החיים באור ה'.
רש"י העמיד פה באופן נפלא את יסודות חיינו, וכל זה מיד בפסוק הראשון.
ואולי רש"י מגלה לנו עוד סוד חשוב בלימוד התורה: 'אין מקרא זה אומר אלא דרשני', כל מקרא אומר לנו – דרוש אותי, למד אותי, יש בי חיים, יש בי חכמה אלוקית, אל תוותר – דרוש אותי.
יהי רצון שבכל הלימוד שלנו השנה נקשיב לפסוקים ונדרוש אותם באהבה.
