ימי החופש הגדול ו'בין הזמנים' בעיצומם, ורבים מטיילים בשבילי הארץ, נחליה ומעינותיה, רואים את יופיה והדרה, מטפסים על הריה והולכים על אבניה, דבר המשתלב עם פרשת עקב אשר מלאה בשבח על טובה ויופיה של הארץ הטובה הזאת, ועל חיבור הברכה והקדושה שמתאחד בארץ ישראל.
אני רוצה הפעם לגעת בפסוקים יסודיים שהרמח"ל ב'מסילת ישרים' הביא כתמצית חובת האדם בעולמו:
"ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלוקיך, ללכת בכל דרכיו, ולאהבה אותו, ולעבוד את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך, לשמור את מצוות ה' ואת חקותיו אשר אנוכי מצווך היום לטוב לך, הן לה' אלוקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה, רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה"
ומבאר הרמח"ל:
"כאן כלל כל חלקי שלמות העבודה הנרצית לשמו יתברך, והם:
- היראה
- ההליכה בדרכיו
- האהבה
- שלמות הלב
- ושמירת כל המצות
היראה היא יראת רוממותו יתברך, שיירא מלפניו כמו שיירא מלפני מלך גדול ונורא, ויבוש מגדולתו על כל תנועה שהוא בא להתנועע, כל שכן בדברו לפניו בתפלה או בעסקו בתורתו.
ההליכה בדרכיו כולל כל ענין יושר המדות ותקונם. והוא מה שביארו ז"ל (שבת קלג ב): "מה הוא רחום אף אתה רחום וכו'". וכלל כל זה, שינהג האדם כל מדותיו וכל מיני פעולותיו על פי היושר והמוסר…
האהבה שיהיה נקבע בלב האדם אהבה אליו יתברך עד שתתעורר נפשו לעשות נחת רוח לפניו, כמו שלבו מתעורר לעשות נחת רוח לאביו ולאמו, ויצטער אם חסר זה מצדו או מאחרים, ויקנא על זה וישמח שמחה רבה בעשותו דבר מזה.
שלמות הלב הוא שתהיה העבודה לפניו יתברך בטוהר הכוונה, דהיינו לתכלית עבודתו בלבד ולא לשום פנייה אחרת. ונכלל בזה שיהיה שלם בעבודה, ולא כפוסח על שתי הסעיפים או כעושה מצות אנשים מלומדה, אלא שיהיה כל לבו נתון לזה.
שמירת כל המצוות כמשמעו, דהינו: שמירת כל המצות כלן בכל דקדוקיהן ותנאיהן".
וכבר הקשתה הגמרא – שהמילים 'ועתה מה ה' אלוקיך שואל מעמך, כי אם…', ורשימת הבקשות הגדולה והכוללת שה' מבקש מאיתנו לא הולמות, כי המשמעות הפשוטה של המילים 'ועתה מה ה' אלוקיך שואל מעמך, כי אם…', היא שהקב"ה לא מבקש מאיתנו הרבה אלא רק… ואז מופיעה רשימת דרישות שכוללת ומקיפה את כל חיינו, המעשייים, הריגשיים, התודעתיים, חיינו החיצוניים והפנימיים, בקיצור: הכול!
תשובות שונות לקושיה זו, אך הן לא התיישבו בליבי עד שראיתי את דבריו של צביקי פורת, אחיו של הרב חנן פורת זצ"ל, בספר הנפלא 'מעט מן האור'. וניכרים דברי אמת.
"אך הנה עיון נוסף בפסוקים אלה בהקשרם הרחב, מעלה לדעתנו פירוש שונה לצמד המילים "כִּי אִם", לא במשמעות הממעיטה את ערך הדרישה, אלא אדרבה כתביעה נחרצת מצד ה' א-לוקי ישראל התובע מעמו ליראה ולאהבה אותו ורק אותו.
להבהרת נקודה זו עלינו לבחון באופן מדוקדק את הביטוי "כִּי אִם" בהופעותיו השונות בלשון המקרא.
פעמים רבות אין משמעותו של ביטוי זה: 'רק זה בסך הכל ותו לא' – כלשון הרווחת כיום בפינו, אלא אדרבה במשמעות טוטאלית: 'זה ודווקא זה ואין זולתו'.
להמחשת הדברים הבה נביא מספר דוגמאות:
א. בספר בראשית (ט"ו, ה') מבטיח ריבון העולמים לאברהם אבינו החרד שמא יישאר ערירי וזר יירשנו:
"והנה דבר ה' אליו לאמור: לא יירשך זה כי אם אשר יצא יצא ממעיך הוא יירשך". לאמור: בנך – ודווקא בנך אשר יצא ממעיך הוא יירשך.
ב. יעקב אומר למלאך הנאבק עמו לאחר שניצחו: "לא אשלחך כי אם ברכתני" (בראשית ל"ב, כ"ז)
דהיינו: לא אשלחך אלא רק לאחר שתברכני.
ג. התורה מצווה על ישראל לאכול את קרבן הפסח בדרך מסוימת: "אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים
כי אם צלי אש" (שמות י"ב, ט') הווי אומר: דווקא צלי אש – כך ולא אחרת.
ד. אחאב מלך ישראל מתריס כנגד אליהו הנביא:"האתה זה עוכר ישראל?"
וכתגובה לכך עונה אליהו: "לא עכרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך בעזבכם את מצוות ה' " (מלכים א' י"ח, י"ח) לאמור: אתם, ודווקא אתם נושאים באחריות ואין זולתכם.
. . .
לאור תובנה זו עלינו לקרוא את הפסוקים בהדגש שונה:
"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱ-לוֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ. כִּי אִם (=אלא דווקא) לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לוֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת ה'אֱ-לוֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ".
כלומר במרכז הדברים עומדת הדרישה מעם ישראל, לירא, לאהוב ולעבוד את ה' לבדו בבחינת: "הוא א-לוהינו אין עוד, אמת מלכנו אפס זולתו". ותביעה זו, שלא להתמסר לדבר אחר כי אם – ליראה את ה' דומה אפוא לתביעה בשני הדברות הראשונים, בהם נגלה ה' לישראל במישרין וציווה עליהם: "אנוכי ה' א-לוהיך… לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני…".
על פי פרשנות זו מתבארים ומתקשרים יפה גם הפסוקים בהמשך:
"הֵן לה' אֱ-לוֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ".
ובכל זאת:
"רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק ה' לְאַהֲבָה אוֹתָם וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם מִכָּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה".
ועל כן:
"את ה' אֱ-לוֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ".
יש כאן דרישה להדדיות. אני – אומר ה' – בחרתי בכם מכל העמים ולכם נתונה אהבתי. על כן גם אתם מצדכם, נדרשים ליראה ולאהבה אותי ורק אותי. ובכן "כי אם" אינו דבר קטן אלא דבר גדול ומשמעותו מסירות מלאה – זה הכל!"
הקב"ה אומר לנו: אני רוצה אותך, את כל חייך, את כל אישיותך ומהותך, אני רוצה שהקשר ביני ובניכם יהיה מה שממלא את כל רגשותיך ומחשבותיך.
אלא שאי אפשר לעצור כאן וצריך להביא את דברי הרמב"ן על פסוקים אלו שמדגיש:
"'מה ה' אלוהיך שואל מעמך' – נמשך אל 'לטוב לך', יאמר איננו שואל מעמך דבר שיהיה לצרכו, אלא לצורכך, כטעם 'אם צדקת מה תיתן לו' (איוב לה ז), רק הכול הוא לטוב לך' ואמר הטעם 'כי לה' אלוהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה' – וכולם נותנים כבוד לשמו איננו צריך לך, 'רק באבותיך חשק ויבחר בזרעם אחריהם מכל העמים'"
כלומר, הקב"ה רוצה אותך, כי זה הטוב הגדול ביותר, אין טובה גדולה מזו, אין ברכה ושמחה גדולה מזו!
אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו!
