שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

שידוך

בס״ד שלום כבוד הרב, אשמח לשאול האם מותר לשלוח עבור שידוך או בשביל כרטיס תמונה של הבחור או הבחורה כשהם יפים או חגיגיים מהרגיל או שיש בזה סוג של הונאה?

מותר. זה מה שכולם אמורים לעשות, כך שכל אחד יודע שמי שבתמונה, זה הכי טוב שלו, ויש בזה צד טוב, שכן אם אפילו בתמונה כזו אני לא מעוניין בשידוך, זה מרגיע ועוזר להחלטה. כמו כן, גם כשנפגשים לשידוך עצמו, כולם משתדלים להראות במיטבם כמו בתמונה, כך שזה בסדר גמור. אך יש לציין שגם התמונה הכי טובה אינה משתווה למציאות. כשרואים את המשודך פנים מול פנים זה עולם אחר. צריך לקחת את זה בחשבון כמחליטים על פי תמונה.

שיהיה בהצלחה רבה ובקלות בעז"ה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-10-26 07:23:52

ברכת המזון ללא נעליים

שלום האם אדם שאוכל לחם בביתו ללא נעליים או בפיג׳מה נדרש לשפר את לבושו לפני ברכת המזון כפי שנהוג בתפילת עמידה כעומד לפני מלך?

אין בזה חובה, יש הידור. נעליים לא נהגו, אבל בגדים נאים יש יותר מקום להדר.

מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

דרך אמירת ברכת המזון

יט. צריך להיות לבוש בשעת הברכה באופן שאם היה בא אליו אורח מכובד, לא היה מתבייש להיות לבוש כך. והמהדרים מקפידים להיות לבושים בזמן הברכה באופן מכובד כמו בתפילה.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-10-25 17:58:13

ברכות קריאת ק"ש

אם לא התפלל עד שעברו 4 שעות- א. האם יאמר ברכות ק"ש ללא שם ומלכות? ב. ואם עבר חצות לא יאמר ק"ש?

א. הרב מלמד משתדל לא להביא מקרים שבהם אומרים ברכה בלי שם ומלכות, למרות שתמיד אפשר לומר ברכה בלי שם ומלכות. לכן למעשה ההלכה היא שאם אומרים, אז אומרים בשם ומלכות, ואם לא אומרים, אז לא אומרים כלל.

ב. אין עניין.

הדברים מבוארים בפניני הלכה תפילה פרק יא. אביא לך את ההלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

סוף זמן קריאת שמע ותפילת עמידה

ז. זמן קריאת שמע של שחרית הוא עד סוף שלוש שעות זמניות של היום, וזמן ברכות קריאת שמע ותפילת עמידה הוא עד סוף ארבע שעות זמניות. בדיעבד ניתן להתפלל עמידה עד חצות היום (ואם התאחר במזיד, טוב שיכוון שמתפלל בתורת נדבה), ויכול אז לומר גם את פסוקי דזמרה, אבל לא יאמר את ברכות קריאת שמע. ולמנהג חלק מיוצאי אשכנז, אם לא אמר את ברכות קריאת שמע לפני סוף ארבע שעות מחמת אונס, רשאי להשלימן עד חצות (משנ"ב). כאשר אומר את ברכות קריאת שמע, יאמר איתן גם את קריאת שמע אף שעברו שלוש שעות ואינו יוצא באמירתה ידי חובה.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-10-25 16:59:30

עבודה בהפצה בחברת אנרגיה

היי, האם מותר לעבוד כמנהל מחלקת הפצה בחברת אנרגיה? העבודה היא, להיות אחראי לשבץ את הנהגים להובלות מכילי דלק לתחנות הדלק ובנוסף להיות מנהל ישיר של הנהגים. החברה פותחת תחנות תדלוק בשבת ובאים למלא דלק גם בשבת, האם יש כאן לפני עיוור? אשמח למקור הלכתי במידה ומותר.

אם אתה תהיה צריך לשבץ בפועל נהג יהודי לנסיעה בשבת – אסור. אם השיבוץ יותר כללי, כגון שאתה משבץ נהג להיות אחראי על תחנת דלק מסוימת, והוא יכול לבחור האם למלא ביום שישי או בשבת והוא מעצמו בוחר מפני נוחותו למלא בשבת – מותר. לגבי נהג גוי, אם שייך לשבץ לשבתות רק גויים, תגיד לי ואבדוק אם אפשר להקל. אם אין אפשרות כזו ולפעמים תהיה חייב לשבץ יהודי לנסיעה בשבת – אסור.

עניינים אלו מבוארים בפניני הלכה שבת. והלכה למעשה מובאים בספר הקיצור לפניני הלכה.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-10-23 16:34:17

יש לך שאלה?

פרשת שמיני – לעשות הטוב והישר בעיני ה'

באמצע היום המופלא, היום השמיני, בו נחנך המשכן והשכינה שבה לשכון בישראל, מתים שני בני אהרון נדב ואביהוא, וממילא שני בניו הנותרים אלעזר ואיתמר הופכים להיות אוננים. בשל אנינותם לא יכולים אלעזר ואיתמר לאכול מקורבן החטאת ושורפים את הבשר במקום לאוכלו. משה רבנו שומע על העניין וכועס, שהרי אכילת הקורבן היא חלק מתהליך הכפרה, וכך אומרת התורה (עם פירוש בגוף הפסוקים מאתר בני ציון):

"אֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת – של ר"ח דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה – ביקש לדעת, שאל עליו. וְהִנֵּה שֹׂרָף – אהרון ובניו שרפו אותו כיון שהיו אוננים ולא יכלו לאכול ממנו. וַיִּקְצֹף – כעס עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר – בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר: מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ – בחצר המשכן כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם – לאכול לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם לִפְנֵי ה' – כי כשהכוהנים אוכלים הבעלים מתכפרים. הֵן – הרי לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה – הרי זו לא חטאת פנימית שנשרפת אלא חטאת חיצונית! אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ  – הייתם צריכים לאכול אותה בַּקֹּדֶשׁ, כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי – כמו שצויתי אתכם במנחה ובשלמים! ואם לא יאכלו את החטאת לא תהיה כפרה לעם.

גם כשמשה כועס הוא מקפיד על שני דברים: האחד, על כבודו של אהרן, שהרי גם אהרן שרף ולא אכל אבל משה מקפיד על כבודו: "בשביל כבודו של אהרן הפך פניו כנגד הבנים וכעס". לעיתים בעידנא דריתחא עלולים לשכוח ולא לכבד, להוציא דברים שאינם ממין העניין, אך משה, גם כשהוא כועס הוא מקפיד על כבוד אהרן, קדוש ה'. השני, הוא לא סוגר את הדברים באופן מוחלט אלא שואל – מדוע? הוא שואל כאן שאלה, אמנם נוקבת וקשה ויש לו עמדה בעניין, אך עדיין שאלה היא, לתת פתח.

ואז עונה אהרן, "וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה". וגם פה יש להתבונן, הרי הפנייה היא לבנים, אך הבנים, למרות הפנייה הנרגזת, התחושות הקשות שמלוות אותם ממות אחיהם, ומגערתו החריפה של דודם, משה רבנו, מקפידים על כבוד אביהם, כדברי רש"י: "אפשר משה קצף על אלעזר ועל איתמר, ואהרן מדבר, הא ידעת שלא הייתה אלא מדרך כבוד. אמרו אינו בדין שיהא אבינו יושב ואנו מדברים לפניו, ואינו בדין שיהא תלמיד משיב את רבו. יכול מפני שלא היה באלעזר להשיב, תלמוד לומר: 'ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וגו', הרי כשרצה, דבר לפני משה ולפני הנשיאים.

בתוך הויכוח, בתוך סערת הרגשות, יש כבוד הדדי, יש כבוד אב, יש שיקול דעת, אולי זה חלק מתשובת המשקל, נגד ההתפרצות הריגשית האדירה של נדב ואביהוא. כדברי המדרש: "אלעזר ידע את ההלכה ושתק, איתמר ידע את ההלכה ושתק, זכו שנתייחד הדיבור עליהן ועל אביהן ועל אחי אביהן בחייהן, הה"ד 'וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם', תני ר' חייא לאמר אליהם, לבנים לאלעזר ולאיתמר".

וממשיך אהרן, בכבוד ובעדינות לומר: הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת עֹלָתָם לִפְנֵי ה' – הרי היום הקרבנו את החטאת והעולה שלנו וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה – וקרה לנו האסון הנורא של מיתת נדב ואביהוא, וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם – ואם אוכל חטאת היום כשאני אונן הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה' – האם זה יהיה טוב בעיני ה'.

גם כאן הדברים נאמרים בעדינות, בלשון שאלה ולא כקביעה, כשהמטרה היא ברורה – לעשות הטוב והישר בעיני ה'.

וכאן מתגלה משה במידותיו המופלאות: וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו! – "לא בוש משה לומר לא שמעתי, אלא שמעתי ושכחתי", והביטוי של התורה הוא 'וייטב בעיניו', כדברי הספורנו: "שמח על טוב סברת אחיו ובניו שהיטיבו לראות ולהורות". משה לא הצטער על שגגתו שכחתו, אלא שמח על אחיו ובניו, שמח שהטוב נעשה. זה כל כך מופלא, כל כך לא פשוט.

כך הם מנהיגי ישראל האמיתיים, אוהבי אמת ושמחים באמת. יש איגרת מרגשת של הרמב"ם, בה הוא כותב: "ואפילו הייתי אני המשתבש אין אני טוען שהגעתי אל שלמותי האחרונה בתחילה, ולא שאני לא טעיתי מעולם, אדרבה: כל מה שנתבאר לי חילופו חזרתי ממנו תמיד, בכל דבר מחיבורַי ומטבעי". אומר הרמב"ם: אני יודע שטעיתי ומוכן לחזור בי.

ולסיום עוד הערה קטנה-גדולה מדברי המדרש: "אמר לו היום מתו בניי, היום אקריב קרבן? היום מתו בניי, היום אוכל בקדשים? מיד דרש אהרן קל וחומר למשה: ומה אם מעשר הקל הרי הוא אסור לאונן, חטאת שהיא חמורה אינו דין שהיא אסורה לאונן. מיד 'וישמע משה' הוציא כרוז בכל המחנה ואמר אני טעיתי את ההלכה ואהרן אחי למדני". אהרן מתחיל מהקשבה לליבו הישר, הוא חש שזה לא מתאים, אך הוא לא מסתפק בלב הישר ובתחושות, אלא מכניס זאת לכלי ההלכה, לדרשת ק"ו. נדב ואביהוא הקשיבו לליבם, אבל ללא כניסה לגדרי ההלכה. יש מקום ללב, מקום חשוב וגדול, אבל רק בהתאמה לרצון ה'. השאלה שצריכה להישאל יום יום על ידינו היא: 'הייטב בעיני ה'?' – האם מעשינו טובים וישרים בעיני ה'.

שנזכה לכוון את כל מעשינו לשם שמים!

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן