פרשת כי תצא מרובה מאד במצוות שכוללות את כל חיי האדם, ורובם מצוות שבין אדם לחברו, והפרשה מסיימת בפסוקים שמזהירים את האדם על המידות ומשקלות:
"לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה, לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה, אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה שלמה וצדק יהיה לך למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך, כי תועבת ה' אלוקיך כל עושה אלה כל עושה עוול"
פסוקי הפרשה מזכירים לנו את פרשת קדושים שגם היא מרובה במצוות שבין אדם לחברו, ושגם היא מסיימת באזהרה על המידות והמשקלות:
"לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה, מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים"
ננסה להתבונן מדוע דווקא דין זה חותם את שתי הפרשות? ומדוע החמירה התורה כל כך בדין זה עד כדי כך ש"תועבת ה' אלוקיך כל עושה אלה"?
ראשית יש להבדיל בין הנאמר בפרשת קדושים לנאמר בפרשתנו. בפרשת קדושים מוזכר שאסור לעשות עוול ולרמות, אך בפרשתנו מתרחב האיסור יותר, שלא רק שאסור לרמות אלא שגם יש איסור שיהיו לאדם את אמצעי הרמייה, אפילו אם הוא לא משתמש בהם: "לא יהיה לך בכיסך…", "לא יהיה לך בביתך…", ודווקא כאן החומרה היא יותר גדולה – "תועבת ה", ועוד אמרו חז"ל:
"א"ר לוי: קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות"
"א"ר בניי בשם ר' הונא אם ראית דור שמידותיו של שקר, דע שהמלכות באה ומתגרה באותו הדור. ומה טעמא, 'מאזני מרמה תועבת ה' וג', מה כתיב בתריה, 'בא זדון ויבא קלון'…א"ר לוי אף משה רמזה לישראל מן התורה, 'לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה'. אם עשית כן דע שהמלכות באה ומתגרה באותו הדור. ומה טעמא? 'כי תועבת ה' כל עושה אלה וגו' מה כתיב בתריה, 'זכור את אשר עשה לך עמלק'".
ולכאורה הדברים תמוהים, וכי אדם שיש לו כלים בכדי לשקר ולרמות, חמור ממי שבפועל שיקר ורימה? ובכלל, מה החומרה הגדולה ברמייה?
ונתחיל בשאלה השנייה, הבסיס ליחסים בין אנשים הוא אמון. שקר ורמייה פוגעים באמון, ואי אפשר ליצור יחסים אנושיים, ועוד יותר יחסים כלכליים, כשיש חוסר אמון.
על סף הכניסה לארץ התורה מדריכה אותנו לבנות חיי מסחר שבנויים על יושר ואמת. במסחר תמיד יש חלקים בהם ניתן לרמות, חלקים שדורשים רמה גבוהה של ישרות אישית ונאמנות, וזוהי שעת המבחן של האדם, כדברי הרש"ר הירש:
"מידות הן היסוד לחיי החברה. אולם אין התורה אוסרת רק רמאות במדידה ובשקילה; שהרי, כאמור, זו גניבה פשוטה; אלא עצם המידה והמדידה חשובות לה כעשיית משפט; כל מידה יהודית וכל דבר שנמדד בידי יהודי חשובים לה כעשיית – משפט יהודית – כסמל לשמירת – משפט יהודית; כך היא מציגה את עצם המשפט – בצורתו המוחלטת ביותר – כמקדש ששמירתו מסורה לכל יהודי; רצונה, שרוח משפט ושמירת משפט – עשיית צדק ומשפט – יהיו קווי יסוד באופי הלאומי היהודי…הנאמנות במשא ומתן היא עקרון יסודי של האדם היהודי החברתי…למען יאריכו ימיך וגו'. המשך קיומך הממלכתי על אדמתך תלוי בשמירה הקפדנית על צדק במשא ומתן; ה' דורש ממך את הנאמנות הזאת ומידה זו חייבת להיות קו יסוד במכלול תכונותיך הלאומיות, שכן – כי תועבת ה' אלוקיך כל – עושה אלה, האדם שזכה שה' הוא אלוקיו – מנהיג גורלו ומדריך מעשיו – האדם היהודי הוא תועבת ה' אלוקיו אם הוא קורא לעצמו "יהודי" ואיננו שומר בקפדנות על צדק במשא ומתן. היהודי שמידותיו ומשקלותיו מזוייפים איננו זכאי לקרוא לה' "אלוקיו": כי תועבת ה' אלוקיך כל – עשה אלה כל עשה עול"
אדם רמאי הוא אדם לא אמיתי – הוא לא אמיתי כלפי חבריו, לא אמיתי כלפי משפחתו וילדיו, לא אמיתי כלפי עצמו, ולא אמיתי כלפי הקב"ה – כל מה שהוא עושה חיצוני, הכול מצג שווא, רמייה ושקר, וממילא אין כאן כלום. לכן חז"ל דרשו: "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה, לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה" – "לא יהיה לך – אם עשית כן לא יהיה לך כלום" (רש"י, רבינו בחיי), כי גם מה שיהיה לך, הוא לא באמת שלך. לשקרן אין כלום.
לכן חז"ל (סוטה יב(: אומרים שיש ארבע כתות שלא מקבלות פני שכינה: "אמר רבי ירמיה בר אבא: ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת ליצים, וכת חניפים, וכת שקרים, וכת מספרי לשון הרע….", המשותף לארבעת הכתות הללו הוא שכולם מורכבים מאנשים שלא בנויים על האמת, וחותמו של הקב"ה אמת, הקב"ה הוא הדבר האמיתי, הקיים והמציאותי ביותר.
וכעת נענה על שאלתינו השנייה, מדוע מחמירה התורה עם אדם שיש לו בכיסו ובביתו אבני מידה מזוייפות יותר מאשר עם אדם המרמה בפועל? נלע"ד לבאר שאדם שמרמה בפועל זה חמור מאד, אך ייתכן לומר שיצרו גברה עליו לרגע, שחמדת הממון העבירה אותו על דעתו לרגע ולכן רימה, אך אדם שמחזיק בכיסו או בביתו אמצעיים כדי לרמות, זה חמור לאין ערוך, כי אדם זה בעצם אומר כל רגע ורגע שאמצעיים אלו קיימים בביתו, למקרה הצורך, למקרה שירגיש ש"אין ברירה". עבור אדם כזה רמייה היא אפשרות, שקר הוא אופציה קיימת, וזה דבר חמור מאין כמוהו שכן עלינו לחיות בתודעת חיים כזאת שרמאות, שקר, גניבה וגזל, הם דברים מתועבים, הם אינם אופציה.
אנו הולכים ומתקרבים לראש השנה, והתיקון הראשון צריך להיות שאין לנו ממון שאיננו שלנו על פי היושר, הצדק האלוקי, ושאין לנו מנגנונים לרמייה שפועלים בעסקינו ובהתנהלותנו הכלכלית. מתוך כך נזכה, למה שדרשו חז"ל: "אבן שלמה וצדק יהיה לך – אם עשית כן יהיה לך הרבה".
