בפרשתנו מתואר סוג נוסף של צרעת, צרעת הבית. צרעת זו נותקה במידה מסוימת משאר סוגי הצרעת. כל שאר סוגי הצרעת כבר הוזכרו בפרשת תזריע ואילו צרעת הבית מוזכרת רק בפרשת מצורע, ויש להבין מדוע? (שאלה זו נשאלה ע"י האברבנאל),
עוד יש לשאול מדוע צרעת הבית קשורה לכניסה לארץ ישראל כפי שאומרת התורה: "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם". בנוסף יש להבין מדוע משמע מלשון הפסוקים שצרעת הבית היא בשורה טובה, נתינה אלוקית אלינו, כלשון הגמרא (הוריות י ע"א): '"ונתתי נגע צרעת' ר' יהודה אומר: בשורה היא להם שנגעים באים עליהם"
חז"ל נותנים שתי סיבות מרכזיות לצרעת הבית:
האחד, צרות העין, כדברי המדרש (ויק"ר יז, ב):
"…אומר אדם לחברו השאילני קב חיטים ואמר לו אין לי… אישה אומרת לחברתה השאילני נפה והיא אומרת אין לי… מה הקב"ה עושה? מגרה נגעים בתוך ביתו ומתוך שהוא מוציא את כליו הבריות רואות ואומרות: לא היה אומר אין לי כלום? ראו כמה חיטים יש כאן…ועל עין הרע… שנאמר 'ובא אשר לו הבית' – מי שייחד ביתו לו ואינו רוצה להנות לאחרים…", וכדברי הגמרא (יומא יא, ב) : " ובא אשר לו הבית .' .. – מי שמייחד ביתו לו, שאינו רוצה להשאיל כליו ואומר שאין לו", וכן בערכין (טז,א): "ועל צרות העין, דכתיב: 'יובא אשר לו הבית…', ותנא דבי ר' ישמעאל: מי שמיוחד ביתו לו".
השני, גזל, כדברי הגמרא (ערכין טז, א):
"…ועל הגזל, דכתיב: 'וצווה הכהן ופנו את הבית', תנא: הוא כונס ממון שאינו שלו, יבא הכהן ויפזר ממונו".
צרעת הגוף, סיבתה המרכזית היא לשון הרע. צרעת הגוף באה על אדם המעורה בחברה, אבל פוגע בה. לעומת זאת צרעת הבית באה לאדם שמסוגר בביתו, שדואג אך ורק לעצמו. אולי הביטוי החריף ביותר לכך היא שאדם שיש לו צרעת הגוף יוצא מחוץ למחנה, אך אדם שיש לו צרעת הבית יוצא מביתו ונכנס לקהילה, נכנס לחברה.
ממילא מובנת ההפרדה בין שני סוגי הצרעות. צרעת הגוף עניינה להוציא את הפוגע בחברה (ועל כך כתבנו בשבוע שעבר), ואילו צרעת הבית עניינה הפוך – להכניס את האדם המתנתק לתוך הציבור והחברה. בכך גם מובן מדוע דווקא צרעת זו תלוייה בארץ, כי בארץ ישראל עם ישראל הופכים לאומה ומופיע כוח הכלל, וכל יחיד נדרש להיות חלק מהכלל, כדברי הזוהר הקדוש: "'גוי אחד בארץ, ודאי בארץ הם גוי אחד – עמה אקרון אחד…".
השבוע הייתה מערכת בחירות, ובעיניי הלימוד החשוב ביותר הוא חשיבות האחדות. עם ישראל רוצה אחדות, רוצה התכללות, והקב"ה מסמן לנו שאחדות וחיבור הם דבר יקר.
אנו נמצאים בשבת הגדול. בשבת הבאה נזכה לשבת כולנו בליל הסדר, ואחד המסרים המרכזיים של ליל הסדר, של חג הפסח, חג הלידה של האומה הישראלית, הוא הזכות והחובה שלנו להיות חלק מעם ישראל. הבית יכול להיות דבר מאחד ומגבש, והבית יכול להיות מסוגר. אנו מצווים להפוך בליל הסדר את ביתנו לבית המקדש, מתכנסים ומתאחדים בבית, לאכול יחד את קרבן הפסח. אך מנגד אנו לא נשארים בבתים הפרטיים אלא כל האומה עולה לירושלים, העיר שמאחדת ומחברת את כולם יחדיו, שעושה את כל ישראל חברים, ומתכנסים בבתים והופכים את הבתים להיות גורם מאחד ומחבר.
משפחות משפחות, אבל כולנו בתוך החומה המאוחדת של ירושלים.
בליל הסדר אנו עמלים לחבר את כולם לתהליך הגאולה, אנו דואגים שכל אחד ואחד יהיה שייך ויהיה חלק. הזכרת ארבעת הבנים היא בדיוק בשביל זה, לומר שאנו רוצים את כל הבנים איתנו, לא מוותרים על אף בן – גם את החכם, אבל גם את הרשע, לו אנו מזכירים את הדבר החשוב ביותר – "ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר". הכול אנו יכולים להכיל ולסבול, רק אל תוציא את עצמך מן הכלל! – שזו הכפירה הגדולה ביותר בעיקר.
ואנו רוצים גם את התם (הטיפש על פי המכילתא), וגם את שאינו יודע לשאול (האפטי – שלא יוצא כלל להצביע). אנו רוצים וצריכים את כולם בתהליך הגאולה.
הלוואי שנזכה לחבר את כל האבות ואת כל הבנים, בליל הסדר הקרוב, ונעמיד לנגד עיננו את פסוקי הסיום של הפטרת השבת הגדול:
"זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם".
