הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות אחרונות

קניית אקדח מכספי מעשרות

הוצאתי רישיון נשק בגלל המצב הביטחוני, האם ניתן לקנות אקדח מכספי מעשרות שאני נותן?

לא. כספי מעשר נועדו לעזרה לאנשים אחרים, שבראשם עניים ולומדי תורה. לא עבור צרכי האדם עצמו גם אם הם חשובים מאוד עד כדי שנועדו להצילו מסכנות. הלכות מעשר הובא בפניני הלכה ליקוטים ב' פרק ו. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2022-10-30 17:43:21

תפילת הדרך

שלום רציתי לדעת איך יודעים מתי צריך להגיד תפילת הדרך בנסיעה? האם לפי מרחק או לפי זמן נסיעה? והאם מרחובות לירושלים צריך להגיד תפילת הדרך?

הלכות תפילת הדרך מבוארים בפניני הלכה ברכות פרק יח. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וזהו קיצור הדברים:

יח – תפילת הדרך

הדרך

א. היוצא מחוץ למקום יישוב למרחק של יותר מפרסה (3.648 ק"מ), צריך לומר את 'תפילת הדרך' להצלחת דרכו והצלתו מסכנות. וכיום שסכנת תאונות הדרכים קיימת גם בתוך העיר, הנוסע בתוך העיר יותר משיעור פרסה, טוב שיאמר את תפילת הדרך בלא הזכרת ה' בסופה. ואם יוצא מהעיר לדרך של יותר מפרסה, נכון שיאמר את תפילת הדרך בהזכרת ה' מיד כשמתיישב במכוניתו בתוך העיר לקראת נסיעתו.

ב. שכח לומר את תפילת הדרך ועדיין רחוק יותר מפרסה מהכניסה למקום היישוב שנוסע אליו, יאמר אותה מיד כשנזכר. ואם נשאר פחות מפרסה, יאמר אותה בלא הזכרת ה' בסופה.

ג. בכבישים שנחשבים למסוכנים מחמת התנכלויות הערבים, יש לומר את תפילת הדרך גם בדרך של פחות מפרסה.

ד. הנוסע כמה נסיעות ביום, יאמר את תפילת הדרך בפעם הראשונה, ויכוון על כל הנסיעות שיעשה באותו היום. אבל אם תכנן רק נסיעה אחת, ולאחר מכן נמלך בדעתו והחליט לנסוע פעם נוספת, עליו לאומרה שוב. וכאשר הדרך נמשכת כמה ימים, בכל בוקר צריך לומר את תפילת הדרך.

הברכה

ה. הנוסח שתקנו חכמים לתפילת הדרך מתאים לכל סוגי הסכנות שבדרכים, ולכן אין חובה להוסיף בה את סכנת תאונות הדרכים, והרוצה להוסיף רשאי.

ו. כיון שתפילת הדרך אינה פותחת ב'ברוך', נכון אם אפשר להצמידה לברכה אחרת. לכן אם לפני שמברך את תפילת הדרך נזדמן לו לאכול או לשתות, יברך ברכה אחרונה ומיד אחר כך יאמר את תפילת הדרך.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2022-10-30 17:22:05

תפילת נשים

שלום רב, אם אני מתפללת 3 תפילות ביום (שחרית מנחה וערבית), באופן קבוע, האם אני צריכה להתפלל תשלומין אם פספסתי תפילה כמו הגברים? תודה!

כן.

פניני הלכה תפילת נשים פרק יג סעיף ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה) :

ו – סדר השלמת תפילה שנשכחה

הנוהגת להתפלל תפילה אחת בכל יום, ולא הספיקה להתפלל עד שהגיע חצות היום ונסתיים זמן תפילת שחרית (כמבואר לעיל ח, א), תמתין עד חצי שעה אחר חצות, ותתפלל מנחה. ואם לא הספיקה להתפלל מנחה ושקעה החמה, תתפלל תפילת ערבית.

ומי שנוהגת להתפלל בכל יום שחרית ומנחה, תקנת התשלומין חלה עליה. ואם שכחה להתפלל שחרית, תתפלל מנחה פעמיים, בפעם הראשונה לשם תפילת מנחה, ובפעם השנייה לתשלומי שחרית.

ואם שכחה להתפלל מנחה והיא רגילה להתפלל ערבית, תשלים את תפילת מנחה אחר תפילת ערבית. ואם אינה רגילה להתפלל ערבית, אם תרצה תוכל להתפלל ערבית ותתפלל אח"כ תפילה נוספת לתשלומי מנחה. אבל אינה חייבת בזה, הואיל ואין היא רגילה להתפלל ערבית, וכיוון שלא תתפלל ערבית ממילא גם לא תתפלל לתשלומי מנחה. ואחר תפילת שחרית, ברור שלא תוכל להשלים את תפילת המנחה, מפני שתקנו חכמים תשלומין לתפילה הסמוכה בלבד, אבל אחר שעבר זמן התפילה שאחריה, כבר אין לה תשלומין (פניני הלכה תפילה יח, ט).

ואם שכחה להתפלל מנחה בערב שבת, וברצונה להשלים את תפילתה אחר תפילת ערבית של שבת, גם את תפילת התשלומין תאמר בנוסח ערבית של שבת (ע' פניני הלכה תפילה יח, י).[1]

תפילת ההשלמה צריכה להיות אחר תפילת החובה, ואם התכוונה להתפלל את התפילה הראשונה כתשלומין ואת השנייה כתפילת החובה, לא יצאה בתפילתה הראשונה לשם תשלומין, ועליה לחזור להתפלל בשלישית לשם תשלומין (שם יח, ח).

יש להפסיק בין תפילת החובה לתפילת התשלומין כדי שיעור מהלך ארבע אמות. ובדיעבד, מי שהיתה צריכה להשלים את תפילת שחרית, ושכחה להתפלל תשלומין מיד אחר תפילת מנחה, כל זמן שלא עבר זמן תפילת מנחה, כלומר כל זמן שלא שקעה החמה, תתפלל תשלומין עבור תפילת שחרית (שם יח, ח).

לתפילת מוסף אין תשלומין, מפני שאין מקריבים את קרבנות המוספים אלא ביומם. וכן מי ששכחה להתפלל שחרית ביום שמתפללים בו מוסף, אינה יכולה להשלים את תפילת שחרית אחר מוסף, אלא אחר מנחה בלבד (שם יח, ט).

תשלומין נתקנו רק למי שלא התפללה באונס או שגגה, אבל מי שלא התפללה במזיד, אין לה תשלומין (שם יח, ט).

[1]. עניין השלמה לנשים מבואר במ"ב רסג, מג, וכה"ח רסג, סה. ושם נתבאר לעניין תשלומי מנחה של ערב שבת בערבית של שבת. ואף שבהליכות שלמה תפילה יג, הערה י, דייק מהמ"ב, שאפילו אשה שאינה רגילה להתפלל ערבית אם היא רגילה להתפלל מנחה, כאשר שכחה להתפלל מנחה, עליה להתפלל ערבית כדי להשלים אח"כ את תפילת המנחה. וכ"כ בהליכות ביתה ו, ח, ובהערה יג, ובפס"ת רלד, ד. מ"מ נראה יותר, שכוונת המ"ב להציע את הדרך הטובה ביותר, אבל אין בכך חובה. ואולי נשים רבות נהגו להתפלל ערבית בליל שבת, ולכן הציע המ"ב להשלים אחר ערבית את תפילת מנחה, אבל לא התכוון לחייב בכך נשים. (וע' בהליכות בת ישראל ב, כ, ובאש"י ל, הערה ו, שכתבו גם הם שאין בזה חובה, ותלו דבריהם בגרש"ז אויערבאך, שלא כפי שמובא בהליכות שלמה).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2022-10-18 16:45:13

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת שמיני – מידת הגבורה

פרשתנו מתחילה ברגעים העליונים והנשגבים של חנוכת המשכן שהיה בראש חודש ניסן. חז"ל מעידים על יום זה שנתעטר בעשר עטרות: "תנא אותו היום נטל עשר עטרות: ראשון למעשה בראשית, ראשון לנשיאים, ראשון לכהונה, ראשון לעבודה, ראשון לירידת האש, ראשון לאכילת קדשים, ראשון לשכון שכינה, ראשון לברך את ישראל, ראשון לאיסור הבמות, ראשון לחודשים".

אותו היום הגדול, ראש חודש ניסן, עליו כתוב "כי היום ה' נראה אליכם". ביום הזה נראה כבוד ה' אל עם ישראל, כפי שכתוב:"ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד  ה' אל כל העם".

מיד לאחר מעמד מרומם זה מצווה התורה "דברו אל בני ישראל לאמור, זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ, כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסה, מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו".

ויש מקום לשאול, מה הקשר בין המעמד האדיר הזה, לדיונים קטנוניים מה אכניס לצלחת שלי?

ונראה שהתורה מלמדת אותנו דבר חשוב ויסודי, שאחר ההתרוממות העליונה, ההתלהבות העצומה, יש צורך שכל יחיד ויחיד יפנים ויקלוט את הקדושה. הביטוי לדבר זה הוא תיקון השולחן הפרטי והאישי של האדם – תיקון הדבר הכי בסיסי, תיקון האכילה – תיקון היכולת לבחור ולמיין מה נכנס לגופנו, מה נלקט בתוכנו, מאילו יסודות אנו בונים את הגוף שלנו.

אנו נמצאים בימי ספירת העומר, וגם בהם ניתן להצביע על אותו המהלך, מיד אחר ההתגלות הגדולה של ליל השימורים, הלילה אליו ציפה העולם כולו מרגע ברייתו, הלילה בו הקב"ה בעצמו "אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ולא השליח, אני ה' אני הוא ולא אחר", אחר שראתה גם שפחה על הים מה שלא ראו גדולי הנביאים ישעיהו ויחזקאל, אנו ניגשים לעסוק בספירה יום יומית, בצעדים יום יומיים, להתכונן לקבלת התורה, להכין את עצמנו למעמד הגדול, מעמד מתן תורה.

בספירת העומר אנו כל שבוע מתקנים מידה אחרת, ובכל יום יום צד מצדדי המידה, השבוע זוהי מידת הגבורה, שעוסקת בירידה מהאור הגדול לצעדים הקטנים כפי שכותב הרב קוק בספרו מוסר אביך:

"מכלל מדות הנפש, המחויבות אל השלמות, היא גם-כן מידת הגבורה, שהיא גבורת הנפש, שאי אפשר כלל שיהיה מבלעדה שלם באמת בדעת ויראת ד', ומכל שכן שאי אפשר מבלעדה לבא להשגות נכבדות. ומכלל מדת הגבורה הוא, שכל דבר שכבר הסכים בנפשו, שצריך להשתדל בו מצד חובת שלמותו, תהיה ההסכמה חזקה אצלו, ולא יקוץ בכל פרטיה הרבים, וגבורת נפשו תדריכהו, שיעשה בחשק טהור את המעשים הגורמים לבצע תכלית נאה גם בהיותם בדרך רחוקה. כי בלא מדת הגבורה, אמנם באותה שעה שתתיישב הנפש מיראת ד' וחיוב זהירות המצות תתלהב רוחו לשקוד בתורה, לדעת כבוד יוצרו ואופן עשיית הטוב בעיניו, אבל כאשר ימשך בעומק הפלפולים ומרחבי הקודש של ההתפשטות וההסתעפות, כבר אזלה הלכה לה אותה ההתלהבות שבאה ממקור הציור הראשון. וצריך שמדת הגבורה תשלוט בנפש, שכל מה שהחליטה להתעסק בו בטוב לה, תאחז בו ולא תרפהו, ותגדל בה השמחה התמידית, המלאה מנוחה, של קביעות בעוז העלייה, ואינה משתנית בכל עמקי מצולותיו ונבכי זרמיו".

או כפי שכותב הרב קוק את הדברים באורות הקודש( חלק ד', עמ' תב):

"כמה גדולה היא מלחמתי הפנימית, לבבי מלא עריגה רוחנית גבוהה ורחבה, חפץ אני שהנועם האלוקי יתפשט תמיד בכל קרבי… והנני תמיד הומה, שואג בעצמיותי הפנימית, בקול גדול אור אלוקים הבו לי, תענוג אל חי ושעשועו, גודל יפעת בקרת מלך עולם, אל אלוקי אבי, אשר בכל לבי הנני נתון לאהבתו. אשר פחדו ירוממני. ונשמתי הולכת היא ומתנשאת, מתעלה היא על כל השפלות, הקטנות והגבולים, שחיי הטבע, הגויה, הסביבה, וההסכמה מגבילים אותה, לוחצים אותה בצבתים, משימים אותה כולה בסד.

והנה שטף חיובים בא, לימודים ודקדוקים לאין תכלית, סיבוכי רעיונות, והוצאת פלפולים מדייקנות של אותיות ותיבות, באה וסובבת את נשמתי הצחה, החופשית, הקלה ככרוב, הטהורה כעצם השמים, השוטפת כים של אור. ואני עוד לא באתי לזאת המדרגה, לסכות מראשית עד אחרית, להבין נועם שמועה, להרגיש מתק כל דקדוק, להיות צופה באור שבמחשכי עולם".

יש מחלוקת עצומה בין הצדוקים והבייתוסים לבין חכמי ישראל מתי מתחילה ספירת העומר, ומחלוקתם נסיבה סביב המילים "וספרתם לכם ממחרת השבת" – לשיטת הצדוקים והבייתוסים השבת האמורה היא אכן השבת הרגילה, וספירת העומר ממילא צריכה להתחיל משבת חוה"מ, אך לשיטת חכמי ישראל השבת האמורה היא יו"ט ראשון של פסח, מה יסודה הרוחני של המחלוקת הזאת?

ראיתי פירוש נפלא, של הרב יונתן זקס, ואנסה להביאו בתמצית, כבר כתבנו שספירת העומר, מיד מעוררת בנו קישור למן, שירד עומר לגולגולת, והצדוקים והבייתוסים ממילא סברו שספירת העומר צריכה להתחיל ביום ראשון שהרי המן התחיל לרדת ביום ראשון, כפי שמפורש בפסוקים: "ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו" (רש"י שמות טז, א ושפתי חכמים שם), וממילא הספירה צריכה לדורות צריכה להתחיל מיום ראשון.

אך חכמי ישראל סברו שאכן ספירת העומר מחוברת למן, אך לא לתחילת ירידתו, אלא לסוף ירידת המן, והמן פסק לרדת ביום ט"ז בניסן כפי שמבואר בספר יהושע: "ויחנו בני ישראל בגלגל ויעשו את הפסח בארבעה עשר יום לחדש בערב בערבות יריחו, ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי בעצם היום הזה, וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ ולא היה עוד לבני ישראל מן ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא".

ויש כאן שינוי תפיסה מהותית, לשיטת הצדוקים והבייתוסים ההכנה לקבלת תורה היא אכילת לחם משמיים, הדרישה לקבלת תורה היא חיי נס, התורה היא מתת הא-ל ולא עבודת האדם, התורה היא לחם משמיים, לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו, אפשר בהחלט להביו את התפיסה הזאת.

אך זהו בדיוק החידוש האדיר של חכמי ישראל, שהתורה דורשת מאיתנו עמל ומאמץ, עבודה ועשייה, ו'לא בשמיים היא', ואנו נדרשים להוציא לחם מן הארץ, יותר מכך העומר הוא תיקון כל הבחינות הנמוכות, ולכן הוא שעורים שהם מאכל בהמה.

ואולי הביטוי לשתי התפיסות האלה הוא הוא המודגש בספר יהושע, המן הוא מאכל המדבר ואילו התבואה היא מאכל א"י, אנו רוצים תורת א"י, המשפיעה על כל החיים, המקדשת גם את הגוף, זהו שורש המחלוקת.

ימים אלו, מפסח ועד עצרת באים לחנך אותנו שההגעה אל התורה, אל השאיפות הגדולות, חייבת לעבור תמיד בדרך. בימים אלו אנו מצויים לספור כל יום, לכל יום יש חשיבות, אסור לדלג על אף יום בדרך אל היעד הסופי.

ככל שהאדם חפץ יותר להתעלות כל היצר הרע גובר עליו בצורות שונות של דמיון, עצלות וחוסר תשומת לב לפרטים הקטנים, ועל כן נדרשת הדרגה.

"על ידי מה שחפצים במידות חסידות גדולות מתגבר היצר הרע הרבה, והאדם מתדלדל ברוחניותו, ועל כל פנים מוציא כוח רב על מלחמת היצר הרע, שהיה יכול להשתמש בכוח זה להתעלות יותר ויותר. על כן אין אדם צריך לחשוק לעלות במידות חסידות עליונות שלא בהדרגה, כי אם להשתוקק לעלות תמיד מעלה מעלה בדרך הדרגה, ומגמת פניו תהיה לעלות למדרגה היותר עליונה, חייב אדם לאמר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב.

יהי רצון שנזכה לעלות בדרך העולה לקבלת התורה.
נ.ב
יום יום אני מעביר שיעור קצר (3 דק' על מידת היום, מוזמנים להצטרף: https://chat.whatsapp.com/Kf4pKq5dyvQ0JtIuuDwZ5r

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן