בדברנו היום נעסוק באחד האיסורים החמורים בתורה – איסור ריבית, עליו אומרת פרשתנו:
"וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך, אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלוקיך וחי אחיך עמך, את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך, אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוקים".
הדבר הראשון שבולט בעניין הוא החזרתיות הגדולה, המלמדת על חומרת האיסור.
חז"ל אומרים שהמלווה בריבית עובר ששה איסורים, ועוד כתבו חז"ל דברים נוראים וחמורים שלא כתבו כמותם על שאר איסורי התורה, ובהם שכל המלווה בריבית ככופר באלוקי ישראל, לא יזכה לחיות בתחיית המתים, שנכסיו מתמוטטים ועוד.
ויש להבין מה החומרה הגדולה כל כך באיסור ריבית?
ריבית היא קבלת רווחים, ללא הבאת טובה לעולם. תפקיד האדם הוא להביא טוב לעולם, והעולם מתגמל את מי שמביא לו ערך ותועלת, זה יסוד הכלכלה הבריאה והנכונה.
אדם שלוקח ריבית עושה כסף מכסף בלא לייצר שום דבר, והראיה שרווחיו לא תלויים ומושפעים מההצלחה של העסק.
בנוסף, כשאדם לוקח את הכסף על מנת ליצור עוד כסף, ניתן להבין שמטרת החיים היא הכסף.
אין כאן שימוש בכישרון, בחריצות, בהנהגה, אלא רק שימוש בכסף, כדי לנצל אדם במצוקה וליצור עוד רווחים.
יש דרך טובה ליצור כסף מכסף, שהיא השקעות. כשאדם נכנס לשותפות שעניינה ליצור, הרווחים יהיו תלויי היצירה ועשייה, וזוהי ברכה. לעומת זאת הריבית לא תלויה ביצירה והעשייה. לכן מובן מדוע כולם נענשים, הלווה והמלווה, העדים, הערב והסופר, כי כולם שותפים לעוול הזה, עוול שגורם להחלשת היצירה והבניין בעולם.
יהי רצון שנזכה לבנות את הכלכלה בצורה נכונה, שעמלנו וכספנו ישמש לבניין העולם וישובו.
