חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת כי תשא* – מרכזיות וחשיבות הכיור

פרשתנו פותחת במניין, ומיד לאחר מכן משלימה עוד עניינים שקשורים לעבודת המשכן, ובתוכם הדבר הראשון שבו היא עוסקת הוא הכיור:

"ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה ונתת אותו בין אוהל מועד ובין המזבח ונתת שמה מים, ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם, בבואם אל אוהל מועד ירחצו מים ולא ימותו או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה לה', ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו והייתה להם חוק עולם לו ולזרעו לדורותם"

התורה מדגישה את החשיבות הגדולה של הכיור, בכך שפעמיים היא רומזת שאם הכהנים לא ירחצו את ידיהם ורגליהם הם ימותו.

במהלך הדורות, הלך הכיור ותפס מקום רחב וגדול, שלמה המלך פועל פעולות גדולות ועצומות:

"ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו עד שפתו עגול סביב וחמש באמה קומתו וקו שלשים באמה יסב אותו סביב…כה עמד על שני עשר בקר שלשה פנים צפונה ושלשה פנים ימה ושלשה פנים נגבה ושלשה פנים מזרחה והים עליהם מלמעלה וכל אחריהם ביתה, ועביו טפח ושפתו כמעשה שפת כוס פרח שושן אלפים בת יכיל"

הים של שלמה, שמשמש לטהרה, הופך להיות הדבר הבולט והגדול ביותר בבית המקדש. גובהו שנים וחצי מטרים, קוטרו חמישה מטרים, כולו מנחושת, ניצב על שנים עשר שוורים מנחושת. אין ספק ששלמה המלך מציב את עבודת הטהרה כדבר מרכזי מאד.

הוא לא מסתפק בכך אלא מכפיל את הכיור פי עשר, ועושה עשרה כיורים ניידים, שיכולים להיות בכל מקום במקדש:

"ויעש עשרה כיורות נחושת, ארבעים בת יכיל הכיור האחד, ארבע באמה הכיור האחד, כיור אחד על המכונה האחת, לעשר המכונות"

ההרחבה הזאת ממשיכה בבית שני שבן קטין מגדיל את הכיור: "בן קטין עשה י"ב דד לכיור שלא היה לו אלא שנים…".

ועלינו להבין מה חשיבותו העליונה של הכיור.

עניינו של הכיור הוא הטהרה. אמנם הכוהנים כבר טהורים, אך לפני העבודה יש צורך בטהרה נוספת של כלי המעשה – של הידיים והרגלים. טהרה היא תיקון הכוונות והרצונות, הטהרה היא תיקון וכיוון הלב.

בחיינו יש הרבה עבודות, הרבה מצוות, הרבה יוזמות, הרבה פעולות טובות, אבל נדרשת גם כוונה; להתקדש, להיות מרוכז, לכוון; לקדש ידיים ורגליים, לייעד יעוד חד משמעי ועליון – את כוחות העשייה והתנועה, את המחשבות, את האישיות.

דווקא כשבאים אל עולם העשייה לא פעם מתלוות לכוונות טובות כל מיני חשבונות צדדיים. הכהנים נדרשים, וגם אנחנו בעקבותיהם, לשאת ידינו קודש, להיות ברי לבב. כך דוד המלך מתאר את מי שראוי לעלות אל הר ה': "נקי כפים ובר לבב", לא רק במובן שהוא לא עשה מעשים שליליים, אלא שכוונת ליבו שלמה, תמימה.

רחץ כפיים, אומר דוד, ורק אחר כך "אסובבה את מזבחך ה'" – כי ה' יראה ללבב ולא רק לעיניים, אומר שמואל. יש הרבה מה לנקות, לא רק במעשים, אלא בעיקר בלב.

דווקא שבאים לפעול פעולה חומרית בידיים וברגליים, להתעסק בלחם, בשר ויין, צריך להוסיף טהרה. שיורדים מעולם המחשבה, הלימוד והאידאולוגיה, לעולם הפעולה, המעשה והמציאות, חייבים לראות שיחד עם הפגישה עם היצרים והחומריות אנו ממשיכים לפעול מתוך כוונה ורצון טהורים וקדושים.

בית המקדש לא היה מקום סטרילי. בית המקדש הוא בית חיינו. מקום בו הופיעו כל החיים – בקודש. בבית המקדש הייתה אומנות, והייתה מוזיקה. בבית המקדש הייתה גם עבודת קורבנות, שכללה בשר ודם. בבית המקדש היו ריחות, הייתה הרגשה חברתית, באו המון אנשים ונשים מכל קצוות הארץ – בעת שמחה והרווחה, ובעת צער ומצוקה, להודות לה', ולהתוודות לפניו על חטאיהם. בית המקדש היה מקום חיים שלם, שוקק, שכלל בתוכו את כל רבדי חיי העם.

בכדי שהקודש יוכל להופיע באמת בכל החיים, חייבים שתהיה טהרה, חייבים להיזהר שהקודש יעלה את החול ולא להיפך, חייבים להקפיד שריבוי הפרטים, לא יסיט את הדעת ואת המיקוד.

דווקא כשרוצים שהקודש יופיע במרחבי החיים, ולא רק בפינה צרה, באיזו בועה סטרילית ומנותקת, דווקא כשרוצים שהקודש יתרחב ויתגלה בצדדים שונים של חיינו, צריך הרבה הרבה טהרה.

הכיור עשוי ממראות, מראות שהנשים יתייפו וקישטו עצמם בהם, כדי להגיע לאהבה עם בעליהם. משה רבינו לא רוצה להשתמש במראות הללו, אך הקב"ה אומר לו שאותם הוא הכי אוהב. לעשות את המעשה עם היצרים הכי גדולים מתוך כוונה עליונה טובה וישרה, זה בדיוק המודל.

הכיור הוא ממראות. תביט במראה, תתבונן בעצמך, ותוודא שאכן הכוונות שלך נכונות וישרות, תבדוק במראה את מה שאתה רואה זה מה שאתה באמת רוצה.

לעיתים אנו מפנים את עיקר תשומת הלב לעשייה, לקידום הדברים, להתרחשות בפועל: מה מקדם את העם והמדינה, מי מקדם. אך אל לנו לשכוח את הכיור, את הכוונות והרצונות, את הפנימיות.

הכהנים הם שליחי ציבור. כל שליח ציבור- ככהנים – חייב לעבוד את עבודת הקודש מתוך ניקיון כפיים. אין כאן הבעת עמדה ביחס להתרחשות כזו או אחרת, יש כאן הבעת ציפייה. הציפייה שלנו היא להעמיד שליחי ציבור, אנשי קודש, שאת כל חייהם מנהלים בטהרה.

יהי רצון שנזכה לטהרה, לעשות כל מעשינו לשם שמיים ולשליחי ציבור טהורים, שפועלים לשם שמים, מכוונת טהורות.

 

 

*הדברים מבוססים גם על דברים של הרב אליעזר קשתיאל שליט"א.

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן